ואת פשוט ניפנפת אותו ככה???

ואחרי זה עוד שואלים למה הבנים באוטובוסים לא מתחילים עם בנות בדרכים ראויות...

(אני אלמד עלייך זכות שאולי את כבר "עמוק בעסק אחר" ) 

חוץ מזה שאני בקטע של דתיים האמת

וגם לא נפנפתי אותו (מס' 3 במילים שאני לא סובלת, למען האמת)!

(ואת שרואה את זה, לא להרוג אותי!!!)

לא באמת חשבתי...

למרות שלהגנתי ייאמר שבכל מקרה לא ידעתי שהם היו חילונים.

וסתם מסקרנות, יש סיבה שאת שונאת את המילה "נפנפתי"? כלומר - את שונאת אותה דווקא בהקשרים האלו או בכל הקשר שהוא?  

כמה מחבריי הטובים ביותר וכו'.

לנפנף ביום העצמאות זה נחמד, אבל להגיד "נפנפתי" על אנשים זה בעעע.

'בעלי' = הבעל שלי.

כמו ש'מיטתי' = המיטה שלי (כן, אני ממש עייפה ), וכמו ש'נעלי' = הנעל שלי, 'בעלי' = הבעל שלי.

אי אפשר לפרש את זה בצורה שונה.

בעני זה משפיל להחריד, ובאמת קשה לי להשתמש במילה הזאת. (לתשומת ליבו של @עוד סתם אחד)

ההטיות הן לא דבר שמשתנה לפי פרשנות.

אם בן זוגך () הוא בעל הרשות היחידה להתייחד איתך, אז כשאומרים את זה בצורה נכונה הוא 'בעלה' - בעליה של הרשות הזאת.

אבל את משתמשת בהטיה של 'לי', אז אוטומטית כינוי השייכות מתכוון אלייך. 

(וואו, היה לי ממש קשה להסביר את עצמי פה, מקווה שהצלחתי.)

לא בעלך.

כשאת אומרת בעלי במשמעות היא *הבעל שלי*. לא של הרשות.

(נראה לי שכדאי לנו לעצור כאן... הדיון מסתובב סביב עצמו ולא מוביל לשום מקום.)

אנחנו יכולים להשתמש שנים במילה בלי לחשוב על המשמעות שלה, אבל לפעמים יש רגע של הבנה פתאומית ואז אתה לא יכול להשתמש שוב במילה בלי לחשוב על המשמעות המקורית שלה.

ככה זה אצלי בכל מקרה.

'בעלי' זו המילה הכי יפה בלקסיקון,

וזכות לאשה שהיא יכולה לאמר אותה, עם כל המשמעויות שבה.

כיף לחוש שיש  לבעלי בעלות עלי, והוא אחראי על טובתי ושלומי.

ואם דיברנו על 'לזרוק'

לעומת קשר של שותפות, כשאדם יודע שהוא בעלים של משהו ואחראי עליו,

האפשרות 'לזרוק' הופכת ללא רלוונטית.

שזה לשון אדנות ושלטון!!

אלא לקרוא לו אישי- שזה מבטא קשר קרוב!!!

תחי הבגרות בתנ"ך!!!!!

ובעבד עברי -"בעל אישה"- יש לו אישה. כמו "בעל עמדה"-יש לו עמדה..

ראי הודעתי למטה לרחפת ("יאיי! הסכמנו על משהו"). 

מעודד תחושה של רחמים עצמיים ורגשות נחיתות (בציניות, הכל בסדר. אבל ברצינות..). 

מילים יוצרות מציאות. אין כזה דבר "כולה" מילים. זה לא דבר חדש, זה הוכח גם מדעית שמילים משפיעות החוצה. צורת ההתבטאות של האדם משקפת בהחלט מהפנימיות שלו.

אז כן. בנאדם שאומר "זרקתי אותו/ה" "נפנפתי", לטווח הרחוק זה קלקול בנפש. כי הוא מתרגל להשתמש בביטויים לא מכבדים ואנוכיים. 

לא להתבטאות קבועה באופן שמייחסת לעצמי ולאדם שמולי 'חפציות'.

אז בהרגשה האישית שלי. לא אוהבת לחשוב על לזרוק ולנפנף אנשים. עולם הדימויים הזה שגוי בעיניי.

אנחנו לא נסכים, אבל עכשיו אבין למה אנשים מרשים לעצמם להתבטא כך.. 

נ.ב. "בעלי" זה מטבע לשון?. מעניין.

אולי כי אני רגילה לחשוב בד"כ על מה שאני אומרת.

