דבר ראשון - יכול להיות שלה זה מתאים ולך לא.

לעניות דעתי, חבר בגיל צעיר גורם לכל כך הרבה בלבולים וסמטוחות שרק בשביל השקט הנפשי לא שווה את העניין של החבר.

יש עוד המון סיבות שמשתנות מאדם לאדם. 

אשמח מאוד להרחיב בפרטי על הכל

אני עשיתי בחירה שקשורה לעניין הזה, ובמבט לאחור אני ממש לא מתחרטת.

תודה לך!

יש לי 2 חברים עם חברה ושתיהם כל היום במיטה מתכתבים איתה...

אז יש כאלה שזה משפיע(הרוב) ויש כאלה שלא...(מיעוט...)

השאלה היא איך וכמה... 

בס"ד

חברה בגיל צעיר זה כזה נורא?

תשובה מכיפה:

http://www.kipa.co.il/ask/show/108613-%D7%A7%D7%A9%D7%A8-%D7%91%D7%99%D7%9F-%D7%91%D7%A0%D7%99%D7%9D-%D7%9C%D7%91%D7%A0%D7%95%D7%AA-%D7%91%D7%92%D7%99%D7%9C-%D7%A6%D7%A2%D7%99%D7%A8

קשר בין בנים לבנות בגיל צעיר

תוכן השאלה:
הי,חניכות שלי בכיתה ח´ מתחילות להתעניין בעולם הזה שנקרא - בנים. הן לא כאלה שיתחילו איתם - ממש לא. אבל נראה לי שזה פעם ראשונה שהן ממש מתעניינות בנושא ורציתי לשאול מה אני יכולה להגיד להם על הנושא שיעזור להם להבין את כל המוגבלויות והסיבוכים שבו.
(אע"פי שיש לי קצת ניסיון עם בנים אשמח לקבל הדרכה איך ומה להגיד על זה לבנות בכיתה ח´ שאין להם עדיין מושג בעניין)
תודה רבה!

תוכן התשובה:
אני מעתיק לך פה שתי תשובות שלדעתי נותנות את עיקר ההסתכלות האמיתית בנושא שתוכלי להסביר את הדבר לחניכותייך כמו שצריך.

תשובה א.

שלום חברים מקשיבים,
יש לי שאלה בנושא של בינו ובינה.... אני בת 16 וחצי ואין לי חבר ואני גם לא רוצה כרגע חבר.... אבל קשה לי להבין למה אתם כ"כ נגד חבר בגיל הזה?? וגם איך אנשים יתחתנו אם הם לא יכירו, הרי מתישהוא אנשים צריכים להתחתן, והם צריכים להכיר את בן/בת זוגם, אז מה ההבדל בין חבר בגיל 16 וחצי לבין 18-19?? (שזה נחשב גיל של חתונה... "שמונה עשרה לחופה).

שלום לך, שמחתי מאוד לקבל את השאלה, תתני לי לחזק את ידיך על הרצון לברר ולדעת ולהבין יותר, זוהי הדרך הישרה והקלה בעבודת ה´. לשאול , לברר ולהעמיק.
לשאלתך למה "אנחנו" נגד חבר בגיל הזה? יש שתי נקודות שצריך להאיר. הראשונה היא שזה לא "אנחנו" אלא זה "הוא" = הקב"ה. או "היא" = התורה. והדבר השני הוא שהתורה איננה נגד חבר בגיל הזה , אלא נגד חבר בכלל. גם בגיל שמונה עשרה וגם בגיל 23 וגם בגיל 50 אסור חבר. מה שכן מותר זה לצאת עם בחור למטרת נישואין, (לא לצאת עם בחור בגיל 14 ולומר - אני יום אחד אולי יתחתן איתו) אלא שהכוונה לכתחילה ליציאה היא - להתחתן. וברגע שיודעים שזה מתאים גם מתחתנים. למען האמת מותר כזה דבר אפילו בגיל 15. אם את רוצה להתחתן עכשיו, אז את יכולה לחפש את אהוב ליבך ולהתחתן איתו.
זאת הנקודה שצריך להבין. זה לא עניין של גיל, זה עניין של מטרה ומגמה.
שאל אותי פעם מישהו, למה אסור מהתורה קשר בין בן לבת?
עניתי לו: בטח שמותר קשר בין בן לבת, זה אפילו מצוה. מהתורה מותר קשר בין בן לבת ואפילו מותר לגעת בבת, אבל התורה רוצה שזה יהיה כמו שצריך, בגודל האדיר שזה יכול להיות באמת, שהקשר ימצה את הפוטנציאל האדיר שיש בקשר בין בן לבת וזה דוקא בנישואין, לתורה יש בעיה ברגע שלוקחים את הדבר הנפלא הזה ומקטינים אותו.
נסביר את הדברים יותר בהרחבה:

