פשוט אומרת, אבאמא(אם הבנתי נכון..) אוהבת מעריכה, אני חושבת ש@#$ יותר יתאים לי, תשבי , תדברי איתם ותקשיבי להם באמת כשהם(אולי) ינסו לשכנע אותך לוותר.

בהצלחה

הורים נורמלים לא יגידו את זה

בעיה לספר להם את רוב רובם של הדברים, גם אם הם יתנגדו ובכל זאת תעשי הם לא יוציאו אותך להורג

א ממש עדיף ככה לעשות דברים מאשר להעלים, לשקר, לסלף

ב זה כן פוגע בהורים אז כחי בחשבון

את תראי שבעז"ה זה יעבור, חושבת שתסבירי להורים מה עובר עליך ואני יודעת שזה  קשה כי המון פעמים ההורים ממש לא בראש שלך..אבל אולי תגיעו יחד ל"פשרה" מסוימת.

בכל אופן, אל תיאבקי בהם כי אז את עלולה להפסיד משפחה, שזה הפסד רציני מאוד. ואפילו אם את מחליטה לעשות מה בראש שלך, רק שימי לב שאת לא פוגעת בהם, כי עכשיו את בתקופה מבלבלת וקשה אבל לא כדאי לעשות דברים שאח"כ תצטערי עליהם..

בהצלחה נשמה!!

קרה לי בדיוק את אותו הדבר!! כאילו אני לא יודעת מה קרה לך ואיזה דברים את רוצה לעשות ומה זה בשבילך חנוקה וזה אבל גמלי היו כמה דברים כאלה... אני יגיד לך דבר שלא מנחם? גיל ההתבגרות... צמעי... בשבילך תעשי מה שהורים שלך אומרים לך... עכשיו זה ניראלך הדבר ההכי מעצבן וההכי לא נכון אבל הם יודעים טוב מאוד מה הכי טוב בשבילך...

וזה מה שטוב לך, והם יקבלו את זה...

אלא אם כן אלו דברים באמת רעים

פסדר, אז השכל יודע טוב מאד איזה אורך אני צריכה ולמה,

אבל וואלה- קשה לי.

בא לי לקצר תחצאית, 

חוץ מזה שכל התקציב לבגדים נגמר על חצאית אחת צנועה,

ושגם היא נראית אותו דבר כמו כל שאר החצאיות שיש,

או שאני לא לגמרי אוהבת אותה,

חוץ מכל זה- החצאיות שמגיעות +- עד הברך הרבה הרבה יותר יפות בעיני!!

וטי-שירט, 

נמאס ללכת כל החיים עם חולצות בסיס וארוכות ומליון שכבות,

מה רע בללכת עם חולצה קצת מעל המרפק?

בחולצות שמוציאים מבית ספר הגזרה הזו גם הרבה יותר יפה וגם הרבה יותר כיפית,

ובשאר החולצות, גם עניין המחירים היוופי, הנוחות,

בכלל בקושי קיימות חולצות צנועות.

זה שאני יודעת בשכל לא אומר שזה לא קשה!!!!

אני לגמרי מבינה למה.

וזה לא עושה את זה יותר קל.

ונשמע שבטווח הרחוק זה יצער גם אותך.. לא בטוח שלהישמע לעצת היצר יוריד את תחושת החנק.  נראה לי חפשי דרכים משמחות אחרות להוריד את החנק. בהצלחה יקרה

א.זה לא בעיות רק של דוסיות,זב בעיות של כל ילדה בגיל ההתבגרות שמובן מאליו שתהיה שונה מההורים שלה,ולשתי הצדדים(גם לך וגם להורים) קשה לקבל זאת.

ב.אני חושבת שיש מעלה גדולה בלדבר עם מישהי שגדולה ממך,עם נסיון,משהי שנעים לך לדבר איתה

ואת פתוחה איתה על הנושא ובכלל בכל תחום שקשה לך איתו. (כי בדרך כלל מובן שעם ההורים יהיה יותר קשה לדבר כי הם הסמכות שהייתה לך עד היום..).

ב'-תשתדלי לגלות את האישיות האמיתית שלך. והדרך לעשות את זה היא להתמיד בהרבה מעשים טובים ועיסוקים בעלי ערך שאת אוהבת. ורצוי לצרף לזה גם קצת לימוד מוסר מאיזה ספר.