אז ל"אישי"  יש עבר מילולי תקין?

רק שחוזרת לא תהרוג אותי

@חוזרת

מה אתה מתייג אותה?

()

שהכל מותר להם?

אגב, מציאות בלי גבולות בכלל - היא מציאות מאוד אבודה. יש היום שיטת חינוך (או יותר מדוייק: חוסר חינוך) שמנסים שילד לא ישמע אף פעם 'לא', אף פעם לא ידברו אליו בתקיפות, אף פעם לא יציבו גבול. אז מאבטחים את כל השקעים בבית, נועלים את האסלה וכו'. והנה מתברר שילדים שגדלו כך, אינם יותר בריאים בנפשם - אלא פשוט לא מסוגלים להתנהל בעולם.

אחרי שמקבלים שהמציאות היא כזו שבה "בוקר ויודע ד' - גבולות חלק הקב"ה בעולמו..." (רש"י פרשת קורח), יש הזדמנות להעמיק בהבנה למה דבר ד' הוא "לטוב לנו לחיותנו כל הימים".

זה סתם אשליה שהגשמת החלום שלך תשמח אותך...  זה לא קורה אף פעם.

כשמגיעים לשם לא מרגישים וואו כמו שדמיינת, חוזרים למציאות עצובים ומחפשים חלום חדש... זה לופ של ריקנות שלא נגמר.

אם נשארו "חלומות"? כן, אבל הבנתי שזה סתם חרטא.. לא צריך לשתות את כל הים כדי להבין שהוא מלוח

תסמוך על הקב"ה שיש סיבה טובה שהוא לא מסכים לך.

אנחנו רוצים להניח שכולם רוצים רק טוב, אבל היו כבר מקרים גם כאן בפורום וגם בכלל בעולם.

אל תיתן שפכטל בלי מילה טובה לפני זה. כי אתה גם לא יודע מי אני, נכון??

מי שלא גבר

זה ששניכם גברים לא עוזר. גם גברים ניצלו ניקים בכל מיני צורות.

נכון לכולם בין אם ניק מוכר או לא,

וגם לא בהכרח מי שמציג את עצמו כגבר הוא גבר והפוך. (רוב האנשים בסדר ורוב ההצגות בסדר, אבל זהירות מומלצת תמיד)

שה' לא רוצה שתרגיש ככה.

אתה צריך לברר על מה יושבים הרגשות הקשים האלה, לפעמים אנחנו בטוחים ואוחזים בסיבה מסויימת לכאבים שלנו בזמן שהסיבה היא בכלל אחרת.

התורה והאמונה כשלעצמם הם שיא החופש החיבור והשמחה, כנראה שמשהו במפגש שלך איתם נעשה בצורה לא נכונה, שלא מתאימה למהלך הנפש שלך.

התיקון הוא להסכים להפגש עם הפחדים והמקומות הקשים והכואבים שלך ולעבור בהם תהליך של ריפוי. ואולי בדרך גם תתן לעצמך לפרוץ גבולות שגדלת איתם כחלק מהתהליך, אבל התיקון הוא במפגש שלך עם עצמך. לא במעשים מסויימים או בחוץ.

לפגוש אותה כמה פעמים

ולקרוא את הספרים שלה

וגם במציאות היא אישה חכמה מאוד

מה הכוונה דלוקה?

זה משפט מאוד מוזר. במחילה מכבודך.

ואני אוהבת את הספרים שלה.

אבל בואו תדונו לכף זכות. אתם כנראה לא מכירים את הדמות הזו, אבל אפשר לומר שהרבה מאוד אנשים גילו את עצמם מחדש בספרים שלה. צומת הדרורים למשל...

היא דמות, מישהו שהביא גילוי לעולם. לכן כתבתי 'דלוקה'. כי באמת הרבה אנשים מרגישים שהספרים שלה חוללו בנפשם שינוי פנימי עמוק..

כמובן שזה לא בקטע האישי, אלא בעיקר בדרך שלה, בגילוי שלה.

מוזמנים לנסות.

איפה האנרגיות? האור בעיניים? התקווה שמשפריצה על המקלדת כשמדברים על הספרים ועל הגילוי של חיה הרצברג..

הייתם נשמעים לי אדישים מידי.

ניסיתי להבין: אולי רק צעדתם ליד האור, אבל פנימה - לא זכיתם להיכנס?

במילים מתלהבות בדרך כלל

אישה חכמה מאוד

אני חולקת עליה בחלק מהדברים

אבל בחלק אחר אני בהחלט לוקחת ולומדת

לחיה הרצבגר יש ספרים באמת טובים. ספר טוב באמת יכול לעזור לאנשים לעבור תהליכים.

