גם ביישנים גדולים עשויים להיפתח כשממול יש דמות וירטואלית. אחרי שתכירו קצת באתר - ייתכן ותוכל להיפתח יותר גם בשיחה פנים אל פנים, כי תרגיש שאתה כבר מכיר אותה. 

בהתחלה קראתי 'שעבוד', ולא הבנתי מה הענין... 

לצורך העניין - למה זה לא נקרא לעבוד על הוורבאליות החיים האמיתיים?

אתה מוזמן לחלוק, אבל: 

א. אני לא יודע על איזה הבדל בין תקשורת 'אמיתית' לתקשורת וירטואלית אתה מדבר. מה בדיוק ב'צורת התקשרות עם בחורה בצורה וירטואלית' שונה מהותית מ'צורת התקשרות עם בחורה בחיים האמיתיים'? הרבה אנשים אומרים את הסיסמה הזאת, אבל אף פעם לא הבנתי מה עומד מאחוריה, אתה מוזמן לפרט. 

ב. כיוון שהבחור אומר שאין לו יכולות טבעיות, להגיד שתקשורת וירטואלית תפגע ביכולות הללו (ולהניח את קיומן שהוא לא מודע אליו) - זה רעיון יותר גרוע, להבנתי. 

לא אמרתי לו לנהוג כמו כל מה שאתה אומר שעשוי לקרות. כל מה שהתכוונתי זה שאת הפלטפורמה הראשונית עדיף לעשות בכתב. אבל כמובן לנהוג בדרך ארץ בדיוק כמו בשיחה פנים אל פנים. אבל זה עדיין יותר קל כשאתה מול מקלדת. יש גם אנשים שיותר קל להם להתבטא בכתב. 

בקיצור - כל מה שאמרת לא רלוונטי לעצם הרעיון, רק מגביל אותו לביצוע באופנים מסוימים. סבבה. לא חולק על הנקודה הזאת. 

והמשל ממשחק המחשב למכוניות מאליו לא רלוונטי, אחרי ההבהרה הנ"ל. זו אפילו השוואה מעליבה... 

בין ההשערה שהוא יגיע לזה בטבעיות לבין המחשבה שהתכתבות וירטואלית תחרב את כל הטבעיות שלו (בייחוד כשבעצמך ציינת ש'במרחב הוירטואלי יכול לקרות X ולא בחיים האמיתיים', כאילו מישהו יצא לדייט אחרי שהוא התכתב עם בחורה כשהוא במיטה ויסיק מזה שהוא יכול להגיע בפיג'מה ולשכב על הספסל הציבורי). 

ובכל מקרה אני חושב שמן הראוי לתת קרדיט לבן אדם. זה שהוא יודע שהוא ביישן וצריך משהו שיפתח אותו לא אומר שהוא חסר טקט ברמות אחרות ודביל מושלם שאינו יודע כללי נימוס בסיסיים. 

מה קשור? הבנאדם מעוניין להתנסות בדיבור עם בנות, ולכן המלצתי לו לדבר עם בנות. ולכן לדבר ולא 'להיקשר בלי לראות או לדבר'. 

אגב - תוספת סימני קריאה לא מוסיפה לטענה (בייחוד כשאין לה שום ביסוס מלבד עצם העלאת הטענה). וכן עצם היות הטענה קיצונית לא הופך אותה לנכונה יותר, או את הטענה שמולה ל'רעיון גרוע ומסוכן (!!!)'. 

מבחינה חברתית הייתי מהשתקנים,

וגם אני גדלתי במסגרות נפרדות ולא דיברתי עם בחורות עד לדייטים.

אכן, עם הראשונה שנפגשתי - היה שוק!

אבל עם הזמן מקבלים ורוכשים ביטחון.

בזוג זה שונה מאשר בחברה..

יש כאלה שבחברה הם שתקנים, אבל בדייטים א"א לעצור את שטף הדיבור שלהם.

יש כאלה שבחברה הם 'מסמרי הערב', אבל בזוגיות אין להם יותר מדי מה לתת.

ורובם נמצאים היכנשהו באמצע.

דייטים וזוגיות, זה גם מסע גדול בלהכיר את עצמך,

בתקופה הזאת, אתה תגלה על עצמך הרבה מאד תכונות ויכולות שאף פעם לא חשבת עליהם..

בהצלחה!

עם הזמן יעבור

אני הייתי מאוד ביישנית פעם, כשיש רצון חזק עושים את זה וזהו

וזה נכון לכל התחומים בחיים. עוד מעט תסיים את המסגרת שאתה נמצא בה ותצא לחיים האמיתיים ואתה צריך להיות מסוגל להתקדם ולהצליח בעצמך

אבל שמחייבות אותך לדבר עם בחורות.

טיולים חוג סריגת כיפות! מקרמה! קדרות וכו'

ואתה כמובן דוחף את עצמך בכוח לדבר גם אם אתה מסמיק מגמגם ורועד

אתה מתעלם מכל זה ומדבר על נושאים לא מחייבים וקלילים.

אל תראה את זה 'לא קורה'- אתה לא קוראת בקפה - תגיע לגשר תקפוץ ממנו למים ותשחה. אין לך ממש ברירה אחרת.

וכמובן - וירטואליות וצ'אטים זה דמיון אחד גדול. שאין בינו לבין המציאות חצי שקל.

פעם קראתי מחקר על התופעה הזו שבכותרת, והתסמינים שתיארת די דומים. זה לא הדייטים, זו בעיה שיפה שאתה מודע אליה, וחשוב מאד שתטפל בה בעזרת גורם מקצועי,כי שום דבר מהסוג הזה אינו חולף מעצמו, אין סיבהלסבול ממשהו שאפשר גם אפשר לטפל בו.

קודם כל אתה נשמע אחלה בחור.

אני מציעה לך לעבור טיפול. ולשחרר זאת במידת מה, חבל לסבול!

שלום משה,

כתבתי לך די הרבה ויצא קצת מבולגן

מקווה שיעזור לך-

דבר ראשון מסקרן אותי לדעת -

האם היו מקרים בהם הצלחת להתגבר על הביישנות שלך ולפעול לפי רצונך בלי עכבות?

האם אתה מרגיש שאתה עובר שינוי מאיך שהיית בעבר? או שהביישנות שהיית לך בעבר זהה לאיך שהיא כיום?

איך אתה מנסה כיום להתמודד? ברגע שאתה נמצא במצב שבו אתה רוצה לדבר ומרגיש שהביישנות עוצרת אותך ומשתקת אותך אז מה אתה עושה?

אני מציעה לך להזכר במקרים בהם כן הצלחת להתגבר בטוח שהיו כמה מקרים כאלו.

ולהאמין שיכולים להיות עוד מקרים כאלו.

