90% כאן בוודאי יסכימו שזה מצב אבסורדי, אבל מצד המדינה זה כבר לא לשיקול ההורים בלבד. 

לפי החוק היבש דהיום אימא שמחטיפה סטירה לילד שלה, עוברת עבירה פלילית. כל מבוגר שהיה עד ולא דיווח לרשויות, עובר על אי חוות דיווח. ק"ו לגבי מבוגר שלא אחראי על הילד. 

יש הנחיות מפורשות של משרד החינוך לבתי הספר והגנים לדווח לשירות הפסיכולוגי על כל ילד שרומז שבבית הוא מקבל מכות לשם חינוך. עפ"י אותן הנחיות, אסור לצוות החינוכי לפנות להורים עצמאית. פסיכולוגית ילדים צריכה להיפגש עם הילד בשעות הלימודים ולפי ההתרשמות שלה, לדווח לשירות הסוציאלי או להתלונן במשטרה. אלה או אלה כבר יזמנו את ההורים לשיחה צפופה. במשטרה זו תהיה חקירה לכל דבר: רישום פלילי, צילום פרופיל וטביעת אצבעות. אפילו על סטירה קטנה. 

הילדים שלי לומדים בחמ"ד ואחרי שקראתי את החוזר מנכ"ל של משרד החינוך, אני חושב שזה לא שווה את זה. 

הרי "חושך שבטו שונא בנו"

כמובן, אני מסתיגת, לא אלימות.

סטירה קטנה, לא בפנים כי זו השפלה, לא הזיקה באמת לאף אחד אלא רק הועילה.

יש מקרים שזה מחויב המציאות

מכות חינוכיות:

http://www.meirtv.co.il/site/content_idx.asp?idx=9212

האם שיטות חלופיות יותר טובות? לא בטוח. 

או שהן מציעות לשחק ברגשות של ילד - חלק ניכר של "איך לדבר עם ילדים שיקשיבו"

או לתת לילד לחוות תוצאה ולהגיע למסכנה - מאותה שיטה. אלא שלא בטוח שילד יקשר בין מעשה לתוצאה במיוחד אם עבר זמן. וגם אם כן עדיין הוא יכול להעדיף לחוות תוצאה טבעית ולהמשיך במעשה שלו.

לא יודעת אם זה אמיתי - אבל שמעתי שבמרכז הארץ גננות מסבירות לילד שהוא צריך להתקשר למשטרה במקרה של מכות מהורים. ושבגיל יותר גדול יש ילדים שמאיימים על הורים שיתקשרו למשטרה אלא אם לא יקבלו ככה וככה

וראיתי פעם בגינה איך ילדים הציקו לילד אחד ואישה אחת העירה להם. אז הם צעקו עליה. וכשהיא צעקה עליהם הם הסבירו לה שאסור לצעוק על ילדים וזה לא חוקי. מעניין מאוד איך הם יתמודדו עם הורות בעוד 20 שנה?

שכמות ואיכות גילויי האהבה, כנגד הסטירות, צריך להיות פי 10! מסוגלת?

גם אם בסוף במקום מכה הוא בוחר בענישה מסוג אחר. 

רק רציתי לחדד ולהראות שהיום, כאשר הורים פחות נמצאים עם הילדים (עובדים) ויש פחות זמן לגילויי חיבה, אז גם מכות כבר לא מתאימות כפי שאולי התאימו בעבר.

הכאה כמעט תמיד נובעת מתוך סערת רגשות ולא מתוך מחשבה ושיקול דעת. כך שהיא רחוקה מלהיות אקט חינוכי.

מציעה לקרוא את הספר "איך לדבר כך שילדים יקשיבו...". יש פרק יפהפה שעוסק בענישה.

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...