עזרה כלשהי את חייבת - אם לא הוא אז מישהי בתשלום, מה שהוא מעדיף.

תגידי את זה בנחת, ובאופן ענייני לגמרי - לא מתוך כעס וטינה, ותתכווני לזה.

מן הסתם הוא אדם טוב סה"כ שיהיה מוכן לעזור, רק שהעול הטכני המעשי של טיפול בילדים גדול עליו, בפרט אם הוא כבר תרם את חלקו למדע..., מן הסתם הוא יהיה מוכן לעזור מבחינה כלכלית.

בעלי כזה - סטודנט נצחי אני קוראת לו - מוכן לתת את כל מה שיש לו בשבילנו מבחינה כספית, אבל לא מסוגל לעזור בפועל יותר מדי. ואחרי לידות זה מתגבר - סוג של דיכאון אחרי לידה בגלל תחושות עול ועומס גדולים.

חבל לריב, אם תיגשי לזה באופן ענייני, הוא יהיה חייב לספק פתרון ולא יוכל להיתפס לדרמה כי פשוט לא תהיה... 

הבדיחה העצובה הזאת שהגבר אומר לאישה גיהצתי לך את החולצות שלי....

משום מה יש הרבה גברים שבטוחים שהאישה אחראית על הבית והילדים כולל הכל והם אמורים רק להביא את הפרנסה.

אז זהו, שלא.

הם חיים בבית, הילדים הם גם שלהם- אז הם גם מחויבים.

אין שום סיבה שאני אכבס לו את הבגדים ואבשל לו וכו' אם הוא לא יודע לתת לי את מה שאני צריכה כשאני באמת צריכה את זה.

כשבעלי לא הצליח לקלוט את זה- הפסקתי להרים לו את הגרביים שהיו ליד המיטה ולזרוק לכביסה, הפסקתי לקחת את החולצות שלו שהוא משאיר על הכסא בסלון ולכבס, הפסקתי גם לבשל (כי הילדים אוכלים בצהרון ואני ממילא בעבודהץ אז היחיד שצורך ארוחת צהרים זה הוא.

טוב. מהר מאד הוא קלט שאני לא על תקן אשת תחזוקה של הבית.

מבינה ומכבדת את הגישה שלך, רוצה בכל זאת לחדד קצת יותר את הגישה שלי (מניחה שבכל אופן תחלקי, אבל לפחות שאצא מובנת).

ראשית - חשוב - אני לא מדברת דווקא על "צץ מידי פעם". זה יכול להיות לגמרי קבוע: תשמע, יקירי, עד היום הייתי אחראית בלעדית על הקימות בלילה, כרגע אני כבר רואה שאני לא מסוגלת לעמוד בזה יותר ואני מתמוטטת. אני זקוקה לך נואשות. בוא נקבע בינינו איזו חלוקה מעכשיו.

שנית - לגבי "מרגיש כאילו הציל אותי". ובכן, בעיניי זו הרגשה מעולה, ולא רק לגברים. גם עליי מלאכות הבית קלות הרבה יותר כשאני בתחושה של משימת הצלה, ולא עול מַשמים. גם לילדים אני משתדלת לתת תחושה כזאת, שכשהם מניחים את הנעל בפינה הקבועה שלה אחרי שהם חולצים, ולא משאירים אותה זרוקה במרכז הסלון, היא מאושרת ומודה להם. לא "יאללה אתכם, אתם ילדים גדולים, למה אני צריכה להזכיר לכם כל פעם" - זה לא עושה ממש חשק להושיט יד. ההתמדה תבוא עם ההרגל, ועם ההפנמה שהשותפות שלהם ממש חשובה ומוערכת! ולא נלקחת כמובנת מאליה.

"צריך כל אדם שיראה עצמו כאילו חציו זכאי וחציו חייב. וכן כל העולם חציו זכאי וחציו חייב. חטא חטא אחד – הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף חובה, וגרם לו השחתה. עשה מצווה אחת – הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות וגרם לו ולהם תשועה והצלה"

כל מעשה הוא משמעותי. כל מעשה הוא מוערך. בעיניי זו לא התחנחנות, זו אמת.

שתחושת הצלה וגבורה משמעה שאין מחויבות ואין אחריות.

לכן ציטטתי את המשנה, ראית? אנחנו מחויבים במצוות לגמרי, ועדיין ראוי שנרגיש שבכל מצווה שעשינו הצלנו את העולם. אין סתירה בין הדברים.

וכן, גם לה, וגם לילדים, וגם לכל אדם אחר, אני מציעה כשעומדים מול משימה אפרורית ומייגעת, לשנות נקודת מבט, ולהסתכל עליה כמשימת קודש, כמשהו שבו אנחנו מצילים את העולם כולו. זה נותן כל כך הרבה מוטיבציה!!

שתחושת החובה תצמח מתוך תחושת השליחות ולא להפך?

