1. נראה לי שהבטן שרואים עכשיו היא נפיחות הורמונלית, שאח"כ תרד. אבל כן, תתכונני לזה שבחודש רביעי כבר לא יהיה אפשר לטעות שאת בהיריון... אני הקפדתי בהיריון התאומים לא לומר באיזה שבוע אני, כדי שלא "יחשדו" - למרות שכן היו כאלה שאמרו לי - "יש לך תאומים, נכון?"... (והיו כאלה שחשדו, אבל היו מספיק בעלות טקט לא לומר לי את זה עד אחרי הלידה, ב"ה). להורים כן סיפרנו, אבל לא לאף אחד אחר. יש לי חברה, לעומת זאת, שסיפרה לכל מי שיוכל לעזור לה (כולל לי, שהייתי כבר עם פז"מ של תאומים) על התאומים שבבטנה.

2. אנחנו היינו בהתחלה אצל הוריי (עם עוד שני ילדים מעליהם). תבדקו אם אתם יכולים להשיג עזרה כזאת, כדי שתוכלי להיות פנויה נטו לטיפול בהם. ואולי אפילו עזרה בטיפול בהם עצמם.

3. נדמה לי שהעגלה שלנו הייתה של בייבי סייף. סך הכול עגלה נוחה וקלה. יש לה קיפול מגניב - אחרי הקיפול הרגיל היא מתקפלת גם לחצי, וכך זה חוסך מקום. היא די צרה, אבל לא הכי צרה שיש. (בבית הקודם שגרנו בו היא לא עברה בדלת, והיינו מכניסים אותה על הצד - וכך היא נהרסה אחרי כשנתיים...)

4. אני התייעצתי בעיקר פה, אבל אני יודעת שבאמת יש פורום בתפוז (תפוז חסום לי, אז אין לי גישה לשם). ואם תגגלי "תאומים" - תגיעי להרבה תוצאות...

ומבינה אותך על הרצון להיות עם ידע... את רוב ההיריון הזה ביליתי באמת בשיטוטים וירטואליים אחר מידע...

אין לי תאומים (עדיין) אבל יש לי סיכוי לתאומים.

בעלי תאום ויש לו דודים תאומים וכ'ו וכו'.

אני הרבה פעמים חושבת ע"ז שאם אני אהיה בהיריון לתאומים וכו' מה אעשה.

אני לא ארצה לספר שיש לי תאומים. שיהיה הפתעה לכולם ושיחשבו מה שיחשבו.

בהיריון הראשון של הגדול שלי- חשבו שיש לי תאומים והיה רק אחד. שיחשבו.

אני אפילו מתלבטת אם אגיד להורים שיש תאומים או לא. אבל ני'רלי שבעלי כן ירצה לספר להורים!
 

אני חושבת שבייבי ג'וגר היא עגלה נוחה וקלה יחסית לתאומים.

לכל אחד גגון נפרד וגדול. שכיבה מלאה. קיפול קל ושטוח. לא כבדה. קלה להסתובב איתה...

וזהו.

בהצלחה רבה רבה והרבה ס"ד

גידול קל ובנחת!

אמן 

גנטיקה של תאומים היא רק דרך האם.

כלומר- מהאם.

יש קבוצה בפייסבוק של הריונות תאומים ושלישיות וגם של הורים לתאומים ושלישיות

אני לא חברה בהן אז לא יודעת מה מומלץ.

מה שכן- זה קבוצות סגורות, לא סודיות. 

אז מי שלא בפנים לא יודע מה את כותבת אבל כן עלול לראות שהצטרפת לקבוצה ושאת חברה בה.

תחפשי "תאומים" ותראי כמה קבוצות יש.

אולי נשים פה מכירות קבוצות סודיות ותוכלה להוסיף אותך

אחרי לידת תאומים מקבלים מהמדינה מענק לידה של בערך 8000 ש"ח, פעם המדינה היתה מממנת עוזרת לחודשיים הראשונים, היום פשוט מקבלים את זה במענק,

אז ההמלצה שלי- להקדיש חלק ניכר מהכסף לעזרה בתשלום, עוזרת לניקיון (את אמורה ללדת לקראת פסח בעצם?), נערות שישחקו עם הילדים אחרי צהריים ויקלו עליך. 

ובכלל להסכים לכל עזרה,

אני אומרת לזוג שאני מכירה ללידת תאומים-

מה זה בשבילך כשאת בשגרה ללכת לשכנה ולשטוף לה אפילו חצי שעה כיור עמוס כלים? 

לא הרבה. רובנו נעשה את זה בכיף פעם ב... אם רק נדע שזה יעזור למישהי,

וכשאת אחרי לידת תאומים מישהו ששוטף לך כלים זה וואחד עזרה, אם יש לך כבר ילדים את יכולה לתאר לעצמך. 

אז שכנה אומרת לך- "תגידי איך אפשר לעזור" במקום להגיד "תודה אני אחשוב על זה" תגידי- "האמת, אם רק מישהו ישטוף לי את הכלים יום אחד אני אהיה אסירת תודה". אז במקום שהיא תבזבז חצי שעה על להכין לך עוגה כי לא נעים לה שלא עזרה בכלום ולך יהיו ערימות של עוגות בפריזר תרוויחי עוד כמה כלים.

אגב כלים, כלים חד פעמיים זה אחלה עדיף שיעשו לך כביסה בעצם  

בקיצר הבנת- לחשוב על מטלות קטנות עד חצי שעה של עבודה ומי שמציע עזרה לבקש ממנו את זה. כביסות של בגדי ילדים יש כל הזמן וזה פחות מביך לבקש, אז יאללה. 