עם הזמן את תכירי את עצמך יותר ויותר טוב וממילא-

א'- תלמדי לסנן את אותם הדברים שבעצם את מתביישת בהם לא בגלל ההורים שלך אלא בגלל עצמך, מה שעשוי להפחית את הבעיה.

ב'-את תעריכי את עצמך יותר, וממילא תרגישי יותר טוב עם עצמך.

ג'- תהיה לך אישיות בריאה יותר וטובה יותר והבעיות ממילא יתגמדו בעיניך.

בהצלחה!!

אני באמת בתהליך של גילוי האישיות , מה שחונק אותי זה שאני לא יכולה ללכת לכמה ימים ולטייל באיזור מרוחק כי זה מדאיג אותם מאד , 

אין לי בעיה עם צניעות, בכלל אין לי בגדים לא צנועים , הקטע הוא שאני מנסה להתחבר לצמי, אני יוצרת מוזיקה ואמנות במלא חומרים ומנגנת בכמה כלים, אני פשוט מאד אוהבת להתבודד אבל ההורים שלי דואגים שבחורה תהיה לבד במקומות בודדים

אני רוצה להיות רחוק ולא לעשות שום דבר רע, רק שקט!

והם צודקים לגבי זה שהבת שלהם הולכת לבד למקומות שהם לא יודעים.

אם המצב של היום זה לא פשוט לשלח בת למקום שהוא ועוד לבד.

אולי תיקחי איתך חברה?שככה יפחית את הדאגות

יש הורים שבאמת מגזימים.

אבל בסופו של דבר הם הורים והורים הם דואגים.

אולי תחפשי לך מקום שקט ? גינה ,משהו קרוב לביית.

אם זה היה לא מוצדק אני מבינה,זו הגזמה.

אבל לשלח בת למקום בודד במקום רחוק ולבד?זו דאגה.

אז מה הבעיה, לא תמיד צריך להיות לבד כדי להרגיש לבד...

תנסי סתם (אם את בעיר) ללכת לאיזה קניון או פרק לבד ורק לשבת על ספסל איזה שעתיים..

תאמיני לי שזה ממש הבדל בין זה לבין לצאת אם חברות לאותו מקום....

כשיוצא לי לעשות דברים דומים אני מש נהנה, אתה זורם אם עציך בלי אף לחצים חיצוניים, נתו את!

ובהצלחה

(הרגת אותי, כבר התחלתי לחשוב לא יודע מה הבחורה רוצה לעשות....)

בערך כל כמה ימים אני הולכת "להליכה" ואז אני הולכת לוואדי די רחוק מהבית (20 ד'ק הליכה) שזה שדה כזה עזוב ליד כפר ערבי (וההורים שלי לא יודעים) ואני מתבודדת שם או בכל מיני מקומות אחרים, זה די נחמד אבל אני לא חושבת שזה מספיק אני רוצה לברוח רחוק ואין לי עם מי חוץ מזה שגם אם אני ילך עם עוד חברה אחת זה ידאיג את ההורים שלי

סליחה,צרם לי בעיניים  

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...

אתה מרגיש בדידות כי אין לך חברים? מה עם חברים לכיתה בלימודים?

אתה לא חבר בתנועת נוער? 

זה הנקודה יש לי חברים אבל אני לא רוצה לבנות את הקשר שלי רק בשביל להרגיש שיש לי חברים ואני לא בודד...(מוזמן להסתכל בשרשור החדש על ללכת לסניף מעורב שאתה לא כל כך מאמין בזה אבל צריך בסוף חברה..)

א- אדם בסופו של דבר מול עצמו גם כשהוא עם חברים וגם כשהוא לבד... האם אתה מהווה חברה טובה לעצמך? 

מעניין לך עם עצמך? האם אתה חבר טוב לעצמך (רגשית)?

תכנס פנימה. בכל אחד יש עושר פנימי וזה תענוג לגלות אותו.

ב- נסה לשים לב לזה שאתה אף פעם לא באמת לבד, תמיד מושגח בידי מישהו שאוהב אותך אהבת עולם...