סיפר הרה"ג הקדוש האדמו"ר מסטלה זצוקלההה"ה
מעשה בחסיד שהיה חוכר אדמות אצל הפריץ.
ואותו פריץ כמנהג הגויים וכמנהגי סיפורי החסידים חיתן את ביתו. ולחתונה הנ"ל הוזמן היהודי הנ"ל שעסק בחכירת אדמות כנ"ל.
אלא מה היהודי הנ"ל היה כמו בכול סיפורי החסידים היה עני ומרוד, ראש ואביון כמאמר המשורר "בלי שקל בכיסים" (שקד קוממי, שם, שם). אמר לעצמו היהודי הנ"ל: 'ואיך אבוא אל הפריץ ללא מתנות כנ"ל כדרך האדונים הנ"ל' מייד עץ לעצמו עצה והלך אל החנות הקרובה לביתו.
הערת הסופר: מכיוון שהדיאלוג התרחש בשפת האידיש אני יביא אותו גם במקורו וגם בעברית.
המוכר: איך בעכט זלמן? (מה רצונך זלמן)
היהודי: דזוביין גט שלופן זכט פריץ ברועכט (לקנות מתנה לחתונה של הבת של הפריץ)
המוכר: ווס ברעכט גענטש בריעק? (מה אתה רוצה לקנות)
היהודי: רעלק בועככטער בינשט קרעפרט? (כמה עולה סט כלים?)
המוכר: 60 רובל (שישים רובל)
היהודי: זעכת גרויסט פרענטש בומבלך! (זה מחיר מאוד גבוה!)
המוכר: חיערט בעכט כעחלון זאט יוקר מחייה (תתלונן לכחלון על יוקר המחייה)
היהודי : אממ... (אממ...)
המוכר: ווס זער? (מה החלטת?)
היהודי: כרעפ זעכברג שבורין מיסבעכבוים? (כמה יעלה לי סט כלים שבור?)
המוכר : רבע רובל (0.25 רובלים)
היהודי: בעכט פרועכט זמערט דארק (אז נקנה את זה)
המוכר: בירבערכותן היזר זענגל מתנה? (לעטוף את זה בעטיפת מתנה?)
היהודי: ברעכט... (נגיד...)
ואז יצא היהודי הנ"ל מהחנות ואמר: טעטא ווארט מיין שפיגל!!! (כל מיני מילים באידיש)
ואמר היהודי בליבו: 'הבה אביא לפריץ את הכלים השבורים ואז יחשוב הפריץ שהבאתי לו כלים שלמים אך הן נשברו מטלטלות הדרך', אמר ועשה.
אחרי החתונה:
הפריץ: וועכתר בינטש יהודון! (בוא מייד יהודי בזוי שפל ומסריח!)
היהודי: ווס? (מה?)
הפריץ: ורעכטונג מיינש בענט חתונה? (מה הבאת לחתונה?)
היהודי: סעט כעלין (סט כלים)
הפריץ: ווער בוכט שפרכט שטעוייגנור פריץ?!! (אתה מנסה לעבוד על הפריץ?!!)
היהודי: חס ושלום (רחמנה ליצלן)
הפריץ: ועך כעט סבוים מתנה סערט ילעכח בוים (בוא ותראה את המתנה שהבאת)
הפריץ והיהודי הנ"ל הלכו כנ"ל לראות את המתנה ואז היהודי הבין את מר גורלו..
המוכר עטף כל שבר בעטיפה נפרדת!...
מעשה בחסיד שהיה חוכר אדמות אצל הפריץ.
ואותו פריץ כמנהג הגויים וכמנהגי סיפורי החסידים חיתן את ביתו. ולחתונה הנ"ל הוזמן היהודי הנ"ל שעסק בחכירת אדמות כנ"ל.
אלא מה היהודי הנ"ל היה כמו בכול סיפורי החסידים היה עני ומרוד, ראש ואביון כמאמר המשורר "בלי שקל בכיסים" (שקד קוממי, שם, שם). אמר לעצמו היהודי הנ"ל: 'ואיך אבוא אל הפריץ ללא מתנות כנ"ל כדרך האדונים הנ"ל' מייד עץ לעצמו עצה והלך אל החנות הקרובה לביתו.
הערת הסופר: מכיוון שהדיאלוג התרחש בשפת האידיש אני יביא אותו גם במקורו וגם בעברית.
המוכר: איך בעכט זלמן? (מה רצונך זלמן)
היהודי: דזוביין גט שלופן זכט פריץ ברועכט (לקנות מתנה לחתונה של הבת של הפריץ)
המוכר: ווס ברעכט גענטש בריעק? (מה אתה רוצה לקנות)
היהודי: רעלק בועככטער בינשט קרעפרט? (כמה עולה סט כלים?)
המוכר: 60 רובל (שישים רובל)
היהודי: זעכת גרויסט פרענטש בומבלך! (זה מחיר מאוד גבוה!)
המוכר: חיערט בעכט כעחלון זאט יוקר מחייה (תתלונן לכחלון על יוקר המחייה)
היהודי : אממ... (אממ...)
המוכר: ווס זער? (מה החלטת?)
היהודי: כרעפ זעכברג שבורין מיסבעכבוים? (כמה יעלה לי סט כלים שבור?)
המוכר : רבע רובל (0.25 רובלים)
היהודי: בעכט פרועכט זמערט דארק (אז נקנה את זה)
המוכר: בירבערכותן היזר זענגל מתנה? (לעטוף את זה בעטיפת מתנה?)
היהודי: ברעכט... (נגיד...)
ואז יצא היהודי הנ"ל מהחנות ואמר: טעטא ווארט מיין שפיגל!!! (כל מיני מילים באידיש)
ואמר היהודי בליבו: 'הבה אביא לפריץ את הכלים השבורים ואז יחשוב הפריץ שהבאתי לו כלים שלמים אך הן נשברו מטלטלות הדרך', אמר ועשה.
אחרי החתונה:
הפריץ: וועכתר בינטש יהודון! (בוא מייד יהודי בזוי שפל ומסריח!)
היהודי: ווס? (מה?)
הפריץ: ורעכטונג מיינש בענט חתונה? (מה הבאת לחתונה?)
היהודי: סעט כעלין (סט כלים)
הפריץ: ווער בוכט שפרכט שטעוייגנור פריץ?!! (אתה מנסה לעבוד על הפריץ?!!)
היהודי: חס ושלום (רחמנה ליצלן)
הפריץ: ועך כעט סבוים מתנה סערט ילעכח בוים (בוא ותראה את המתנה שהבאת)
הפריץ והיהודי הנ"ל הלכו כנ"ל לראות את המתנה ואז היהודי הבין את מר גורלו..
המוכר עטף כל שבר בעטיפה נפרדת!...
))))