יש כאלה שישמחו מאד. כך אין את הלחץ החברתי.

יש כאלה שאולי זה לא מתאים לתפיסתם, או אולי המצב עם הילדים בבית כבר לא כזה שיכולים להגביל כך.

ואולי גם כאלה שבכלל לא אוהבים "החלטות ציבוריות" בעניינים כאלה.

וכמובן, תלוי גם על איזה גילאים מדובר (ואז - גם כן לא פשוט. מה עם משפחות שיש גדולים יותר - ולמה האח הגדול כן ואני לא...)

בנוסף, אם הורים שולחים בוואטסאפ, ומעבר לזה גם כל היום בסמארט' וכו' - קשה לצפות מהילדים שיהיו אחרת.

לכן, נראה לכרואה - אם זו חברה שיש סיכוי לדבר כזה - שהכי טוב זה פשוט לשאול, בעדינות וללא לחץ, מצד התועלת של מניעת הלחץ-החברתי מהילדים, ולראות מה יגיבו האחרים.

הנחת היסוד היא שרוב התנהלות המסכים נובעת מלחץ חברתי.

ועניין אותי להרגיש את השטח.

ולשמוע האם "הלוואי" או "לא, בעד מחשב מוגן בשליטה"

מכיוון שזה ברור לי שזה מאד מסובך וכמעט לא ישים

פרצופיהם שונים וגם דעותיהם. שזה לגיטימי לחלוטין. וככה צריך להיות.

אנחנו לא בקיבוץ ולא מתערבים לאחר. ברור.

למשל, כשאני הולכת עם הילדים לגן שעשועים והם נתקעים מול חבר (בן שנה וחצי) שאמא נתנה לו את הפלאפון ועכשיו הוא יושב ורואה יו-טיוב.. אני אשמח אם הייתי יכולה לדעת שזה לא יקרה.. 

בבית שלהם פחות אכפת לי, שיעשו מה שהם רוצים- אני לא אגיד להם איך לגדל את הילדים שלהם

ועיקר ההשפעה של זה על הילדים שלי זה שהם יודעים שיש דבר כזה "בוב ספוג"- נו מילא, זה לא מפריע.

מצד שני יכול להיות שהילדים שלי עוד צעירים מדי אז אני לא לגמרי מבינה את ההשלכות על ילדים בגיל יותר מבוגר (תוך כדי כתיבה אני מעלה על דעתי כמה..) אז אולי בשלב מאוחר יותר זה כן יהיה אכפת לי

למרות שאני לא רואה את זה קורה אצלנו בישוב..

לבקש שאם ילד שלך הולך לחבר אז ל הם לא יקבלו מחשב בזמן הזה או להגדיר מה כן ומה לא. 

ובאמת ילדים לא צריכים אינטרנט בנייד. זה סתם ממכר. לדעתי מספיק פלאפון פשוט , אולי עם מצלמה

זה גם תלוי מה קורה בבית מסוים. אי-אפשר פתאום לאסור אם עד אז היה מותר. לא יתרום לחינוך לדעתי

אבל ברור שחייבים סינון או השגחה של מבוגר

אני כן הייתי רוצה וגם מכבדת- שיהיה ברור ומוסכם שכל הורה מכבד את הכללים של הורה אחר לגבי ילדיו-הוא. 

כך שאין מצב שילד רואה לא בבית את כל מה שאסרו עליו לראות בבית... 

אין לי בעיה שיהיה לי רשום על המקרר רשימה שמית של חברי הילדים- כל אחד לאיזה מזון הוא אלרגי ואם מותר לו מחשב/ סרטים או לא. או כל מידע חשוב אחר על הילד... 

לסיכום רוח הדברים בשרושורנו הדל

היא:

לא.

גם זה משהו.

אני העליתי רעיון שנעשה קיץ בלי שלוקים בשכונה, רק קרטיבים תוצרת בית, וזה לא עבר....

אז מחשב וסמארטפון? אין סכוי...

כל בית יחליט בעצמו מה טוב לו ונכון לו, וילדים שונים יתמודדו עם השונות של החברים שלהם.

אבל זה ממש תלוי בתושבים.

ואם מישהו אחד מתנגד, הלך הרעיון.

ושתסלח לי מינה צמח

דאסוידניה.

מטרת השאלה הייתה לשמוע הלך רוח ויחס עקרוני למסכים

האם "וואלה עבר כל גבול וזה היה עוזר לי כמו נורמות אחרות חצאית לשון הרע וכו'"

או "הלו הלו עד המסכים. זה כבר חלק מהחיים ואל תזיז לי את הגבינה עכשיו עם רעיונות יצירתיים"

סתם בלון ניסוי שכזה. בשביל זה יש פורום.

זה שהיום אתה לא יכול להגיד לאף אחד כלום ידוע (:

בכ"ז אני מודה לך על תשובתך,

בברכה,

פ.וטין.

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....