אם זו אמא שאידאלית רוצה להיות עם הילדים- אז שליש משרה, יומיים בשבוע עד 13:30 זו משרה אידאלית

אם זו אמא שבאידאל שלה רוצה לפתח קריירה מסוימת- אז משרה מלאה היא אידאלית.

ובין שני הקצוות האלה- תמצאי טווח גדול מאוד של אמהות, אידאלים, ומשרות...

למשל לנו מתאים בעל שעובד עד 1 ומטפל בילדים ואישה שעובדת משרה מלאה (כרגע שנינו ב"משרה מלאה" אבל אני מסיימת עכשיו ללמוד ומתחילה לעבוד ואז בעזרת ה' בעלי ימצא עבודה בחצי משרה) וזה בשבילנו האידאל כי כל אחד מאיתנו היה מתוסכל אם זה היה אחרת...

שמתי לב שאצל רוב מוחלט של הגברים שאני מכירה אפשר לתמצת את העיסוק שלהם במילה אחת (או מקסימום שתיים) פשוטה וברורה ומובנת: מהנדס, טכנאי, מחנך, שיפוצניק - מה שלא יהיה, כולם מבינים מה זה אומר. ולעומת זאת אני מכירה המון נשים שלא פשוט בכלל להגדיר במה הן עוסקות. למשל: "מתאמת בין משרד החינוך לבתי ספר", "משתתפת בתכנון פרוייקט משולב", "יוצרת". ויותר מזה - זה גם משתנה כל הזמן. אני לא בטוחה אם המדגם שלי מספק, אבל נדמה לי שהמון נשים נודדות בין עיסוקים שונים. נמצאות במקצוע אחד, לוקחות איזו סדנה כתחביב, יוצאות לחופשת לידה, מחליטות שבמקום לחזור לקודם הן ינסו לקדם את התחביב לדבר שאפשר להתפרנס ממנו, במקביל מוצאות את עצמן מעורבות בפרוייקט אחר שאיכשהו הגיעו אליו... עוסקות בשני הדברים ביחד, אחר כך שוב יוצאות לחופשת לידה ושוב כל הקלפים מתערבבים מחדש... לפעמים אפילו לא ברור הגבול בין עבודה, תחביב, התנדבות, לימודים.

מכירות? או שזה רק מה שאני רואה סביבי

בעולם אוטופי שהייתי רוצה לחיות בו, זה היה נראה ככה: לגברים יש פרנסה טובה, כזאת שאפשר להישען עליה, שגם במצב שהיא תהיה פרנסה יחידה, יצליחו איכשהו בדוחק לחיות ממנה. ואז לאישה יש חופש לפרוש כנפיים. לבדוק את הכישרון הזה שלה, לנסות את הכיוון ההוא, להתאים את היקף העבודה בכל שלב לצרכים של המשפחה לפי גילאי הילדים וכו'.

מאוד מאוד לא פמיניסטי, החלום שלי יש לי תחושה שלהרבה גברים מתאימה היציבות והקביעות בעבודה, ולהרבה נשים מתאימה הגמישות והיצירתיות.

(פתחתי את ההודעה מחדש כדי לחדד:

זה לא אומר שבהכרח הבעל יהיה מפרנס יחיד, או אפילו עיקרי. יש לי תחושה שקיימות הרבה נשים שאם יהיה להן חופש ומרחב נשימה הן יוכלו למצוא לעצמן אפיקי פרנסה נהדרים בדיוק במה שהן הכי טובות בו.

אבל זה כן אומר לקחת צ'אנס... ובשביל זה צריך שמלכתחילה יהיה גב כלכלי חזק.)

תרגיש שהיא ממצה את עצמה ושהמשכורת מספקת אותה.

1. שלא צריך לקום ב6:00, להיות ב 06:45 בעבודה (כמוני )

2. שלא צריך לעשות שעות נוספות (כמוני )

3.שלא עובדים 9 שעות יומיות (כמוני)

4. שמרוחים _ _ K (כמוני)

5. שמספיקים לחזור ב 15:45 להוציא חמודים מהמעון (כמוני)

6. שהיום החופשי הוא שונה משישי  (כמוני )

7. שיש בעבודה מקום לקנות אוכל כשר (לא כמוני)

8. שנהנים בעבודה כל הזמן (ולא רק חלק מהזמן ,תלוי מצב רוח, כמוני )

9. שהר"צ שלך הוא לא כופר ולא גבר (כמוני )

אני עדיין לא מצאתי את המושלמת ..

גם את ..

אף אחד לא באמת יכול לחפור לי

ויציאות מידי פעם ... ושלא באה על חשבון הבית?????

אשמח לשמוע..

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות