א. אסור לשמוע. ברדיו או שלא רואים יש מתירים.

ב. כנ"ל.

ג. זה לא משנה מי זה, אסור לשמוע אם רואים, ק"ו שמכירים.

ד. לא שמעתי, נשמע דחוק, אולי ישנם פוסקים מועטים.

לא מצאתי בתשובה של הרב עובדיה בנושא כזה דבר, ובשלחן ערוך מצאתי " ואסור לשמוע קול ערוה" (אבן העזר כא א).

הרב עובדיה כותב "ובצירוף מה שכתב מרן הבית יוסף שלדעת הרי"ף והרמב"ם מה שאמרו קול באשה ערוה לא לענין קריאת שמע ודברי תורה נאמר...  ורק לכתחילה יש ליזהר."

אז לעניין מה זה כן נאמר, אם לא לעניין קריאת שמע?

בשביל זה יש לראות את דברי הבית יוסף עצמו ביחס לדברי הרמב"ם-

"והשמיט קול ושער משום דמשמע ליה דלשמוע ולהסתכל קאמר ולא לענין ק"ש... ולענין הלכה נראה דנקטינן כדברי הרמב"ם ומיהו טוב ליזהר לכתחילה ממראית שער ומשמיעת קול זמר אשה בשעת ק"ש :"

כלומר, לפי הבית יוסף נוקטים לעיקר הדין שקול באישה ערווה נאמר לעניין שיש איסור לשמוע אותו ולא לעניין קריאת שמע.

הרי גם בגמרא וגם בשולחן ערוך זה מופיע בהקשר של קריאת שמע.

וגם לקריאת שמע.

[הגמרא מקשה שם סתירה "טפח באישה ערווה", "לבין כל המסתכל באצבע קטנה של אישה..", ומסבירה שטפח, זה באשתו ולק"ש, אבל לעניין איסור הסתכלות, זה אפילו אצבע קטנה].

נחלקו הראשונים האם המימרא "קול באישה ערווה" שבהמשך הסוגיא שייכת לק"ש או לא.

[אזכיר, שיש דברים שהותרו לגבי ק"ש, אע"פ שבאופן כללי הם אסורים, כך שהגדרים לעניין ק"ש לכאורה קלים יותר].

הרא"ש שם כותב במפורש שהמימרא קול באישה ערווה לא נאמרה לעניין קריאת שמע. וכפי שציטטתי כך הבית יוסף מסביר גם הרמב"ם.

עדיין, הוא צריך להביא את הדברים בהלכות ק"ש-

1. כדי לכתוב שטוב להזהר.

2. כדי להכריע שמעיקר הדין, אין איסור לגבי ק"ש.

ובכל מקרה, הרא"ש והבית יוסף חילקו כך במפורש, לא אני. [ולכאורה, מי שחולק עליהם אמור להכריע שזה גם לעניין ק"ש, ולא רק לעניין ק"ש, אבל לא עיינתי בזה מספיק].

בקטע שציטטת, אין שום היתר שרלוונטי עבור השאלה שבפתיחת השרשור.

ההיתר שלו מבוסס על כמה יסודות-

1".אין יצר הרע שולט אלא במה שעיניו רואות שבזה יש הרהור וטירדא, מה שאין כן כשאינו מכירה. "

2.  "הקול הנשמע דרך הרדיו, אינו קול האשה ממש,"

3. כל האיסור לעניין ק"ש לדעת השו"ע אינו מעיקר הדין, אלא רק לכתחילה יש ליזהר-

"מה שכתב מרן הבית יוסף שלדעת הרי"ף והרמב"ם מה שאמרו קול באשה ערוה לא לענין קריאת שמע ודברי תורה נאמר, ... ורק לכתחילה יש ליזהר.... ומכיון שאין זה מן הדין, כל שיש טעם נוסף יש להקל."

אבל כאן זה לא דרך הרדיו, וזה לעניין לשמוע ולא לעניין ק"ש.

אלא שיש איסור כל הזמן.

אבל, השאלה לגבי קריאת שמע היא,

1. מה קורא אם אדם נמצא שלא ברצונו במקום שיש שירת נשים, האם מותר לא לקרוא שם קריאת שמע?

2. כשאדם שומע את אשתו שרה [שזה מותר], האם מותר לו לקרוא ק"ש?

אז הנידון הזה קל יותר מהנושא הראשון, וכפי שהבאתי מהבית יוסף.

[מלבד על בעלה, כמובן].

כך שבוודאי הוא לא "התיר שירת נשים בכלל". 

אבל גם לגבי פנויה נידה-

השלחן ערוך כותב בהמשך הסימן "מותר לאדם להביט באשתו, אף על פי שהיא נדה והיא ערוה לו..  הואיל והיא מותרת לאחר זמן," נדמה לי שהמשמעות הפשוטה של הדברים, שנידה היא ערווה לעניין הדברים שמופיעים בסימן הזה. [אבל, אני לא בא לפסוק הלכה].

כמו כן אין איסור לגבר לשמוע נשים שרות או לראות נשים בשירתן.

כל הטענות בעניין, הן בבחינת החמרות ואינן הלכה, ויתכן שהמחמירים עוברים איסור דאורייתא על "לא תוסיף" וחייבים מלקות.

גם השולחן ערוך אומר שאסור לשמוע רק בזמן קריאת שמע וגם בזה, מדובר רק על אישה זרה שאולי תגרום לו להיסח הדעת.

מניין צצו הסברות העקומות האלו להוסיף איסורים שאין להם שחר, אני לא יודע, אבל כנראה שהכלל המוכר לנו שכל אחד שרוצה לעשות מעצמו צדיק וקדוש, מפברק הלכות וממציא איסורים.

כבר התייחס לזה רבי נחמן בחיי מוהר"ן תפ"ד כשאמר ישנו  יֵצֶר הָרָע גָּדוֹל אֵצֶל הַרבנים לְהַמְצִיא חֲדָשׁוֹת
הַיְנוּ מַה שֶּׁכָּל אֶחָד רוֹצֶה דַּיְקָא לְהַמְצִיא דִּין חָדָשׁ.

מכל מקום המקור המסכם, החזק והיציב הוא דווקא תשובתו דוב ליאור שליט"א , כשנשאל לגבי שירת דבורה, שירת מרים, שירת "הכה שאול באלפיו"  וכן הלאה וכן הלאה, השיב כי אצל החילונים אחוז הגירושים הוא ככה ואחוז הבגידות הוא ככה ויתר המצאות ומכאן אנו לומדים מה שורש "איסור השירה לנשים" שהוא הגירושים אצל החילונים ואנו יודעים מה תקפותו , כיוון שלהתגרש מותר גם לחילונים ואילו להמציא הלכות אסור מדאורייתא.

ההלכה היא שלגבר אסור לשמוע שירת נשים "קול באישה ערווה". מה בדיוק גדר והזמן שבו אסור יש מחלוקות.

היום נוקטים להגיד ככה-

לכתחילה -

א. עדיין אסור לגבר לשמוע

ב. עדיין אסור לגבר לשמוע

ג. עדיין אסור לגבר לשמוע

ד. עדיין אסור לגבר לשמוע

במקרים של בדיעבד ושל צורך, כמו שהיה בשאלות שנשאלו גדולי ישראל מה עדיף- שתהיה תנועת נוער עם שירת

נשים אבל של יהודים, או שתהיה תנועת נוער של גויים שבכל מקרה תהיה בה שירת נשים, הביאו מקומות להקל,

כמו

א. צד אחד, אבל לא מספיק לבדו

ב. צד נוסף שלא מספיק לבדו

ג. אולי אם אין למדריכים ברירה אלא להיות במקום שבו אתן שרות, הם לא עוברים עבירה, אבל לא התירו לכן.

ד. צד נוסף שכשמצרפים אותו לצד אחר אז אפשר

לחלק מהפוסקים - מכיוון שדרך הרדיו מה ששומעים איננו קול האישה אלא קול של רדיו, אז הוא לא בכלל הדין של

קול באישה ערווה, ולכן מותר אפילו לכתחילה(ויש שהוסיפו שצריך שלא יכיר את האישה ואת המראה שלה),

פוסקים אלו גם יגידו שאסור לענות אמן על ברכה ברמקול ולא להגיד קדיש ברמקול.

אם לראשון, יש קטע קלאסי של הרמבם בפירוש המשנה לאבות (פרק א משנה יז). אבל אני נרתע מלתת אותו כהמלצה מעשית - אני חושב שהנפש שלנו צריכה דיבורים של סתם, שיתוף של רגשות, וכו וכו
 

רמב"ם על אבות א יז – ויקיטקסט

תודה

תודה לGEMINI

שכר השתיקה וזהירות בדיבור ערך השתיקה: במסכת אבות (פרק א', משנה י"ז), רבן שמעון בן גמליאל מעיד על עצמו: "כָּל יָמַי גָּדַלְתִּי בֵּין הַחֲכָמִים, וְלֹא מָצָאתִי לַגּוּף טוֹב אֶלָּא שְׁתִיקָה".שתיקה שווה זהב: בתלמוד הבבלי (מסכת מגילה, דף י"ח, עמוד א') מובא הפתגם: "אִם מִלָּה בְּסֶלַע, מַשְׁתּוּקָא בִּתְרֵין" (אם מילה שווה שקל, השתיקה שווה שניים).חכמת השתיקה: במסכת אבות (פרק ג', משנה י"ג) נאמר: "סְיָג לַחָכְמָה – שְׁתִיקָה".

א. משה רצה למנוע נתק בין השבטים שבעבר הירדן המזרחי לשבטים שבעבר הירדן המערבי. לכן הוא צירף אליהם חצי משבט מנשה - שהיה אחד השבטים הכי גדולים - כדי שהקשר בין שני חלקי השבט ימנע נתק
 

ב. בסוף הפרשה בני מכיר ויאיר ונבח משבט מנשה כבשו ערים בעבר הירדן המזרחי. אז משה צירף אותם (ולפי זה הפסוקים שם לא לגמרי לפי הסדר)

ג. פחות אהבתי - קראתי ביום שישי רעיון, שמשה רצה מראש לפצות את בני מנשה על ההפסד הצפוי מבנות צלפחד. אז הוא הוסיף להם נחלה (אבל לפי זה זה לא סיפק אותם)

לפי יהושע פרק א גם חצי שבט המנשה יצאו חלוצים

חזקוני במדבר לב לג פרשת מטות – פילוג שבט מנשה הוא עונש

"ולחצי שבט מנשה" – בני מנשה לא שאלו להם נחלה בארץ סיחון ועוג, רק בני ראובן וגד שאלו. אלא שע"י שאביהם גרם להם לשבטים שקרעו בגדיהם במעשה הגביע נתנה לו נחלתו בשני חלקים בשני עברי הירדן.16

פירוש נוסף-

בראשית רבתי עמוד 269 – זכות היא לשבט מנשה

[בן פרת זה] אפרים, בן פרת זה מנשה שנתרבה… בזכות שלא נשא עין למצריות שעלו לראותו… [עלי] שור נתן משה לחצי שבט המנשה בעבר הירדן כל… ס' עיר כלן מוקפות חומה שנאמר ס' עיר וכו' (דברים ג ד). הוי: "צעדה [עלי] שור" – זכה לערים מוקפות שור … זה שבט מנשה שצעד על הירדן, רגלו אחת עמדה מעבר הירדן ורגלו אחת בארץ כנען. שחצי השבט נטל חלקו בעבר הירדן וחצי השבט בארץ, הוי: צעדה עלי שור זה הירדן. ולמה נקרא שור? שנעשה כחומה לפני משה שלא יכול לעברו.17

כדי שישגיחו על בני גד וראובן וישימו לב שהם נשארים מחוברים לתורה ולעם למרות המרחק. (אף שלפי זה לכאורה היה מתאים לשים עליהם דווקא חצי משבט יששכר, נגיד... אבל אולי גם שבט מנשה נחשב ללמדן ולמחובר לתורה)

הבן שלי העלה שאלה: לאיזה חצי משבט מנשה היו בנות צלופחד שייכות? לכאורה הן לא היו מסכימות לגור בעבר הירדן, אחרי שכל כך התחננו לנחלה בארץ ישראל...

@נקדימון כתב את תשובת הירושלמי, לפיו לומדים גם מעבודת המשכן בפועל.

@עזריאל ברגר כתב את תשובת הבבלי, לפיו אמנם המשנה בשביל נוחות הלימוד והזכירה ציינה 'אופה', אבל בעצם זה מבשל, שבישלו את הצבעים.

