ולא רוב שלומות
אלא ביוש

טוב זה סתם היה להצחיק אותי וזה באמת היה מצחיק אבל עדיין 😁

התקשרתי לשגע אותה ופתאום היא אמרה לי. "טוב! ביי! פסדר! נו! נדבר! ביי בייי ביי ביי"
בטון של אין לי כח לשמוע אותך ויאו לכי נדבר כבר אני עסוקה ומעצבן לי באצבעות להחזיק את הטלפון וביי.
זה היה חיקוי מעולה![]()
שורדתתתאני מאוהבת באמהות מבינות עניין כאלה
אאוצ'יעל

קול דממה
פינג.מאד מאד מאד אני רוצה שתבואי אליי!
יעל


מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד

ישקפיץחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)