הביישנות הזו זה מן תחושה כזו כאילו שאחרים טובים יותר, כאילון משהו איתי לא בסדר. מן צורך כזה לצאת מושלם.

ואתה יכול להסתכל מהצד על אנשים שמדברים ולראות שהם לא דווקא יותר חכמים ממך ובכל זאת הם לא חוששים להביע את עצמם. ואז אתה מתבאס וחושב איך זה שהם אומרים דברים בלי לעשות חשבון בעוד שאני מפחד מכל הברה קטנה שתצא לי מהפה??

אנשים עם ביישנות הם כאלו שיש להם רגישות רבה לסביבה שלהם ורצון להיות"בסדר" לרצות אחרים, רוצים מאוד שיאהבו אותם.

אני מציעה לך לשאול את עצמך למה זה כל כך חשוב לך להיות מושלם?

למה זה כל כך חשוב לך שיאהבו אותך? ברור שזה נחמד מאוד שאוהבים אותך אבל תקח בחשבון שתמיד יהיו מי שפחות יחבבו אותך . הדבר שחשוב הוא שאתה תדע שאתה בן אדם טוב ושאתה חכם ושיש לך דברי טעם להגיד , דברים שאחרים יכולים גם ללמוד מהם. ושיש לך דברים להגיד שיכולים לעזור לאחרים, להביע רגש לאחרים , שלמח אחרים וכו'.. והביישנות שלך כרגע מונעת ממך ליצור את הקשרים האלו.. אנשים לא יכולים להכיר אותך ככה , לא יכולים לקלוט את מי שאתה וזה חבל מאוד!!! ברגע שתוכל לדבר בחופשיות רק ככה אנשים יכירו אותך ויוכלו לשאול אותך לעצה או יתעניינו בדעה שלך . אתה יכול להעניק הרבה לאחרים ואתה עוצר את עצמך. מרוב שאתה מפחד שאולי תגיד משהו לא במקום או שתגמגם או שאולי תדחף לדברים של משהו אחר וכו' וכו'..

בנוסף, אני חושבת שיכול להיות שאתה רואה בבישנות שלך איזה פגם נוראי ונדמה לי שהפחד שלך שיקלטו שאתה ביישן הוא פחד אפילו גדול הרבה יותר מהביישנות כשלעצמה.

תזכור תמיד שאף אחד לא מושלם וכולם טועים לפעמים. יכול להיות גם לאנשים עם הכי הרבה בטחון עצמי מקרים בהם יגידו משהו לא מתאים, במקרה כזה, אדם עם בטחון יגיד "סליחה התכוונתי בעצם להגיד...." ופשוט יתקן את הדברים שלו ולא ילחץ מכך שעשה טעות. לעומת זאת אדם ביישן יחשוב שזה דבר נוראי ושכולם בטח שמו לב לזה ועשו מזה עניין גדול...

כדאי שתדע שרוב האנשים מרוכזים יותר בעצמם ולא כל כך ישימו לב אם מישהו אמר משהו לא הכי במקום, כמובן שאם אותו אדם עושה מזה עניין גדול ונכנס ללחץ אז במקרה כזה הם כן ישמו לזה לב. הבעיה של ביישנים זה שיש להם מודעות מאוד גדולה לעצמם ואז זה משתק אותם. מודעות עצמית זה טוב אבל לא ברמה שזה מקלקל לך להיות מי שאתה רוצה להיות. 

כרגע הביישנות שלך מבטלת את עצמך וגורמת לך להרגיש נחות לעומת אחרים. אין שום סיבה שתרגיש ככה. אתה מי שאתה, חלק ממך זה הביישנות הזו. אתה לא רע או טיפש בגלל הביישנות. אם הבחורה תראה שאתה ביישן שום אסון לא יקרה, אתה צריך לאהוב את עצמך כמו שאתה ואתה צריך ללמוד להסתדר יחד עם הביישנות ולא לפחד ממנה. אתה לא פחות טוב מאף אחד אחר, אני בטוחה שהרבה בחורות ישמחו מאוד להכיר מישהו בדיוק כמוך ואחרי הכל אתה צריך למצוא רק אחת אז אני בטוחה שזה יקרה ושתמצא משהי שתדע מה לעשות כדי לגרום לך להרגיש בנוח ויחד איתה יהיה תרגיש הכי בבית בעולם.

העצה שאמרו לך על שיחות וירטואליות נשמעת לי עצה טובה, גם אני הייתי מאוד ביישנית וגם התחלתי קודם לדבר באינטרנט לפני שהכרתי. היום אני עדין קצת ביישנית אבל הרבה פחות מאיך שהייתי בעבר. 

בעבר הייתי כל כך ביישנית שממש לא היה יוצא לי קול כשהייתי מדברת. ולרוב לא דברתי בכלל.. תמיד בסיטואציות חברתיות הייתי מאוד לחוצה והלב שלי היה דופק חזק לפני שהייתי צריכה לדבר, ממש הייתי בחרדה נוראית. מאוד רציתי להתבגר על החרדה הזו ולכן עבדתי על עצמי לשנות זאת. אני מאמינה שכל אחד יכול לשנות זאת ולמצוא דרכים להתגבר על החרדה. אני פעלתי בכמה דרכים כדי להתגבר, למדתי שעורי משחק, שרתי במקהלה, קראתי תכנים בנושא של על איך להתגבר על ביישנות, וגם עשיתי שינוי במחשבות שלי, במקום לחשוב כל הזמן שאני רוצה שכולם יאהבו אותי ושאוי ואוי אם אני אטעה או יראה טיפשה או שישימו לב לזה שאני ביישנית החלטתי לשים את המחשבות האלו בצד ולחשוב שאני שווה וחכמה וטובה ושמגיע לי (בדיוק כמו שמגיע לכולם) לבטא את עצמי ולהגיד את מה שאני חושבת כי אני שווה לא פחות מאחרים וגם אם מישהו לא יאהב אותי אז זה לא ישפיע עליי כי אני אדע שאני טובה ואני לא צריכה "אישור" מאחרים כדי לדעת שאני "בסדר". 

לגבי שיחות עם אנשים אני חושבת שיעודד אותך לדעת שאנשים בעיקר אוהבים להרגיש שמתעניינים בהם ככה שבתור ביישן יש לך אפילו יתרון על בחורים אחרים כי זה לא שאתה צריך עכשיו לתת נאומים על נושאים שונים ולבדר את הבחורה שאתה יוצא איתה, אלא בעיקר להקשיב לה, להתעניין בכנות. כמובן חשוב שזה לא יצא כמו חקירה אלא לשוחח איתה מתוך הקשבה אמיתית. מה זה אומר? כשהיא מדברת תתרכז רק במה שהיא מדברת ובתחושות שלה כשהיא אומרת את מה שאומרת ואל תשקע במחשבה של איך להגיב אחרי שתסיים לדבר. אם אתה תחשוב ככה אז לא תוכל להתרכז בדבריה ולא תוכל להגיב בכנות. בנוסף, זה יגרום לך להיות לחוץ ואז באמת לא תדבר כמו שצריך.. יהיה לך הרבה יותר קל אם תוריד את המחשבה הזו ממך ובמקום זה פשוט תנסה להיות קשוב לבחורה שאיתך. אתה גם יכול להגיד לה שאתה קצת ביישן ושלקח לך זמן להפתח, ברגע שתגיד את זה תרגיש יותר טוב, אם היא תפסול אותך על זה אז סימן שהיא פשוט לא מתאימה לך ממילא וחבל על הזמן של שניכם ולכן אין סיבה לנסות להתעסק באיך להסתיר את הביישנות שלך. 

בנוסף מסכימה עם עצה אחרת שהיית כאן- שאתה צריך לחפש דרכים להיות בסיטואציות חברתיות ולדחוף את עצמך בכוח ממש לדבר ולהכיר. אל תחכה לאיזה "רגע" או שפתאום יפול עליך אומץ פשוט תעשה את זה בכוח כי ככה צריך. תחשוב כאילו שהחיים שלך תלויים בזה תכיח את עצמך לדבר בכוח. כרגע אתה עוד מרגיש שאתה יכול לברוח מזה ולשתוק בצד או לחכות לנס ואין זה לא דבר שיקרא לבד, אתה חייב בכח להתאמץ כדי להשיג את זה. גם אני בבגילך ממש הכרחתי את עצמי לדבר והמשכתי למרות שהייתי מגמגמת ומפוחדת והלכתי לשיעורי משחק והיו הרבה פעמים שהברזתי מהשיעורים מרוב פחד אך בכל זאת המשכתי ונסיתי וניסיתי והיום אני מרגישה שהביישנות לא תעצור אותי מלהשיג את מה שאני רוצה ולא תמנע ממני להיות מי שאני. אני מאמינה שגם אתה תוכל להגיע לזה- אין שום סיבה שתתן למחשבות רעות ופחדים לשתק אותך ולמנוע מעצמך להיות עצמך ולהביע את עצמך! אתה שווה כמו כל אחד אחר!

מקווה שתוכל לשאוף מזה תקווה לגבי שינוי במצב שלך 

שיהיה לך המון בהצלחה

רונה

כתבת טוב ונכון.

https://sites.google.com/site/sastag/guides/overcoming-social-anxiet-step-by-step

לא משנה שהכותרת בכלל לא נכונה, כי עוד לא נפגשת...

בס"ד

למרות שאתה מגדיר את עצמך "מבסוט מהחיים", נשמע לי שאתה לא ממש מרוצה מהמצב הזה, ואולי אפילו מצפה לשינוי

טיפול של מאמן טוב או פסיכותרפיסט לא חייב לבוא רק במצבים קריטיים. אם תעבור תהליך טוב- גם אתה יכול פשוט להפוך לאדם אחר ולהרגיש הרבה יותר טוב גם בסיטואציות כאלה. 

גילוי אישי- אני הלכתי למטפל מעולה שפשוט עזר לי להיפתח ולרכוש הרבה אמון ובטחון בעצמי. אני טיפוס די גמיש אז זה לקח לי בדיוק שני טיפולים וחצי

אגב, מייד אחרי הטיפול התחתנתי, וסיימתי תקופת דייטים ארוכה ומייסרת בת 7 שנים...

מותר לך, מותר לך להיות ביישן, מופנם, שתקן. תבחר מה שבא לך.. [נכון יש הבדלים בין ביישן למופנם ושתקן ולא זה המקום לפרט]

אל תשכח שביישנות זה אחד מהסממנים של היותך בן ישראל. אז מזל-טוב!

אם אתה מרגיש שזה ממש מציק לך, זה משהו שמבחינתך מגביל אותך מלהיות אתה באמת, אז כנראה שקוצ'ינג באמת יכול לעזור. אבל אם טוב לך עם מי שאתה והדאגה היחידה שלך זו הבת שתצא איתה והשתיקות המביכות שעלולות להיות, אז הסר דאגה מליבך, גם לפטפנים/יות עלי אדמות יש רגעים של שתיקה.

אנחנו פשוט שקועים בתרבות כזו של החצנה, שיווק, ולא יודעים להעריך את האנשים השקטים המופנמים, לא כולם צריכים להיות מוחצנים. הדמיונות שלך מאיך יהיו הדייטים הם שמקבעים אותך מלנסות, ולא השתיקה.

הרבה הצלחה!

נ.ב

בנות הרבה יותר סבלניות מגברים בעניין הפתיחות ;)

כן, אין שום רע בביישנות, ויש אפילו שמתבלבלים וחושבים שזו אותה ביישנות שחז"ל מתכוונים אליה כשמתארים את ישראל כביישנים. כאילו יש שני מצבים: מופנם או מוחצן....כמובן, זה לא נכון .אתה לא מחפש מוחצנות, אלא דרך לצאת מאי היכולת להשתלב בשיחה באופן טבעי כשיש זרים מסביב. אני קוראת את דבריך ושומעת הרבה מאד אי נחת. לא שלא טוב לך עם "מי שאתה" כי זה לא "מי שאתה". זו תכונה שמעיקה עליך, וכל מי שאומר שזה יסתדר בעצמו עם הזמן מונע ממך את הדבר הפשוט ביותר: לכוון את חייך בעצמך, לזהות צורך בעזרה ולקבל אותה. מצטערת לאכזב, למרות נסיונם האישי של אחדים שכתבו כאן, שבסוף "זה הסתדר" - בדרך כלל דברים אינם מסתדרים מעצמם פתאום, לאחר שנים רבות שהם מעיקים עלינו. נכון, יכול להיות שתמצא פתאום מישהי שתקבל, תאהב, תעדיף תכונה זו...אבל הרומנטיקה ההוליוודית הזו לא תמיד מתרחשת, וגם אם כן - נראה כי קשה לך גם ככה.

אין סיבה שאדם יעלם כשהוא ליד אחרים.

אם זה קורה, יש פה בעיה

ואיך אתה מרגיש בדייטים עצמם?

זה יכול להיות עניין שכדאי לטפל בו בשלב בחינת ההצעה ועד להתנהגות בדייט עצמו.

'מסתיימים' הכוונה שהיא מסיימת אותם?

אם אתה מסיים, זה בירור מסוג אחד.

למה ההצעה, שנראתה לי בעלת פוטנציאל, כבר לא רלוונטית? מה פגשת שגרם לך לחתוך? זו בעיה בהצעה, כלומר לא היתה שום סבירות, אין שום דמיון/קשר בין הדמויות, או שזו בעיה בתקשורת, ביצירת הקשר?