אבל באמת תשתמשו בכסף לזה. זה משמעותי בטירוף. 

1. להורים של שנינו סיפרנו ישר שיש תאומים. ולחלק מהאחים מחודש שלישי או רביעי. חוץ מאלו לא סיפרנו לאף אחד שיש תאומים. הבטן באמת הייתה ענקית והיו אנשים ששאלו אם זה תאומים (בשבועות יותר מתקדמים). לחלק אמרנו שגם בהריון הקודם הייתה לי בטן גדולה (מה שבאמת היה נכון). לחלק כאילו בצחוק אמרנו שיש לנו שלישיה.. גם אם חשדו או משהו לא כל-כך התייחסתי לזה.

2. (לא יודעת מה הגילאים של הילדים שלך)- זה גם אותי ממש הלחיץ. מעליהם עוד ילדה אחת בבית. בחודש הראשון היינו אצל ההורים שלי. אחר-כך חזרנו הביתה והיה הרבה יותר נוח בבית. השעות של ההשכבות היו הבלאגן. ותמיד היינו בעלי ואני. ואם הוא לא היה אז אמא שלי או מישהו כי באמת זה היה בלאגן. (אנחנו עשינו טקס שינה שכלל: אמבטיה, חושך, בקבוק, שירי קריאת שמע.. כבר איך שחזרנו מהבית חולים ואני מרגישה שזה ממש עזר לנו ללילות כבר מחודש אחרי..) נראה לי חוץ מלדאוג לעזרה מבחוץ (אם את מעוניינת) אז אין יותר מידי מה להתארגן על זה- כי אי אפשר לדעת.

אגב, התאומות שלי היו כל אחת הרבה יותר רגועה מאיך שהייתה הגדולה בחודשים הראשונים. ובהמשך אחרי כמה חודשים אני זוכרת שאמרתי שנראה לי הרבה יותר קל עם תאומים כי הם ממש מעסיקים אחד את השני. 

וגם- אני בטוחה שה' איתנו כי היום כשאני חושבת על איך הסתדרנו זה בטוח כי הוא איתנו.

וגם- אני זוכרת שכששאלו אותי אחרי חודש וחצי על התאומות אז אמרתי, שמראש זה היה נראה לי הרבה הרבה יותר מלחיץ ממה שזה.

3. לנו יש בייבי ג'וגר סיטי מיני של תאומים. קנינו ביד 2. ממש ממליצה.

אני גם אוהבת לחשוב קדימה, וקנינו דברים שהיו חסרים עוד לפני הלידה : סדינים, בקבוקים, סלקל וכו'(וסגרנו אותם בארון סגור)

4. אני פחות אהבתי להסתכל בפורומים גם לפני הלידה וגם אחרי כי זה גם סתם יכול להלחיץ.

אני דיברתי עוד בהריון, עם 2 נשים שגם להם יש תאומים וזה עשה לי טוב.

בע"ה שההריון יעבור בשלום ובקלות, ולידה בזמן. בהצלחה. 

אז דבר ראשון תשגעי שתאומים זה כיף אדיר! וככל שעובר הזמן זה נהיה יותר ויתר כיף!

1. גודל הבטן משתנה מאישה לאישה. לא על כולן רואים שזה תאומים. (ובנינו- יש כאלו שסתם יש להם בטן גדולה)

אישית, לכל מי שסיפרתי על ההריון מיוזמתי, סיפרתי גם על המין וגם על התאומים.

כל מי ששאל אח''כ- פשוט עניתי מבלי לפרט.. את בהריון? כן. מה המין של התינוק? בן (בלי לפרט שיש לי שניים) יש לך תאומים? כן.

אבל זו סתם אני שלא רואה עניין בלהסתיר, כי במילא בסוף ידעו..

בעניי, מי שלא רוצה לספר- לא חייבת. תמצאי לך משפטים מתחמקים על כל שאלה.. למשל: את בהריון? תשובה: א-ת בהריון? או- אווצ' השמנתי כ''כ?.

מין העובר? תשובה: אנחנו לא מגלים או- מתחיל ב-ב'

תאומים? תשובה: אווצ' אני כ''כ שמנה? או- אני רק בשישיות..

2. בעניי, הכל בראש. אני הרגשץי שהקושי שלי עם התאומים נובע מזה שנכנס מישהו חדש הבייתה ולא כי הם שניים. אם שניהם בוכים בלילה- מה ההבדל? בכל מקרה הייתי קמה. אם צריך להאכיל (אגב, ממליצה על הנקה בו זמנית, חוסך זמן בטירוף!) אז בכל מקרה הייתי מניקה.. וכן הלאה..

אם תחשבי על הקושי, ומה יהיה.. והם שניים.. באמת יהיה קשה. כשמתמקדים בזה שהקושי הוא בעצם בראש- הכל נהיה יותר קל.

ולפרטים הטכניים: ***עזרה בתשלום!! מישהו שישגיח על התאומים בזמן שאת ישנה ויוכל, לצורך העניין להאכיל אותם מבקבוק שאוב או מתחליף מזון או סתם להרגיע אותם אם הם לא רעבים- ואת תוכלי לישון.

