קשר איתן

איפה צריך?

ואם לא אז נצרת עילית, אני לא חושב שיש עוד סניפי אריאל באיזור.

ויש סניף אריאל צפת, וכרמיאל אולי שנה הבאה קשת, נצרת וקצרין

הם והבני עקיבא שלהם

מבחינתם אריאל זה..

פעם קשת היו אריאל ואז הם הפכו לבני עקיבא

בני עקיבא נפרד הם הכי צדיקים! וצריך שרק ירבו סניפים כאלו ולא יתמעטו!!!

אריאל זה פיתרון מצוין לדוסים רק שבמקום לנסות להשפיע מבפנים הם הלכו לבחוץ והקימו תנועה חדשה...

אבל אם סניף נפרד יוצא למחנות ומסעות - הולך במסלול הנפרד ונמצא ברובע הנפרד, יוצא לסמינריונים והכשרות, מחנך את החניכים שלו להכלה וקבלה של כולם אבל לעמוד על שלהם ועל הערכים שלהם - זה משפיע. ולאט לאט עוד סניפים מצטרפים לזה...

ככה - שהם באמת סגורים ומסוגרים בתוך עצמם, זה באמת לא משפיע על אף אחד. ולהפך - חבל עליהם שהם בוחרים בדרך הזו... עדיף שיעברו לאריאל ויוכלו לצאת למסעות ומחנות...

אני ב"ה זכיתי ואני מדריכה בבנ"ע נפרד.. אבל נפרד בלי שום קשר לבנים (להם יש קומונר ולנו קומונרית וכ'ו..) ואנחנו יוצאות למסעות ומחנות וטיולים ואנחנו שותפות בדברים של התנועה במה שמתאפשר (=כמעט הכל..)

ומסתבר שאנחנו גם משפיעות

אין טעם שקשת יהיו חלק מהתנועה אם אינם משתתפים במפעלים.

לנו ספציפית במחוז ירושלים, יש הרבה סניפים נפרדים (ז"א הפעולות מתקיימות בנפרד, אבל הסניף מעורב במפקדים ובישב"צים וכו') וגם סניפים מעטים שהם עצמם ממש נפרדים (סניף בנים וסניף בנות, ממש כמו אריאל).

בצורה הזו, הם כן משפיעים על המחוז.

רק עכשיו חזרנו מסמינריון שלב ב' שבו דיברתי עם מדריכות רבות מסניפים נפרדים שגרמו לי באמת לחשוב על כל העניין הזה של שבטים נפרדים ואולי בהמשך גם לקדם אותו בסניף שלי.

והנה - הן השפיעו עליי.

סניפים נפרדים (גם אם לא לחלוטין) שמשתתפים במפעלים, בהכשרות ובסמינריונים - יותר ממשפיעים. הם מהווים חלק בלתי נפרד מהמחוז בפרט ומהתנועה בכלל ומוסיפים המון אור ומגוון.

הסניף שלי אמנם הוא סניף מעורב. לחלוטין. 

אבל עם זאת, אני תומכת בסניפים נפרדים שהם חלק מהתנועה. פשוטו כמשמעו. 

מבחינתי, סניפים שמסתגרים בתוך עצמם ולא יוצאים למפעלים - הם לא חלק מהתנועה. גם אם זה לא תלוי בהם.

לא בעד האידאלים של אריאל,

לא בעד המפעלים של אריאל.

אני לא יודעת, אני לא מכירה את הסניף הזה ספציפית, אבל ממש יכול להיות שהם לא בעד אריאל ולא בעד כלום באריאל חוץ מההפרדה.

ובבנ"ע האידיאל הזה תופס מקום פחות מרכזי. 

וכנראה גם אצלהם בסניף זה אידיאל מאוד רציני - כי הם סניף נפרד לחלוטין...

אריאל יותר בקטע של בית מקדש

ובנ"ע יותר בקטע של תורה ועבודה

זה בכלל לא אותו דבר

כי אני בכלל לא מכירה אותו.

רק אמרתי שאין מה להשוות בכלל בין בני עקיבא לאריאל

וזהו

|נעלם|

לא משנה..

ואנחנו לא יוצאים להכל-אבל כן לרוב הדברים.

מה שכן יוצאים אליו-חשוב ומשפיע, אנחנו הנפרד היחיד במחוז, ויש יחס לא תמיד נעים, אבל עובדה שזה משפיע, כי לפני 3 שנים מי בבנ"ע חשב על מסלול נפרד במסעות? 