אם זו בעיה בהצעה, למה הציעו לי? ייתכן ולא מכירים אותי/אותה/לא יודעים מה אני מחפש? למה לא 'עליתי על זה' מראש, בשאלות מבעל הרעיון (מלבד פרטים טכניים ומהותיים כאלה ואחרים, 'למה חשבת שהיא מתאימה לי?', 'למה חשבת שאני מתאים לה?'. לא 'כי לשניכם יש אוזניים/לב וריאות', אלא למה דווקא אני לה ודווקא היא לי. איזו ייחודיות ראית בכל צד שהעלת לך את המחשבה שיכולה להיות התאמה) או בשאר הבירורים. אולי העניין צריך חידוד?

אם זו בעיה ביצירת הקשר, האם נבהלתי משתיקות/משהו ספיציפי שהיא אמרה? האם חתכתי 'כי הרגיש לי' או שיש סיבה שאפשר להצביע עליה? הרם באמת נתתי הזדמנות או שמיהרתי לחתוך כי לא היו לבבות והצעת נישואין אחרי 20 דקות? האם נכון לחתוך אחרי נסיון אחד, כששני זאים נפגשים ומובן יהיו רגעים לא נעימים (וגם לא נוראיים) של שתיקות מביכות, או שנכון לתת צ'אנס נוסף, ואולי אפילו יותר? האם אני באמת בא מוכן לקשר, ובא להשקיע בדייט, או בא 'לעבור אותו' (כמשתמע קצת מנוסח שאלתך), ומיילא כל הדייט לא רלוונטי? האם יש בי פחד מיצירת קשר שגורם לי להיבהל ולהרגיש שזה לא רלוונטי, או אפילו להצביע על דברים ספיצייפיים למרות שהם לא באמת מהותיים לי?

אם היא חתכה, יש בירור נוסף, אך זה כמובן דורש גם את הבירור האם ההצעה היתה רלוונטית. אם לא, למה לא סוננה בדרך? האם ייתכן שהמציע/הדמויות שאצלן ביררו עלי לא מציגים אותי נכון?

אפשר גם לשאול אותה, בטלפון בו היא חותכת או בהודעה אחרי זה, למה היא חותכת. היא לא חייבת לך תשובה, וכנראה שהיא תענה 'הרגיש לי שזה לא מתאים', אתה יכול לבקש הערות/הארות להמשך הדרך, אולי תקבל משהו.

ייתכן שיש בך, במראה/דיבור/התנהלות שלך בדייט משהו מרתיע/מרחיק? האם השקעת בדייט, באת מכובד, פתוח (כמה שאפשר) להכיר, לשמוע ולשתף, התעניינת בה ולא חיטטת יותר מידי? האם חשבת מראש על מקום שנוח לה, מתחשב במה שמתאים לה, לא ליד כל החברות, מקום נעים, אולי אפילו עם שירותים? האם הבאתי לפגישה הראשונה מיץ תרד הולנדי סחוט ועוגיות שעורה ותירס במילוי חסה? התנהגתי מוזר? נסה לשחזר את מהלך הפגישה ולבחון אם היתה התנהגות מרחיקה מצידך.

כשזו אחת או שתיים, יש סבירות שההצעה לא רלוונטית/הן לא פתוחות לקשר, אבל אם זה כבר עם בנות רבות, יש כאן נורת אזהרה לכיוון שלך. מה אני לא עושה נכון.

זו התמודדות קשה. נסה ללמוד משהו מכל פגישה. להתייעל בתקשורת, להכיר גבולות ולהבין מה חשוב לאישה ומה מעניין אותה, למד להתחשב, ובעיקר, להיפתח.

זה נסיון לא פשוט. תדבר עם אבא, תגיד לו, ותתכוון לזה, שקשה לך, שאתה צריך את עזרתו, ושאתה מתאמץ ומשקיע כדי להקים בית לכבודו. קבל את הקשיים הללו באמונה, ויהיו לזכותך.

(מקווה שכתבתי כל מה שחשבתי, כי בטעות מחקתי הכל וכתבתי הכל מהתחלה)

אשריך. יצליח ה' דרכך ותבשרנו בשורות טובות במהרה.

אכן גם אני הייתי בבעייה כזו עד שלימדו אותי איך לפתח קשר עם אישה.
ואז הכל השתנה שסוף סוף הכדור היה אצלי.
לא בקטע מלחיץ אחי אבל אתה צריך ללמוד אם יוצרים קשר עם אישה.
תחשוב שזו בחורה שהיית רוצה ובגלל שאתה לא יודע איך מפתחים איתה שיחה הכל בורח לך, פשוט חבל.
לכן יש אנשים מאוד מאוד מסויימים שיודעים להדריך אז שווה לפנות אליהם וכן גם לשלם אם צריך.

אני יודע שזו לא מחלה, וברור שצריך אכן לבדוק מחלות גנטיות. אבל זה מטריד אותי. הלוואי שלא. 

אבא שלי נמוך, אמא שלי ממוצעת על גבול הנמוך,
וכולם אצלינו די נמוכים במשפחה. (אני נמוך)
אני חושב שאם זה פער, אז זה אמור להתאזן, אבל אין לי באמת ידע מקצועי...
אבל בסוף אם תתרגל לזה, אז הגיוני שגם התפיסה שלך תשתנה.

כל תודה רבה על התגובה נשמה טהורה, מקווה שהשאלה שלי בסדר!

דברי שני, זה ברור שעל רוב פשעים תכסה אהבה..אבל עד שהאהבה תגיע....

וזה גם מובן מאוד למה זה מפריע לך.

ואני מניח שאתה שואל על הילדים שבעז"ה תאהב אותם איך שהם יהיו...

על הרגשות שעולות אצלכם. יש להן מקום.

אין לי תשובה על כך. אולי להמשיך ולראות אם זה עדיין מפריע.

אולי הילדים יהיו גבוהים כמוך? יש לנו שכנים שהיא מאוד נמוכה. ממש.

בעלה די גבוה (לא 1.90) ו90% מהילדים, גבוהים.

אבל יכול אולי להיות גם ההיפך כמובן.

אגב, קראתי בספר "יומנה של שדכנית" על מישהו שהגיע לאחד מגדולי ישראל

בטענה שאחותו שמה דגש על שטויות; הכירה בחור נמוך ואינה רוצה בו כי

טוענת שתתבייש ללכת איתו ברחוב.

הצדיק ענה לו: אלו לא שטויות. זה דבר שצריך לקחת בחשבון אם זה מפריע לה.

זה לגבי ההצטדקויות שעולות כאן לגבי הרגשות לגטימיות לגמרי.

מה עושים איתן? זה כבר נתון לשיקולו של כל אחד.

בהצלחה רבה!