***אל תתעסקי במטלות הבית בזמן העירות!! חבל על הכוח שלך! עזרה ממישהו, בתשלום אם צריך.

*** לישון בכל הזדמנות שיש! את תצטרכי את זה!

*** לא להיות לחוצה על הנקה. הנקה לילד יחיד היא קשה גם ככה. הנקה לשתיים היה קשה עוד יותר (בייחוד כשמניקים לחוד) תפרגני לעצמך תמ''ל כשקשה לך.. אל תילחצי אם את מרגישה שאין לך כוח להניק.

(וכמו שאמא שלי אמרה לי בזמנו- את אכלת כמעט כל הזמן ר-ק מטרנה וברוך ה' את בסדר..) אני שילבתי להם מטרנה ממש מההתחלה וברוך ה' הם במצב מעולה, נסיכים, מתוקים, חכמים ונבונים (אוהבי ה' ויראי אלוקים)..

*** תבקשי מיועצת ההנקה בבית החולים- כבר מההתחלה שתראה לך איך מניקים ביחד, גם אם תחליטי שאת לא משתמשת בזה- שיהיה לך את הידע.

*** במקרה שאת מחליטה להניק את שניהם- כרית הנקה!!!! הכי נוח שיש.

*** בהתחלה- לא צריך 2 עריסות.. אפשר להסתפק באחת כשהם שוכבים לרוחב (יש כאלו שטוענים שזה גם טוב להם כי ככה הם התרגלו בבטן)

*** תכיני מלאי של גופיות ובגדים להחלפה!! תתכונני להפצצות חיתולים*2 והרבה כביסות.. (אין מה לעשות...)

זה מה שעלה לי עד כה. אם תרצי- אין לי בעיה שאחת המנהלות תקשר בנינו בשביל עוד שאלות.

3.עגלה. טוב, זה ממש תלוי במה חשוב לכם בעגלה.

לנו היה מאוד חשוב שהיא תהיה צרה (לידיעתך, עגלת תאומים סטנדרטית לא נכנסת בדלת רגילה), ושתהיה נוחה לתמרון.

יש לנו עגלה של מאונטן באגי. ממליצים מאוד מאוד!!!! יש לה שתי סוגי גלגלים- גלגלי גומי וגלגלי פלסטיק. ממליצה בחום על הגומי!!! זה כמו גלגלים של אופנים לכן הם גם בולמי זעזועים ונוחים בטירוף לתפעול (יכולה להסיע ביד אחת בלי קושי, עולים על גבי אבנים ומהמורות בדרך מבלי להיתקע). החיסרון שלהם הוא כמובן זה שהם יכולים להתפנצ'ר (ולכן ממליצה להחזיק בבית כמה גלגלים ופנימיות במידה שלהם- להחלפה) אבל בעניי הייתרונות עולים על החסרונות (נסינו לעבור לטיולון עם גלגלי םלסטיק והיה סיוט..).

בנוסף, היא אחת העגלות הכי צרות בשוק. עוברת בכל דלת בלי שום קושי. (מאוד מאוד מאוד חשוב בעניי).

אגב, בעניין האמבטיות- לדעתי אתם צודקים שאתם לא רוצים- זה כבד מאוד מאוד מאוד.

4. גם אני שמעתי על הפייסבוק של התאומים והשלישיות.. אישית, אין לי פייסבוק, אבל אם תרצי- כולה לברר איך נכנסים לשם.

יאאלה, חפרתי

בהצלחה לך! ומזל טוב!!

(בקרוב אצלי, הלוואי שעוד פעם תאומים!)

חיסרון נוסף של המאונטן באגי שהיא קצת כבדה. אבל שוב- זה תלוי מה את מחפשת.

דבר נוסף- אפשר להשיג עגלות ביד שתיים- במצב כמעט חדש לגמרי בפחות מחצי מחיר!! שווה לך להיכנס ולבדוק שם (עגלת תאומים זה דבר יקר..)

אנחנו קנינו עגלה שהשתמשו בה חודש. היא הייתה נראית כמו חדשה ולא הרגישו בכלל שהשתמשו בה

לא תמיד יש מקום בעריסה אחת ל-2. במיטת תינוק אולי כן.

וגם נראה לי קצת מסוכן לשים באותה מיטה.

שמעתי מקרובה על תאומים שישנו באותה מיטה לא יודעת באיזה גיל (לא נראה לי ממש בהתחלה) בדיוק ואחד עלה על השני  ואחד התאומים נפטר..

וגם בלי קשר, עוד משהו שעשינו בחודשים הראשונים- כשבלילה אחת התאומות קמה אז הערנו ונתנו אוכל גם לשניה ואז זה נתן יותר רצף לשינה.

שבוע 38 (ששוה ערך לשבוע 40 בלידה רגילה)

והייתי סוחבת עוד אם הרופאים לא היו כאלו לחוצים..

וגם עוד משהו שהמליצו לי לפני הלידה ואני ממש שמחה על כך-

מההתחלה- לא לנסות להפריד בשינה בין התאומים בחדרים נפרדים. כי כשהם מההתחלה יחד הם רגילים כבר לרעש אחד של השני. ואם אחד בוכה אז השני לא מיד מתעורר. (אגב, השאלנו מיד שרה 2 עריסות).

וגם לא ישר להוציא מהחדר לחדר אחר כשתינוק אחד (שלא יעיר את השני). במיוחד בלילה.

בגיל כמה חודשים אחת התאומות שלי הייתה ישנה רצוף יותר מהשניה בלילה. וכשהשנייה קמה זה לא העיר אותה למרות שכל ההחלפת טיטול ובקבוק היו באותו חדר.