אני אמנם לא באמת מכירה את הזוג המדובר ולא יכולה לדבר עליהם, אבל אתן דוגמה לסיפור שיכול להיות - אם לא אצלם אז אצל אחרים:

מתחתנים, ובהתחלה בני הזוג מתחלקים כך שהוא נושא בעול הפרנסה והיא בעול הבית. ובשנים הראשונות שניהם מרוצים מהסידור. היא אוהבת שהכול בבית מסודר לטעמה, שהאוכל הוא זה שהיא מכירה מבית הוריה, ובקיצור שהבית הוא הממלכה שלה - זה מה שנוח ומתאים לה, זה מה שנוח ומתאים לו, וככה הם חיים. בברכת ה' עם הזמן נולד ילד ועוד ילד והמשימות גדלות. ויום אחד היא קולטת, מגלה, מפנימה --- שזה כבר לגמרי גדול עליה. שמה שהיה קודם לא יוכל להיות עוד. היא לא עומדת בקצב. היא קורסת. אז היא אומרת לו - אבירי, הושיעני! אני טובעת! אני זקוקה לך, אני צריכה שתעמיס על עצמך כמה משימות שעד כה היו נחלתי הבלעדית.

והוא - וואללה, נפקחו עיניו לראות. כמה זמן ראה שהיא חמוצה כזאת, שהכביסה פחות מקופלת, שכשהוא מגיע הביתה מהעבודה היא שרועה על הספה ולא קמה לקדם פניו בחיוך, אבל האמירה הפשוטה והברורה שלו חיברה את כל אלה לתמונה שיש בה היגיון, ועוד היגיון מסוג שמדבר במיוחד על הגבר המצוי: אשתי זקוקה לי! לא מאשימה (בררר.... לברוח) לא מחנכת ומטיפה מוסר (בררר... לברוח) - היא פשוט זקוקה לי נואשות! אז כמובן, אני לשירותך נסיכתי, אני אשא איתך בעול!

זה ה"דיבר הכתוב בהווה" שלי, מה דעתך?

<הולכת לישון>

סוג של 'אוף איתך, הגיע הזמן שגם אתה תעשה פה משהו'?

או סוג של 'אני טובעת, אתה היחיד שיכול להציל אותי, הושיעני הושיעני אבירי?'

לא שהראשון לא נכון, הכי מובן בעולם אם ככה את מרגישה ומשדרת לו - אבל על רוב הגברים השני יעשה את העבודה הרבה יותר טוב. הם נולדו להציל נסיכות משיניים של דרקון.

בהצלחה נשמה. מבצע לא פשוט לגייס אותם, זה ידוע.

אני מכירה כמה עצמאים (או עצמאים באופי) שזה בדיוק הטיפוס...

אולי תציעי לו שבמקום עזרה שלו תקחי עזרה בתשלום על בסיס יום יומי.

ואם לא, אז תשבי איתו לשיחה:

אני עייפה, אתה עייף/ עסוק,

בוא נחשוב על פתרון...

בלי לזלזל אחד בסדר יום של השני.

והערה אם אפשר:

די נשמע ממך שאת לוקחת על עצמך יותר מדי ובסוף קורסת ומלאת טענות,

אולי ניסית כבר לשנות, אני לא יודעת, אבל אם לא אז כדאי להציף דברים לפני שממש קורסים.

כשקשה צריך לטפל, לא כשכבר קשה מאוד עד בלתי אפשרי.

בהצלחה

ובמשפחה, כמו במשרד, כמו בצבא, כמו בכל מקום - יש חלוקת תפקידים.

אם אין - זה מקשה למקום לתפקד.

את- עקרת הבית. את ולא הוא

את זוכרת, כשהיינו במצריים, עבדנו עבודת פרך.

והמדרש מסביר, מה זה עבודת פרך: כשגבר עושה עבודת אישה (כמו לשל, לכבס וכו') והאישה עוה עבודת גבר (שזה עבודה בחוץ...).

אז בעלך הוא גבר, ב"ה, והוא לא שמח לעבודות פרך....

ועוד משהו חשוב: נים יודעות להשתקם ולנוח הרבה-הרבה יותר מהר מגברים.

גבר חר מהעבודה - זהו, נגמר היום. באמת שאין לו יותר כוח. הלוואי שישתקם עד מחר.

אישה חוזרת מהעבודה הרבה יותר עייפה,  כי יש לה הרבה פחות כוחות פיזיות והיא מתעייפת הרבה יותר. אבל היא נחה 5 דקות, שותה כוס מים - והנה, ברוך ה', היא כבר מוכנה ומזומנת לבשל, לכבס, לטפל בילדים....

שום גבר לא מסוגל לזה.

לא סתם גברים לא יולדים.

כל הכבוד לבעלך שהסתדר לבד עם הילדים. לא כל גבר יכול.

