אני יודעת שיש כאלה שאומרים זה בעייתי. בשבילי זה נראה קשה מנשוא לשבת בלילה ליד ילד שיירדם, ולהשאיר לבכטת בכלל לא אופציה, ולקחת למיטה זה קלי קלות...

אצלנו זה עובר להם בתהליך הדרגתי לקראת שלוש.

ילדים בוכים וזה חלק מהחיים..

גם אני בכיתי וגם את..

לא לכל דבר ההורים צריכים להענות..

נכון שהילד נראה לנו מסכן ואומלל , אבל בתכלס , אם בדקת (לא רעב,טיטול נקי,לא חולה,לא חלם חלום רע)

אז ביי!! את יכולה להיות לידו 10 דקות לשיר לו שיר.. ולישון.זהו!! לצאת מהחדר..

שיבכה.. (הפותחת מתארת מקרה שקורה כל הזמן.. נשמע ממש לסחוט את ההורים.. ואני אומרת את מה שאני אומרת באהבה רבה לילדים שלי !!!!!!!)

אם באמת מרחמים על ילד צריך לתת לו גבולות בנוסף!!! לחום ולאהבה..

זה לא יתכן שהורים ישבו ליד ילד שעה במיטב באמצע הלילה כדי להרדים אותו ?!?!?!?!!!!

ולא לשבת לידו לילה אחרי לילה...

מה שאמרתי בדיוק זה מה שאת כותבת:

"אם בדקת (לא רעב,טיטול נקי,לא חולה,לא חלם חלום רע)

אז ביי!!

"

קודם צריך לבדוק... ואח"כ מגיע הביי..

לא אמרתי להתעלם!!! רק צריך לקחת כל דבר בפרופורציות הנכונות.. חבל שההורים יגמרו בגלל שטות כזו..

יש מספיק אתגרים עם הילדודעס וזמן שינה הוא הכרחי לנו.

לא רעב,טיטול נקי,לא חולה,לא חלם חלום רע

אגב איך את יודעת אם חלם חלום רע? חייבת את הפטנט שלך.

אבל בעיני,יש צרכים רגשיים ויש פיזיים, והפיזיים פחות חשובים במחילה.

ואם הוא מפחד להיות לבד בחדר/ לא רגיל לזה וחושש מזה, זה צורך לא פחות חשוב לטפל בו.

אז את צודקת שההורים לא צריכים להיגמר,

וצריך לדעתי ללמד את הילד להירדם לבד, ויש איך לעשות את זה (ראי תגובתי למטה)

אבל לא להשאיר אותם לבכות לבד. זה בעיני קו אדום.

ואגב, לא אמרת להתעלם, אבל את מתעלמת מהבכי שלו שמגיע ממקום רגשי, ומתיחסת רק לפיזי.

מה דעתך על מישהו שהיה מתיחס אלייך ככה:

את עיפה? רעבה? חלשה? הא, לא? אז לא מענין אותי שאת עצובה / עצבנית/ מתוסכלת.

מה שאמרתי (לפני הפרשנות שלך!!) היה :

"אני חושבת שאם ילד מפחד/מרגיש לבד צריך לטפל בזה" (מילה במילה שלי..)

זה לא צורך פיזי!!!!! זה צורך ריגשי!!!!!!

וצריך לטפל בזה!!! והפתרון הוא לא לשבת לידו לילה אחרי לילה..

** ולגבי החלומות אני שואלת את הקטנה שהתעוררה(גיל שנה ו-11 חודשים ..):

"חלמת חלום רע??? אוי ... מסכנה שלי.. צ'וצ'ה קטנה.. אמא אוהבת אותך ..זהו הלך החלום.." כאלו דברים..   איכשהו הקטנה מבינה את הכוונה וזה מרגיע אותה.

ממליצה לנסות בחום..

ככה גם את גורמת להם להבין שיש סיבה שהם קמו (שהם לא מבינים אותה לעומק אבל יש סיבה).. וזהו הסיבה הזו נגמרה הרגע (כי אמא אמרה שהחלום הלך) והם הולכים לישוןןןןןןן..

תחשבי על זה !!!!!!

לשבת לידו לילה אחרי לילה. אם את רוצה פירוט כתבתי למטה בהודעה על הלוחשת.

ומה הפתרון שלך איך לטפל בילד שבוכה ?

במחילה, אבל אני לא חושבת שעם קצת הבנה ואמירה שהלך החלום הם נרגעים ... שלי בכל אופן לא (:

אם שלך נרגעת ונרדמת זה מקסים. השאלה אם את עוזבת אותה כשהיא בוכה.

אז זה תלוי ברמת העייפות שלי ושל האבא ..

1. בדכ אנחנו כן תומכים כמה דקות.. לא שעה!!! אלא אם כן זה בכי חריג!

2. לאחר שתומכים והיא מתחילה רק לילל כזה.. נותנים לה ליילל עם עצמה ..

3.זכור לי אולי פעמיים שהילדה בכתה ממש רציני ולאחר שכל הלילה אנחנו ערים איתה .לפנות בוקר נשברנו והלכנו לישון.. אני לא זוכרת בדיוק(היינו גמורים).. אבל בבוקר קמנו כולנו מאוחר .. וראינו שגם היא ישנה שנת ישרים.

4. תנסי.. להסביר לו/לה.. את תראי שהם מבינים!!! כשהיא היתה ממש קטנה כאב לה השיניים (כמובן) וקמתי ומרחתי לה טיג'ל ואמרתי לה "תמרי הנה אני מורחת לך משחה וזה לא יכאב לך יותר.."

והבובה נרדמה ............ ובודאות זה היה שיניים . (ואולי הטיג'ל מיסטל אותה גם יכול להיות)

בקיצור.

הקטנטנים האלו לא טיפשים!!!!!!!!!!!!!!

והעקרונות בקיצור :

לא לעזוב אותו בוכה לבד, אבל כן בעקביות והדרגה להרגיל להרדם לבד לאט לאט.

במקרה שלכם : לשים כיסא ליד המיטה שלו, ולשבת לידו , כל כמה ימים (נניח 4-5 ) להרחיק את הכסא שלו מהמיטה בעוד כמה סנטימטרים, לכיוון הדלת של החדר, אחר כך לשבת ממש בפתח החדר ולבסוף גם זה לא.

אמנם הפתרון מתאים רק לנשים נמוכות

אם אני שוכבת במיטת מעבר, ומורידה את הרגליים מהצד, אז אפשר לשרוד את שעת ההרדמה באמצע הלילה. יצא לי גם כמה פעמים להירדם ככה אפילו

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....