ובאופן כללי אין דבר כזה "סך הכל..." - כל אדם הוא עולם ומלואו וכל מחלה בטח מתמשכת או קבועה - מזעזעת את עולמו ויש לה השלכות לכאן ולכאן - אז אל תזלזל לא בעצמך ולא במחלתך  

לא פשוטה וצורך להקפיד הן על דברים כגון אוכל, והן על התנהלויות שונות בחי היומיום כמו שכתבת, אולי הימנעות מפעולות מסוימות או שימת לב מיוחדת אליהן כיוון שהן דורשות מאמץ יותר מהנורמאל.

אכן, אין לזלזל בזה, ואם נתייחס לסיטואציה בתחילת השרשור - לעיתים החברה מסביב לא מספיק מודעת למחלה ולכן זה יותר "מבייש" או "מוזר" שרואים אותך כאילו שונה מאחרים - את זה אפשר לפתור או באמצעות כך שלפחות החברים והסביבה הקרובה יהיו מודעים למחלה ובלאו הכי יבינו שאם אתה נניח לא רוקד הרבה זה לא בגלל שאתה לא שמח (ולפחות שהחתן ידע זאת...) אלא בגלל המחלה. דרך שנייה להתמודד עם זה זה באמצעות כל מיני שיטות התחמקות שונות. אתה יכול מראש לדאוג שיהיה לך משהו שמצריך שתצא מהחתונה מוקדם, ואז זה ה"תירוץ" לחברים למה אתה רוקד מעט - אני חייב לזוז...
או שאפשר לרקוד ואז ללכת לצד בטענה שהרעש מהמגברים של הלהקה מפריע לך..ועוד ועוד...

אבל כאמור אני אישית ממליץ על השיטה הראשונה - אין שום בושה בכך שידעו שאתה חולה, בטח כשזה לא סתם אנשים אלא חברים. זה טוב כי אז הם גם יכולים לעזור בדרכם שלהם.

ולגבי התחושה הפנימית - כמובן שאין שום מה להתבאס - ה' העניק לך התמודדות, ואתה יודע שאתה שמח מאוד בחתונה של החבר, ומצד שני יודע את המגבלות שלך. אתה מבטא את השמחה בדרך שאתה יכול, אבל לא "קורע" את עצמך בשביל זה. לפעמים לחייך מכל הלב לחתן שווה יותר מעשרים ריקודים מסביבו, כשזה בלתי אפשרי.

יהי ה' בעזרך! מאחל לך שתמצא את הדרך הטובה ביותר והנעימה ביותר להתמודד עם מחלתך, והלוואי שהמדע והרפואה ימצאו כבר פתרון למחלה זו שיגרום לך להיות כאחד האדם כל טוב.

לפעמים עוזר מאוד לבן אדם לראות מצבים של אנשים אחרים.

המצב שלך נראה בשבילי כמו גן עדן... ריצה של 50 מטר??? הלוואי...

זה נשמע מוזר אבל אחד הדברים שמאוד מחזקים אותי בשיקום זה לראות שאמנם אני עם מקל, אבל יש אנשים שלא מסוגלים לקום מכיסא גלגלים. ובשבילם אני פסגת השאיפות...

תנסה לחשוב על זה...

תנסה להתעודד מזה...

תכילי את הכאב, תכאבי אותו, אבל בבקשה שימי בצד את הקולות המייסרים

גם זה יעבור עוד תפציע לך השמש מבין העננים 

ממש חיבוק מהלב אני מבינה אותך

מדהימה שיש לך הכרת תודה את נשמה טובה!

אכפת לנו ממך ומאחלים רק טוב ושיהיו לך הכוחות להתמודד 

לא הרבה, משהו כמו 30-40 אני חושב

ושיהיה רפואה שלמה. מאחל שהבדיקה תלמד מה יש ומה אין ושיהיה לרפואה.

לא יודע לגבי פענוח.

ביחס למה לובשים, אסור באיסור חמור משהו ממתכת, כל דבר ממתכת חובה להוריד!!!

חוץ מזה, אני לא בטוח. (יש מצב שחובה חלוק של בית חולים, אבל אם יש ריצ'רץ' על הבגד אז אסור אותו)

ממליץ להתקשר אל המכון mri ולשאול אותם

לדעתי, מומלץ מלווה, יש סיכוי סביר שהבדיקה עצמה אפילו תגרום לטשטוש מסוים ואיבוד משקל.

ביחס לאיזור בגוף שאותו מצלמים.

לי צילמו את הקרסוליים, ולא הייתי צריכה להוריד עגילים למשל

כדאי פשוט לשאול

רופא רגיל יכול לקרוא את הצילום ולהבין את הפענוח

לא עשיתי עם חומר ניגוד אז אני לא יודעת, אבל למיטב הבנתי זה לא משפיע על המצב הפיזי.

בכל אופן כדאי עם מלווה, כי בבדיקות רציניות לא כדאי להיות לבד וגם התורים ארוכים (במיוחד עם חומר ניגוד)

אני מנסה להבין אם יש משמעות למקום בו אני עושה את הבדיקה..

כי בעצם אם הרדיולוג לא מפענח נכון הרופא לא יוכל לדעת את זה? אז זה משמעותי מי יהיה הרדיולוג?

מאחל בריאות איתנה וכוחות להתמודד.

לגופו של עניין, אני לא יודע.

לא מומלץ בכלל.

כבר עדיף אנשור וזהו..

בכל אופן, אם מישהו מכיר תחליף סביר לאנשור, אשמח ממש לשמוע.

תודה.

בהערה אציין שאין לנו יכולת לדעת אם מי שנמצא בצד השני של המסך מנסה לסייע או לנצל ולכן הזהירות נצרכת בשני הכיוונים וכדאי להיזהר בשיח אישי בנושא