עלינו להבין שקשר בין בן לבת במהותו הוא דבר עצום וענקי. להבין שבקשר האמיתי (נישואין) יש פה חיבור של שני נשמות עצומות שהופכות להיות אישיות אחת, הופעה אחת של הקב"ה, ההבנה שיש פה בית שנוצר לתרום ולעשות לעם ישראל, ההבנה שיש פה קשר שמגדל משפחה וחיים של יצירה ועשייה משותפת וכו´.
הקשר בין איש לאשה - טמון בו המון, הוא חיים של יצירה של קדושה ואחד מהדברים העצומים ביותר והקדושים ביותר בעולם , אם אנחנו מבינים את זה – כמה הקשר הזה גדול המסקנה היא ברורה:
אכתוב משל: אני הולך ברחוב, ורואה את חברי משחק כדורגל עם ספר תורה בתור הכדור. אני צועק עליו - מה אתה עושה, הוא אומר לי "מה הבעיה?" אני אומר לו זה ספר תורה זה דבר קדוש – זה לא משחק, זה נועד לדברים גדולים ועצומים.
הנמשל ברור - אם אנו מבינים מהו גודלו של הקשר בין איש לאשה עלינו להבין ש אסור לנו להקטין אותו בשום פנים ואופן. קשר כי זה נחמד, או כי זה כיף או אפילו יותר מזה אבל בכלל לא בכיוון של הקשר הנפלא שיכול להיות איננו הדבר הנכון, בצורה זו אנו מורידים אותו מערכו ולכן עלינו לשמור עליו בחרדת קודש ליום שבו אכן נהיה מוכנים לממש את הדבר העצום הזה רק בצורתו האמיתית – נשואין (הרי ברור שגם המשיכה העצומה בגיל הזה נובעת מכמה שהדבר הוא גדול). כל הבעיות בעולם החילוני של היום עד למצב הנוראי ביותר של קשר גופני רגעי של "השתמש וזרוק" נובע מהתפיסה הקטנה של קשר בין בן לבת – כאילו זה צעצוע או סתם להנאה ולכיף – מרגע שאתה מתיר תפיסה כזו גם אם הקשר איננו נמוך כמו בעולם החילוני – בעצם התרנו את הירידה עד למטה – כי תפיסתינו תפיסתם... גם תפיסתינו הופכת להיות שניתן קשר "סתם" , ניתן "חברות" - לא ולא. אצלינו הקשר הוא רק למטרה האמיתית.
ופה הנקודה הכי חשובה
לפעמים חושבים שלפי היהדות אנו מפסידים דברים בקשר, ומי שאינו שומר מצוות יותר נהנה... אבל ההיפך הוא הנכון – אלו שאינם שומרים מצוות מפסידים את הקשר העצום הנפלא והאדיר שיש למי שניגש לנושא מתוך אמונה והסתכלות נכונה – את מה שיש לנו בקשר, להם בחיים לא יהיה (אלא אם כן ישנו את תפיסתם), התורה איננה מרשה קשר כזה של "חבר" כי כוונת התורה שהקשר שיש בין בן לבת יהיה הכי שווה שאפשר, הכי כיף שאפשר הכי מרומם שאפשר והכי קדוש שאפשר כל אלו קשורים אחד בשני, מהתורה אנחנו אף פעם לא מפסידים , אנחנו רק מרוויחים משהו הרבה יותר גדול, אולם זה דורש את ההבנה שלנו ואת ההכנה שלנו לדבר כל כך יפה ומדהים, עלינו לצאת מהתפיסות החילוניות שקשר בין בן לבת זה סתם משהו נחמד כזה - זה הרבה יותר , וככל שיותר נמצה את מה שטמון בקשר הזה הוא גם יהיה יותר נפלא .


זו התשובה הראשונה. בשביל להרחיב את הנקודה הזו אני מביא לך פה נקודה שניה שלדעתי מאוד מאוד מוסיפה על הנושא:

השאלה הגדולה היא לאיזה דברים את שואפת בחיים.
אפשר לשאוף לדברים הגדולים ואפשר לדברים הקטנים..

סיפרתי בסמינריון על גיסתי שהיה לה סרטן ואחרי שהיא נרפאה לא היה בטוח שתוליד עוד ילדים. לפני המחלה היו לה שני ילדים ואחר כך בעזרת ה´ נולד ילד שלישי.

