@יטבתה
@רחפת..

אבל חגיגת החינה נפוצה במדינות מוסלמיות באופן כללי, גם אצל ערבים.

אז סביר להניח שזה מקור המנהג

הייתי השבוע בחינה מרוקאית.. משום מה הרגיש לי פולחני משהו..

טרם ירדתי לעומק העניין.

אבל חינה תימנית זה הדבר הכי יפה בעולם! מצידי אפשר לוותר על החתונה

במקור זהו טקס לנשים בלבד. מעין מסיבת פרידה והמשפחה. פעם אחרונה שהכלה חוגגת עם החברות שלה. סבתא שלי אומרת שזה היה טקס עצוב (כלה בת 12, החתן היה קונה אותה, המשפחה היתה מקבלת כסף וצאן) . החברות מנסות לשמח אותה כי היא עצובה ומפוחדת.

ואכן כל מילות השירים ששרים זה כביכול דו שיח של הכלה עם ההורים שלה: איך אתם נותנים אותי? אני לא רוצה לעזוב וכו'. וההוריים עונים: את ילדה טובה, יהיה לך טוב איתו.. ועוד כהנה וכהנה .

מצטערת להרוס את האשליה @נפש חיה. היום זו באמת מסיבה כיפית שמחה.

רק שהזקנות שמבינות את השפה התימנית מתרגשות ובוכות יותר..

זהו. הבוץ זה נגד עין הרע ובשביל להתקשט (כנראה עור כתום היה נחשב יפה..)

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%97%D7%99%D7%A0%D7%94- ויקיפדיה
http://www.daat.ac.il/encyclopedia/value.asp?id1=3735- דעת.

1. טקס החתונה היה נעשה עם לבוש מסורתי מיוחד. וזה מה שלובשים בחינה כיום.

2. החינה הייתה טקס שבתימן עשו קודם החתונה, לנשים בלבד. השירים שהמראניה שרה אלו שירי פרידה של הכלה מבית הוריה. עוברת לרשות בעלה.. טראגי משהו

3. לגביי הבוץ עצמו.. לא יודעת. אברר!

זוכרת שבחינה של אחותי שאלנו את המלבישה גם על התלבושות והיא אמרה שגם בהן יש עניין עמוק.

בעיקר אני זוכרת את ההסבר של הכובע המעוטר בפרחים לבנים ואדומים(שהוא גם אחד הכבדים...) שהוא מסמל את כובד המשקל שמונח על כתפי הכלה שהולכת להיות עיקר הבית.

יש בעיה עם זה?

זה חלק מעניין שהיה אז..

עד הנישואין הרווקות לא הורשו להתקשט באיפור, תכשיטים או בגדים יפים במיוחד 

מהחתונה היו המון תכשיטים, סוגי איפור (שגם החינה הייתה חלק מהם - זה נחשב מאוד יפה) ובגדים מעוטרים שהנשואות נהגו ללבוש כדי למצוא חן בעיני הבעל שלהן..

מרוקאית מביאה מהבית מימונה וחינה.

האשכנזיה מביאה מהבית מימון.

יש מספר כללים שלאשכנזים שבינינו כדאי לשמור:

1. אכילת הממתקים מומלצת (במינון), אבל נא לשמור בבית את התלונות על הסוכר, המשקל או הכולסטרול.

2. צהלולים (קולולולו) אינם באים בחשבון בשום אופן! אלא אם אתם רוצים לעשות צחוק מעצמכם.

3. חבישת כובעים ו/או בגדים צבעוניים כמסורת, מומלצת בחום.

4. לגבי מוזיקה מוגרבית אתנית - ראו סעיף 3. אינכם רוצים למשוך תשומת לב לעובדה שאתם לא מתחברים לקצב.

וזהו. שיהיה בשמחה.

מסיבה שמיועדת לכלה שעוזבת את הבית..

והסיפור על הדרך שבה אני יודע את זה יותר מעניין (סיפורי דייטים)

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.

נטית ליבי אומרת שזה לא אחריות שלך, מי שלא ירצה אז לא ירצה, אתה עשית את שלך.

איזה הצעה שהצעתי לחבר.

תתיעץ עם אנשים שמבינים