ברור שאת מאד עייפה ותשושה, זה טבעי.

אבל חבל שאת כועסת על בעלך. זה טוב מאד שבעלך מודה ליכולות שלו ושלך. הוא בטוח ביכולות שלך להסתדר, הוא מאמין בך.

והוא לא רוצה לקרוס סתם, כי הוא יודע שיהיה לו קשה מאד להשתקם. זה לא משתלם, לא לטובת המשפחה.

כל אדם והיכולות שלו, יש אחד שישן 4 שעות - ומספיק לו, ויש אחד שישן 9 שעות - וצריך עוד. יש אחד שיש לו יותר כוח לעזור לאשתו בעבודות שלה, ויש אחר - שאין לו בכלל.

פשוט תשמחי על מה שיש ואל תצפי למה שאין. הרי את כבר מכירה את בעלך.

האם כעסך עוזר? הוא רק מתיש אותך עוד יותר, מקלקל לך מצב רוח ופוגם בשלום בית.

תחשבי על זה.

בעלך  אוהב אותך. הוא אוהב את המשפחה שלכם. הוא עושה את המקסימום במסגרת היכולות שלו.

תני לו את מלוא ההערכה על מה שהוא עושה - זה יעודד אותו לעזור לך עוד יותר. עד כמה שהוא יכול.

כאשר הוא משתדל לעזור (אפילו שלך זה לא נראה מספיק, כי יש לך ציפיות לא תואמות את המציאות) - ואת לא מעריכה את מה שהוא כן עושה, זה ממש לא מעודד אותו לעשות עוד. זה מעודד אותו לברוח מהבית כדי לא לראות אותך כועסת ולא מרוצה....

ולגבי לעזור את התינוק - אל תשאירי אותו על המיטה שלך אם את חשה שזה מסוכן. לאותם דקות שאת הולכת לשירותים שימי אותו למיטה או לעגלה, זה הכול.

יש באמת גברים כאלה שקשה להם להתעורר בלילה ולתפקד אח"כ ביום.

גם בעלי ככה.

והוא באמת ניסה לעזור בילד הגדול וקם איתי בלילות והחליף אותי כשלא הייתי מסוגלת כבר.

אבל אח"כ ראיתי שזה לא זה.

היה לו מאוד קשה לתפקד ביום והנחתי לו.

יש לי ב"ה כמה ילדים קטנים ובד"כ אני קמה להאכיל אותם בלילה.

עכשיו אני מניקה- אז הרבה יותר קל להניק מאשר לקום להכין בקבוק חלב...

אבל בשאר עבודות הבית- אין סיבה שלא תעבדו יחד.

גברים נוטים לומר שהם עשו "לנו" כל מיני דברים.

אני הפכתי את זה לבדיחה.

פעם בעלי היה אומר בשיא הרצינות: קניתי לך את מה שביקשת- קרי: ירקות בשוק! למשל...
היום הוא צוחק כשהוא אומר: קניתי "לך"...

קנית לי או לכולנו?

ואם את קורסת- את לא חייבת לתקתק בית..

וכשהוא יתלונן ע"ז שאין אוכל מבושל/ בית נקי/ כביסה נקייה ומגוהצת-

תסבירי לו בצורה מכובדת וראויה ובשיחה פתוחה שאת לא "סופר וומן" ועם כל הכבוד את אחרי לידה וחייבים עוד זוג ידים עובדות בבית.

נכון, בעלי לא בשביל לקום להאכיל תינוק ולהרגיע אבל הוא למד עם הזמן לשטוף בית, לגהץ, לקלח את הקטנים, לתלות, להוריד ולקפל כביסה - והכל מתוך הבנה וכבוד ולא בטרוניות.

הוא מבין שאני לא מסוגלת לעשות הכל ובמיוחד אחרי לידה שלא ישנים נורמלי בכלל.

ואני גם אומרת לו שזה לא דומה שינה של 6-7 שעות רצוף לשינה מקוטעת שכל פעם שעתיים- גם אם אישן 12 שעות במצטבר! זה לא אותו דבר.

והוא מבין ועוזר בשמחה. ב"ה

תנסי ללכת בכיוון הזה ובעז"ה תעשי ותצליחי!

גם לבעלי קשה לקום בלילה, הוא גם קם לפני (ישן פחות שעות בד"כ..) וגם קשה לו לחזור לישון אח"כ.

כשהבנתי את זה, אני באמת לא מצפה שיקום. אני נרדמת חזרה די מהר וישנה קצת יותר.

הוא עוזר בדברים אחרים, רצפה, כביסה, כלים.. מה שמסתדר עם הלו"ז שלו ולפי הצורך.

וגם אני פעם חשבתי שזו העבודה שלי והוא רק "עוזר"

עד שראיתי שאני קורסת, ואמרתי לו שהאידיאולוגיה הזו, לא עובדת, לא מתאימה לי, וגם אם תיאורטית זה נכון, זה לא מעניין אותי. אני צריכה עזרה וזהו.