כנ"ל לאבא שלי, ואימי עוד יותר נמוכה. לגבר זה לא קל מבחינת הביטחון האישי, לנשים אין בעיה (הן אכן נתפסות כ"מיניאטוריות ומתוקות"). ילדיי נמוכים כמוני, הבן עדיין קטן ולא מוטרד במיוחד, לבת הגובה שלה כלל לא מפריעה.
 

אבל רוב הסיכויים שילדיך יגיעו לגובה ממוצע של 175 ס"מ ואף הרבה מעבר. אז אין מה לחשוש. שאל את הבינה המלאכותית והיא תיתן לך תחזית על סמך סטטיסטיקה קיימת.

על בסיס מה את/ה אומר את זה? באמת כבר שבוע שאני מנסה להסתכל מסביב על משפחות ולא מצאתי משהו עקבי מדי..חוץ משאם יש גנים נמוכים אז זה עובר הלאה..

מה שלא נכון זה המחשבה שגן גבוה פלוס גן נמוך יוצר גן ממוצע. אם אתיופי יתחתן עם אשכנזיה אז הילד יצא מוקה? זה לא ביולוגיה.

אם חכם יתחתן עם טיפשה אז הילד יצא ממוצע הציונים שלהם? זה לא ביולוגיה.

אחד מהגנים יבוא לידי ביטוי וזו הגרלה שאין לנו איך לשלוט עליה, ומה שכן יכול להיות זה עוצמה משתנה של הגן המסוים - אבל הנטייה תהיה גבוהה או נמוכה, וממש לא נטיה לממוצע.

זה דבר שיש לדעת.

עכשיו השאלה היא מה הטעם שלך בנושא, אם בכלל אכפת לך/חשוב לך, וכדומה.

ברור לי שאין פה נוסחה מדויקת (אע"פ שיש מחשבון באמת כמו ששלחו למעלה חחח..) אבל רוצה לשמוע מנסיון החיים פה של האנשים מה רואים/שומעים מסביב. לדעת האם אני לבד בהתלבוטות הזו והאם יש לה מקום או שזה יצר הרע? 

קודם כל - זה נכון שזה לא תמיד יוצא ממוצע, אבל דווקא בדברים האלו (גובה וצבע עור) יש איזשהו ערבוב של הגנים שיוצר לרוב משהו באמצע (כי יש פה כמה גנים שמשפיעים, ולכן חלק מתקבל מהאמא וחלק מהאבא, והתוצאה מושפעת משניהם. יש תחומים אחרים שבהם רק גן אחד משפיע ואז זה באמת סוג של 'הגרלה' אם זה כמו אמא או כמו אבא).

מכירה כמה משפחות של אתיופי ואשכנזיה (או להיפך) והילדים באמת בצבע כמו של תימנים. וגם במשפחה שלי רוב הילדים קיבלו צבע בערך באמצע ביני לבין בעלי (עם שונות בין הילדים, אבל בגדול כולם בטווח שבנינו).

ולגבי הגובה - יש לי דודים שהם עם הפרש גובה משמעותי. הבעל בערך 1.90, והאישה סביב 1.50 (להערכתי, לא שאלתי אף פעם...). יש להם 7 ילדים, 2 בנים שקיבלו את הגובה של אבא שלהם (לא יודעת אם ממש בגובה שלו, אבל כן גבוהים מהממוצע באופן ניכר), ו-5 בנות בגובה ממוצע, גבוהות יותר מאמא שלהן אבל לא באופן חריג.

זה מציק לך בעין?

מרגיש לך מוזר להסתובב עם מישהי יותר נמוכה בהרבה ולא ממוצעת?

איך הצל/ השתקפות שלכם ברחוב או מול חלונות ראווה מרגישה לך??

כי לגובה כמה שתרצה זה מה שה' קובע

אני באה כמיך ממשפחה של גבוהים

אבא שלי 185 אמא 175 ויש לי אחים 192 188 אחיות 176 175 שזה גובה ממש גבוה לבנות

אבל גם אחים בנים יותר נמוכים - ממוצעים 176

(שזה הממוצע בערך לגברים- 177)

ואני שאני 170 זה גם גבוה לבנות

(הממוצע הוא 163)

זה תלוי ילד מה הוא אוכל כמה ישן אם עושה ספורט

אני מכירה זוגות שהם הפוכים שניהם מגרדים את ה170 ויצא להם בחור 185

זה משפיע אבל לא מחייב בכלל

אז תתיחס יותר להרגשה שלך איך זה נראה בעינך

כמה  זה מפריע לך שהאישה שלך שהיא נמוכה

לא הילדים שלך

כי לי זה מפריע🙂

מודה

נסיתי  עם כמה וכמה בחורים אבל אני לא נמשכת לכאלה שפחות מ178-180

אני צריכה לראות שיש הבדל גובה בנינו

האם שאני שואל את עצמי את זה גם. כי זה פרדוקס כזה. ככל שאני מפחד יותר מאיך זה ישפיע על דור העתיד אוטמטית זה משפיע על איך אני מסתכל עליה. 
ובדיוק כמו שכתבת, יצא לי להתסכל על הצל ברחוב וזה, וזה מרגיש לי קצת 'מוזר', כמו אחות קטנה. אבל אמרתי לעצמי שזה אולי סתם קול בראש שצריך לנפץ..מבולבל כבר. 

שמחה שזה לא הפריע לבעלי...

יש לנו ילדים גבוהים, ילדים ממוצעים וילדים נמוכים. מגוון נחמד

אגב, ההורים של בעלי גם נמוכים, רק הוא ואחיו גבוהים...

גם לדעתי - פחות תחשוב על הילדים העתידיים, אלא על איך זה מרגיש לך מולה, אם מפריע לך להיות בפער כזה מולה. זה עניין של העדפות מראה ולא של גנטיקה...

כל הילדים יצאו גבוהים (חמישה במספר)

ואם אתה שואל אם יצא לי לחשוב על זה פעם, אז בפירוש כן.

בסוף כשאני מתחתנת עם מישהו אני רוצה להוריש גנטיקה טובה לילדים, לא דווקא גובה. 

(לי אישית גובה יותר מפריע בקטע שגבר נמוך מצטייר בעייני כפחות "גברי" אבל לא יפריע לי שיהיו לי בנות נמוכות למשל)

אני גבוהה.  ובכל זאת, שמתי לב שיש גברים נמוכים שהם גבריים בהחלט.

כמובן שמטבע הדברים, אשה גבוהה היתה רוצה בעל שלפחות בגובה שלה.

אבל יש גברים נמוכים גבריים ומושכים. לגמרי. וגם גבוהים שלא נראים

גבריים כל כך.

מכירה מישהו נמוך נמוך נמוך.....למטה מהממוצע. בהרבה.

אשתו גבוהה גבוהה גבוהה...למעלה מהממוצע.

רואה די הרבה זוגות כאלה.