בסעודת ההודייה היא סיפרה על ידיד של המשפחה ששאל אותה אחרי שהיא נרפאה. "האם את מאושרת בחייך?" והיא ענתה לו שכן.. "יש לי בעל נפלא ושני ילדים קטנים חמודים ומקסימים, כל מה שאפשר לבקש".

"האם יש משהו שהיה עושה אותך ליותר מאושרת?" הוא שאל...

"כן, עוד ילד!! עוד חיים מתוכי, עוד ילד יעשה אותי הכי מאושרת בעולם".

ככה היא סיפרה בסעודת ההודיה על הילד שנולד לה.

הדבר הזה הדהד במוחי כי נזכרתי בסיפור אחר ששמעתי מחבר שלי כשהיה במילואים.
הוא שמע שם שני אנשים מבוגרים מדברים ביניהם.

"נו, איך החיים?"
"בסדר, אתה יודע"
"ותגיד אתם חושבים להביא עוד ילד?"

"תראה, זו שאלה קשה, מאז הילד הראשון החיים אינם חיים, כבר אין אהבה בבית, אין שמחה, אין חיים, ילדים זה כזה מעמסה... וכו´"

אני מספר את זה מכיוון שזה נורא לראות את הקיצוניות בין שתי התגובות.

יש מי ש בשבילו ילד זה מעמסה, אין אהבה ,אין חיים..

יש מי שזה יעשה אותו הכי מאושר בעולם. זה הדבר שיעשה אותו הכי מאושר...

נסי רגע לחשוב "מי מהם את היית מעדיפה להיות?"

יש אדם שכל הקשר שלו עם אשתו הוא חיצוני כזה, האהבה היתה משהו רדוד ונמוך והיא לאט לאט נמוגה. בגלל זה יש היום בעולם החילוני קשיים בנישואים, המון גירושים, בגידות,
בגלל זה ילד הוא מעמסה.

יש מישהו שהקשר בינו לבין אשתו זה קשר עמוק, קשר של חיים, של בניה של פיתוח, הילדים אינם פוגעים בקשר הזה אלא מוסיפים לו ומרחיבים אותו. מאז הילדים האהבה בבית רק גודלת.

השאלה הזו איך את רוצה להיות היא השאלה איך את תופסת את הקשר בין בן לבת בחייך כבר היום.

האם זהו משהו נחמד כזה, יש מעם מי לדבר ולהתרגש איתו, מישהו שאפשר לגעת בו ולסחנ"ש איתו וזה ממש נחמד וכיף.

זוהי אכן התפיסה של העולם החילוני, היא אומנם קטנה. היתרונות שלה זה שהיא מאוד נחמדה בהתחלה, אומנם יש בה שתי חסרונות:
זה לא משהו שיכול להחזיק מעמד כל החיים. אין בזה את העוצמות האדירות של כל החיים שיש בקשר הגדול יותר.

יש מי שקשר בין בן לבת אצלו זה משהו גדול מאוד. הוא מאוד מפחד לתת לו יחס "נחמד" כי זה הרבה יותר מנחמד. זה משהו עצום.

זה חיבור בין שתי נשמות, בין שתי נפשות. זה שלמות החיים שלי.
זה היסוד של כל החיים שלי. מי הבחור שמתאים לי , זה לא רק "עם מי יהיה לי נחמד" אלא מי משלים אותי. עם מי אני אבנה בית, אחיה את חיי ואפתח אותם עוד ועוד ועוד...

היתרונות העצומים של הסתכלות כזו זה. א. שהיא מחזיקה לאורך זמן...
ב. היא גודלת וגודלת וגודלת ומיום ליום האהבה היא רק גדולה , היא כל הזמן מתרחבת, היא כל הזמן יותר ויותר מתעצמת.

זהו ההפסד הגדול של העולם החילוני. הם חושבים שהאהבה בנישואים מיום ליום רק פוחתת.
בחיים האמיתיים, מתוך תורה שמבינים באמת מה זה הקשר בין בן לבת, ההסתכלות שונה לחלוטין.
הקשר שנוצר בנישואים הוא רק ההתחלה. הבסיס לחיים אדירים משותפים. מתוך זה הקשר כל הזמן מתעצם, גדל, ומתפתח.


בשביל לחיות ככה, עלייך לבחור בחייך. מהם הדברים הגדולים... ומהם הדברים הקטנים.