נראה לי כשמנסים יותר מידי שלא יעירו אחד את השני ומוציאים כל פעם מחדר או להשכיב בחדר אחר- בסוף לא יודעים איך לצאת מזה..

שלי, עד היום, לא מעירים בבכי אחד את השני ברוב מוחלט של המקרים...

הם לא ממש יכולים לזוז.. ;-|

וזה בדיוק מה שגורם לו להרביץ.

תחשבי שהוא רוצה לתקשר, לקחת משהו, או כל דבר. אבל אין לו את השפה וזה יוצר תסכולים אז הדרך שלו להביע את עצמו זה להרביץ.

תנסי לעבוד חזק על תמלול. הוא בבית אוכל בננה תגידי לו הרבה פעמים - ב נ נ ה . תוך כדי שהוא רואה, נוגע, טועם. לשבח כמה שיותר חושים.

לכל פעולה לתת תמלול, לחזור על זה המון.

להראות לו בספרים תמונות של חיות, אוכל וכד'.

זה שלב מאוד מתסכל אבל פתאום יתחיל להגיד עוד מילה ועוד אחת... זה ממש מתוק. גם שיום אברי גוף עם שירים ותנועות. 

אני גם לא בטוחה מה תינוק בן שנה וחצי מרגיש

אבל כן הכאיב לי ההתעלמות

זוכרת בעבר כשילד אמר לי שרוצה מאוד להיות משהו

גם כשהיה נראה לא הגיוני

פניתי לגננת ושאלתי אם אפשרי

תמיד היו נענות בשמחה

פה זה היה ככ מוזר

בדיוק הדבר הראשון שאמרתי להם

שאולי זה בגלל שלא מדבר וכן רוצה ליזום קשר או להביע משהו

ומגיע לתסכול

אמרו לי שהוא לא היחיד שלא מדבר בקבוצה 

ואפחד לא מרביץ כמוהו מיוזמתו

כן מחזירים אבל לא יוזמים

(במאמר מוסגר מרגישה שהוא קצת שקוף שם

ואולי גם הוא מרגיש ככה ורוצה יותר תשל 

במיוחד שבבית מצליח לקבל הרבה

אבל אולי הרגשה שלי...)

האמת שלא יודעת מה לעשות

מקליט העלה שהמנהלת עצמה מסיתה את המטפלות ולילד יצא של של אלים.

אגב, ידיים זה הרבה פעמים קריאה לעזרה.

בקשה לתשומת לב.

אותו דבר קרה לי עם רשימת אבא של שבת, הילד לא היה חודשיםםם.

הוצאתי באמצע שנה (בעקבות ההקלטות) ולא מצטערת לרגע.

ילד שלא נכנס לסבב אבא של שבת, זה ילד שמתעלמים ממנו.

הוא לא מרגיש שהוא לא בסבב, אבל זה סממן ורמז להתנהגות אחרת של המטפלות.

לא זוכרות אותו גם במקרים אחרים, הלב שלהן לא פנוי אליו.

לא חייבת להקשיב לי בכלל, כתבתי מניסיוני בלבד שהוא לא טוב.

מאז אני רק עם הקלטות.

בהצלחה מכל ליבי 

צודקת ממש לגבי הסבב של קבלת שבת

האמת כמו שכצבתי מקודם..

הילד נראה שממש טוב לו במעון

כשאני מגיעה תמיד הוא מחייך

ועושה למטפלות שלום עם חיוך

לא נראה עצוב או משהו

כן דיברתי עם מנהלת המעון בסופש גם

ותארתי לה את הסטואציות שהתחברו לי יחד

היא לגמרי היתה בצד שלי

היא לא חושבת כמו המטפלות

אם בכלל יש בעיה עם מכות

הטיפול הוא לא רק של האמא שתדבר איתו בסוף יום

וזו דרך תקשורת של ילד שלא מדבר

בעיניה לגיטימי והגיוני

חזרה אלי היום שוב

ובקשה שאני אניח את ענין ההרבצות בצד

שאני לא אחשוב עליו

כי היא מטפלת בכל מה שאמרתי ועשתה איתם שיחה מאוד נוקבת

ושאם יהיה צורך היא תכניס צוות שיסתכל עליו

אבל כרגע היא לא חושבת במה שהיא הסתכלה שיש בילד בעיה

נתנה לי תחושה שהיא לגמרי איתי ומטפלת בהן

וכעסה  שככה לא שתפתי אותה קודם

גם אם הרגשתי שזה קטנוני

אני באמת לא יודעת מה לחשוב....

היתי  אולי בנוסף מכניסה הקלטות 

רק לא יודעת איך לעשות את זה

של המעון. אם היא דמות בעינייך שאפשר להייעץ איתה. וגם על האבא של שבת.

המטפלות ממש לא תמיד מבינות בהתפתחות וחינוך...סליחה שאני ככה מכלילה.. 

לק"י

מציעה לשוחח איתה ולראות מה יש לה להציע.

וגם לקבל את זה שזה הגיל, וצריך להשגיח כמה שאפשר. אבל לא תמיד אפשר למנוע...

בקשר לקבלת שבת- זה באמת מוזר. לא בטוחה שזה מפריע לו אבל...

אולי כמו שהציעו לך תבקשי תאריך, ותגידי שאת רוצה לקנות מראש מה שצריך.

אמרה שהיא תלך לבדוק מה קורה שם..

יש עוד מישהי מעבר?

