איך מתמודדים עם חולי של הורה?
אני כל היום לא בבית, חוזר רק בערב
אבל עדיין קשה לי
מה עושים?
איך מתמודדים עם חולי של הורה?
אני כל היום לא בבית, חוזר רק בערב
אבל עדיין קשה לי
מה עושים?
דבר ראשון, מאחלת רפואה שלמה במהרה בתוך שאר חולי עמו ישראל.
לגבי ההתמודדות עצמה -
תנסה לחפש דרכים לשתף את הקושי שאתה מתמודד איתו עם אחרים. זה יכול להיות אדם קרוב שמחזק אותך,זה יכול להיות גם דף שקולט את המילים שלך. עצם זה ששמים את הקושי מול העיניים ומגדירים אותו עוזר לך להבין מול מה אתה מתמודד.
להיות עם ההורה. וגם עם השני. לדבר, לשמח, לתמוך. להיות מעורב, במיוחד בגלל שאתה אומר שרוב היום אתה לא נמצא בבית. יש משהו בזה שנמצאים עם האדם המבריא בעצמו, כי אז מקבלים פרופורציות, ואולי מגלים שדברים שהדמיון מתאר לעינינו במשך היום, אין בהם ממש.
מניסיון, תגלה מחדש את ההורים שלך.
פעל פעל פעל! תהיה בעשייה לרפואת ההורה - קריאת תהילים, לימוד משותף באמונה, מה שבכוחך וביכולתך. ככה גם צוברים זכויות וגם הראש עסוק בדברים מועילים ולא בתרחישים איומים. ככה גם תרגיש בכל מקום בו אתה נמצא שאתה מחובר.
תרשה לעצמך להתרפק על החיבוק של הקב"ה כשממש קשה לך. אחרי החיבוק הזה תגלה שקיבלת כוחות מחודשים להמשיך עד שהבריאות והרפואה השלמה תתגלה לעין.
ויותר מהכל - תראה במצב הזה מתנה גדולה, תראה עצמך כמאושר באדם ותודה לה' שראה בך מישהו שמסוגל להתמודד עם זה ולראות בזה הזדמנות לגדול ולהתחזק בעבודת ה' ובמצות כיבוד הורים.
הרבה כוחות!
האמת?
מתנתקים.
אם זה לא עושה טוב להיות בבית, אז משתדלים כמה שפחות.
נשמע רע, אבל זה המצב.
וכדאי ממש לשתף מישהו מבחוץ. שכיף ומועיל לדבר איתו. פשוט לפרוק.
בהצלחה. רפואה שלמה במהרה.
אנשים יפים, מוצלחים,
אנשים של החיים,
ברוכים הבאים לחושך,
ברוכים הבאים לרכבת הרים של החיים שלנו,
ברוכים הבאים למחלקות סגורות
למבט אטום וריק
ברוכים הבאים לפחד מוות,
לפחד מהמוות
למקומות שבהם אין לכם מה לעשות
בהם אתם הצופים ואתם ההצגה
אתם הטובים ואתם הרעים
אתם המכילים אבל אתם גם המכאיבים
ברוכים הבאים לנפש
לתרופות,לכאבים
למחלות הפחות פוטוגניות
ברוכים הבאים לשלוש שנים של סרט
של עלייה ירידה ושוב ושוב
ברוכים הבאים למטה
ברוכים הבאים לדמעות של אמא בלי סוף
לרגעי ייאוש אצל אבא
ברוכים הבאים למלחמה על החיים
תכירו, זה קצת מפחיד, גם לנו
אז תיכנסו רק קצת
לא להיבהל
זה בעיקרון לא מדבק
אל תגידו כלום,
תיתנו איזה חיבוק
תעיזו להסתכל קצת בעיניים
תכירו את המבט הזה
תזהו את התהום
ואז תפיצו הלאה
תספרו שזה לא כזה מפחיד כמו שמספרים
ואנשים כאלה הם די רגילים
והם לרוב ממש חיים בתוכנו
והמשפחה שלהם היא לא פוגענית או משהו
ממש רגילה כזאת
אפשר לומר די טובה
ולפעמים באמצע היום, כשאנחנו נראים קצת מהוררים
אז זה רק קצת מחשבות על היקר שנמצא עכשיו בבועה שלו
במחלקה במקום כזה או אחר
נאבק על החיים שלו
אל תפחדו לשאול אם הכל בסדר איתו
אל תפחדו לשמוע את התשובה שלא ממש
והכי חשוב תשמרו את הביקור אצליכם בלב
קרוב קרוב
לא לשכוח, לא לשים בצד
יש אנשים שנלחמים כל יום על החיים
ויש להם משפחה שעומדת בצד
מחזיקה להם את היד
ומתפללת שהם יצליחו
וגם אם זה קורה כמה פעמים ביום
אל תתעלמו
יש פה אנשים שנלחמים על החיים
ויש להם משפחה.
