עכשיו קשה שגם אין בכלל וגם אין נוכחות, בחופש תיהיה נוכחות.
השאלה אם הנוכחות תיהיה קשה מידי.
או שאולי תקל
אוף
בכלל לא רוצה שיהיה יותר קשה, זה מספיק לי עכשיו
אתמול קראתי המוני הודעות ואת הווצאפ. זה עשה צביטה כואבת.
והתמונות
ופתאום נזכרתי בפעם הראשונה, במעיין, זה היה חפוז כזה ומהיר.
ואני רוצה הכל שוב אבל לנצל יותר.
וגם נזכרתי במה שרות אמרה לי ואני צחקתי ואמרתי לה שאצלי זה לא ככה וזה לא יקרה אז אין מה להיות בלחץ. ניקח תזמן
הייתי צריכה להקשיב לה
ובכלל לא בוכים על חלב שנשפך אז אסור לי להתמרמר על מה שלא עשיתי.
אני צריכה לשמוח ממה שכן עשיתי וזהו.
וענבל אני חושבת שאני רוצה לדבר איתך יום אחד
ואני חושבת שמיפחד לשקוע אני מעלימה את הכאב במשך כל היום ובלילה אני טובעת במיטה.
וזה קשה לי.
ואני לא יודעת אם עדיף לחלק את זה למשך כל היום או למרוח את זה עד הלילה ללבד במיטה.
וחוסר וודאות פעם שניה בחיי.(במשהו מסויים)
ואני עדיין לא יודעת איך להתמודד עם זה.
דאגה
געגוע
כאב
דאגה
ושוב דאגה.
אין צדק בעולם
- לקראת נישואין וזוגיות