המצווה מופיעה במספר מקומות בתורה אך מרוכזת בספר דברים פרק כ כדלהלן:
י כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום יא והיה אם שלום תענך ופתחה לך והיה כל העם הנמצא בה יהיו לך למס ועבדוך יב ואם לא תשלים עמך ועשתה עמך מלחמה וצרת עליה יג ונתנה יהוה אלהיך בידך והכית את כל זכורה לפי חרב יד רק הנשים והטף והבהמה וכל אשר יהיה בעיר כל שללה תבז לך ואכלת את שלל איביך אשר נתן יהוה אלהיך לך טו כן תעשה לכל הערים הרחקת ממך מאד אשר לא מערי הגוים האלה הנה טז רק מערי העמים האלה אשר יהוה אלהיך נתן לך נחלה לא תחיה כל נשמה יז כי החרם תחרימם החתי והאמרי הכנעני והפרזי החוי והיבוסי כאשר צוך יהוה אלהיך יח למען אשר לא ילמדו אתכם לעשות ככל תועבתם אשר עשו לאלהיהם וחטאתם ליהוה אלהיכם
יוצא מכך שיש להתייחס ליושבי הארץ בשלושה אופנים שונים.
לגבי שבעת העממים וצאצאציהם יש דין של חובה להרוג את כולם. לכן כפי הנראה כל ערבי שיוכיח שמשפחתו היא משפחה קודמה בארץ וקדמה לתקופת הכיבוש וההתנחלות בימי יהושוע - דינו מוות. במציאות של ימינו , רוב הערבים לא כאלו וגם אם יש כאלו כנראה אין בידם הוכחה חד משמעית שהם צאצאי הכנענים ולכן אין חובה להרוג אותם.
לגבי כל היתר מוזכרים בפסוקים אלו שני מצבים
אלו שנענים בשלום ופותחים את עריהם בפנינו (מרצונם) שלגביהם קבעה התורה והיו לך למס ועבדוך, וקבעו חז"ל שזה כולל קבלת 7 מצוות בני נוח, ומקנה להם זכויות חלקיות כפי שמופיע בתורה ובדברי חז"ל לגבי גר תושב.
אלו שלא נענים בשלום, יש מצווה להרוג את כל הגברים והיתר לבוז את הנשים והטף.
בימינו שרוב אומות העולם אוסרות על ביזה ומסחר בנפשות, נראה שהחלק המתייחס לביזת הנשים והטף אסור מפני דרכי שלום ולכן צריך או לגרשם או שיקבלו עליהם שבע מוות בני נח ושלטון ישראל.
לגבי הגברים הנלחמים (וכנראה שגם הנשים הנלחמות בנו) קיימות חובה הלכתית להרוג אותם, חובה זו מוטלת על המלך ועל הסנהדרין אך אין היחיד רשאי לקיים מצוה זו בעצמו, אלא במסגרת פיקוח נפשו של יהודי (עצמו או אחר).
מאחר ובזמן התורה נהוג היה שנשים לא נלחמות כלל ואילו כל הגברים בעיר נלחמים או מסייעים ללחימה ההבחנות בתורה המפרידות בין גברים ונשים נכונות. בימינו שגברים רבים לא מעורבים בלחימה אך יש נשים שנלחמות ואף רוצחות בדם קר, כנראה שיש לבטל את "האפליה המגדרית" הזו בקרב האויב ולהתייחס לכל אדם ומשפחה בהתאם לככלל והיה אם שלום תענך, כלומר מי שמוכן לחיות עמנו בשלום ולהיות גר תושב מותר להשאירו ומי שנלחם בנו יש להורגו.
אופצית הגרוש של הגוים לא מזוכרת בפרשה זו אלא בספר שמות פרק כג ושתי את גבלך מים סוף ועד ים פלשתים וממדבר עד הנהר כי אתן בידכם את ישבי הארץ וגרשתמו מפניך
לפי פרוש חז"ל גרשתמו - הכוונה שאנחנו נגרש אותם (אפשר היה להבין זאת גם כצורה דקדוקים מיוחדת למילה וגרשתים , כלומר שהקב"ה מגרשם). לפי פרוש זה לכאורה המקראות סותרים ולכן הכניסו חז"ל את האופציה הנוספת, שמי שלא נלחם בנו, וגם לא מוכן להיות משועבד לעם ישראל או לקבל את שבע מצוות בני נח, חלה עלינו חובה לגרשו. גם כאן חשוב להדגיש שמדובר בחובת המלך והסנהדרין ולא חובת היחיד.