ילד, כשהוא קטן, הדבר שהוא הכי רוצה, השאיפות הכי גדולות שלו זה במבה!! במבה! זאת אומרת כל מיני דברים חומריים וקטנים. אלו השאיפות שלו.

כשאדם גדל ומתבגר זה צריך להשתנות. השאיפות צריכות להיות באיכות אחרת, כבר לא מחפשים את הדברים החומריים הקטנים . אלא את הדברים בעלי התוכן הגדולים. אידיאלים, שלמות נפשית, רוחנית, להיות אדם טוב, לעשות טוב.. ועוד...

יש אנשים גדולים שהם מתבגרים אבל נשארים קטנים. במקום במבה הם רוצים אוטו, במקום שוקולד הם רוצים בחורות.. אבל הם עדיין תינוקות - עדיין מחפשים את הדברים הקטנים שבחיים.

מי שמתבגר באמת, הוא יחפש איכות אחרת של דברים. שלמות אחרת, שאיפות אחרות גודל אחר של דברים, דברים בעלי תוכן.

ככה זה בכל החיים...
יש אנשים שיש להם אהבה, אבל זו אהבה כמו של תינוק.. אהבה חומרית חיצונית, "קוצי מוצי כזאת בלי הרבה תוכן ולכן זה קטן..."

יש אנשים שאצליהם האהבה היא משהו הרבה יותר גדול. הם מואסים בקשרים הקטנים כי הם רוצים את הדבר הגדול, הטהור , העדין, השלם, עם כל התוכן העצום שבו. ככה הם חיים את חייהם הפרטיים וככה הם גם רוצים את האהבה שלהם.

הם, האנשים האלו הם המרוויחים הגדולים.. הם יחיו חיים שכולם אושר, מיום ליום, והאושר רק הולך וגדל, הולך ומתעצם, הולך ומשתלם. העוצמות באהבה ילכו ויגדלו כל הזמן... אני מקנא בהם.. וכזה אני רוצה להיות.

זוהי גם הדרכת התורה.
התורה אוסרת לנו להתעסק בדברים הקטנים.. היא יודעת שאי אפשר לחיות בשתי העולמות.
מי שיענינו אותו בחייו הדברים הקטנים לא יוכל לפתח בעצמו שייכות וקשר גם לדברים הגדולים. יש צורך לאסור לחיות חיים בצורה קטנה.

באהבה הדבר הזה אומר - לאסור את הקשרים הקטנים. הקשרים שהם אינם קשרים של 100 שנה לנצח, אינם קשרים של חיים שלמים ביחד, אינם קשרים של בית, של משפחה, של קדושה, של חיבור נשמה ונשמה (חיבור נשמה ונשמה נעשה רק על ידי נישואי התורה בעוד לפני כן החיבור הוא יותר חיצוני... אין שלמות נשמתית ביחד יש איזשהו קשר אבל משהו קטן)

כדי שנחיה בחיינו את הדברים הגדולים.
אין בזה אפס.. הציבור שבחר בדברים הקטנים - מפסיד בכל יום את הדברים הגדולים.

איסור הנגיעה הוא גם כן קשור לאותו עניין.

עלייך לבחור!!! איך תרצי לחיות את חייך. באופן גדול, מלא שמחה כל החיים , מלא שלמות מלא אושר.. או לבחור בדברים הקטנים. ולהפסיד - הכל!!!


איסור נגיעה הוא אותו עניין בדיוק, אבל בעומק רב.

הנגיעה, וכל הצדדים הפיזיים הם ביטוי. יש יכולת לעולם הפיזי שלנו לבטא את הרגשתינו.

החיבור הפיזי בין איש לאשה איננו מתחיל בצד הפיזי.

האיש והאשה כשהם נשואים הם מחוברים בנפש ובנשמה, החיבור הזה מגיע לשלמותו כשהם מתחברים גם בגוף.

הנגיעה בין בן לבת כשהיא נעשית על פי הדרכת התורה היא דבר עצום, דבר קדוש, דבר הרבה יותר מלא חיים ואושר ושלם מאשר כשהוא קטן.

כבר סיפרתי שבבית המקדש בקודש הקודשים ביום כיפור היו שני הכרובים בצורת איש ואשה במצב שהם שוכבים אחד עם השני, וזה מבטא את שיא החיבור בין עם ישראל לה´ - ביום כיפור.

גם החיבור הפיזי בין האיש לאשה הוא דבר גדול, דבר קדוש , ומלא עוצמות של חיים. בשביל להיפגש עם העוצמות האלו, עלינו ללכת בהדרכת התורה ולא לפגוע בקדושת הדבר..