בהתחלה היה לו קשה להיכנס לעסק (מבחינה מנטלית, ממש לא מעשית) לכן הוא היה עוזר בעצלתיים.

אז הודעתי לו ש: זה זה וזה - מהיום תפקידים שלך!

ומאז, מצידי שיהיו ערימות של כלים או כביסה לא מקופלת, זה לא תפקיד שלי אלא שלו ואני מוכנה לעזור לו בזה ולא יותר.

לפעמים הוא משאיר חודש כביסה לא מקופלת, או כיור מלא כלים במשך שבוע, אבל אותי זה לא מעניין. אני אחראית על התפקידים שלי ומתרכזת במה שאני צריכה לעשות בבית.  

העניין הוא שבסוף הוא עושה! ואני כבר לא מרגישה שאני קורסת תחת העול.

ובשבת שכן תהיה דירה רלוונטית תזמיני אותם

מניחה שבהמשך הם גם יזמינו אתכם

בעיקר מבחינת הבישולים, השאלה אם מתאים לבקש שחלק הם יכינו וחלק אנחנו?

ומבחינת להזמין זה לא נשמע מוזר שפתאום אנחנו מזמינים אחרי שהרבה זמן לא היינו בקשר?

זה יותר מוזר להזמין את עצמכם אליהם אם לא הייתם בקשר לא?

אם הקשר נורא זורם וקרוב ואת מכירה אותם ככאלה שיזרמו על זה -אז זה מעולה

אבל ככה האמת נשמע לי מאוד מוזר

ואולי גם מסבך

כי לרובנו לא קל לסרב..

ולארח משפחה לשבת שלמה גם אם תעזרי קצת בבישול זה עדיין טרחה..למצוא מקום לינה.לארגן את הבית לבשל דברים שברגיל לא תכננת.ובעיקר שבת שלמה אין שקט או פרטיות ולא לכולם זה תמיד זורם

זה לגמרי סבבה כשיש כבר קשר כזה ומכירים

כשרוצים לייצר קשר

היתי מזמינה אלי

את כולנו עלול להלחיץ לארח אז לא הגיוני להפיל עליהם

או יוזמת מפגש בימי חול

בחגים ,בחופשים

ואז לקוות שיזמינו בהמשך.

פחות לבקש להתארח...

כמו שיש דברים שמלחיצים אותך (אני ממש מבינה אני גם ככה) אז יכול להיות שגם להם לא מתאים...

להתארח עם 4 ילדים יכול להיות טרחה גדולה לא רק בקשר לאוכל, אלא אם יש להם מקום שאתם יכולים לישון.

אולי תנסו להזמין שכנים?

נראה לי הכי מציאותי כי לארח ארוחה זה לא דומה לאירוח של שבת שלמה.

תנסו גם החלפת בתים (סאבלט)

רעיונות נוספים לגיוון:

לגוון ארוחות חלבי/ פרווה/ בשרי

(בערב שבת אפשר להכין מרק פרווה ודגים עם סלטים, ומנה אחרונה חלבית)

לגוון לפעמים קידוש בבוקר ואז ארוחה מלאה בשרית

לפעמים ישר בשרי ואז סעודש חלבי מפנק יותר.

לגוון במשחקים, להזמין חברים של הילדים/ לשלוח לחברים

תנועות נוער אם הם בגיל

מה עם אחים שלך/ של בעלך? יש לכם סבא וסבתא?

נראה לי יותר שייך מאשר בני דודים, אלא אם אין לכם הרבה אחים אז בטח הבני דודים בקשר קרוב יחסית.

אופציה כדי ליצור איתם קשר,

אבל יכול להיות שזה פחות שייך

לבקש להתארח נשמע לי פחות מתאים לפעם ראשונה עם 4 ילדים האמת.. וגם בכלל עם לינה

אולי אפשר לפני כן ליצור מםגשים באמצע שבוע כדי לראות אם אתם מתחברים בכלל

אם הייתה איזו סיבה הגיונית (נניח אתם מוזמנים לשבת שבע ברכות בסביבה ורק מחפשים מקום לינה) זה היה נראה לי יותר מתאים.

מה לגבי לנסות למצוא משפחות בסביבתכם שמתאים להיפגש לארוחה בשבת? 

אבל השאלה אם מקובל להתחלק באוכל?

כי אם אני מזמינה אלי מלחיץ אותי להכין כמויות של אוכל ואם מתחלקים 2 המשפחות אז זה יותר קל

אם מישהו מגיע מקרוב אז הגיוני להתחלק באוכל אבל מישהו שמגיע מנסיעה לא הייתי מצפה/מבקשת שיביאו אוכל. גם התארגנות לבוא לשבת זה בפני עצמו הרבה התעסקות לפני ואחרי.

