יואו לקרוא דברים ישנים
זה טראגי. יש לי יומן מכיתה ו' ואני מתביישת להתקרב אליו
'מהי מהות?'
>מצחיק שלא הרבה השתנו האמונות שלי משנה שעברה. הן הובהרו יותר ונהיו מגובות ביותר ידע וכולי, אבל, לא השתנו. אני עדיין מאמינה בטוב של כל אדם, בטבעו, בהתנהגות לא-מחווה על מהות וכל העניין הזה שמאד אני לפי ***.
--
ובעולם הבא המנותק מההכרה שלי בכלל
--
והצלחות שלא מודדים! אי, וואו. כמה רחקנו מזה. (מאיפה מוכר לי הרחקנו הזה? שמאחורי כל מה שאנחנו אומרים בווידוי ובכלל בחזרה בתשובה. יו מטריד אני צכה להזכר)
כאילו
מאיפה בכלל פחד? ושהצלחה= עמידה ברוב היעדים שהצבתי לעצמי? ושבכלל ערך? וואו, מערך האמונות הפנימיות זה משהו שמדהים להיבלע בתוכו, אבל מסוכן גם
--
וצריך ואמור! יו אני כלכך אוהבת את הנאמנות שלי לעצמי לפתע
(ציטוט: 'משפטי אמור\צריך\חייב רק גורמים ללחץ ולמתח סביבם. הם לא משקפים מציאות אמיתית, שכן מאיתנו כבני אנוש לא מצופה לחזות את שיקרה בעתיד')
--
והדיוק
או, האבחנה בדקויות. לזהות גבולות הי. לנימה. ל. להקשיב
--
ברגע זה השלמת סופית עם העובדה שאני מעריצה אותך 
- נסיונות פעילים
--
הכל זה הבל הבלים, אין עוד מלבדו. תשרי. המראה. ורוממתנו
--
חבל שלילה רציתי לקרוא עוד.
