זה לא נשמע כזה מפחיד..

לא היה סימן עד כה, לא תרופות, הכל רגיל, אלא חשש "שמא" וגם אז יש מה לעשות לפי מה שאני מבין מדבריך.

אז קודם כל, תגיד לעצמך את האמת - שזה לא אסון כזה גדול. אם אתה תרגיש כך, גם יותר תקרין בפרופורציה.

דבר שני, ספר לה אגב השיחה, באחת הפגישות הקרובות, שאתה מאובחן עם משהו כזה, למרות שמעולם "לא פגשת" בו...  תגיד לה מה שאתה יודע על זה ועל דרך הטיפול, ותשמע מה יש לה לומר, ואם היא מעוניינת לברר יותר.

לכולנו יש יתרונות וחסרונות. הבעיה הבריאותית שלך היא חלק ממך, לטוב ולרע. תספר לך תוך כדי הדברים לדוגמא "אני לא יכול לאכול בכל מקום כי יש לי את הבעיה...."

לדעתי (ובתור מי שגם חווה עניין קליני).

אפשר אחרי כמה פגישות או ממש בהתחלה.  אתה יכול לספר את זה כבדרך אגב כדי לא להלחיץ. 

בכל מקרה, תבטח בה' שהוא יוביל למה שצריך להיות

אגב, יצאתי פעם עם מישהי שהיתה מזריקה לעצמה תכופות בגלל המחלה הזו, וזה גם היה משפיע לה על התזונה. היה קשר טוב, וזה לא הפריע בכלל (גם היתה מכינה אוכל טעים מאד).

אז ככה שב"ה מצבך אפילו יותר טוב

בהצלחה!

בדיוק בגלל זה כתבתי.. שהרי רוב מה שהזכרת הוא "פסיכולוגי", ורציתי לעזור לו לקחת את זה פחות קשה, בפרט לאור הנתונים המינוריים שכתב.

[ובאמת, כמה שתצליח גם אתה פחות לחשוב על עצמך כ"עם מחלה כרונית", אלא יותר מצד ההשלכות המעשיות כמו-שהן - הירווחת..  גם על זה שהיא "לא ברורה" אולי כדאי לנסות להסתכל מהצד ההפוך, ש"לא ברור" שזה משהו חמור...  כנ"ל, אני לא בקיא בענין הספציפי הזה]

וציינתי, שמה שהבנתי מתוך דבריו, הוא שגם אם תהיה דלקת, ניתן לטפל בה. לכן, לאור הנתונים, לא היה נראה לי דבר הוא צריך לחשוש מידי בהקשר המדובר. שוב, כל ה"מידע", על סמך מה שהבנתי מדבריו.

רפואה שלמה לכולם.

אם בפועל אתה בריא וזה לא משפיע על היומיום ועל הזוגיות, כך שלא אמורה להיות באמת מניעה מבחינתה,

אז אפשר גם לספר בשלב מאוחר, כדי שהיא תקח את זה בפרופורציות.

אם זה אכן משפיע על החיים, אז כדאי לספר בסביבות פגישה שלישית.

שאז מצד אחד לא מתפתח יותר מדי רגש, ומצד שני היא כבר קצת מכירה אותך, ויכולה להחליט אם זה שווה לה.

לתאר את זה כמו שזה בלי להגזים לכאן או לכאן.

אם היא תרצה תשלח אותה למידע שתוכל קרוא קצת כמה זה משפיע על היום יום שלך, אולי היא תרצה גם לשמוע מרופא משהו על המחלה.

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