כאשר מדובר על תלמוד תורה באופן גורף, דהיינו למשל, גמרא לא רק למי שמעוניינת אישית, אלא כאילו "אין הבדל", אז מוצאים מתאם בין אנשים שמחזיקים מדעת תורה בצורה מחייבת לבין שלילה של זה.

לא ישירות בגלל "סמכות הרב כמנהיג", אלא פשוט כי זה בד"כ אותו "סוג" אנשים. כאלה שדעת התורה כמו שהיא מאד חשובה להם, ואז הם גם בתחום זה לא מנסים "לחדש" מה שמגיע לא-פעם לאו דווקא מתוך באמת שמיעה למה שהתורה רוצה.

אבל, כאשר מדובר על לימוד של דברים תורניים שמקובל - בפרט היום - שטוב שנשים תלמדנה (הלכה, אמונה וכו'. וגם מעבר לכך - כאשר זה בא לא כ"התרסה חידושית" אלא מתוך רצון חזק אישישל אותה בת. מתוך יראת שמיים), אז אדרבה. בגלל אותה סיבה. ולכל היותר - זה תלוי מי הרב שאליו שומעים.. (למשל אצל חב"ד, יש העצמה של ערך לימוד התורה לנשים, במה ששיך להן ובצד עוד תחומי חיים. ושם מסמיכים את זה על מחלוקת עוד מלפני כמה וכמה דורות... כמובא ב"ספר הזכרונות" לרבי הריי"ץ זצ"ל, ועוד).

הוא שאל אם יש מיתאם בין היחס לנושא "סמכות הרב" לבין היחס ללימוד תורה לנשים.

ואי אפשר להתעלם  מהמציאות, שכמו שכתבתי, אכן "לפעמים כן".  בגלל מה שכתבתי לעיל, שאין צורך לחזור עליו.

זה לא אומר שאין בנות שלומדות גמרא כי זה מתאים להן אישית ורוצות בכך. אני גם מכיר כאלו שהלכו לזה, ובמפורש מתוך "גישה אחרת" לתורה. ולא כי חשבו שזה אישית מתאים להן או רצון אישי חזק לנושא. ולא פעם, גם ממש במקביל, זלזול בדברים אחרים, כולל  בשמיעה לדעת תלמידי חכמים, לאו דווקא בנושא זה.

הדרך ללמוד את דבר ה' לנשים, אינה דווקא בלימוד גמרא. אם כי, כנ"ל, מי שמרגישה צורך אישי ושזה אישית מרומם אותה ביראת שמיים וקישור לתורה וקיומה כדבר ה', ברוכה תהיה.

אינני יודע מה דעת  הרב ליכטנשטיין זצ"ל בענין. אני מניח שגם הוא מבדיל בין אופני הלימוד. ומכל מקום, אכן מי שזה הרב שלה, ובגלל דבריו - כ"מצוה לשמוע דברי חכמים" תעשה כך - אז אכן, אין-הכי נמי..

אבל אי אפשר להתעלם ממה שאנו רואים שאכן לא פעם יש "מיתאם" בין הדברים. ולא כפי מה שאת כותבת כעת.  ואנילא רואה קשר בין "מחלוקת מה זה דעת תורה" וכו', למה שנכתב כאן. וגם לא בין "להכליל ולקטרג כשאתה לא מכיר".. למה שנכתב.

שאינך יודע מה דעת הרב ליכטינשטיין-

ביתו של הרב, אסתי רוזנברג, היא ראשת מדרשה ומלמדת גמרא לבנות- בעידודו המוצהר.

הרב היה ידוע כמי שעודד הרבה לימוד גמרא לבנות באופן מאד מוצהר וכולל.

לגבי דעתו על דעת תורה- מוזמן לקרא כאן:
http://etzion.org.il/vbm/archive/17-sichot/RAL-im-ein-daat-manhigut-minayan.pdf

אדרבה, אמרתי שזה כלל לא היה בדיון.

על ביתו של הרב אני יודע. איני בטוח שהוא חשב ששם צריכים ללמד בדיוק כמו שהוא לימד בישיבתו. אחרת אולי היה ר"מ שם. על זה ציינתי שאני מניח שהיה מבדיל. שוב, לא מדבר על מה שאיני מכיר מובהק]

אבל מהיכרות שלי עם הרב ועם בית מדרשו ועם הקהילה שלו- אני מאמינה שהוא אכן האמין שבנות צריכות ויכולות להגיע לרמה של בחורי ישיבת הגוש (שידועה ברמתה הגבוה מאד)

ואכן המדרשה במגדל עוז גם ידועה ברמה מאד גבוה של לימוד, ובבנות שנשארות גם לכמה שנים.