זה אחד מההסברים לאיסור נידה גם בין אנשים נשואים.. .
לאיש והאשה אסור לגעת כשהאישה נדה, בטומאה מסויימת.
מדוע?

כמו שלא היית נכנס לבית המקדש כשאתה טמא.. אל תבוא להתייחד עם אשתך כשעדיין זה לא קדוש בשיא הקדושה. בשיא הטהרה..

ההערכה העצומה של התורה לנגיעה, לאהבה, לחיבור בין האיש והאשה יוצרת את השמירה הגדולה שלה על הנושא..

אנחנו, אנחנו והעולם כולו, כולנו מפסידים כשאנחנו לא שומרים על איסורי התורה, כשאנחנו מעדיפים לאחוז באהבות הקטנות, בנגיעות הקטנות, לא שומרים על השיא של הכל ומפסידים!!
מפסידים את העוצמות, את הקדושה, את האהבה האדירה, המלאת חיים, את המגע הפיזי המלא עוצמות קדושה וחיים שהתורה מנסה להעניק לנו... ושאנחנו זורקים אותו בלי לדעת מה אנחנו זורקים.

עם ישראל כיום רחוק מאוד מהאושר הזה..

אנחנו הציבור הדתי הרפואה שלו למצב הזה. כשאנחנו שומרים על הקשר בין האיש לאשה בקנאות שיהיה שלם כפי שהוא צריך להיות אנחנו בעזרת ה´ נחזיר את האהבה, והשמחה והעוצמות לכל ישראל. אנחנו הדגל של האהבה האמיתית ואנחנו צריכים לשמור עליה.

גם כל אחד ואחד צריך לשמור על העוצמות שבו, האהבה שבו בקנאות גדולה, שלא חס וחלילה יפספס את ההנאות הגדולות של החיים....


מקווה שהדברים שכתבתי עזרו לך להסביר לחניכות,
ואם יש לך עוד שאלות אני אשמח ממש לענות,

אבי,
wolfsonavi@gmail.com


 

התשובה התקבלה מחברים מקשיבים
בתאריך י"ג שבט תשס"ז

אסור ללמוד הלכות לפי ההתנהלויות של בני אדם שנחשבים "דוסים" ,בגלל שלפעמים הם לא מייצגים את רוח התורה וההלכה, למרות שהם נראים כך, או באמת היו כך אך עכשיו פחות וכדומה,זה עקרון כללי.

ב.העובדה שהיא הייתה דוסית בעיניך (שימי לב שזה מושג יחסי,כל אחד עלול להגדיר אדם תורני ביחס לחברה שהוא מכיר ולא ביחס לדרישה האובייקטיבית של התורה לשמירת המצוות) אינה מעידה שהיא אינה תדרדר מקשר שאינו צנוע כמו זה.

ג.מאד חשוב לדעת,זה דבר שאסור הלכתית,זה קשר לא צנוע שאינו למטרת נישואין,כלומר יש כאן קשר שהמטרה שלו היא לענות על צורך רגשי זמני מסויים ואינה לוקחת את הכוחות והצרכים היסודיים אצל כל אדם לזוגיות ומקיימת אותם באמת.

התורה מדריכה אותנו שקשר של אהבה וחברות (והרבה הרבה יותר מזה) בין גבר לאשה צריך להתקיים רק במסגרת נישואין.אז מה עניינו של קשר שכ"כ הרבה יסודות חסרים בו והוא אסור ?

ד.שימי לב כמה לא יתכן ללמוד מאותה בחורה,מעבר לכך שזה אסור מלכתחילה מבחינת צניעות בין בנים לבנות שאינם נשואים ואינם נפגשים למטרות היכרות לנישואין,יש בזה גם בעיה של שמירת העיניים.. יתכן לומר שהוא חבר שלה ולא מתסכל עליה ונהנה מיופיה ?.

קודם כל המציאות מלמדת שלא יתכן שיהיה דבר כזה,אם מישהו מגיע עם עקרון לשמור על העיניים במסגרת כזו הוא מרמה את עצמו, העקרון הזה עצמו בא בניגוד לסיבה שהוא מעוניין בקשר של חברות מלכתחילה.

ועל זו הדרך בעיות נוספות..

ה.כפי שהזכרתי בהתחלה אין שום ערובה שהם לא יתדרדו מבחינה רוחנית (והרי המציאות מלמדת שזה בדר"כ קורה,מי יותר ומי פחות),ואף אין לצערנו ערובה שהם לא יתדרדרו למקומות גרועים מכל בחינה חלילה.

