טוב זה לא שזו פעם ראשונה שאני כותבת את זה. אני נשואה כשנה וחצי. אני בת 32 . יצאתי עם בעלי חצי שנה והתארסנו ואז חצי שנה עד החתונה. קשה לי עם הקיצוניות בהרגשה שלי. יש ימים שאני מאוהבת בו. שכיף לי איתו שבא לי לבלות איתו. לדבר איתו. שיש כימיה. שאנחנו צוחקים משוחחים מלא נהנים וכייף לתכנן את העתיד. לעומת זאת התחושה הכללית שמלווה אותי היא שזה לא זה. לא יודעת להסביר. . אני מרגישה שהוא שונה ממני מידי. קשה לי שהוא לא רגיש לאחר ולא מתייחס לפן החברתי כאישו רציני. הוא אדם חרוץ עם חברים אבל לא חברי נפש ולא מתאמץ להפתח לרעיונות חדשים. הוא אדם נעים סך הכל אבל יש לו עצבים או קטעים שהוא אדיש לאחרים. הוא חילוני ואני דתיה. יש ימים שאני מקוה שלראות אותו רק ירגיע אותי. שאני אדע שהכל בסדר כזה איתו. שיש לי בטחון. יש סיכוי שזה קשור אליי ולא אליו כי תמיד היתי ככה... אהבתי להיות ליד אנשים נוסכי בטחון ושיש להם קסם אישי. אנו מסתדרים היטב זה עם המשפחה של האחר. אנחנו מתנהלים כלכלית יפה יחד. יש הרהה רגעים טובים ויש רגעים שאני מרגישה שמשהו עדיין חסר. שבא לי להרגיש שאני מטורפת עליו. שלא מפריע לי מה חושבים עליו. אני לא תמיד נהנית לצאת איתו עם עוד חברים כי מרגישה שהוא סגור עם חברים שלי ועם חברים שלו הוא לא מספיק מתיחס אליי ולמה שאני אומרת בשיחה. לאחרונה עלה נושא פרידה באופן ממשי. גם לפני שזה עלה ועוד יותר אחרי שזה עלה אני מרגישה שבעלי מתאמץ יותר להמנע ממריבות ופיצוצים שליוו אותנו הרבה והוא מקשיב למה שקשה לי ומפריע לי ומשתדל כל כך להיות בן זוג טוב יותר. ולהיות קשוב יותר לצרכים שלי מבחינת הומור מבחינת עומק השיח שלפעמים חסר לי העומק או ההקשבה שלו (נראה שאינו מרוכז פעמים רבות ומוסח בקלות) בקיצור אני רואה זוג אחר ששמחים וטוב להם ואני תוהה אם לא התחתנתי מהר מידי. אולי מה שחסר לי יהיה תמיד חסר ואולי זה יגדל ויקלקל לי עוד כמה שנות נישואין? אולי אם חיכיתי עד גיל 30 אז היתי צריכה לחכות לבחור שארגיש יותר שלמה איתו? מאז שהכרנו אפילו שהקשר היה ממש אינטנסיבי והיינו כל הזמן יחד - אהבתי אותו ובמקביל היה ברור לי שמשהו לא מרגיש שלם ... שיש דברים שהם לא בדיוק בשבילי ולא בדיוק מה שחיפשתי שהיה חשוב לי. מצד שני הוא באמת משתנה עם הזמן. אפילו ההומור שלו התחיל קצת להדמות לשלי. אנו בלי ילדים עדיין ולכן אנו ביעוץ זוגי שהוא קריטי לנו לברר האם ממשיכים עם מה שיש ויש הרבה ושאני מבינה שחיפשתי הרבה והייתי רווקה וזה לא היה פשוט למצוא ואולי מה שאני רוצה לא קיים או שנפרדים כי החוסר תמיד יהיה ולא יתמלא ולחפש מישהו שזה מרגיש יותר שלם ושזה ירגיש לי "זה". אני לא רוצה להפרד אבל מצד שני הבלבול אוכל אותי . יש לציין שהוא מאוד מאוד אוהב ושלם והחלטי לגביי. הוא אומר שאוהב אותי כמו שאין הרבה גברים שאוהבים ככה כי הוא אוהב בצורה טהורה ןנקיה ללא תנאים. Help! 
כל מילה