הרב ליכטנשטיין האמין בעמקות וברוחב של לימוד. והאמין שאדם צריך ללמוד ברמה מאד גבוהה.

לענ"ד הוא לא חילק בזה בין גברים לנשים, לפחות לא ברמת האידאל.

(ושוב, לא דברים ששמעתי מפורשות, אלא מתוך ההיכרות עם דבריו ועם תלמידיו וכו')

@תולתול יש לך מידע על זה? יכולה להגיד לי אם אני טועה?

שזה ענין של רצינות למשהו שלומדים,

לבין שלא חילק ברמת האידיאל, כשידע את ההבדל בין חיוב לימוד תורה כמצוות ת"ת, לגברים לבין נשים.

לכן, זה יהיה מאד מענין אם מישהו יאמר ששמע ממנו מפורש דבר כזה.

שאם התורה "חייבה" - אז זה לא משהו בעלמא, אלא בהתאמה לעומק הנפש, התפקיד והתיקון של כל אחד. כלומר: זה לא "תקלה"...

[והרב קוק זצ"ל, ממש מדגיש את זה]

קובץ א, פיסקה תקי"ד.

ושם אומר הרב בין השאר, "כל קלקולי החיים באים, ועל כל פנים רבים מהם, מזה שהאיש רוצה ללבוש בגדי אשה, לגדול מאליו כצמח השדה, במובן הרוחני והמעשי, והאשה חפצה ללמוד ולכבש. יבואו ימים ויכיר העולם את עוותו ויחזיק כל מין במדתו" וכו'.

אינני  אומר שדברי הרב זצ"ל הללו עניינם להיות "שולחן ערוך" מעשי לכעת. כלומר, כדי להחליט מה עושים בפעל, צריך גם לראות לכאורה את תנאי-החיים של הזמן, נטיות אישיות ועוד.

אבל זה מראה על כיוון של תפיסה רוחנית-מהותית אצלו, שמבוססת כמובן גם על הבנתו בעומק דברי חז"ל. ואפשר ללמוד מהם דברים השייכים למהות.

סתם, "וודאי שזה מושג שלא קיים אצל כל גדולי התורה בדורות האחרונים".. זה לא שייך.

מעבר לכך, הענין העקרוני הזה, שדברי תורה וההלכות, בנויים עפ"י עומק הנפש/הנשמה, הכללית והפרטית, ומכוונים לרוממותה והופעת גדולתה וטהרתה, זה לא "חידוש של הדורות האחרונים". זה כל עניינה של תורה, שאיננה סתם "קפריזות", אלא חוכמה אלוקית מופלאה מיוצר האדם הבוחר בעמו ישראל באהבה, שבאה להוציא לפועל את אופיים הפנימי, ולרוממם. ועי' מהר"ל תפארת ישראל פרק ז', ועוד. וספרי חסידות שמלאים מזה.

יש דברים שמותאמים אל הנפש, יש דברים שבאים להוציא לפעל רבדים יותר עמוקים ממה שמורגש באופן נפשי חיצוני. כל דבר כעניינו.

בנוסף, צריך לזכור שהרב קוק זצ"ל היה גדול-שבגדולים, שכל גדולי חכמי התורה שהכירוהו, כולל כאלו שלא קיבלו דעתו בעניינים שונים או לא עמדו עליה, חרדו ממנו והעריצו אותו ואת תורתו. עי' לדוגמה, בספרו של הרב זווין זצ"ל - שגם הוא עצמו היה גאון מיוחד - מה שכותב על ייחודו של הרב זצ"ל.

אשר על כן, אדם שלא רוצה לגרום לעצמו עוול, דומני שכדאי לו לא לפטור את עצמו בקלות, "זו וודאי גישתו של הרב קוק", אלא לעיין בדבריו היטב, וללמוד מהם. בוודאי מי שרוצה להעמיק בתורה.

כי לא העליתי בדעתי שמישהו חושב אחרת לגבי ציויי התורה ככלל...

כתבתי, בתור הערה: "שאם התורה "חייבה" - אז זה לא משהו בעלמא, אלא בהתאמה לעומק הנפש, התפקיד והתיקון של כל אחד. כלומר: זה לא "תקלה"..."

וזה נכתב ככלל, על דבר שהתורה מחייבת מישהו לעשותו/ללומדו.