אבל אתם כבר עם 4 ילדים, בעיניי זה יכול להיות נקודת זמן טובה ליצר לכם ביחד משפחתי בלי אנשים חיצוניים. שבתות בבית יכולות להיות גם טובות.. 

להציע לחברים לאכול יחד

ואז מחליטים איפה יותר נוח(אצלנו או אצלם) ומה מכינים כזה או איך מתחלקים

זה לא ממש לארח רשמי כזה אלא יותר זורם כייפי.. 

אבל למה כמויות של אוכל?

אפשר לבקש להכין מנה או קינוח. להתחלק לגמרי, פחות מקובל אצלנו.. 

להכין כמות זה לא כמו שזה נשמע

אם לא מגזימים בלעשות רושם

פשוט

להכין דברים שקל להכין בכמות

נגידלא דברים של אחד אחד בהכנה ..כמו קציצות טיגונים וכו

אבל נגיד להכניס לתנור 2 -3 מגשי עוף זה לא יותר עבודה

להכין אורז או קוסקוס בכמות זה אותה העבודה

לשים מגש גדול של תפו''א בתנור כנ''ל

ותמיד אפשר לקנות שעועית ירוקה -ברוקולי-כרובית- כתוספת פשוטה

חזה עוף קל להכין מוקפצים

וכדומה

לא תמיד צריך כמויות ענק

ואומרת את זה כמשפחה גדולה

ולא צריך לעשות כדי להרשים.בפשטות...לשדר פשוט כיף להפגש וזאת המטרה

אם את מזמינה לארוחה אחת לא חושבת שנעים לבקש להתחלק

אם היא תציע אז סבבה

אבל מקובל שמי שמזמין לארוחה זה כי סבבה לו לארח

ובעיני כדאי קצת לפתח מיומנות כזאתבחיים..כי זה כיף לארח ולהפגש עם אנשים..וזה נטו להתיידד עם הסיטואציה ולא להתרגש ממנה יותר מדי..

ולגבי שבתות בבית- למה בעצם זה משעמם? אולי אפשר לחשוב איך אתם ממלאים את השבת בהתרחשות שטובה לכם?

נכון עם ילדים שבת היא גם אתגר והשקעה

אבל אפשר לייצר אוירה מתוקה ושמחה ברגעים מסוימים

ולייצר יחד הוויי של בית

וכמובן לא סותר שכיף לגוון ולהפגש עם אנשים

פשוט בעיני הדרך היא להזמין

לא לבקש שיזמינו..זה יכל להיות כשיש הדדיות וקשר קיים בעיני

או להרים טלפון לחברה שגרה לידך ומרגישה במח.. ולומר וואי בא לנו לאכול יחד אתכם השבת בסעודה בבוקר בא לכם שנאכל יחד אצלינו או אצליכם? ושכל אחד יביא איתו אפילו את האוכל ונעשה משהו כזה בזרימה בלי שאף אחת תצטרך לטרוח..

קודם כל לגבי אחים שלך: מרגיש לי הכי בסיסי להתחיל מלהזמין אותם. מה זה משנה כמה ילדים יש להם? או אם הם רווקים בכלל? הכי משמעותי לדעתי קודם כל קשר עם אחים. וחושבת שכן שווה גם לפתוח את הראש לכיוון אחים של בעלך. כמובן לא מכירה את ההקשר המשפחתי אבל אולי זה כן אופציה אפילו אם הם קצת שונים וכרגע לא זורם.

לגבי הבני דודים מצטרפת לקודמותיי שאמרו שזה לא כ"כ יפה להזמין את עצמכם. לגבי מקום לינה, אולי יש באזור שלכם משפחות שנוסעות לשבת ומוכנות שישנו בבית שלהם? אצלינו זה מאוד מקובל.

באמת יש משהו מלחיץ בלארח אבל שווה לקפוץ למים... גם פעם ב3 חודשים נגיד לארח זה כבר מגוון.

דווקא לגבי לבקש מאורחים להביא חלק מהאוכל בעיניי זה סבבה לגמרי. לא חצי- חצי אבל משהו אחד או שניים שיעזור לך, לגמרי לגיטימי בעיניי 

כבר עניתי בגוף השרשור שפחות מתאים בעיני הרעיון לבקש להתארח אצל בני דודים, אבל רוצה להעלות לך רעיונות יותר קלים ליישום:

כמו שהציעו להזמין לארוחה. כי ארוחה אחת זה פחות מאיים מבחינת בישולים. אנחנו כן לפעמים עושים עם חברים ארוחות משותפות ומתחלקים ממש באוכל. אבל זה רק עם חברים ממש טובים שמחליטים כזה שישי בצהריים להצטרף וכל אחד מביא את שלו. זה קצת שאלה של דינמיקה. אבל בכל מקרה ארוחה אחת זה יותר קליל מאוכל לשבת ארוכה פלוס מקום לינה.

