אבל זו אמירה ריקה.
מה זה "הרבנים". כמה רבנים את מכירה אישית. כמה מהם את נמצאת על ידם ושומעת מה הם אומרים. מה אומרים לתלמידיהם.
רב, זה לא כתב תקשורת. ורב מחליט בעצמו מה לומר ולמי לומר. מתי עדיף לפרסם זעקה (שגם זה נעשה מפעם לפעם) ומתי הדרך להרבות בלימוד האמת, כדי ליצור שיפור ועליה לטווח ארוך.
אם רב הוא "מנחה הדרך", אז לא אומרים לו מה הוא צריך לומר. אחרת את היא "מנחת הדרך" שלו...
אפשר לגשת, לשאול בענוה, מדוע אומרים ככה, ומדוע לא אומרים ככה - ולשמוע שיקול דעת. לפעמים, אפשר לתת רעיונות גם לרבנים.
הנטיה היא לא "לייפות את המציאות", אלא לראות אותה בצדדיה השונים, שמרכיבים אותה. ולא רק לצעוק על מה שכואב, בצדק, בכל מיני דברים - ולחשוב שגם "הרבנים" יועילו בדיוק אם יפעלו ככל אחד מאיתנו.
"הרבנים" אינם בדממה. ואם הם היו עסוקים בעיקר במה שאת מבקשת, כבר אף אחד אכן לא היה שומע. פשוט היו מתרגלים שהם "צועקים".. יש מקומות שזו הנורמה, ואכן "מתרגלים"...
ואף אחד מאיתנו לא מייצג את "העם".. בעם יש הרבה מחשבות ודעות מה לפעול ואיך לפעול.
הנכון הוא שצריך להיות איכפת מאד מכבוד העם, הארץ, הבית הגדול והקדוש, ושם שמיים. איך למחות/לפעול/ללמד - כל אחד יכול לחשוב ולהביע דעה, וצריך לסמוך על ת"ח אמיתיים, שאיכפת להם לא פחות, וגם להם יש מחשבות ושיקולים מה, מתי ואיך.