ההגדרה שכתבת : "אפשר לומר שהרבה מאוד אנשים גילו את עצמם מחדש בספרים שלה. צומת הדרורים למשל...

היא דמות, מישהו שהביא גילוי לעולם. לכן כתבתי 'דלוקה'. כי באמת הרבה אנשים מרגישים שהספרים שלה חוללו בנפשם שינוי פנימי עמוק..

כמובן שזה לא בקטע האישי, אלא בעיקר בדרך שלה, בגילוי שלה."

נכונה שבעתיים על סופר אחר, שהיה פעיל מאוד במשך קרוב לשלושה עשורים במגזר החרדי וגם בציבור הדתי לאומי, קראו בשריקה את ספריו ורבים יכולים להגיד שספריו עזרו להם לגלות דברים.  את הסוף אנחנו יודעים...

חלילה איני חושד בחיה הרצברג בשום דבר כזה. אבל, כן ממליץ מאוד לא לעבור את הקו הדק, שבין הערכה לסופר/זמר/מרצה/מורה/כוכב משהו/אחר - לבין הערצה שעלולה לטשטש גבולות בריאים. זה נכון על כל דמות ונכון שבעתיים, דווקא על דמות שגורמת לאדם לעבור תהליכים רגשיים.

אפילו על תלמיד חכם, שכן מופיעים במקורותינו ביטויים של 'דביקות' ו'התבטלות' - צריך זהירות.

אין בעיה אם יש אור בעינים, כל עוד נשאר מאחוריהם שכל ביקורתי...

אבל אני לא הטיפוס המתלהב, שיקפוץ עליה ברוב התרגשות או משהו😅

זה עורר בכם געגוע לשבת על איזה סלע ולספר ליוחאי את מה שעובר עליכם, או שלא כל כך נכנסתם לאווירה ולסיפור?

זה לא מעיין רציני, אבל מקום מוצל ונעים עם זרימה של מים. 

סטף

עין לימון

מול עין חמד יש מעיין חמוד מאוד. זה מצד ימין של הכביש אם באים מירושלים

אם צריך עוד פרטים בשמחה

נכנסים לבית נקופה נדמה לי [המושב מעל מחלף חמד] הולכים ישר עד סוף היישוב עוברים את השער הולכים קצת בשביל ומגיעים.

לק"י

אתה נכנס אליה, ולוחץ על כפתור תגובה.

(פשוט הגבת לי כמה פעמים בטעות).

קו 150 לעמינדב (נראה לי שאני זוכר את מספר הקו) מגיע כמה דקות הליכה מתחילת המסלול ויש אוטובוס או רכבת קלה להדסה עין כרם.

אני חושב שיש גם מים בעין חנדק.

עין לבן הוא כרבע שעה-חצי שעה הליכה מהחניון של הגן החיות התנכי.

שביל הדסה באזור היער ליד עין כרם, מניח שזה נגיש גם בקלות, לא זוכר מאיפה בדיוק נכנסים.

טיול בסגנון אחר יכול להיות על חומות העיר העתיקה וזה גם קל להגיע בתחבורה ציבורית.

אפשר גם להסתובב ביער ירושלים מתוך קרית יובל.

אם יוצאים מירושלים יש את נחל חלילים (המים במעיין שם לא באמת ראויים לכניסה אבל הטיול יפה) שמתחיל מתוך מבשרת, לדעתי בערך 20 דקות הליכה מקניון הראל ואולי יש תחנה קרובה יותר.

האזור ליד מטע מאוד יפה אבל זה הליכה מהתחנה בכניסה למטע (עין גרס, עין מטע - הם בכיוונים שונים).

אזור בר גיורא, ח'ירבת עיתאב ועין חוד, אזור ממש יפה, מניח שיש אוטובוסים לא רחוקים משם.

הסטף נגיש בתחבורה ציבורית, עם מלא מדרגות.

יש הרבה מאוד אנשים בחופש. לא תמיד זה מתאים האווירה.

אבל יש הרבה בריכות [לפחות חמש] כך שתמיד אפשר למצוא משהו יותר מתאים

כנראה אתה פשוט גולש על רשת לא חסומה.

לכן חשוב לשים חסימה על המכשיר עצמו, כי אחרת זה מאבד את התועלת.

מוזר מאוד, גם לי לא קרה מעולם.

לגבי יוטיוב- דוקא זכור לי שהם לא מאפשרים תכניים בוטים (כמובן מה שלשיטתם מוגדר ככה😏)