אחרי דבר כזה?

מספיק לשמוע שיהודי נהרג בשביל שהלב ירתח ולא תוכל להכיל את זה

אני כואבת את המצב לגמרי

נכון שאף אחד לא ירגיש כמו אדם שאיבד קרוב,

נכון שנמשיך הלאה- כי אין לנו מה לעשות (יש לך רעיון? אתה עושה משהו?)

וברור שזה לא כמו משפחה שנעצרים לה החיים

ואני לא מתיימרת להגיד שזה כואב כמו שאתה מרגיש

אבל כן, מדובר ביהודי עובד ה', אב למשפחה וזה כואב. מאד כואב

ואני לגמרי מסכימה איתך שצריך שינוי אמיתי, רק לא יודעת מה אני כיחידה יכולה לעשות

(ועובדה שאני מפחדת לנסוע וללכת לכל מיני מקומות. אם הייתי סתם שוכחת ועוברת הלאה לא הייתי מפחדת, כי זה עבר..)

בעוד כמה ימים כנראה שנשוב לצערנו לסדר היום...

בתור אישה פשוטה אני מרגישה שהדבר היחיד שאני יכולה לעשות זה להתפלל. (להתפלל לגאולה, להתפלל שלא יהיו עוד הרוגים ופצועים, להתפלל שיהיה שכל למנהיגים לעשות את מה שהם צריכים...)

או שאתה מכיר דרכים נוספות?

ואתה באמת צודק

הדבר היחיד שיעזור זה גאולה

כי המנהיגים שלנו לא ישתנו ככל הנראה 

ואנשים מפחדים לדבר (בצדק, תראה מה עושים למי שמעיז לדבר- מאיר אטינגר למשל)

ואתה גם צודק שמה שצריך זה לשמור על עצמך ועל הסביבה ולהתפלל לא להינזק

אבל,

בזמן שקורה משהו זה לא עובד, זה כואב, מאד, ומפחיד, וקשה להמשיך הלאה

רק אחרי זמן אפשר לשכוח קצת ולחזור לחיים רגילים (אפרופו השרשור על הזמן..)

רק שבניגוד למה שחשבת אנשים לא חוזרים לחיים רגילים כי לא כואב להם, או כי הם לא מרגישים שזה קשה. אנשים חוזרים לחיים רגילים (לא לגמרי, אבל די) כי ככה ה' ברא אותנו, עם מנגנון הדחקה שמדחיק את הדברים הקשים, רק שבמקרה של קרוב שנהרג המנגנון הזה פשוט לא עובד, כי כל דבר מזכיר אותו.

והמנגנון הזה מחוייב מהמציאות, כי לא שייך שאנשים לא יתפקדו במצבים כאלו, הרי זה לא יעזור

ויש אנשים שזקוקים לך שתתפקד בשבילם, כך שאי אפשר לעזוב

(והיתה לי תקופה שאחרי כל דבר כזה לא הצלחתי לתפקד, עד שהבנתי שאין מה לעשות וחייבים להדחיק. אבל זה לא סותר בכלל שלא כואב לי!)

הריון ולידה

פה זה פחות רלוונטי

מה שיעזור זה להחזיר כל פעם

כל פעם

אבל זה מתיש ומנסיון אישי באיזה שלב באמצע הלילה נשברים כי רוצים לישון

עם הזמן זה עובר.

ואתם כהורים.

אל תרגישו שנכשלתם אם היא בכל זאת מגיעה למיטה 

כיף להיות במיטה עם אבא ואמא!  לא נורא בכלל. אם יש מיטה רחבה מספיק

והילדונת לא בועטת נוראות תוך כדי שינה, לא נורא. חושבת שזה נותן בטחון

לילד.  אולי להתפלל על זה, אם זה מפריע? לבקש עצה טובה מהשם?

תגיד לי אלפי ספרים תורניים ב"ה שעזרו לי שנים

באיזה הקשר זה פורום? 