חשוב שלא ללמוד מאותה בחורה ולקבוע את הרף התורני האידאלי ,המודל שלך לתורניות, באמצעות מה שההלכה היהודית מתארת בעצמה, ולא כפי שמתנהגים אנשים שאולי יכולים להיות חזקים מבחינות מסויימות אך חלשים מבחינות אחרות,או שיכולים פשוט מאד למעוד,או אפילו להתדרדר.

אני ממש מבינה אותך ואת הרצון שלך לחבר..זה ממש טבעי בעיקר בגיל הזה יש כמה דברים שלאט עם השנים הבנתי ואולי גם לך זה יעזור.. אני בת 15...

דבר ראשון בקשר לזה שלא השתנה כלום בחברה שלך, כי זה רק שבועיים. מה קרה בשבועיים נפגשו אולי קצת דיברו מלאא אבל לא השפיע כל כך כי לא עבר מספיק זמן.. היתה לי חברה שהיה לה חבר וזה התחיל ממש להשפיע רק חודש חודשיים אחרי.. בהתחלה הכל כזה טרי ואאוו ואנחנו אוהבים אחד את השני אבל תכלס הבעיות לא התחילו וזה התרגשות של התחלה..

לי בע"ה יהיה חבר בגיל 18 כזה מתי שאני יודעת עם עצמי מה אני רוצה בבעלי ושבע"ה זה יהיה לכיוון חתונה.. הבעיה שבגיל 15 את לא באמת יודעת מה את רוצה ואת עוד תשתני ואז אולי ממש תיבנו על זה ותדמיינו את הבית שלכם ביחד ואז אופסס תגלו שאתם לא מתאימים וזה ממש ממש יהיה באסה ממש!

עוד משהו.. מתי שאת חיה עם בן בגיל הזה שאת לא באמת יודעת מה את רוצה מעצמך(!) אז את גודלת ומתגרת לפי הבן שאת איתו.. אוהב בנות דוסות אז את תיהי דוסה ואז פיתאום יום אחד תחשבי עם עצמך וואלה למה אני כזאת? או שהוא אוהב בנות עירונסטיות נגיד..(סתם זרקתי) אז את תתינהגי כמו עירונסטית אבל זאת לא את באמת.. את גודלת מותאמת אילו ולא מה שאת באמת!! 

חוץ מזה שזה יפגע לך בלימודים ולא יהיה לך חשוב כבר החברות כי יש לך אותו ויש לך בעיה אז את הולכת אליו ומשעמם לך אז את הולכת אליו ואז את שוכחת מהחברות שלך וחבל...

אני אומרת תחכי שנתיים שלוש תהני מהחיים האלה בלי כל הבעיות והסיכובים כי יש הרבה מאוד סיבוכים אני כבר חודשיים מנסה להוציא את חברה של מבעיה מאוד גדולה שהיא נכנסה אליה.. יש לה חבר היא מבינה שזה לא טוב אבל לא מצליחה להפסיק וזה מתסכל!! היא כל הזמן אומרת לי שהיא לא מאחלת לאף אחת את הבעיה הזאת.. אז חכי קצת תהני מהחיים עם חברות ותחזרי לנושא עוד כמה שנים מקווה שעזרתי.. בהצלחה!!! אם את צריכה עוד שאלות וזה בכיף בפרטי..

גם לי לפעמים בא חבר, אבל חוץ מכל ההלכות והדברים האלו... 

תחשבי אם את באמת חושבת שזה יהיה קשר שיוביל למשהו (חתונה) 

אם לא- אז זה סתם קשר, וזה לא טוב לשניכם( כבר כתבו למה) 

אם כן- אם את רוצה עכשיו באמת קשר רציני, תחשבי רגע איך את רוצה שבעלך יהיה (תכונות, אופי,עבודת ה' וכו') ותעשי אתזה כמו 'מראה' אלייך, תמיד אומרים איך בעלי יהיה מושלם וחמוד וזה, אבל עכשיו את חושבת שאת כ"כ מושלמת שאת ראויה לבעל כזה? (יכול ליהיות שכן...) יהיה לך בעל בערך ברמה שלך, את רוצה בעל בערך כמו שאת עכשיו? אני אישית רוצה קודם כל לשפר ולתקן ולבנות את עצמי עוד, ואז אני יזכה בעז"ה באמת לבעל כזה....

חוץ מהקטע שזה באמת נטל והופך למאוד בעייתי לאחר שנהיים יותר בקשר.