אפשר להתחיל מלהזמין חברים לקידוש אחרי התפילה אם את מרגישה שיותר קל לך. ואז זה להכין עוגה, עוגיות. לחתוך פירות בשבת ולהכין קפה. וזה קליל וזורם. דרגה מעל- להזמין לסעודה שלישית. ואז להכין ביצים להוציא טונה ולחתוך סלט ירקות. ומבחינת הכנה ממש אז נגיד משהו אחד כמו לזניה או פשטידה.

מתחברת למה שאמשוני הציעה על ארוחות זורמות משתנות. אנחנו ממש עושים ככה שבא לנו גיוונים. לצאת לגני שעשועים משתנים גם מגוון. אפשר גם לתאם שעה עם חברים.

אם את אוהבת להשקיע ויש לך אנרגיה אפשר לעשות שבת לפי נושא, קישוטים וקינוחים בהשראת הפרשה, העונה, החג בחודש.

משחק קופסא משפחתי חדש.

ספרים מספריה לגוון בהקראה או בקריאה, תלוי בגילאים. אם הן גדולים אולי לקנות ספר שמתאים לגיל וללמוד ממנו יחד. יש פניני הלכה ילדים שזורם למשל מגיל יחסית צעיר.

לעשות שבת של פתיחת אלבומים, ממש כיף ומגבש. עוברים על החיים שלהם כזה, הם ממש אוהבים. אפשר גם מזכרות אם יש לכם מהילדות שלכם.

אולי יש בת דודה או אחינית צעירה לא נשואה? אם יש מישהי זורמת שווה להזמין. זה ברמה של לתת מזרון לישון וממש יכול לגוון אווירה.

אפשר לצאת לשבת מדי פעם. נגיד גיסתי כמה פעמים לקחה אייר בי אנד בי בירושלים לשבת, הביאה הרבה חד''פ וקנתה בשישי שם באיזה קייטרינג או מקום שמוכר לשבת. זה כן מאמץ והוצאה אבל מאוד כיף ומגוון.

של אנשים פרטיים

יש שם מגוון אפשרויות גם מבחינת המחיר גם מבחינת הרמה וגם מבחינת מיקומים...

בירושלים יש בהדסה עין כרם את נילי ינאי נראה לי ובהר הצופים את פרופ יגל אולי?

במרכז יש אסותא עם כמה רופאים מומלצים, מי יותר מי פחות.

מאמינה שגם בצפון ובדרום יש מקומות טובים. תלוי בעיקר איפה את 

אזור השרון, קצת צפון,

אם יש משהו ממש מומלץ אסע בשביל זה גם לירושלים או למרכז

אין לי למה להשוות אבל הוא היה ממש אחלה, נעים ואמפתי ומקצועי.

לא כאב במיוחד.

עשיתי שם לא מזמן

קודם כל, זמינות תורים יחסית טובה, ביחס למקומות אחרים שבדקתי.

ביום שאני הייתי, נתנו לי שני רופאים שאני יכולה לבחור מביניהם:

ד"ר ניר דובדבני, מנהל היחידה

ד"ר יעל פסטרנק

שניהם אמורים להיות טובים ומקצועיים

על דובדבני גם מצאתי הרבה ביקורות חיוביות באינטרנט, על הרופאה לא ראיתי ביקורות בכלל.

בכל אופן, בחרתי לעשות אצלה פשוט כי היה לי יותר נוח אצל אישה. והיה ממש טוב, חששתי מאוד לפני כן

זה לא כל כך נעים, אבל באמת שבסך הכל זה היה ממש ממש בסדר.

עובדים בצורה סטרילית, אז בהתחלה עושים אולטרסאונד לבדוק את המיקום המתאים לדיקור. אחר כך מעבירים אלכוהול וחיטוי על כל הבטן, ואז לאורך כל הבדיקה הרופאה עם אולטרסאונד כדי לוודא את המיקום ובמקביל מבצעת את הדיקור. האחות תעשה את השאיבה של הנוזל.

הדקירה עצמה הרגישה לי כמו דקירה של בדיקת דם, אחר כך מרגישים מעט לחץ בגלל השאיבה. וזה נגמר תוך דקה. באמת באמת לא נורא. (אני גם פחדתי מאוד לפני כן)

ישאירו אותך לכמה דקות מנוחה, וזהו. חוזרים הביתה למנוחה בהתאם להנחיות שתקבלי. לי לא כאב אחר כך בכלל. 

ובהצלחה!

מבינה אותך ממש, על כל החששות

אנחנו עשינו גם nipt אחרי התוצאות של סקר שליש ראשון, כדי לתת עוד אינדיקציה (זו גם בדיקת סקר, היא לא במקום מי שפיר). אפשר לקבל החזר מהסל הריון של הקופה אם יש לך ביטוח משלים.

