אבל המוח שלי מרוקן.
מחרתיים בגרות, עוד לא הצצתי על החומר.
אני חולה וכואבת ומתוסכלת מזה.
אינמצב שאני לומדת.
וכואבת לי היד רצח.
גמכן הסד הזה, לפחות הוא עוזר. אבל חם.
באלי לכתוב שתנצלו כל מיני דברים כי לאחרים אין אותם
אבל מי אני שיטיף מוסר אז שכחו מזה.
(ישלי הרגשה כזאתי,
שכאילו אני לא חלק מפה.
כלומר, יש פה אנשים שברגע שהם יכתבו משו כולם יקראו אותו,
ויגיבו.
ואני לא חלק מהם.
עזבו.)
וואי, איך אין לי כוח לחופש הזה.
יש לי כוח לחופש. אבל לא לפסיכומטרי.
אני חושבת שהיא שכחה ממני,
לא באמת, אבל אני כבר לא חשובה לה.
הלוואי שהיא תתקשר מחר, כבר מלאא זמן לא דיברנו.
ואם היא תתחתן אני אבכה גם מאושר וגם מעצב.
יואו.
המוח שלי.
בעע
)
)
אני ממש מזדהה... 
