היי(:

רוצה מעבר תקראי אחותי(:

קודם כל, גמלי אין כוחות כ''כ להתמודד עם זה. שמזיכרים לי את זה ,כלומר יותר נכון אני מזכירה לעצמי

 כל פעם מחדש הלב שלי מתכווץ. אבל אני יודעת שאם הקב''ה הביא למשפחות ולעמיי תנסיון הזה יש לנו כוחות להתמודד עם זה למרות הקושי

אקיצרר..נשמות שלי מה עושים ביום הזה?

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....