ועובדה שעכשיו יש. אז יש השפעה של הסניפים הנפרדים.

כן, זה די קשה לי, בעיקר עכשיו כשרוב הכיתה מדברת על סיירים, ואנחנו לא יוצאות, אבל כשחושבים על זה שהאידיאל האמיתי הוא חברה נפרדת (וכן, זה האידיאל של בנ"ע, בואו לא נתווכח על *זה* עכשיו) אז כן, מתקדמים לזה.

שמעתי מבנות מסניף שנחשב ממש לא דוס, שגם אצלם קלטו שזה לא הולך, ובשבטים הקטנים (נבטים-ניצנים) מתחילה להיות הפרדה אמיתית.

אז התנועה כן מתקדמת לזה, לא מיד. אבל זה יקרה בסוף

כמו שאמרת:

סניפים נפרדים שיוצאים לרוב המפעלים של בנ"ע - וודאי שזה משפיע לטובה וזה מדהים בעיניי.

סיירים זו בעיה בפני עצמה...

אבל סניפים נפרדים שלא יוצאים למפעלים של בנ"ע - מה יוצא מזה??? 

הם כמו צדיק "פרווה". מכירה?

יש צדיק "פרווה" שמחמם את עצמו בלבד, ויש צדיק "תנור" שמחמם גם אחרים.

אז זה מצוין ומדהים שאתם סניף של צדיק "תנור" אבל אין כאלו מספיק סניפים לצערנו.

אגב - בצופים (דתיים ולא דתיים) יש הפרדה בין גדודים (שבטים) לבנים בנות עד כיתה ו'!! 

פשוט כי בדר"כ ילדים קטנים מציקים לילדי המין השני, לא מתחברים אליהם כ"כ ותמיד נוצרת סיטואציה של "איככ היא בת" או להפך.

אז אני לא בטוחה שזה קשור לדוסיות.

אם הן לא משפיעות אז אין טעם...

כבר אין כמעט בני עקיבא נפרד

כאילו הסניף שלנו.

אבל הסניף שלנו לא יוצא למסעות נפרדים וכל השטויות האלו,

והוא לא באמת כזה נפרד,

פשוט בפעולות השבטים לא ביחד.

אבל בכל שאר הדברים אנחנו כן הביחד עם הבנים.

יוצאים למחנות עם הבנים.

ב=הכל זה בתכלס ביחד,

פשוט פעולות נפרדות.

היא חדשה?

הרעידה הכי חזקה לשנת 2016. כבוד!

2026 Mindanao earthquake - Wikipedia

למה אני קוראת הודעות מפעם

למה כבר בשני ספרים גדליה הוא גבר חסון גבוה ומושך שכל קוראת רוצה כמוהו ואז באמצע הספר הוא מאכזב למה

למה אני מרגישה שהכל עליי 

למה קשה להיות עצמאית (לא בעסק)

למה אני לא הולכת לישון בכאלה שעות

איך החיים הולכים להשתנות מסוף השבוע הזה ואני מקווה ממש שישתנו לטובה

למה תמיד אבא עוזר ועוזר ועוזר ואז בסוף אני כועסת עליו

למה הוא כאילו עוזר לי אבל באמת נראה לי שהוא עושה את זה בשבילו

למה כל התהיות שהיו לי בראש שבשבילם נכנסתי, כדי להוציא ותם, נעלמו פתאום וחוץ מגדליה אני לא זוכרת מה עוד הפריע לי

למה החיים כאלה עליות וירידות

ולמה גם דברים פשוטים מסתבכים לפעמים

לא תמיד, אבל לפעמים כן

למה אי אפשר להרוויח 20 אלף שח לגדל ילדים בנחת לאפשר לבעלך לגדול בתורה להיות רגועה עם בית מסודר בגדים מקופלים בארונות כיורים ריקים בלי שימוש בחדפ ארוחצ מוכנה חמה כל יום למה

איך יכול להיות שכל כך הרבה הודעת ורק אחת שלי

אני זוכרת שהיו הרבה יותר

ללכת ביישוב בלילות מזכיר לי את פעם

מעניין

אולי בקיץ יהיה מעניין יותר? אולי לא

למה הפסיקו לייצר נוקיה208

למה לא המציאו עוד טלפון חדש בדיור כמו נוקיה 208

למה אני בטלפון הרביעי או החמישי ב7 שנים האחרונות זה לא תקיןןןןן

ואין לי מספרים של אנשים מפעם ואין איך לשחזר

אפילו בנות מפה שפעם היו לי

מה שלומך?

