עוד שלושים ושמונה דקות

כואב לי הראש. מאוד. אני לא מצליחה לנשום טוב

הלוואי והייתי מתה

חמודות

כיתה יב. אמאלה אמאלה אני עוד לא מעכלת.

שלושים ושבע דקות

אני רוצה למות

ורק לדעת שיהיה בסדר יכול לעזור 

אבל אי אפשר לדעת

אי אפשר

והכל יהיה רע ושחור ומר

אף אחד לא אוהב אותי

כל היום אני רק מחכה לאיזו מילה טובה

מחכה כמו סתומה

אני נזק חברתי מהלך

שלושים ושש

אני רוצה למות ודי

ובבקשה אל תקראי את זה

כאילו שלמישהו אכפת

בא לי לצעוק לכל העולם: אני כזאת! וכזאת! וכזאת!

כן, אני ככה.

דפוקה ושונה ואחרת.

ולעולם לא תשיגו אותי

כי אני כמו מוכת צרעת

וזה בטח לא כיף לך לקרוא את זה

אבל סליחה לא כיף איתי

ואולי כדאי שנתרחק בחזרה

כי אני פשוט נזק ואתה לא יודע להתמודד עם זה

ואני שקופה. לא רואים אותי אבל כן מה יש בי. רואים הכל. ובלי רחמים פשוט מנפצים אותי.

אני כל כך משתדלת. כל הגוף שלי שבור והנשמה שלי שרופה מנסיונות לעזור לכולם ולהיות טובה

שלושים ושתיים

אבל הכל נהרס כי אני לא באמת

לא באמת

אני סתם

כמו סתומה

סתומה לגמרי

רק פשוט כל כך לבד

בס"ד

את נהנת להכאיב לעצמך באמירת שטויות?

לא

אז די בבקשה אהובתי

די

והכלל הזה תופס ורלוונטי בהרבה תרחישים בחיים

לבעלי כלבים שהולכים עם כלבם במקומות ציבוריים.

אם הכלב מותר, ללא מחסום לפיו, אסור ללכת איתו

ואם הכלב אסור, עם מחסום, מותר להסתובב איתו בפרהסיה.

אבל המשפט הזה תופס בהרבה מצבים החיים.

-בנהיגה, דווקא שיש פס לבן ואסור לעקוף רכב איטי - הנתיב ממול פנוי ואפשר היה לעקוף בבטחה...

וכשיש קו מקווקו ומותר לעקוף - התנועה ממול עמוסה ולא מאפשרת לצאת לעקיפה..

או מתאר את הפרווילגיות שבעלי עמדה ושררה מרשים לעצמם בניגוד לציבור. מה שמותר לנבחרים אסור לבוחרים... (למשל, שכר חברי הכנסת צמוד למדד וצמוד לעוד כל מיני דברים, כך הם חוקקו לעצמם והשכר עולה ועולה - אבל ציבור השכירים הרגיל לא זוכה לכאלו צ'ופרים...)

ועוד כהנה וכהנה דוגמאות מחיי היום יום.

אז הוא היה עובר

הוא קיבל כמעט 2.5 אחוז מהקולות

גם ככה הוא לא היה עובר.

ואני דווקא תומך שכל מפלגה תתמקד בעצמה ולא בחסרונות של המפלגות האחרות.

הוא קיבל רק 1.6 אחוזים.