ויכול להיות שסתם נטיית גובה

כנ"ל אצל הגברת המיועדת.

כי כן, ברור שגובה מושפע המון מגנטיקה, אבל יש מקרים שזה ניתן לבדיקה ממוקדת של 2-3 דברים. לרוב יבדקו בשביל שלא יהיה לשני ההורים (למשל כי אז ההשפעה היא לא רק על הגובה, אלא גם על עוד דברים. או כי זה כבר יצור מצב קיצון)

בכל אופן. אני חושבת שייתכן שיש פה גם עניין של מגדר.

כי כאמור, לגברים גבוהים מאוד, קשה פחות מלנשים גבוהות מאוד. וכך גם ההפך.

אז אתה אולי חושב - מה אם הבן שלי יהיה נמוך מאוד וזה יקשה עליו בזיווג/ביטחון עצמי/ ווטאבר

אבל אני כאישה הייתי חוששת בעבר מההפך - מה אם תצא לי בת מאוד גבוהה?

אני נמוכה מאוד, בעלי מעל הממוצע אבל לא ברמה חריגה, אז לא נראה לי שתצא לי בת 180 חחח

אבל בהחלט מבינה את הקושי של ללכת עם מישהי שנמוכה ממך ב40 ס"מ (מהכיוון של זו שהלכה לצידו של מי שגבוה ממנה ב40 ס"מ, וזה באמת מרגיש לפעמים כמו "ילדה", עד שמתיישבים ואז כבר לא. אבל מבינה)

כתבת הרבה ממה שעובר לי במוח. 

ברור שגובה באיזשהו מקום זה יתרון/נורמלי לגבר ואילו לאישה זה יהיה חיסרון מסויים..וכל הקטע שזה גם בדיוק להיפך! ואין לנו איך לשלוט על זה. מצד שני, כמו שכתבתי, יש לי איזו תפיסה כזו שגובה הוא מאוד מאוד חשוב. לכן זה משפיע לי על איך אני תופס אותה וגם עולה הפחד על דור העתיד,..

למה גובה הוא מאוד מאוד חשוב? ( חוץ מלהגיע למדפים הגבוהים בסופר)

אני ובעלי נמוכים והחיים שלנו מצויינים ב''ה. מקסימום לוקחים שרפרף 

לחלוטין. זה דבר שלא בשליטתנו בכלל, והוא לא עקרוני למהות של האדם. והאמת שבגלל שזה לא מאוד חשוב אני כועס על עצמי שזה כל כך מפריע לי! באמת. 
אבל כמו שאמרתי, תמיד גדלתי כך שגובה הוא חשוב, תמיד החמיאו לי על זה ותמיד זה היה לי כיף. לכן זה נתפס אצלי כנראה כמשהו חשוב....

כמו הרבה דברים אחרים שמפריעים לאנשים אחרים

אז זה אמור להיות גם מאוד מאוד חשוב כשאתה חושב על הבנות העתידיות שלך, לא?

להיות בת גבוהה מאוד, זה ממש לא קל.

גם להיות בן מאוד נמוך.

אבל אני אומרת, שאו שגובה זה פיצ'ר חיצוני וזה הכל, ואז באמת לא כזה משנה

או שהוא מאוד חשוב, אבל אז זה חשוב לשני הכיוונים שלא יהיה גובה קיצוני. לא?

קיצוניות לא טובה בשום דבר ובשום מצב. לא מחפש קיצון. 
מבחינתי גובה זה לא הכי חשוב, ברור שהעיקר הנשמה והמידות. עם זאת, קשה לי לשחרר את זה. 

הרבה אושר בריאות נחת ושה' יאיר לכם את הדרך יום יום בקלות ובאהבה

לכל עם ישראל בעז"ה

איזה מרגש

שמחה בשבילך על המסע הקצר שעברת (לפחות ממה ששיתפת)

מאחלת לך אושר ועושר עד בלי די🥂

שיחקת אותה.

יפה.

מוזמן להמשיך לתרום ולקבל בפורום (אף שזכית ואין לך הרבה נסיון😀).

אבל עם הבחור הנכון זה יתקלף ..

בעייני במינוס של רווקות מאוחרת זה שאתה יכול להיות הכי טהור בעולם

ואנרגיה או בחירות של אנשים אחרים .  תרצה או לא הם גורמות לך למגננות... במודע לא מודע

ולכאב /פחד .

ואני אשתמש במילה גרנדיוזית למרות שזה גם יכול להיות קטן מיני טראומה .

הראש זוכר הרגש זוכר .. וכל בחור משאיר איתו רגש / חוויה .

אני רק מחכה לרגע הזה שהוא יגיע ויקח ממני דאגות ופחדים שלא שלי.

זה כמובן דורש גם ממני לאפשר בקיצור זה באמת מסע / קריעת ים סוף .

אני חושב שגם לצעירים זה יהיה טוב שיהיה הגנות.

הגנות שומרות עלינו. לפעמים שאין לאנשים הגנות אז הם נפגעים ואין בזה שום אידיאל.

בשורות טובות אמן!

בתחילת ההיכרות הציפיות לרוב גם כך לא בשמיים, אז אני לא מפחד מנפילה מגובה.

אם נוצר קשר, הנפילה )אם תבוא) תהיה כנראה כואבת יותר, אבל כבר נוצר משהו, יש סיכוי, ולכן שווה לנסות להסיר מגננות כמה שאפשר, כדי לאפשר לקשר הזה להתפתח.

כמובן, צריך להיות איזשהו דירוג. לא להתחיל מיד לבדוק לאיזה בית ר כדאי לשלוח את הבן שלנו המתוק, אבל בהחלט יש מקום לבנות תמונה בראש שהיא-היא, מה שגם יחזק בעצמו את הקשר.

האם אני יודע לעשות את זה נכון?

שאלה גדולה.

נראה לי שבאמת עיקר העניין הוא להתחלת קשר, אבל גם אחרי שקשר מתקדם זה עדיין העיסוק.

חלק מעניין ההדרגה זה לא רק לא לקפוץ שלבים בטיל, אלא גם לדעת להתקדם ולא לעצור לגמרי, ולפעמים בקשר רציני יכולים להיות פנטזיות כאשר יש תקיעות בקשר. מתישהו תקיעות כזאת יכולה ליצור פנטזיות כאילו הכל טוב. אבל לא, צריך להתקדםםם

לפעמים הלב מרגיש משהו אחד והשכל מנמיך ציפיות כדי לא להתאכזב.

משתדלת לא לפתח ציפיות בתחילת כל קשר גם אם נראה שזה זה, אבל בסוף בתור בת אנוש כן מתאכזבת אם יש קשר משמעותי שנחתך מאיזושהי סיבה.

ואם כבר הזכרת את מסי, אני מחזיקה ממנו שלמרות שהוא אחד האנשים המפורסמים בתבל, הוא נשוי לחברת ילדות שלו כבר 18 שנה ולא מחליף בת זוג כמו גרביים.