אני גם לא רוצה שיצא לו שם של "המרביץ"

לגבי המילים שלו - אולי כדאי לפנות לרופא ילדים להתייעץ או לפנות להתפתחות הילד. ברור שילד שמתקשה לדבר הוא ילד מתוסכל. זה לא בהכרח מתבטא במכות לאחרים, יכול להיות הרבה בכי וצרחות. אבל כשידבר בטח יהיה קל יותר בלי קשר.

לגבי המעון, זה כבר סוף שנה, לא יודעת אם הייתי מוציאה עכשיו, אבל לשנה הבאה הייתי מחפשת אולי מקום אחר. הקטע עם האבא של שבת מאד מוזר, זה שאין שקיפות, מתנהלות בהתחמקויות, לא סיפרו לך בכלל שהוא מרביץ בצורה מסודרת עד לא מזמן. אם זה ככ משמעותי כמו שהן מתארות למה זה לא שוקף לך עד עכשיו? ומה עושים כשזה קורה? מעבר לזה שילדים מחזירים לו.

גם מצידי

חשבתי לעצמי שמה נטפלתי לדבר ככ שולי

ואולי רק לי זה מפריע ולתינוק לא

ומצד שני

גם אני לא קיבלתי תשובה מה הן עושות הוא מרביץ

רק חזרו על זה שאני חייבת לדבר איתו...

ומצד שלישי והכי חשוב

כשמגיע בבוקר

וכשאני מגיעה  נראה שטוב לו שם

לק"י

זה תינוק....

הן צריכות בזמן אמת לתת מענה, למשל- לעשות איתו יחד "טובה" לילד שהוא הרביץ לו, לדאוג שיהיה קרוב אליהן בזמני משחק וכו'.

אני שוב מציעה לדבר עם המנהלת, ולבקש שהמדריכה תבוא לראות אותו, ואחר כך תדבר איתך.

יכול להיות שיש כן איך לעזור לו להתבטא.

ואין שום דרך לדבר איתה על כזה דבר, זה בקשה מוזרה מאד

הוא לא בן 4, הן צריכות לתת את המענה כשזה קורה פשוט.. להרחיק אותו בנעימות, להגיד לו, לעשות איתו טובה, כל דבר שמונע את המכה. זה לא עניין חינוכי מוסרי זה סך הכל תינוק שמרביץ כי זה הדרך שלו להתבטא כרגע.

ולגבי ההרבצות- מסכימה עם על מי שכתבה פה שכל עוד הוא לא מרביץ בבית אין לך מה לעשות עם זה. סה"כ זאת התנהגות נורמלית של תינוק, וכשתדברי איתו בבית הוא לא יזכור מה היה לפני כמה שעות בגן. זה תפקיד של הגננות לתווך לו באותו רגע (אפשר בהמון דרכים, לרוב לא דיבור ישיר) שלא עושים את זה

למה שכתבו על בדיקה או הקלטה. מוזר העניין שם.

לגבי הדיבור ממליצה על מפגש שניים של הדרכה אצל קלינאית תקשורת. ואח''כ לראות איך מתקדם ואם צריך טיפול. בינתיים בכל סיטואציה למצוא מילה ולחזור הרבה פעמים. למשל משחק עם מכונית- אוטו, איפה אוטו, הינה אוטו, אוטו אוטו. הנהנהן. 

זה לא ילד זה תינוק

הן צריכות פשוט להתמודד עם הסיטואציה

נשמע קצת מוזר

אנילא יודעת מה לייעץ לך.

לא פירטת בכלל מה מצבו בחיים ואם יש משהו שהוביל אותו לזה. 

רק, אולי אם את חושבת שרק 3 שבוועת של ציפרלקס והוא יחזור אלייך, אולי לכן הוא כל כך רגיש לכל תגובה שלך? אולי הוא מרגיש שמבחינתך זה חיצוני אליו ואין אירוע פנימי כואב מאד שהוא עובר, רק משהו שציפרלקס יפתור?

יכול להיות שזה לא הכיוון, ויש ממש מצב שגם ככה לדבר איתו זה ללכת בין הטיפות ותמיד לדרוך על מכשולים.

סיפור מול העבודה.

הוא עבד בעבודה מאוד מאוד תובענית, שבמשך כמה שנים טובות הוא עף עליה ואז באיזשהו שלב הוא הגיע למיצוי. והא סחב וסחב עד שקצת לפני פורים התפטר.

אבל אני לא יודעת אם העבודה היתה בלתי נסבלת ולכן הוא ככה, או שהוא ככה ולכן העבודה הפכה לבלתי נסבלת (כי, כאמור, תקופה ארוכה הוא אהב את העבודה שלו מאוד, וכלפי חוץ שום דבר לא השתנה).

אני לא יודעת על אירוע מסוים שהיה יכול להיות טריגר, וזה גם לא משהו שהתפרץ, אלא מין חוסר כוחות מול העולם שהולך וגדל וגדל וגדל (נגיד ברגע זה זה מתבטא בזה שהוא לא לקחת את הילד לרופא שיניים, כי לא היה לו כח. ועכשיו הוא כועס על עצמו שלא עשה את זה. אז זה כבר הפך למין גלגל כזה, שאין לו כח לכלום ואז הוא כועס על עצמו אז עוד יותר אין לו כח לכלום. ואולי זה גם הסיפור מול העבודה- שלא היה לו כח אליה, והוא התפטר, ועכשיו הוא מתבאס על עצמו שהוא לא עובד).

כדי לטפל נכון כנראה שכדאי שתהיה אבחנה מדוייקת.

אם הוא היה מוכן לדבר עם איזשהו איש מקצוע, ברור לי שזה היה האבחון.