(כלומר יש לי עליה תשובה מצויינת )
 

רב האי גאון כתב שזה נלמד מהכנת מנחת התמיד ומנחת כהן גדול שבכל יום ומנחות המילואים. ואילו רשי ותוספות כתבו שהמלאכות האלו היו בהכנת הסממנים לצביעת הבדים והעורות

האגלי טל בפתיחה תולה את המחלוקת בשאלה האם לומדים רק ממלאכת בניית המשכן (ואולי גם המשאות), או גם ממלאכת הקורבנות. הוא מביא כמה הוכחות חזקות מהבבלי לצד הראשון, והוכחה יפה מהירושלמי לצד השני, ומסביר איך כל אחד יכול להתמודד בכל זאת עם ההוכחות שנגדו

מכילתא דר"י לומד מהמילים "כל מלאכה" שבכלל זה גם המעטפת החיצונית [אוכל, לינה וכו'] שנצרכה לבוני המשכן

וְהִנֵּה מַה שֶּׁעָבַר אַיִן, כִּי כְּבָר נִשְׂרַף בֵּית־מִקְדָּשֵׁנוּ. אַךְ כָּעֵת, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְצַפֶּה לָשׁוּב אֵלֵינוּ וְלַחֲזֹר וְלִבְנוֹת בֵּית־ מִקְדָּשֵׁנוּ, רָאוּי לָנוּ שֶׁלֹּא לְעַכֵּב, חַס וְשָׁלוֹם, בִּנְיַן בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, רַק לְהִשְׁתַּדֵּל בְּבִנְיָנוֹ

בין המצרים זה האירוע הכי דרמטי בתורת רבי נחמן.

הכי שיש ביהדות.

בין המצרים זה נקודה מאוד מחוברת ועמוקה בתורותיו

גם לפעמים מדובר כבר בגוזלים ממש

הם רוצים לקיים מצווה
 

בגדול יש שתי גישות: אחת שאומרת שהמצווה היא רק סייג כשמתחשק לך לקחת את הביצים או הגוזלים, ואין עניין וחבל להציק לציפורים סתם ככה. הגישה השניה אומרת שיש עניין לקיים את המצווה כעניין בפני עצמו, גם אם לא מתחשק לך לאכול חביתה. בתוך הגישה השניה, יש כאלו שאומרים שמספיק לשלח את האם ולא צריך לקחת את הביצים

הלכה ג - האם מצווה לשלח את האם גם כשאין צורך בביצים | פרק טז - שילוח הקן | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

מחשבה שלי- לפעמים כבר אין לנו מה לעשות, כזה כבר התייאשנו, אתה מרגיש שזה כבר מעבר לך.

אתה כל כך עמוק בתוך, ואין לך שמץ אין יוצאים. באמת.

זה כמו כזה ייאוש עמוק, או פשוט שום שמץ מה לעשות.

ואז נשאר פשוט להגיד לה'- וואלה אני עשיתי את שלי, איפה אתה אבא?! כואב לי, איפה המקום שלך?

למה צריך את זה? בוא דבר.

וזה בא מהמקום הכי עמוק. וצועקים ''איההה'' איפה אתה אבא

.. אמנם ברכות התורה מסתמכות על פסוק מהתורה בפרשת האזינו.:

כִּ֛י שֵׁ֥ם יְהוָ֖ה אֶקְרָ֑א הָב֥וּ גֹ֖דֶל לֵאלֹהֵֽינוּ: (דברים פרק לב

את ברכת התורה בבוקר לפני עסק בתורה הוא מדאוריתא. לכן מי שספק אם ברך ברכת התורה (לא מדבר על עליה לתורה) , ספק דאוריתא לחומרא, ויברך רק את "אשר  בחר בנו". או שימתין לברכת אהבת עולם ויפטר בה

קראתי השתכנעתי

נחמד מאוד

(מוסיף בעריכה, אחרי בדיקה בכמה ספרים היום: יעויין כאן בשני העמודים הראשונים כנגד ראיותיו מברכות, וכאן כנגד ראייתו מנדרים)

הבית יוסף (בסימן קלט) מסביר על פי הראשונים שחזל תיקנו לברך תמיד כשקוראים בציבור (גם אם העולה בירך לעצמו רגע לפני כן) משום כבוד התורה

…כנראה כבוד התורה עולה על ספק ברכות להקל.

למשל שאם אין לוי הכהן עולה גם לשני ומברך שוב, למרות שהוא בירך את אותן ברכות לפני רגע

אז אני משער שלכן זה לא היה בשבילם ספק..

… במועד שני של גלויות גם הם לא לבטלה למרות

שמועד שני של גלויות כבר לא נחוץ מאז שלוח השנה קבוע ולא משתנה.