אפשר רק משבוע 18 (או 17, אבל לנו אמרו שעדיף 18)

וזה הרבה זמן לחכות בחוסר וודאות

רופאים ששמעו שניפט יצא תקין, אמרו שרוב הסיכויים שגם במי שפיר הכל יהיה בסדר. אז זה לא אומר שאפשר לסמוך על זה, אבל זה כן מרגיע או נותן כיוון.

למשל, יש מקומות שמאפשרים לעשות מי שפיר כבר משבוע 17, אבל ממליצים מ18 כי זה נחשב בטוח יותר.

אם חס וחלילה הייתה יוצאת תשובה לא טובה בניפט, השיקול דווקא היה לעשות כמה שיותר מוקדם כדי לקבל תוצאות מוקדמות כמה שיותר, גם אם זה אומר לעשות כבר ב17. זו גם ככה בדיקה שעושים יחסית מאוחר, ולוקח לתוצאות זמן.

ואעשה השבוע חלבון עוברי..

תוך כמה זמן התוצאות של מי שפיר?

אמרו 3-4 שבועות

אם את בשבוע 16 ועוד לא קבעת תור, ממליצה ממש להתקשר מחר ולנסות לקבוע.

את חלק מהמקומות היה לי קשה להשיג (חזרו אליי רק שבוע אחר כך)

לניאדו חזרו אליי תוך יום

אסותא היה גם ממש קל להתקשר ולהזמין תור, אבל זמינות תורים של חודש קדימה לפחות

עשיתי בבלינסון וכל פעם היו שם רופאים בכירים שעשו את הדיקור

לגבי כאב- זו לא בדיקה נעימה, אבל לא כואבת, יותר הרגשה של אי נעימות ולחץ.

ממליצה ממש לדאוג למנוחה אמיתית אחרי, אני פשוט שכבתי או ישבתי במשך יומיים ולא עשיתי כלום.

החשש ממש ברור ומובן, אם יש עוד משהו, מוזמנת לשאול בשמחה

אני באמת ממש חוששת.

והקושי שלך מולה, ממש כדאי להימנע.

את רוצה להצליח להביא את עצמך במלאות במקום שבו תעבדי, ואם את מכירה אותה ואת עצמך לידה ויודעת שזה יהיה מאוד קשה, למה לך להיכנס למצב כזה?

תתפללי שהקב"ה יכוון אותך למקום הנכון. אני התחתנתי סמוך אחרי סיום הלימודים שלי ועשיתי הפסקה של שנה מהוראה, ותוך כדי ההכנות לחתונה חברה מהלימודים ממש "נזפה בי" שאני לא מחפשת עבודה וזה כבר סוף שנה ואני צריכה לחפש מקום. אבל אני הרגשתי שתוך כדי ההכנות לחתונה זה יותר מדי, וב"ה חודש אחרי החתונה חברה סיפרה לי שאח שלה מחפש מורה שתעבוד איתו והגעתי לבית ספר מצוין.

את צודקת.

אני צריכה להתחזק במידת הביטחון, כי אני פשוט חוששת לא למצוא...

אני מתלבטת אם לבטל את הריאיון שקבעתי שם, כי גם ככה עמוס לי עכשיו בטירוף, ולנסוע לשם זה יהיה ממש מאמץ...

מה את אומרת?

מה הסיכויים שאחרי הראיון תרגישי בנוח לעבוד עם האישה הזאת? נמוכים מאוד.

אז תקלי על עצמך עכשיו.

למקום שהייתי יודעת שיהיה לי מורכב בו

ונשמעת ממך שזה יכול ממש להשפיע עליך

אז אני לא הייתי עושה בכלל ראיון. בייחוד שזה גם לא מספיק שעות עבורך.

בדקת בתיכונים אחרים? מציעה לך לחפש במקומות אחרים ולחשוב אולי עדיף להתפשר על לימוד יסודי או חטיבה נניח, אם זה מקום טוב יכול להיות שתראי שזה דווקא בסדר לך

כמעט לא מחפשים מורים למקצועות שלי

מורה שיוצאת לשבתון) ודווקא קרוב לבית שלי, אבל המשכורת נמוכה משמעותית מאשר בתיכון, וגם החומר שונה, אז אצטרך להתחיל להכין חומרים מהתחלה).

ולא הייתי בוחרת לפי משכורת.. אם תהני שם זה שווה את זה גם אם יותר נמוך..

להכין חומרים זה קורה ואת תסתדרי אם את אוהבת את העבודה..

השאלה היא איך האווירה שם, איך הצוות וכזה...

לגבי המקום השני לא נשמע כזה שווה להגיע למקום בשביל 4א שעות .. אבל תלכי לפי הלב שלך

לפעמים בדברים האלה כדאי לפתוח כמה שיותר אופציות..

מקסימום תגידי אחרי הראיון שאת לא רוצה..

אני בדעה שמכל התנסות לומדים משו, אז מקסימום הראיון שם יחדד לך יותר מה את רוצה...