אולי אני מגזימה? לא יודעת.

אבל כן יודעת שאני לא יכולה לשאת את זה יותר לבד.

לק"י

אלא יותר.

ובהתחלה יש החמרה בדיכאון, ואז הטבה.

אלי באמת תבקשי ממישהו אחר לדבר איתו, שיתחיל עם רופא משפחה.

חיבוק.

לק"י

אולי תשחררי אותו כרגע.

תגידי לו, שתשמחי לעזור לו כשירצה.

עם אנשים אחרים הוא מדבר?

לפעמים קל יותר לקבל עיצות מאנשים פחות קרובים.

אבל די, אני לא יכולה יותר.

כואב לי לראות אותו ככה.

מתגעגעת אליו.

והעול של הבית והילדים לבד גומר עלי.

ממש בשבילך.

אני מבינה שאתה לא חושב ומבחינתך אני חיה בסרט,

אבל תעשה לי טובה רק בשביל שאני יהיה רגועה כיא ני לא מצליחה לנשום מיזה,

תלך לאבחנה פשוטה של רופא משפחה, שרק אני ידע שה לא זה ואני משחררת אותך לגמרי ולא חופרת יותר.

משו כזה.

כי אם זה באמת כזה חמור אז כל רופא ישר יגיד לו שאת צודקת ושיתחיל איזה טיפול או משו.

חיבוק ענק. איך קשה אבאלה.

אלופה שאת ככה מנסה לעזור.

ממתישהו בין 2021 ו2024 (לשלישית שלי יש, לקודמים לא). זה פשוט תהליך שלוקח זמן.

גם מי שיש לו ממוחשב, עדיין עובדים גם עם הפיזי

הגדול שלי כבר בן 11.

את הכל.

חידשת לי!

לק"י

חושבת שאמרו לי שמתישהו יפסיקו עם הפיזי.

בינתיים יש גם וגם.

לחלק מהילדים שלי הפנקסים תקועים איפושהו. וזה לא מפריע לחסן וכו'.

בתחילת שנות העשרים. יש באיזור האישי ממשלתי

לק"י

ביקשו ממני בטיפת חלב את הפנקס שלי שתקוע איפושהו.

אין לי מושג מה כל כך חשוב איזה חיסונים עשיתי.... (אני לא בהריון. אם זה קשור לזה בדרך כלל).

כי אין לי מושג אם הפנקס הפיזי שלי בכלל נמצא איפשהוא..

מתרחבת מגודל של מיטת מעבר למיטת נוער רגילה, בהתאם לשלב.

עולה סביבות ה600 אם אני לא טועה, בלי מזרון

אנחנו קנינו ביד2 מיטת יחיד פשוטה מעץ ושמנו אותה בין המיטה הזוגית לקיר. אפשר לקנות מעקה לצד השני אם אין אפשרות להצמיד לקיר. אצלנו לא היה צורך לחבר את המיטות עם איזשהו חיבור כי היה ממש צמוד אבל אולי אפשר עם אזיקונים לחבר בין הרגליים של המיטות כדי שיהיה יותר בטיחותי.

היה מאד נוח לשכב לידו, להניק ואז לחזור למיטה שלי. 

אם זה קצת נמוך יותר זה רק יותר טוב.

ככה יש לו אזור תחום שלו בין המיטה שלך לקיר.

והחלק של הרגליים, יכול להשאר פתוח. לא יודעת בן כמה הילד אבל אם הוא כבר זוחל ועומד אפשר ללמד אותו לרדת בביטחה ממיטה לא מאד גבוהה.

ואם זה לא אותו גובה זה לא אפשרי.

ולכן זה צריך להיות בגובה של המיטה הורים וסגור כי זה גיל קטנציק חצי שנה 

ואחכ מגלגלת למטה למיזרון שלו.

ובקשר לסגירה, הוא יגדל מהר מאד,

אפשר בינתיים לשים משהו שיחסום טיפה או לשים על הריצפה משהו רך.

רוב הלילה את לידו ורואה מה הוא עושה ואם הוא פתאום הולך לסוף המיטה. 

ואז נרדמת יחד איתו אצלי במיטה

אז רוצה משהו שאני יהיה צמודה אליו מהמיטה שלי וכל אחד ישאר במיטה שלו

במיטה שלנו יש מגני מיטה מסביב 

לא יודעת אם בטיחותי או לא, אבל עשינו את זה תקופה.

זה תלוי גם בגודל של הילד.

יש כאלו שאפשר לפרק דופן בצורה מובנית, כי נועדו להפוך למיטת מעבר,

ויש כאלו שאפשר לפרק דופן לאחסון או להובלה. (ואז הן לא מספיק חזקות ויציבות, אבל תמיד אפשר להוסיף הברגות ולחבר עם זויות מתכת מתחת למיטה)

ואפשר לחבר למיטת ההורים, או בלחץ בין המיטה לקיר, או בצורה מאולתרת עם הברגות או עם ראצ'טים (ככה מחוברות העריסות מתחברות ה"רשמיות").

מבחינת הגובה, יש למיטות תינוק הרגילות כמה מצבי גובה.

אחד הגברים כתב על זה פעם בפורומים. אולי זה היה @נפשי תערוג 

עריכה, הצלחתי למצוא:

צילמתי לך את החלק שמצמיד - הריון ולידה

הוא חיבר עם קליבות.

אבל ראיתי איך מחוברת עריסה מתחברת רגילה, זה עם ראצ'טים, אפשר לעשות אותו דבר בלי הברגות.