מצד שני אני מתעורר בי אהבה עצומה ומצד שני כאב עצום על אחת שעשתה בתוך מסגרת גן סוג של טיפול פסיכולוגי הנקרא emdr
ובסוף פיטרו אותי כי לא יכולתי מבחינה רגשית לטפל בילד הזקוק להשגחה צמודה וכל הצוות ידע וקיבל חלק מהכלים גם לטפל בי
אז מצד אחד עברתי את הטיפול ובאבחה אחת נגמר וזה כואב שורף את הלב ושואלת את עצמי למה לעיני כולם לעבור טיפול..
ומצד שני היא עבדה איתי בחינם וזקוקה לעזרה הזו ויחד עם געגועים עזים לאותה אחת והכרת תודה על כך איך איך מתמודדים עם הקונפליקט הזה קשה מיסר ועצוב יחד... האם משהו בתוכי מעורער עד כדי כך האם זה נקרא מזוכיזם...... 😭😭😭
אכפת לנו ממך ומאחלים רק טוב ושיהיו לך הכוחות להתמודד
לפני שבועיים עברתי מצב נתק.. פניתי לרופא והיפנה אותי לבדיקות דם כמו אלקורידים )מקווה שכיניתי אותו נכון..
ביקשתי שיבדוק לי ויטמינים ומינרלים ומסרב וממש מרגישה שחסר לי איזה מינרל או ויטמין דחוף בגוף
השאלה שלי איפה אפשר לבדוק בדיקה כזו מחוץ למסגרת הקופות חולים וכמובן שיהיה בכפוף להפניה?
לא הרבה, משהו כמו 30-40 אני חושב
ושיהיה רפואה שלמה. מאחל שהבדיקה תלמד מה יש ומה אין ושיהיה לרפואה.
לא יודע לגבי פענוח.
ביחס למה לובשים, אסור באיסור חמור משהו ממתכת, כל דבר ממתכת חובה להוריד!!!
חוץ מזה, אני לא בטוח. (יש מצב שחובה חלוק של בית חולים, אבל אם יש ריצ'רץ' על הבגד אז אסור אותו)
ממליץ להתקשר אל המכון mri ולשאול אותם
לדעתי, מומלץ מלווה, יש סיכוי סביר שהבדיקה עצמה אפילו תגרום לטשטוש מסוים ואיבוד משקל.
ביחס לאיזור בגוף שאותו מצלמים.
לי צילמו את הקרסוליים, ולא הייתי צריכה להוריד עגילים למשל
כדאי פשוט לשאול
רופא רגיל יכול לקרוא את הצילום ולהבין את הפענוח
לא עשיתי עם חומר ניגוד אז אני לא יודעת, אבל למיטב הבנתי זה לא משפיע על המצב הפיזי.
בכל אופן כדאי עם מלווה, כי בבדיקות רציניות לא כדאי להיות לבד וגם התורים ארוכים (במיוחד עם חומר ניגוד)
מאחל בריאות איתנה וכוחות להתמודד.
לגופו של עניין, אני לא יודע.
בהערה אציין שאין לנו יכולת לדעת אם מי שנמצא בצד השני של המסך מנסה לסייע או לנצל ולכן הזהירות נצרכת בשני הכיוונים וכדאי להיזהר בשיח אישי בנושא