פשוט אומרת, אבאמא(אם הבנתי נכון..) אוהבת מעריכה, אני חושבת ש@#$ יותר יתאים לי, תשבי , תדברי איתם ותקשיבי להם באמת כשהם(אולי) ינסו לשכנע אותך לוותר.

בהצלחה

הורים נורמלים לא יגידו את זה

בעיה לספר להם את רוב רובם של הדברים, גם אם הם יתנגדו ובכל זאת תעשי הם לא יוציאו אותך להורג

א ממש עדיף ככה לעשות דברים מאשר להעלים, לשקר, לסלף

ב זה כן פוגע בהורים אז כחי בחשבון

את תראי שבעז"ה זה יעבור, חושבת שתסבירי להורים מה עובר עליך ואני יודעת שזה  קשה כי המון פעמים ההורים ממש לא בראש שלך..אבל אולי תגיעו יחד ל"פשרה" מסוימת.

בכל אופן, אל תיאבקי בהם כי אז את עלולה להפסיד משפחה, שזה הפסד רציני מאוד. ואפילו אם את מחליטה לעשות מה בראש שלך, רק שימי לב שאת לא פוגעת בהם, כי עכשיו את בתקופה מבלבלת וקשה אבל לא כדאי לעשות דברים שאח"כ תצטערי עליהם..

בהצלחה נשמה!!

קרה לי בדיוק את אותו הדבר!! כאילו אני לא יודעת מה קרה לך ואיזה דברים את רוצה לעשות ומה זה בשבילך חנוקה וזה אבל גמלי היו כמה דברים כאלה... אני יגיד לך דבר שלא מנחם? גיל ההתבגרות... צמעי... בשבילך תעשי מה שהורים שלך אומרים לך... עכשיו זה ניראלך הדבר ההכי מעצבן וההכי לא נכון אבל הם יודעים טוב מאוד מה הכי טוב בשבילך...

וזה מה שטוב לך, והם יקבלו את זה...

אלא אם כן אלו דברים באמת רעים

פסדר, אז השכל יודע טוב מאד איזה אורך אני צריכה ולמה,

אבל וואלה- קשה לי.

בא לי לקצר תחצאית, 

חוץ מזה שכל התקציב לבגדים נגמר על חצאית אחת צנועה,

ושגם היא נראית אותו דבר כמו כל שאר החצאיות שיש,

או שאני לא לגמרי אוהבת אותה,

חוץ מכל זה- החצאיות שמגיעות +- עד הברך הרבה הרבה יותר יפות בעיני!!

וטי-שירט, 

נמאס ללכת כל החיים עם חולצות בסיס וארוכות ומליון שכבות,

מה רע בללכת עם חולצה קצת מעל המרפק?

בחולצות שמוציאים מבית ספר הגזרה הזו גם הרבה יותר יפה וגם הרבה יותר כיפית,

ובשאר החולצות, גם עניין המחירים היוופי, הנוחות,

בכלל בקושי קיימות חולצות צנועות.

זה שאני יודעת בשכל לא אומר שזה לא קשה!!!!

אני לגמרי מבינה למה.

וזה לא עושה את זה יותר קל.

ונשמע שבטווח הרחוק זה יצער גם אותך.. לא בטוח שלהישמע לעצת היצר יוריד את תחושת החנק.  נראה לי חפשי דרכים משמחות אחרות להוריד את החנק. בהצלחה יקרה

א.זה לא בעיות רק של דוסיות,זב בעיות של כל ילדה בגיל ההתבגרות שמובן מאליו שתהיה שונה מההורים שלה,ולשתי הצדדים(גם לך וגם להורים) קשה לקבל זאת.

ב.אני חושבת שיש מעלה גדולה בלדבר עם מישהי שגדולה ממך,עם נסיון,משהי שנעים לך לדבר איתה

ואת פתוחה איתה על הנושא ובכלל בכל תחום שקשה לך איתו. (כי בדרך כלל מובן שעם ההורים יהיה יותר קשה לדבר כי הם הסמכות שהייתה לך עד היום..).

ב'-תשתדלי לגלות את האישיות האמיתית שלך. והדרך לעשות את זה היא להתמיד בהרבה מעשים טובים ועיסוקים בעלי ערך שאת אוהבת. ורצוי לצרף לזה גם קצת לימוד מוסר מאיזה ספר.

עם הזמן את תכירי את עצמך יותר ויותר טוב וממילא-

א'- תלמדי לסנן את אותם הדברים שבעצם את מתביישת בהם לא בגלל ההורים שלך אלא בגלל עצמך, מה שעשוי להפחית את הבעיה.

ב'-את תעריכי את עצמך יותר, וממילא תרגישי יותר טוב עם עצמך.

ג'- תהיה לך אישיות בריאה יותר וטובה יותר והבעיות ממילא יתגמדו בעיניך.

בהצלחה!!

אני באמת בתהליך של גילוי האישיות , מה שחונק אותי זה שאני לא יכולה ללכת לכמה ימים ולטייל באיזור מרוחק כי זה מדאיג אותם מאד , 

אין לי בעיה עם צניעות, בכלל אין לי בגדים לא צנועים , הקטע הוא שאני מנסה להתחבר לצמי, אני יוצרת מוזיקה ואמנות במלא חומרים ומנגנת בכמה כלים, אני פשוט מאד אוהבת להתבודד אבל ההורים שלי דואגים שבחורה תהיה לבד במקומות בודדים

אני רוצה להיות רחוק ולא לעשות שום דבר רע, רק שקט!

והם צודקים לגבי זה שהבת שלהם הולכת לבד למקומות שהם לא יודעים.

אם המצב של היום זה לא פשוט לשלח בת למקום שהוא ועוד לבד.

אולי תיקחי איתך חברה?שככה יפחית את הדאגות

יש הורים שבאמת מגזימים.

אבל בסופו של דבר הם הורים והורים הם דואגים.

אולי תחפשי לך מקום שקט ? גינה ,משהו קרוב לביית.

אם זה היה לא מוצדק אני מבינה,זו הגזמה.

אבל לשלח בת למקום בודד במקום רחוק ולבד?זו דאגה.

אז מה הבעיה, לא תמיד צריך להיות לבד כדי להרגיש לבד...

תנסי סתם (אם את בעיר) ללכת לאיזה קניון או פרק לבד ורק לשבת על ספסל איזה שעתיים..

תאמיני לי שזה ממש הבדל בין זה לבין לצאת אם חברות לאותו מקום....

כשיוצא לי לעשות דברים דומים אני מש נהנה, אתה זורם אם עציך בלי אף לחצים חיצוניים, נתו את!

ובהצלחה

(הרגת אותי, כבר התחלתי לחשוב לא יודע מה הבחורה רוצה לעשות....)

בערך כל כמה ימים אני הולכת "להליכה" ואז אני הולכת לוואדי די רחוק מהבית (20 ד'ק הליכה) שזה שדה כזה עזוב ליד כפר ערבי (וההורים שלי לא יודעים) ואני מתבודדת שם או בכל מיני מקומות אחרים, זה די נחמד אבל אני לא חושבת שזה מספיק אני רוצה לברוח רחוק ואין לי עם מי חוץ מזה שגם אם אני ילך עם עוד חברה אחת זה ידאיג את ההורים שלי

סליחה,צרם לי בעיניים  

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....