אז אולי אין כינים?

הבת שלי הייתה מעל 3 שנים עם כינים...כן כן....

מה לא ניסינו?

כל מקלחת טיפול, עם ובלי חומרים, אספנו לצמה, שלחנו עם תרסיסים . מציינת שיש לה שער ביסלי מסולס  שזה עוד יותר מקשה על ההוצאה של הכינים והביצים. 

עד שעשיתי קצת בירור והגענו למסרק ,שיבורך מי שהמציא אותו.

זה כלל לא קשור לאיזה חומר את שמה.

את פשוט צריכה להשתמש במסרק הזה ובגלל צפיפותו, הוא גורם לסילוק כל ביצי הכינים (שזה למעשה הגורם המכריע להמשכיות שלהם!)

קניתי את המסרק הזה ,בתוספת חומר ששלחתי אותו לפני לבית ספר ללא שטיפה.

תקשיבי, אחרי שבוע של שימוש, אין כינים ברוך השם כבר שנה וחצי !!!!!!!!

קוראים למסרק ASSY 2000

אני חפפתי לה עם שמפו רגיל, אחר כך מרחתי את החומר וסירקת עם מברשת רגילה כדי להתיר קשרים ולמנוע כאב לילדה, אחרי כך מסרקת עם המסרק כינים וזה וואווו.

טיפול שמרני אחר כך פעם פעמיים בשבוע עם המסרק לא חייב עם חומר אפשר מרכך שיער ואז לעבור עם המסרק ולוודא שאין ביצים... 

בהצלחה !

אבל עדיין לא מוצאת כינים, אולי אני לא בודקת טוב

כי כשאחות שלי בדקה לה בעבר היא כן מצאה כינים.

יש חומר שגורם לשיער להיות יותר קל לסירוק?

לק"י

את מסרקת מכל הכיוונים?

צריך גם הפוך, גם מאחורי האוזניים.

לא שוטפת שיער

ומסרקת עם המסרק ככה

ואחר כך שוטפת

מוציאה על גבי מגבון את כל מה שיצא מהשיעור במשיכה 

לסרק רגיל ואז עם מסרק כינים יחד עם המרכך. גם מאד עוזר...

ו... לצבוע את השיער הורג אותם בטוח חחחח

פעם היו לי גירודים כי נדבקתי מהבנות שלי. ברגע שצבעתי את השיער הם הפסיקו. 

היה אצל אחד הילדים שלי. השתמשתי בשמן אמבטיה של לה רוש פוזה, עזר מאוד.

אצלי רגישים במיוחד בעונות מעבר

באמת יכול להיות שזה משהו אחר..

אצלי נגיד בקיץ פשוט מגרד לי מהזיעה.. שיער עבה, מתולתל.. ופשוט כשחם לי זה מגרד לי בקרקפת..

וזה גם יכול להיות קשקשים/ יובש/ גירוי לעור מסבונים מסויימים

משני התחומים פלוס מהגננת לגמרי יש סיכוי לקבל.

בוועדה- להדגיש את כל הקשיים התפקודיים שלו בדגש על חוסר היכולת להסתדר במסגרת החינוכית הרגילה.

להדגיש שהקשיים עדיין קיימים למרות טיפול בקהילה. כלומר שהטיפול לא מספיק. להדגיש שטופל. הם אוהבים מיצוי נסיונות לפני אישור מסגרת קטנה.

לא להדגיש חוזקות בוועדה. להדגיש חולשות ותפקוד לקוי.

לנשום עמוק. ולהתפלל. 

טוב מאוד שלעצמך את חושבת 'ילד חכם שצריך עזרה לממש את היכולות שלו'. איזה חשיבה חכמה! ההתנסחות מלמדת שזה מה שאת מרגישה, וזה כל כך טוב ובריא!

אבל בועדה, תתנסחי הפוך,

כי מה לעשות כדי לקבל תוצאה צריך להדגיש את מה שיגרום להם להבין את מה שהם לא מוכנים להבין אחרת,

בועדה תדגישי שמדובר בילד בעל קשיים רגשיים חברתיים ותחושתיים, הוא לא מצליח לווסת את עצמו, וקשה לו במעברים. תפרטי דוגמאות לקשיים שלו, עדיף גם כאלו שמקשים על כל הגן ועל הגננת. ודרך אגב, איך הוא מבחינה קוגניטיבית? אה מבחינה קוגניטיבית הוא בסדר גמור ואפילו מעל הממוצע.

נכון, זה נשמע רע. אבל לצערנו זה מה שעובד.

זה יכול להוציא מהדעת הטרפת הביוקרטית בזו!

ומנסיון שלי- יש לי ילדה מהממת (בת 8 עכשיו)

כשהיתה צריכה לעלות לגן חובה הגננת המליצה על גן שפה, אבל לא היה מקום והפנו אותנו לגן שילוב.

זאת היתה שנה מזעזעת (מאמינה שכמה פה בפורום זוכרות את התסכולים שלי...) גם הילדה וגם אנחנו לא הבנו מה רותים מאיתנו...

הצוות היו מקסימות, אבל זה לא נתן מענה לבת שלי.

מבחינת ועדות לשנה אחרי אמרתי לגננת שהילדה הזו לא מתאימה לכיתה א, היא גם קטנה וגם מבחינה רגשית פשוט לא!

אבל מבחינה שכלית- הרמה היתה גבוהה וזה היה לה לרועץ.