זה פחות עניין של להוריד ציפיות או להגביר ציפיות.

אלא -

להתאים את הציפיות למציאות. המציאות שכרגע אני לא מכירה את הבחור ויש בו עוד צדדים שהוא יפתיע אותי בהם אם אני יכיר אותו.

כי אנשים הם עולם ומלואו, ואנשים הם מפתיעים, לטוב ולרע.

לכן הרבה פעמים פנטזיות שמנותקות מהמציאות עלולות לסתום את הסקרנות, וסקרנות זה בין הדברים הכי חשובים בהיכרות!

לכן, הצורך היחידי הוא להיות מציאותי. ובסדר אנחנו בני אדם אז כדאי לא להיות קשים לגבינו ביחס לכך.

מילא אם זה יבוא מרווקה שתרגיש ככה ותגיד.. אני לא לוקחת בעלות על זה, אבל לא התחברתי שהיא לוקחת את ה'קושי' הזה וצובעת אותו בצבעי גאולה. אפילו שמצידי אני יכולה להרגיש את זה. ויש בי אמונה, שכל 'עיכוב'/ המתנה יש בתוכו ובתוכה דבר שיכול להצמיח ולבנות, כמו שמשבר זה גם מבשר וכו וכו'. אז מבינה מה היא רוצה להגיד, 

ואפשר להגיד על זה על הרבה דברים אחרים כאלו של נסיונות. 

עם זאת, גם בתוך זוגיות אפשר לבנות קומה ועוד קומה, 

וכשאני רוצה להתחתן ומרגישה את המציאות טופחת על פניי אין לי מילים, ולי באופן אישי אין רצון לקרוא את המלים האלו. 

אבל בתכלס

זה הרבה בגלל שהיום כל אחד עף על עצמו והמבחר עצום וככה גם הפומו. 

אני חושב שצריך שינוי חשיבה כללי. תרתי משמע. זה נכון לכולם אבל חשוב במיוחד לרווקים בוגרים יותר שכבר עברו דברים ועבדו המון עם עצמם.

היא כותבת- "כדי להבין מה קורה בעולם הזוגיות, צריך להבין מה קורה בתהליך הגאולה... הגאולה היא תהליך של מעבר מההסתרה לקשר גלוי של פנים אל פנים".

ההשוואה עולה מאליה-  אין יש רווקות מאוחרת ובתים לא נבנים, אולי זה לא בגלל שהקשר הזוגי הוא לא מספיק פנים אל פנים, אלא בגלל שאנחנו לא מספיק מתאמצים לבנות את בית ה' ולהתקדם בתהליך הגאולה. זה פשוט שיקוף. בניית בית זה לא עניין פרטי לא רק לחיוב אל גם ל"שלילה". אם כל בית בונה עוד חורבה, אז כשאנחנו לא מתאמצים לבנות את המקדש (ואנחנו כבר לא בגדר אנוסים כמו בגלות)- אז ממילא עוד בית מתפרק או כלל לא נבנה. אם כשהיינו יכולים לעלות לא"י לא עלינו בהמונינו, בא משהו רע וקשה ודחף אותנו לעלות.

מתעסקים בסימפטום ולא בשורש. ברגע שהציבור יפעל יותר לבניין המקדש, דברים ישתנו גם בתחום הזוגי (גם מבחינה פסיכולוגית זה הגיוני, כי אם נהיה מאוחדים סביב מטרה גדולה יהיה קל יותר להתחבר ולהתחתן). הרווקים והרווקות (בעיקר אלו מביניהם שיש להם מידות מתוקנות והם אנשים טובים עם תפיסה בריאה, ובולט שהעיכוב לא באשמתם), נושאים על גבם את גלות השכינה, שמרחפת כיונה ורוצה כבר לנחות כי היא בבית אבל אנחנו לא בונים לה את הקן.

כמובן שצריך את מה שהיא כותבת (בנוסף לעבודה בסיסית על מידות ודמיונות חוסמים וכו'). אבל צריך להיזהר מתפיסה שאומרת שצריך להעמיק עוד ועוד את ההכנה לפנים אל פנים אם דברים לא מסתדרים וזה הפתרון. מה שצריך זה לגלות את הפנים, אנחנו כבר מול ורק יש כיסוי שמסתיר את הפנים וצריך להוריד אותו, להסתכל סביב ולפעול מתוך תפילה ונוכחות עם ה' (זה גם שיקוף של היחס הלא נכון למקדש. מחסום תודעתי עמוק. רק בדיעבד נבין את עומק הקונספציה הדתית).

מה תגיד על החילונים? כי זה קיים גם שם.

ובכלל, מה תגיד על הגוים בכל העולם..? אירופה גוועת מבחינה דמוגרפית בגלל העניין הזה.

פשוט המציאות השתנתה

ואישה מסובבת גבר.פעם המצב היה הפוך

היום כל אחת חושבת שהיא מינימום מיס תבל. ואז מבלי ששמה לב היא הגיעה ל35 וכבר חייבים להתחתן אז מתפשרים על מה שיש ומהר

הבעיה העיקרית היום זה שאנשים שקועים בעצמם.
 

זה יכול להיות הרסני שאדם שלא עבד עם עצמו מבחינת תיקון מידות ילך לאימון שיחבר אותו עוד יותר אל עצמו..

אבל גם אם אנחנו יכולים להחליט שעם לבדד ישכון ולעשות כרצוננו במקום המקדש- אני בכלל לא בטוח שההחלטה להימנע מזה לא נחשבת אונס. מצינו הגדרת אונס גם למניעות חזקות מצד קושי טכני או קושי נפשי, ואפילו ליצר הרע..

אני מסכים שמטרה משותפת עוזרת פסיכולוגית- ואני חושב שזה קרה בתחילת המלחמה, ועוד נשאר ברמה מסוימת. אז זה בתכלס לא חייב להיות התאחדות סביב מקום מהמקדש, ודוקא יותר הגיוני לומר שבשביל לדאוג למקום המקדש צריך להגיע לאחדות גדולה, ובלעדי זה לא נוכל להשיג שום דבר. 

גם מפשט מאמר חז"ל אפשר להבין לפעול בעיקר הפוך- שתיקון של ענייני הזוגיות מקדם אותנו לבניין המקדש (זה כמובן לא מחליף את החובה, הזכות והאחריות הלאומית שלנו למקום המקדש).

לעמ"י היו הרבה סיבות טובות לא לעלות לא"י, ובאה השואה והחדירה את המסר הנורא והכווינה מחדש.

זה גם לא עניין של לקום בבוקר ולעשות כרצוננו, אלא לפעול מעשית להשגת אישור לבניין המקדש. אפשר גם להתחיל בדיונים רחבים הלכה למעשה על העניינים הדורשים ליבון.