[ואכן, ממילא מסתבר שאם התורה בקדושתה האלוקית, מחייבת מישהו במשהו מסויים, ומישהו אחר לא - יש חילוק בתיקון/עבודה של כל אחד מהם, ואל זה זה מכוון. לא "במקרה". לא סותר שיש למשל בדברים מסויימים גם ערך ב"לא מצווה ועושה" וכד']

אבל באמת לא כתבתי את זה דווקא ביחס לנושא הספיצפי שהזכרת כעת (גמרא). זה נכתב בכללי ביחס למצוות ת"ת.

אם כי אכן, אני חושב שמהתבוננות בהבדלי החיוב ומהותם, שיסודם עוד בתושב"כ וגם בדברי הגמרא, אפשר גם להבין למה בנושא לימוד-הגמרא הדברים יותר מחודדים, כשמדובר בהדרכה כוללת. ולא כאן המקום להאריך בזה.  אבל כתבת יפה. יישר כח.

אולי קודם נגדיר מהי סמכות של רב? באיזו רמה? האם רק בהקשר של לימוד תורה לנשים?

האם אישה שלומדת גמרא תשאל רב האם כדאי שהיא תלמד? 

או שזה שהיא לומדת זה מקנה לה ידע הלכתי לפסוק לעצמה והיא ממילא פחות צריכה סמכות של רב?

קיצור, מבולבלת.

לענות-

בחורה שמתחשבת בדעת  רבהּ, כאשר הוא יאמר לה לא ללמוד גמרא אלא להעמיק בדברים אחרים, היא תישמע לזה.

כלומר, יש קשר. 

זווית שונה - כאשר הגישה של הרב מאפשרת 'עצמאות הלכתית'. הוא ייתן לבחורה להכריע לפי הרגשתה עד כמה היא מרגישה צורך ועניין בלימוד גמרא.

יש קשר בין התפיסה של הסמכות הרבנית (או יותר נכון - המחויבות האישית) לבין האחריות האישית על לימוד וידיעת התורה, בין לגברים ובין לנשים. מעבר לזה אני לא חושב שיש קשר בין שאלת הסמכות לשאלת לימוד תורה לנשים, שתיהן שאלות חשובות אבל לא קשורות זו לזו בעצם.

לפי תפיסתי יש לכל אחד אחריות על קיום המצוות ושגגת תלמוד עולה זדון (ואי ידיעה מרצון גרועה משגגת תלמוד), לכן יש חובה ללמוד הלכה - וזה כולל גברים ונשים כאחד.

מקווה שעניתי על השאלה.

גדול תלמוד, שהתלמוד מביא לידי מעשה.

לדעתי נשים וגברים צריכים ללמוד הלכה כדי לדעת מה ואיך לקיים.

אם כבר - יש קשר בין האופן בו אתה תופס את הסמכות של הרב לבין כמה אתה חושב שיש לך אחריות ללמוד ולדרוש בעצמך. וזה לענ"ד נכון לגברים ולנשים.

@הקולה טובה

@תולתול

@ליכא

@כתר הרימון

תודה חברות

ומי שלא תענה כאן- תמצא את זה חפירה אצלה אישית!!! (מאיימת) 

בגדול אני חושבת שיש מתאם. בהכללה גסה-

מי שבגישה רציונליסטית יותר- בד"כ יראה ברב סמכות שאפשר לפנות אליה בשאלות הלכתיות, אולי גם הגותיות, אבל לא דמות בעלת כוחות רוחניים או כתובת לשאלות לא- הלכתיות. בהתאמה הגישה לנשים תהיה שכלית- אם רואים במציאות שנשים מסוגלות לעשות X Y וZ, אין סיבה לחשוב שהן אינן מסוגלות לכך.

אנשים בגישה מיסטית/קבלית יראו ברב דמות מעבר למקור של ידע והשראה, ויפנו אחריו בעיניים (כמעט) עצומות מתוך תפיסה שהרב הוא בעל סמכות רוחנית עם כוחות מיוחדים ולכן אין לחלוק עליו. הגישה כלפי נשים תהיה מבוססת על תפיסות מהותניות- לאישה מתאים X, Y מקלקל את נפש האישה וכדו', בתור סוג של אקסיומות, ללא בדיקה של התפיסות במציאות.

1. מה ההגדרה של "ת"ת לנשים" ומה ההגשרה של "סמכות רבנית"?

לדוג'- אם אני הולכת לפי הרב ליכטנשטיין זצ"ל, אזי אני הולכת לפי גישתו על דעת תורה, וגם לפי גישתו על גמרא לנשים.