ואת עדיין כותבת באותו סגנון שהיית לפני מאה שנה.

ללכת עם אילה בלילה ולדבר על חשופיות ישר הזכיר לי את האולפנא

למה אני האישה היחידה בגילי שעדיין מתגעגעת לאולפנא

למה אני אומרת בגילי וזה נשמע שאני זקנה אני לא זקנה

אני רוצה להיות קשורה לבנות המתוקות הצדיקות קדושות צנועות האלה

אני רוצה לחזור לאולפנא ואני מוכנה להתפקשר גם אם זאת לא ה- אולפנא

אני רוצה להיות עצמאית

אני רוצה שירים זמינים בלי לפתוח מחשב

מספיק לי די והותר מה שעובר עליי

והעומס הזה שמגיע

מכל מיני סיפורים שקורים מסביב

עושה לי אדרנלין לתקופה ואז בבת אחת ריסוק עז מלווה בדכאון לא ברור

עד שהבנתי שהוא ברור

אסור לי להיות שם יותר מידי

ואני מוגבלת

אני יכולה להיות נחמדה

להתעניין בשלום

להביא משהו נחמד אם מסתדר לי

אני לא יכולה לתת את הבית שלי

או את האוכל שלי

או את הלב שלי

וזה גם לא יעזור

עכשיו צריך להתפלל

ואיפה אני ואיפה להתפלל

ויערה עושה לי פה 3 תפילות ביום מעמידה אותי במצב שאני מרגישה הכי לייטית בעולם

אבל יש לי תפקיד

כרגע במסגרת התפקיד אני נותנת תנאי חיים לאלה שבאחריותי

הלוואי שאצליח גם לתת להם תנאים רוחניים מיטביים

הוי טאטע רחמים עלינו

אנחנו רוצים להתפלל

חסרים לי כמה ימים בשבוע להספיק כל מה שצריך גם ככה אני בעומס לא יאומן

מתלבטת אם לישון או לאכול או ללכת לשיעור

בקיצור גאולה עכשיו

זה בוודאי יפתור את כל בעיותינו

ובלי הנחת של אביגייל

אנחנו רוצים בית דוד

מהר עכשיו אין זמן לחכות

חיכינו מספיק אביגייל

טאטעעעעעע רחמיםםםם עלינו

ותן לנו שמחה!

קוראים לזה מובחנות

אולי יום אחד אהיה פסיכאטרית

אולי בגלגול אחר כשיהיה לי יותר הבנה בשפה האנגלית

צריך פשוט להכיר את הנפש לחיות איתה בשלום ולא לתת לה לנהל אותנו למקומות אסוניים.

מובחנות היא היכולת של אדם לזהות ולהחזיק בזהות, במחשבות, ברגשות וברצונות שלו, מבלי להיות תלוי באישור, בלחץ או בציפיות של אחרים.

אדם בעל מובחנות מסוגל לשמור על עמדתו ועל גבולותיו האישיים, ובמקביל לקיים קשרים קרובים ומשמעותיים עם הסובבים אותו.

אגב, רגישים לפעמים מתקשים בזה. הם ממש מרגישים פיזית את הסביבה שלהם.

לא שאני תלויה באישור ובציפיות. פשוט לוקחת ללב כאבים של אחרים וחושבת שראוי שאעזור להם כמה שאני יכולה.

כאילו אם זאת היתה אחותי, לא הייתי מארחת אותה?

אבל כאן בדיוק הנקודה, היא לא אחותי ואני באמת לא יכולה ארח אותה.

ואז לשחרר את זה והלבין שלמרות שזה נשמע אגואיסטי וגם בתיה אמרה לי מה פתאום מה פתאום ולאה אמרה זה לא שייך איפה תשימי אותה

אז למרות שבהתחלה חשבתי איזה אנוכיות זו לדבר ככה

להבין שזה המצב ואין לי ברירה אלא לשחרר

כי לחשוב עליה בלי  יכולת לעזור זה קשה

ולעזור זה לא אפשרי

אז מה נותר?