לגבי הסוף- אבל זו בדיוק הטענה, שתיקון ענייני הזוגיות לא הולך מספיק טוב גם אחרי כל האימונים וכו'. ומעבר לזה, בא"י אתה מתחיל מהכלל ועובר לפרט כי מורגש יותר החיבור של הפרט לשורשו. וזו גם המהות של המקדש, הכהנים עובדים ונמשך שפע לעמ"י. אנחנו פשוט חיים בתודעה אחרת וזו הבעיה.

יש בעיה מהותית כשמעתיקים את הר הבית למקום אחר, וד"ל, ולשם שמיים.

הרעיה, נשמת האומה הכללית שגם נמצאת בכל אחד, אומרת:

על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

בלילה, בשקט ובלבד, הרגשתי משהו עליון, וביקשתי להשיג אותו, אבל לא מצאתי.

אקומה נא ואסובבה בעיר בשוקים וברחבות אבקשה את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

קמתי וחיפשתי אותו בחיים, בעולם, אבל עדיין לא מצאתי. לא הצלחתי להרגיש את נוכחותו שם בצורה מספקת.

מצאוני השמרים הסבבים בעיר את שאהבה נפשי ראיתם.

במקום שאמצא אותו מצאו אותי השומרים, שומרי התורה, ושאלתי אותם. הם ענו את התשובות הרגילות שלהם, תלמד תורה, תתפלל מהלב, שם ה' נמצא.

כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי אחזתיו ולא ארפנו עד שהביאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי.

ידעתי שהם טועים והם לא מבינים שכל אלו רק לבושים, אז מייד עזבתי אותם. ואחרי שניסיתי הכל- מצאתי. הבנתי. רק שם אגיע אליו באמת, אגיע להתגלות ולחיבור של האהבה. ולכן לא ארפה עד שאביאנו לשכון בבית אמי- שזה הר בית ה' מקום השראת השכינה, ובחדר הורתי- שמשם נברא העולם.

השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ.

ועכשיו אני משביעה אתכם בנות ירושלים, אל תוותרו אלא תעירו ותעוררו את האהבה עד שתחפץ, ורק שמה האהבה באמת נחפצת. ואל תדאגו, אתם תצליחו. רק תבינו, תרצו, תתאמצו ותתמסרו, כמו שאתם עושים בשביל שאר א"י.

יותר מהסיבה שאנחנו מחפשים להתאהב ואז להתחתן

ולא להתחתן ואז להתאהב כמו בדורות הקודמים,

ואם כבר להתאהב אז בבן/ בת הזוג המושלמים בתבל מכל בחינה שהיא.

יש מבחר גדול יחסית, לא כמו יהודי העיירות שהתחתנו עם בני המשפחה היהודית הנוספת באותה העיירה/ משהו בסגנון

וכל ההקשר לגאולה בעייני ווארט חסידי נחמד ולא מעבר.

יש פער בין דורי מובהק

לטוב ולמוטב

גם יש הקרנה, מבלי שנרצה, מהעולם החילוני והגויי; הכל מותר, אפשר להתחתן אפשר גם שלא,

נכון שזה נשמע לא טוב, אבל אין ספק שיש הקרנה והשלכות גם עלינו.

שמה לב, שהבחורים במיוחד חוששים להתחתן. אולי פחד מאחריות, מהעול - היום יש כל

כך הרבה דברים שיכולים "למלא"; מה שפעם לא היה. אפשר לגור לבד ולחוות חיים

מלאים ומספקים.  איני יודעת אם יש תודעה של להוליד ילדים, יהודים, שימשיכו

את עבודת השם.

אצל הבחורות, זה טבעי יותר, מתבקש י ותר. הרי הגברים מצווים, לא הנשים

ואולי יש להם יותר י צר הרע בכיוון של לא למהר להינשא.

וגם יש הרבה בנות. חלקן דעתניות; למדו, חושבות, מעורות.

אולי זה גם מרתיע את הבחור הממוצע.

יש אולי סיבות נוספות. שכל אחד יחשוב פנימה לעצמו ואפילו

יכתוב לעצמו. בכנות; למה אני לא ממהר/ת להתחתן? להתיישב?

היא גזירת מלך. 

ה' הטוב לא ימנע להולכים בתמים

לא נובע מגזרת מלך, אלא מאיך שה' ברא את עולמו

כי זה מעבר למוסר טבעי

הרמב"ם שם רק אומר שהתורה ציוותה את עם ישראל לעלות עוד דרגה ולהתקדש (תרתי משמע), ולא לבטא צרכים גופניים בלי להתקדש ולהינשא גם כשהם פנויים ואין בגידה.

(גם איתו אני לא מסכים כי אמנם הגויים לא חייבים בגדרי צניעות הלכתיים כמונו אבל זה לא אומר שזו גזירת מלך. זו קריאת כיוון, ומי שחכם יקח אותה).

לא הפרוץ. אלא שגם בזה יש הרבה רמות.

ואני שואל: האם לדעתכם יש לרמת השמירה השפעה על איכות הזוגיות [גם לא מדבר על הקיצוניות, שלא מאפשרת לך לחיות אפילו עם עצמך..]

למה שיהיה קשר בין הקפדה יתרה על צניעות הלבוש, הדיבור. ההתנהלות בפרהסיה - ובין איכות החיים הזוגיים והקשר הרגשי בין בני הזוג?
 

זוגיות טובה מאופיינת בתכונות טובות של תקשורת פתוחה, של יכולת ניהול קונפליקטים, הכלה והתאמה של הבדלים באופי, של לתת מקום להגשתה עצמית ופיתוח אישי, ביטחון ואמון עמוק, אינטימיות טובה

אפשר להיות מלאך כלפי חוץ ושטן בבית 🥲 

מצד כל צד מבני הזוג, אם לא מצליחים לבנות קשר זוגי הממלא את התנאים לעיל

אבל לא מבטיח שום דבר להמשך, זה תלוי בעוד הרבה גורמים כמו תקשורת, פתיחות, שיתוף, מוכנות לבקש עזרה ולמידה אחד של השנייה

שמירת השבת במהלך לימודיי באוניברסיטה כנראה פגעה בציונים, אבל עושים את מה שנכון עדיין כי יש מחויבות למה שה' ציווה.

כמעט כל התגובות הם או ברור שכן או ברור שלא..

אין קשר לדעתי.

יש זוגות שלא שומרים צניעות ואהבה משגשגת שם

ויש הפוך לגמרי

אני כן חושב שיש קשר בין צניעות ושמירת ההלכה לבגידות וכו'

לדעתי זה מפחית משמעותית את זה

ובסוף.

לא בגלל זה ולא בגלל זה שומרים צניעות

אלא בגלל שזאת ההלכה.