ומהעניין החברתי שזה פוגע וכל חייך יהפכו להיות סביב זה כל יום

יש את העניין שבגיל הזה את עדיין מעצבת את עצמך וגם הוא ברגע שאתם בקשר ומשתדלים להישאר בקשר טוב ביחד זה פוגע בתהליך שלך שאת בעצם מנסה להתאים תצמך אליו וכן הפוך. ולפעמים זה פשוט לא מתאים ואז סתם בלאגן.  ולפעמים זה סתם יכול לפגוע ובאמת סתם נטל תעצבי את עצמך תגדלי ותחזקי את ערכייך ובעתיד הקשר שלך יהיה באמת נכון וטוב וממקום שלם בתוכך ועם עצמך תני לעצמך את הזמן של ההתבגרות שלך והשינויים שיהיו לך ושיבוא ממך ולא בהתאם לו.

ולפעמים כשנראה שהחברה מסתדרת טוב עם החבר בגיל הזה זה מממש לא בהכרח נכון.. יכול להיות שהיא תתמודד (בטוח) עם בעיית נגיעה ואין מה לעשות כשיש קשר אישי ומגיע גם לדיבורים יותר אישיים זה מפתח רגשות ומביא לצורך לממש אותן. 

בהצלחה!

חבר בגיל שהוא לא גיל שיש מצב שתתחתני איתו (אם 15 זה גיל אידיאלי לחתונה אז בכיף...)

אולי זה ישנה תנסה...

ברור שיש בזה דברים לא טובים אבל זה גם הזדמנות לבדוק כמה את מצליחה לשלוט בעצמך וברצונות שלך.

אם לא תנסי בכלל יכול להיות מצב שתגיעי לגיל 20 ולא תדעי אם את מסוגלת לשמור נגיעה גם במצבים קשים.

יכול להיות שיש עניין בלא להכנס לזה בכלל אבל זה סוג של בריחה מהמציאות כי אם זה לא יהיה עכשיו זה יהיה עוד שנתיים או עוד 5 שנים זה לא משנה מתי תמיד יהיה את הקטע הזה.

יש בזה גם את הקטע  שאולי יותר קל פשוט להגיד שאינלי חבר. אני לא רוצה חבר. ולגמור עם זה.. 

מתישהו את תצטרכי לעבור את זה. יכול להיות שעדיף באמת בגיל יותר מאוחר אבל אם את רוצה עכשיו את צריכה להרגיש שאת בנויה לזה ב100 אחוז..

יש נסיונות בחיים.

נסיון קשה זה לשמור נגיעה.

למה בדיוק לעינו להביא את עצמנו לידי ניסיון בגיל צעיר כזה?

בכשנגיע לגשר, נעבור אותו..

למה צריך להגיע לגשר במיוחד רק כדי לראות האם אני יכול לעבור אותו?

שקורה?!?! למה לדחות בלי סוף? יש לי ניסיון ואני רוצה כבר לסיים איתו..

למה לחכות ולחכות???

ה' לא רוצה שניקח את מה שקשה לנו יותר הוא רוצה שבסופו של דבר נצליח.

ולדעתי הניסיון שלא יהיה לי בכלל חבר הוא הרבה יותר קשה מהניסיון של לשמור נגיעה עם החבר שלי.

זה בכלל לא אותו ניסיון..

הניסיון האם יהיה חבר או לא, זה אומר שגם אם לא תעמדי בו,
וכן יהיה, אז יהיה חבר.

אבל כשיש חבר, ולא שומרים נגיעה,
זה כבר כמעט איסורים דאורייתא.

הפוך. 

הזדמנות לבדוק כמה את שולטת ברצונות שלך?!  יש מספיק דרכים אחרות לנסות את עצמך (להפסיק לדבר לשון הרע, לא לאכול שוקולד חודש, להתפלל 3 תפילות ביום... חסר מה?).

הטיעון הזה חכם כמו להגיד למישהו להתחיל לעשן רק כדי להוכיח שהוא יכול להיגמל. (אמנם לא ממש דומה, אבל אותה חכמת חיים)

מה יקרה אם תגיעי לגיל 20 ולא תדעי אם את מסוגלת לשמור נגיעה במשך שלוש שנים?!

אז יהיה לך קשר בריא וקצר עד לחתונה, ואז תשמרי נגיעה רק שבועיים בחודש...

מתישהו את תצטרכי לעבור את זה. בטוח שעדיף בגיל יותר מאוחר!

ואז אחרי החתונה?? מה יהיה אז?