להתפלל

והוא זה שמוביל אותי לרצות לעזור ולהיות קשורה ולהתעניין

ההיא התגרשה, בא נהיה איתה בקשר אולי ככה נדע מה הסיפור שהיה שם

ההיא בודדה, נהיה איתה בקשר אולי נבין משהו על הנפש. אולי נקבל כבוד כי היינו שם בשבילה.

ההיא בעלה עובר מה שעובר, בא נעזור לה, ואז תכנס בפנים והיא תפתח את הלב.

אולי, אני לא יודעת.

בינתיים לא קיבלתי שום מידע על שום דבר וזה גם לא ייתן לי שום דבר, וגם כבוד לא קיבלתי חחח

איזה יצר הרע יש בעולם הזה! לרצות לעזור כדי לקבל כבוד. אז זאת האנוכיות האמיתית בעצם. עכשיו הבנתי.

זה סקרנות בלבוש אחר. ואולי את בסוף באמת נותנת את הלב שלך (ואז נשארת מרוקנת). ולגבי כבוד - אולי. אבל לא מקבלים ככה כבוד. גם הצד השני מרגיש אותך כמו שאת מרגישה אותו ולפעמים הוא נרתע בלי לדעת למה.

(אגב, נשים, ובמיוחד דתיות, הרבה פעמים אומרות "הוא הטריד אותי" על כל שיחה שהיה שם אנרגיה לא ברורה שהייתה לא נעימה להן ולא היה להן טוב שם, כלומר - הוא פעל בסדר לפי הכללים אבל האנרגיה שלו הייתה מרוקנת ולא נעימה והן מרגישות את זה, רק שבהעדר מילים לתאר את זה הן אומרות "מטריד")

לא חושבת שהן הרגישו אותי ככה, כי באמת עשיתי את מה שעשיתי לא בשביל הכבוד, באמת באמת באכפתיות.

בסדר 

אנחנו גם וגם וגם וגם. גם רוצים (כבוד, סקרנות,...) וגם רוצים להביא טוב לעולם. שני הגורמים האלה חיים בתוך הגוף ביחד. לא תמיד הם סותרים אחד את השני.

אנחנו צריכים להציב גבול רגשי.

הדבר הכי חשוב.

אם אני יכול לעזור או לעשות משהו. בשמחה. אבל סתם לכאוב אותם ולסבול יחד איתם? למה? למה זה מועיל?. אותו כנ"ל אגב חדשות ואקטואליה שהייתי מכור כבד וקצת נגמלתי במידה ואני רואה מהצד מכורים אחרים. זה נוראי.

צריך לדעת חדשות. צריך להתעדכן. צריך לפתח דעה. אבל לא צריך להתכווץ בגוף על כל דבר שקורה בעולם.

לא חדש, כבר חודש. אבל חדש. אולי אפשר לומר: הבחור החדש.

והוא אמר לי תודה רבה.

יותר מששמחתי על התודה שמחתי על עצם זה שהוא אמר לי משהו.

כאילו, חמודים, אני אוהבתתכם והכל אתם ב"ה טפו טפו יחידי סגולה בדור הזה

ואשריכם לגמרי כמו שנאמר

אבל

לומר תודה למי שהכין לך אוכל וטרח בשביל שיהיה לך נעים ונחמד זה דבר בסיסי

ואם האדם הזה הוא אישה אז כן

צריך לומר תודה גם אם זו אישה

עכשיו אני דנה לכף זכות וברור לי שהם בסדר ואף פעם לא הקפדתי עליהם בעניין הזה

(למעט שבועות? אולי)

אבל פתאום כשמישהו פונה אליך ומכיר בעצם קיומך ובעצם זה שנתת מעצמך בשבילו

וואו

אשריך לגמרי

והוא הזכיר לי את יהודה פתאום זה היה לי כזה אווץ

אבל יהודה אומר שהוא לא אותה בחינה אז כנראה שלא

להבדיל בין החיים, כן.

(יהודה זה מי שאני חושב שזה?)

הבחור שאמר תודה הזכיר את יהודה שכנראה אולי אתה חושב. לא שהכרתי אותו מידי בחייו אבל נדמה לי שהוא היה מהסוג של האנשים שיגידו תודה לאישה למרות שהיא אישה והוא בחור. נכון?

אחרי שהוא נרצח, פתאום התחילו לחפש שיחות איתו. גם נשים וגם גברים.

אח"כ אם זוכרים אותך

אולי בהודעה הנעוצה של נוג"ה יש משו על סרטים