<>לפעמים מילים צורחות, במיוחד אם כתוב בהם אשמה וייסורי מצפון, ולפעמים גם חרטה מסותרת.

<>העייפות מקהה את הרגש, הכל פשוט יותר,
או שהיא מחדדת אותו, והכל מסובך יותר.

<>אניכולה לקוות ולהתפלל גם על אנשים שאני לא צכה לעשות אתזה, בשבילם.

<>למסקן ושאר ירקות לאורך כל היום עוזר לחלק את היום לפלחים כמו של תפוז, קצת חמצמצים, קצת מתוקים, לפעמים צריך לקלף אותם.

<>לפעמים הצורך להרפות הוא לא מהצד של מי שמרפה אלא של מי שמרפים ממנו

<>גם הימים הארוכים ביותר נגמרים,

<>אחרי הבכי מגיעה החרטה האמיתית,

<>לפעמים הצ'ופר ששומרים לסוף רק מאכזב, אז עדיף להתחיל איתו ככה לפחות לא מפתחים ככ הרבה ציפיות,

<>ישלי דברים שאני מאוד טובה בהם,
כמו למשל לשרוף גשרים,

<>לפעמים אומרים דברים שלא מתכוונים אליהם, רק בעמקי הלב. ואז כבר מאוחר.

<>אני באמת לומבינה מה היא חושבת, המח שלה כאילו נעול.

<>גם אם משו בי, הוא יכול להיות שייך למישהו אחר

<>אן, אני אוהבת את הספרים האלו, הכל בהם,

<>ישלי מחשבה קטנטנה כמו אפונה ואהובה כמו קרמבו מוקה, אבל אינלי את מי לשתף ככה שזה כמו אפונה מעוכה וקרמבו וניל.

<>היא עושה הרבה רעש, אבל היא אהובה, אז הרעש שהיא יוצרת הוא מנגינה נעימה,

<>אין כזה דבר להגמר, תמיד ישאר גץ שאפשר יהיה להפיח בו חיים,

<>הידיעה לא תמיד מרפאה את הכאב,

<>אני מתגעגעת אליך, כן, עדין, למרות שניסיתי שלא,
השכל שלי לא הצד החזק פה, הלב כן.

<>זה שאין איך להתנצל וגם לא בדיוק על מה,גורם להרגשה של כלא.

אבל עדין, סליחה שהיא אמרה לך אתזה...
סליחה שבכלל גרמתי לך להיות כזו בככ הרבה דברים

למישהו יש קישור לדרייב לסרט למלא את החלל?

חורף בריא לכולם