עשית לי דמעות. אמאלה.
ו..
תודה.
זה. זה.
איך בסוף הכל בעצם מסתובב סביב עצמנו בראש שלנו, זה איך אנחנו תופסים עצמנו כאדוני העולם, הבעלים על כל ההתרחשויות וההרגשות ובעיקר הסבל והצער והכאב והאומללות והכל שלנו ושהשאר יתפרנסו מהשאריות.
זה צד אחד של המטבע, פרק אחד של הסיפור שעכשיו ממלא את כל המוח מכריכה לכריכה כי אני בסערה כזאת של מוצאי שבתות עמוסי מחשבות מפוכחות.
את צודקת מאד, זה אלף. (זה כמעט תמיד האלף, כשאני מדברת איתך.)
ובית, השאלה היא עד כמה קטן החלק הזה, וזאת בעצם הסיבה שמשם בכלל גלשתי לנושא האומללות והרחמים העצמיים שהוא אחר ולא תמיד יש לו מקום. לא בכל סיפור הוא זוכה לקבל פרק לבד ולא תמיד נכון להרהר בו.
עכשיו נכון לי, אני חושבת.
חלילית אלטיש בי הרבה הרבה הסכמה עם המחשבות שמייצר המוח הזה שלך.
זה אולי עצוב. זה לא עצוב לי.
לכל זמן ועת; כשהזירה עמוסה וכל הזמן צצות התרחשויות חדשות ומקרי עזרה ראשונה דורשים טיפול דחוף אין בי יכולת או זמן או מקום להתעסק עם מה שמתחת לכל זה.
יש מוצאי שבתות של סופי תקופות, שדות שנכבשו ועובדו ואפשר לשבת בהם על האדמה התחוחה ולהרהר.
זה הזמן של שורשי הדברים, של מה שבאמת מסתתר מתחת לכל הסלעים של הלב. הנחשים והרקפות, הכל.
זה לא כמו תמיד וזהו שלומי, כמות שהוא.
(אבל ש"א כי טוב לי לדבר איתך)
אולי בהודעה הנעוצה של נוג"ה יש משו על סרטים
הייתי איתה ביחד
ל המשוגע היחידיפי מאה....
אבל כן, מערכון נחמד .....
זה בדיקה אם הקישור של אמצע הסרטון עובד...
תפתחי את הסרטון הראשון בתוך ההודעה.
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד
ישקפיץחייב דחוף.