כלומר- אני תופסת את הסמכות הרבנית כמוגבלת ברובה (ומוזמנים לקרא את מאמר הרב בנידון http://etzion.org.il/vbm/archive/17-sichot/RAL-im-ein-daat-manhigut-minayan.pdf ) ובצורבה אחרת ממי שלודג' הולך לפי הרב טאו.

וגם אני ראוה את לימוד הגמרא לנשים בצורה אחרת ממי שהולך לפי הרב טאו.

או במשפט אחד- יש מתאם, כי יש מתאם אצל הרבנים.

או במילים אחרות- אם אני אלך לרב שלי כדי להתיעץ איתו על כל דבר, גם לא הלכתי, הוא יעשה לי שמו"ס על חשיבה עצמאית. 

לעומת רבנים אחרים שמעודדים את העניין.

(כלומר- גם אלו שלא מאמינים בסמכות רבנית מוחלטת, ומאמינים בחשיבה עצמאית- הולכים בעצם לפי הרבנים שלהם. )

ורק לגבי ת"ת לנשים- מבחינה מספרית יש יותר גברים שהלכו לעשות סמיכה רבנית מתוך תאוות כבוד ועשו בזה אח"כ שימוש לרעה בניצול של אנשי הקהילה מאשר נשים.

ועדיין כל אשה מיידית חשודה ב"כוונות פמיניסטיות טהורות" ועד שלא תוכיח שאכן אהבת תורה בעצמותיה- הרי היא פורצת גדר ועדיף שישרפו דברי תורה ולא ינתנו לה.

ואילו גברים לא עוברים שום כוונומטר אלא הפוך- מיידית הם נהיים "סמכות רבנית" ודבריהם הופכים ל"דעת תורה" גם אם אין בהם דעת.

אני מאמינה שאשה שעומלת ללמוד גמרא (והיא צריכה לעמול פי שניי מגבר שמקבל הכל על מגש של כסף.) לא עושה זאת כדי להתריס. כי היא צריכה מניע הרבה הרבה הרבה יותר חזק.

כשאני רואה כמה קשה לי- כאשה עובדת עם ילדים, להצליח לסיים מסכת אחת בבקיאות או ללמוד דף יומי (כל פעם מחדש מתחילה ובסוף נשארת מאחור..) למרות שזה חשוב לי, וחלק מתהליך שאני חולמת לעבוד כדי להיות יועצת הלכה.

אני מבינה עד כמה צריך מניע חזק ואמיתי כדי ללמוד גמרא כאשה.

ועד כמה אשה שהמניע שלה לא מספיק חזק (והתרסה זה לא מניע חזק עד כדי כך..) תצליח לשרוד את כל זה ולהתמיד, ולסיים מסכת ועוד מסכת.

ואני רואה את זה סביבי, כל הזמן.

מכירה כ"כ הרבה נשים שלומדות גמרא. מקרוב. כולן מתוך אהבת תורה ומתוך אמונה שלמה שזה מה שה' רוצה מהן.

לא מכירה אפילו אחת שזה בא לה ממקום אחר.

ואשרינו שזכינו, שאנחנו בדור שכזה- שיש בו כ"כ הרבה תורה, כ"כ הרבה אנשי הלכה. כ"כ הרבה תלמידי ותלמידות חכמים. כ"כ הרבה אנשים שמעמיקים ולומדים ועומלים. 

ובמקום להתפעל אתם מחפשים כוונומטר?!?!

מספיק לי לראות את רשימת הרבנים והרבניות שאני מקבלת מהם ותומכת במדרשות שמלמדות גמרא ברמה גבוהה לנשים.

מספיק לי לראות את הרבנים והרבניות שמשתתפים בטקסי הסיום של תוכניות ליועצות הלכה\סמיכה לרבניות.

אני תומכת בלימוד תורה לנשים כתפיסה ציבורית. ומרגישה שיש לי גב של ענקי רוח לסמוך עליו.

זה שאני לא הולכת לפי הרבנים שלא תומכים בלימוד תורה לנשים- לא אומר שאני לא מחזיקה מסמכות רבנית בכלל.

(וכאן שוב אני שואלת- מה ההגדרה של סמכות רבנית? מעמד הרב בקהילה? כי אני מאד מחזיקה מכך שצריך רב, לשאלות הלכתיות. וכמובן שכל אדם ילמד לעצמו כמה שיותר כדי שידע לבד. 