ותגלי מקום מעניין מאוד. זה לא 'אוצר החכמה' עצמו - ספריית הספרים הענקית, אם כי יש ביניהם קשר כמובן.

זה פורום תורני, רובו חרדי אך לא כולו. חלק מהכותבים מוכרים (הרב איתם הנקין ז"ל, יבל"א הרב יוסף בדיחי, הרב יואל קטן, ועוד מן הסתם), אם כי כולם משתמשים בשמות אנונימיים כמו כאן.

מי ששם בפורומים אלה מי שנחלשו רוחנית והתדרדרו לפורומים. אצלנו, החזקים לא משוטטים בדברים כאלה באינטרנט וממילא לא תראה מקבילה.

זו פרשנות בלבד.

כלומר, מן הסתם יש שם רבים כאלה, אבל ודאי לא כולם. יש שם אנשים גדולים, ידענים ומעניינים, יראי שמיים בהחלט.

חלקם גם רבנים מוכרים, כפי שכתבתי להפי.

בסוף השימוש בכלים כאלה מועיל לפיתוח של שיח תורני, לפתרון שאלות, ועוד.

אה, ואני מכיר חברה חזקים מאוד אצלנו שמכירים את הפורומים האלה. כל מי שמחפש באינטרנט מדי פעם תשובות לשאלות תורניות עיוניות (לא הלכתיות פשוטות), כמעט בטוח נפגש בזה. דווקא חברה ברמה גבוהה לדעתי. אז אמנם הצדיקים הנ"ל אינם משוטטים יומם ולילה באינטרנט, אבל יוצא לפעמים להיכנס.

לעצם העניין. כנראה בעולם הדתי לאומי יש לא מעט פעילות כאן (פחות משהייתי רוצה) ולא מעט גדולי תורה צעירים כותבים דווקא בפייסבוק.

משם אפשר להתחיל. אחר כך להתקדם...

לשנות הרגלים רעים

ליצור הרגלים טובים

כשהבנתי את הקונספט של ההרגל זה הפך קל

ממליצה על ספר כוחו של הרגל

הוא מסביר את הרעיון של

טריגר- פעולה- תגמול

איך להיפטר/ ליצור הרגל

או ליצור הרגל זה תהליך מתמשך

הרבה אנשים אוהבים תוצאות של כאן ועכשיו

לא אוהבים תהליכים

וזה גורם לקושי בהשגת דברים

אני כן אוהבת תהליכים

מסוגלת לראות את התוצאה העתידית ולחכות בסבלנות

לרוב גם נהנת מהדרך

לכן בעיניי זה לא קשה

אחרים בטח יקראו לזה קשה עד בלתי ישים

ממליצה לקרא קצת טורים של הרב יצחק פנגר

ללכת בצעדים קטנים 

ולחלק את החזון הגדול למטרות קטנות ברות ביצוע

לפני כמה שבועות בעלון הידברות הרב פנגר רשם טורים בנושא שינוי התנהגות

ופירט איך לעשות את זה צעד צעד

זה עלונים לפני חודש- חודש וחצי ככה.

לגבי הצעדים הקטנים-

נגיד שאתה רוצה לרוץ מרתון שזאת המטרה הגדולה, אז

קודם אפשר כצעד ראשון להגביר מוטיבציה ובמקביל להוריד את המושג המופשט (רוצה לרוץ מרתון)

לפס מעשי (שינויים קטנים - לשים את הנעליים ליד הדלת, אפילו בלי לנעול, בשלב מאוחר יותר לקבוע זמן לריצה)

כשהייתה לי מטרה גדולה

השיטה של צעדים קטנים עזרו לי להגיע אליה....

היום אני מתמודדת עם דברים שאותה טכניקה בהחלט תשמש אותי

רק צריך לרצות

ולעשות משהו קטן בכיוון. 

ומוסיפים כמה שיכולים

בני אדם הם יצורים קטנים וחלשים

הרצון להשתנות תמיד מתבדה