אבל אם מרגיש לך שלא בא לך ללכת לראיון אז לא! לכי עם הלב, תתפללי לה' ובע"ה יישלח אלייך הדברים הכי נכון עבורך. בע"ה!

אולי לנסות לבוא פחות.

מכירה סיטואציה קצת דומה שאמא שלי מעירה הרבה ובעיקר לי.

אני פעם שלחתי לה הודעה שקשה לי עם ההערות וזה עזר עכשו היא מעירה פחות.

בכל מקרה ממש מבינה אותך!

ובגלל זה עד עכשיו הבלגתי

אבל זה מאתגר כי תמיד ההערות האלה כל כך מורידות, מה שנאמר ואיך שנאמר.

גם הסכמים שלי ושל בעלי שמטבע הדברים ידועים לכל- היא מגנה את ההסכם ומזלזלת למרות שהיא יודעת כמה ההסכם הזה לטובתי.

ודיברתי איתה, וגם קרה היא לבד התקשרה והתנצלה כי שמה לב שזה לא בסדר להתערב.

אבל זה באמת הורס

אני לא יודעת באיזה הסכם מדובר ולמה לגיטימי שהוא ידובר מחוץ לזוגיות שלך עם בעלך

אבל אם קשה לאמא שלך לקבל את זה והיא פורקת את זה בכל מיני מצבים שמביכים אותך אז אולי לשתף אותה פחות בעניין ? אלא אם זה זה מצב שאין לך ברירה..

נשמע שלאמא שלך קשה לקבל את זה והיא ממש כואבת בשבילך, אני משערת שזה נובע מדאגה עבורך,

כואב לי בשבילך שזה מתבטא ככה 

לבוא קצת פחות עד שהגבולות יהיו יותר ברורים...

חיבוק גדול!!!

ולהיכנס בינך לבין בעלך זה קו אדום.

זה ממש לא שייך.

שלום בית קודם לכל

באמת לוקח זמן ללמוד שפה , להשתלב ולהיפתח.

אם ילדה לא עצובה , לא צריך יותר מדי להיכנס בזה. כן לנסות להזמין חברות, לצאת לגינה. לבקש מגננת שכן תעשה מאמץ לשתף אותה במשחק יותר. כי ילדה קצת מתביישת וגם אם היא אומרת לא , היא עדיין יכולה כן לרצות להצטרף.

ממה שאת מתארת ,בנות כן רוצות לשחק איתה ולהזמין אותה. בקיצור הייתי נרגעת 

זה גיל שהחברות היא מצומצמת ממש

ודווקא לרוב הקשר הוא עם מספר מועט ואם הגיעו אליהם שלוש זה הרבה ואם מגיע על הגן זה בדרך כלל לילדות יותר קולניות וקצת כוחניות, לא בהכללה אבל ממה שאני ראיתי....

וטוב שאת מודעת שאת משליכה עליה תמשיכי להיות מודעת לזה

גם שאת מדברת איתה את עלולה לעשות השלכה ..

הכי חשוב לילדים שזה שנאמין בהם מבפנים שהם יכולים

וגם נהיה שם בשבילם לעודד, להזמין, להיות אקטיביים..

עבודת חיים מה שבטוח...לכולנו....

חיבוק ובהצלחה גדולה בע"ה!!!

וטוב לשמוע שזה תואם גיל, מרגיע.

הבן שלי גם היתה תקופה שהרגיש לי שפחות אוהב את הגן וכל הזמן אמר שאף אחד לא חבר שלו

(וכמוך גם אצלי זו נקודה רגישה ולקחתי את זה קשהה)

התייעצתי עם הגננת והמליצה שנזמין חברים אחה"צ ובאמת ראינו שיפור ממש מהר.

אגב, הייתי שוקלת שנה הבאה להפריד אותה מהחברה שהיא דבוקה אליה כדי שתיפתח לעוד חברות.

אבל זו החלטה משמעותית אז תחשבו על זה טוב טוב.

ןלגבי החברה, כן.. חשבתי על זה

מפחדת לקחת לה את העוגן שלה, מצד שני לא רוצה שזה יגביל אותה.

נחשוב על זה...

יואו חיכינו איתך

איזה מרגש

זוכרת את כל הסיפור של תחילת ההריון

מרגש מאוד !

הרבה נחת להתאוששות קלה 

אלבומים זה באמת יקר

מציעה שתבדקי אם יש להם הנחות מדי פעם ואז לחכות לזמן של הנחה כדי להדפיס (אם אין לחץ של זמן)

או לחילופין לחפש קופון הנחה מלכתחילה לאתר אחר וללכת עליו.

אני עושה אלבומים בwow, פתיחה מלאה, ובאמת חיכיתי לרגע של מבצע כדי להדפיס כי המחיר המלא מוגזם. זה עדיין לא זול, אבל מזכרת משמעותית להמשך...