אז נגמרים הבנים בעולם?? שמה הם רק מתחילים..

הפוך עדיף לדעת לפני איך להתמודד עם זה מאשר כשיש לך בעל!?!!!

בתור אחת שהייתה שם, בחרה לא להקשיב וכיום מבינה מה כולם אמרו.

אז נכון- אפשר לומר שזה לא חכמה לומר במבט לאחור כי אני כן הייתי וניסיתי, והאמת כל פעם שאני חושבת איך אחנך את בנותיי בע"ה לראות את מה שאני רואה עכשיו- אין לי תשובה. כי קשה על גבול הבלתי אפשרי להסביר למה פחות טוב ונכון לנערה בגילך.

אבל שוב, אם תרצי, אשמח לענות ולספר לך מנסיוני האישי.

רק טוב בכל אשר תבחרי

 אבל איך מישהיא אמרה לי פעם? "בין לדעת ללעשות יש תהום"

לבעיה ההלכתית שכרוכה בזה ואיך זה משפיע על החבר שלך. זה יעסיק אותך המון זמן ויקח ממך המון כוחות נפש. לפעמים על חשבון הסביבה שלך(משפחה חברות וכד').

תני לי לבשר לך שזה קושי, אבל זה לא העיקר. וזה קושי רציני אבל לא העיקר

לא בעד הפחדות והכל של דוסים שתלכי בצניעות כי ככה זה טוב לבנים

אל תהיי עם חבר כדי שלא תיפלו

אל תהיי עם חבר בגיל 15, כי את תחשבי שהוא אהבת חייך

ותגלי שלא ואז תתאכזבי

וכי בנים בגיל 15 לא בוגרים לקשר והם יפגעו בך ולא יבינו אותך כשתצטרכי

וגם זה יגזול לך את הזמן עם החברות, ואי אפשר להחזיר את הזמן אחורה

מצד שני זה יהיה לך הכי כיף, כי הוא כן יבין אותך מידי פעם, או לפחות ייתן לך הרגשה כזו

והוא יאהב אותך ויבטיח לך הבטחות

אבל צר לי לבשר לך, שבן בגיל 15, 16, 17, 18, לא יודע כלום מהחיים שלו

והוא יכול להבטיח והכל אבל כשזה יתקרב למשהו רציני הוא ילך לך כי הוא תינוק עוד

חכי, תצאי עם מישהו בגיל צתאים, בלי להתפרפר סתם ותתחתנו ויהיו לכם ילדים וזה יהיה מקסים

לפני כן הכל משחק מטופש של אבא ואמא.

בס"ד

לבנים יש סביבה אחרת, בדר"כ מגעילה יותר אם היית מסתכלת עליה מהצד שלך.
והסביבה משפיעה עליו ודרכו גם עליך, אלא אם הוא שותק ב99% מהזמן.

אבל זה גם לא הדבר הרע בעולם, יכול לצאת מזה טוב, סטטיסטית זה לא קורה פשוט.

במחזור של מדריך שלי בישיבה היו 10 חבר'ה עם חברות ו 7 מהם התחנו איתם..

לעניו"ד הנקודה המרכזית זה שלא תפלו ביחד..

וכן זה גם תופס לך 3/4 מהזמן בתיכון וזה לא חוזר..

צריך גם להבין שעצם המציאות הזו לא צנועה ואינה מותרת בפני עצמה גם אם הם מצליחים לשמור נגיעה (ורבים לא),מעבר לכך אף אחד אינו ערב שגם מי שדיברת עליהם לא נפלו במסגרת הזמן הזו...

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...

אתה מרגיש בדידות כי אין לך חברים? מה עם חברים לכיתה בלימודים?

אתה לא חבר בתנועת נוער? 

זה הנקודה יש לי חברים אבל אני לא רוצה לבנות את הקשר שלי רק בשביל להרגיש שיש לי חברים ואני לא בודד...(מוזמן להסתכל בשרשור החדש על ללכת לסניף מעורב שאתה לא כל כך מאמין בזה אבל צריך בסוף חברה..)

א- אדם בסופו של דבר מול עצמו גם כשהוא עם חברים וגם כשהוא לבד... האם אתה מהווה חברה טובה לעצמך? 

מעניין לך עם עצמך? האם אתה חבר טוב לעצמך (רגשית)?

תכנס פנימה. בכל אחד יש עושר פנימי וזה תענוג לגלות אותו.

ב- נסה לשים לב לזה שאתה אף פעם לא באמת לבד, תמיד מושגח בידי מישהו שאוהב אותך אהבת עולם...