אני בעיקר פחדתי על הפערים האלה- מצד אחד הילדה בקושי מדברת בגן, יש לה הצטאות וועד. מצד שני- ממלאת דפי עבודה, לימדה את עצמה לקרוא... ובבית היא פרחה, במשפחה המורחבת פחות.

כשהגעתי לוועדה הגננת הנחתה אותי מה לומר, אבל ברגע האמת ששאלו אותי מה אני רוצה בשבילה פשוט התחלתי לבכות, מול כל הצוות של הוועדה- אמרתי להם שאני בסה"כ רוצה שיהיה לה טוב. והטוב הזה לא יכול להיות במסגרת של גן רגיל! היא צריכה עטיפה שונה, ההסתגלות שלה שונה, זה שהיא פותרת תרגילים ויודעת לקרוא לא אומר שהיא מווסתת ושהרגשות שלה יד ביד עם השכל. (אני כותבת לך וזה עושה לי רע להזכר בזה. באמת. התסכול הזה הוא נוראי!)

אז נתנו לי אישור לגן שפה, וגם עם זה היה בעיות, כי אף גן שפה לא רצה לקבל אותה בגלל ההצטאות.

בסוף, שבוע אחרי תחילת הלימודים, הפנו אותנו לגן סולם. את האמת שקצת (הרבה) חששתי בגלל השם שלו, אבל כשהגעתי לגן פתאום רווח לי (וגם פה בפורום המליצו לי עליו בלב שלם). המנהלת שם היתה מקסימה! ההצטאות לא הפחידה אותה. שמו את הבת שלי בגן הריגשי. והיא ממש פרחה שם!

אולי פעם אחת היא עשתה צואה בגן! תביני איזה הישג! ומשם היא המשיכה חכיתה א רגילה!!! לא מקדמת!

היא פשוט קיבלה שם פוש רציני. ידעו איך לעבוד איתה! היא קיבלה רב"ע וקל"ת וטיפול ריגשי ופסיכולוגית- הכל במסגרת הגן ובלי שנצטרך להטרטר אחה"צ...

בקיצור אני ממש מבינה אותך. המון תפילות ואל תפחדי לבכות בוועדה... את אמא לביאה ונלחמת על השפיות של הבן שלך!!

לכי עם הלב שלך והלוואי שתצליחו בקלות ובלי עוגמת נפש!!!

אם כן - יפה שקיבלתם ככה בקלות. בעירייה הצליחו להכניס אותי לחרדה.

אם מתאים לך ואת רוצה, מוזמנת לפרטי(ותכלס יהיה לי הכי נח בווצאפ, אם יש לך ואם מתאים לך)

הכל בזוף ההורים מחליטים

אם תילחמו היטב תקבלו

נכון זה מייאש שצריך להילחם אבל תבואי בגישה של יש רק תשובה אחת

ואז את הולכת לטכנאית שזה מה שהיא עושה ואין לה מושג למה א צריכה את זה,

היא עושה בדיקה ומביאה לך תוצאות להביא לרופא,

ואז אין את הפדיחה..

אבל באמת שלא חושבת שיש מה להתפדח. הגיוני ונראלי שהם רגילים לקבל בקשות כאלה.

זה ממש נורמאלי, הם צריכים לעבור מתישהו

בשביל הרוגע שלך- תלכי.

מכירה את החשש הזה

לא מקצועיות

לא רגישות

לא סבלניות

(לא כולם הכל ביחד חח..)

סיוט סיוט סיוט

רק צריך למצוא אותם

אין ברירה 

ותחושת שריפה בנרתיק זה לדעתי דבר ראשון לפנות לרופא

אפשר גם באפליקציה

לתאר מה את מרגישה בדיוק

בכל מקרה לא כדאי לקיים יחסים במצב הזה

ואולי זו איזו רגישות לטבעת

שמטפלת בכאבים ביחסים

אם את מחפשת לא משהן נקודתי אלא מבט יותר כולל

מירושלים

היא יקרה כי היא פרטית 

ברור לי שקשור לטבעת

אבל אין לי מניעה אחרת....

אם מכבי באזור הדרום עוזר לך.

החלפתי כבר כמה רופאות

לצערי כל אחת נפלה על קטע אחר. כבר יצאתי בוכה מרופאה לא רגישה

כבר יצאתי עם אבחנה לא נכונה מרופאה אחרת

ורופאה אחרת בלי סבלנות בכלל

נורא נורא נורא

דר אינה ויינשטיין -אלעד

דר שיר גרובר-פתח תקוה

מהממות סבלניות ורגישות מקסימום.

אולי תכתבי אזור ומי שמכירה תוכל לכתוב לך המלצה.

בכל מקרה אולי יש לך רגישות למשהו כי תחושת שורף לא אמורה להיות. זה חריג אז כדאי כן לבדוק מה קורה.

האמת שגם את אמורה להנות

אולי יש לך שם פטריה? לא נשמע כמו תופעה מוכרת של המניעה הזו ממה שאני מכירה.. 

השתמשתי בערך 4 שנים ,לא מכירה.

אולי דלקת בשתן? או פטריה?

תתייעצי שיחת טלפון עם רופאת נשים שלך .

לגבי המניעה ממש מבינה .  אסור לי הורמונים מכל מיני סיבות אז משתמשת בנרות לא בזמן ביוץ ומתפללת להשם שהכל יהיה בסדר..

אין לי ברירה הכל לא עושה לי טוב 🫣

בהצלחה (:

ללכת פיזית זה לא יקרה

אני ממש מפחדת וחוששת

בטלפון הם פחות יכולות להזיק