אבל אני לא אלך לרב לשאלות שאין לההן זיקה הלכתית, אלא אם הוא ידוע כבקי בנושא- נניח רב שהוא גם פסיכולוג במקצועו- אני אלך אליו להתיעצות פסיכולוגית. אם הוא לא- אז לא.)

כלומר: יש הרבה דברים אחרים תורניים שחשוב שבנות לומדות. אבל גמרא לדעתי לא מתאים כהכללה, אלא למי שמרגישה אישית שממש רוצה ושזה מוסיף לה ביראת שמיים ושייכות ליהדות.

לגבי הדבר השני - לא חושב שקשור לעמדה בנושא הזה.

ששילמת מחיר גבוה על זה.

אין מה לעשות, ככה נפש האדם עובדת (למרות שיש מקרים שבהם אפילו אדם יודע שזה פלצבו זה משפיע עליו, במיוחד אם יש כבר התניה פבלובית לפני)

במחקרים רפואיים, הנסיינים לא צריכים לשלם על לקיחת התכשיר, ובכל זאת גם חברי קבוצת הביקורת מגיבים לפלצבו.

כך גם ילד שמקבל תכשיר מהוריו, בלי שהוא שילם עליו דבר. או יולדת שמקבלת דיקור בבית החולים בחינם, והדוגמאות עוד רבות.

אתה צודק שאם נגיד לאדם שהכדור יקר יותר, תהיה לו ציפייה גדולה יותר ולכן האפקט יכול להיות משמעותי יותר.

יקרה רק מקבלים בחינם. אבל עצם המחשבה שתרופה יקרה, בין אם שילמתי או לא, יוצרת אפקט פסיכולוגי שהתרופה שווה מבחינה רפואית

Fasting can be challenging, especially when someone is experiencing weakness or other symptoms. I think it’s important to be careful with advice involving pills or medication and to rely on safe, medically appropriate guidance rather than unverified instructions.

אז לא חסכתי כלום 😂

כאילו שאסור לי לחיות בלי שאני עושה משהו?

לא הלכתי אגב

(פעם היה לי פה שרשור של התמודדות עם אתגרי שינה, אבל היום אני כבר לא עומד מאחוריו עד הסוף)

מעניין, חוששני אבל שפה זה לא העניין, אין לי שום בעיה ללכת לישון או להרדם..

בכל מקרה, אני מאוד אוהבת את הלילה, אז אם לא צריכה לקום מוקדם למחרת לא ממהרת לישון.

מה בעצם את אוהבת בלילה מאוחר?

אני יודע להגיד קצת על הרקע שלי מתי אהבתי לילות ומתי בקרים. וזה היה מאוד קשור למסגרות שפעלתי בהן.

אוהבת את השקט, את העולם הרדום, הרוגע שיש.

אבל מסכימה שהלילה שייך למביני עניין בלבד.

אני פשוט סידרתי את הלוז שלי כך שיתאים לי לאופי הזה. אפילו העבודה שלי היא בין היתר בלילה.

אני יכול להגיד שמתישהו הגוף התהפך ואהב את הבקרים. אבל זה בעיקר בגלל סיפורי עבודה וזה שנגמרו המסגרות שתופסות את הבוקר.

כשיש שגרה שלא מאפשרת אז אין ברירה. השאלה מהי ברירת המחדל של ההעדפות.

איזה עבודה עם נוער יש שהשיא שלה בלילה?

(שמחתי לראות אותך)

אנשים היו כותבים פסוקים וציטוטים אהובים על הבוקסות שלהם.

אני כתבתי על הבוקסה שלי "את הכבש האחד תעשה בבוקר ואת הכבש השני תעשה בין הערביים".

המשפט הזה משפיע עלי עד היום.

מתוך הפיוט סוכה ולולב לעם סגולה

את השלט הראשון תלוי בסוכה. דיסוננס לא קטן

סוכת חירות, מהבחירות

איזה כיף שהשנה סוכות בשבת

אני חושב שאם זה אפשרי אז לעשות המחשות יותר מעביר את המסר.

נניח לעשות משהו יפה של עננים ושמיים ואופק בצבע מתאים ולכתוב באמצע "שכינה".

אפשר גם לעשות שני כלים שבורים בהתאמה (או אולי לא שבורים), ולכתוב על אחד "ויהי בשלם סוכו" ועל השני "ומעונתו בציון" (ככה זה ממחיש את החיבור ביניהם)

ועל אחד השברים כתוב: הרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד הנופלת.

ויש עננים - לענני הכבוד

ויש לויתן גדול

ויש עוד מלאאא קישוטים מיוחדים ב''ה😊

אבל אני אף פעם לא שבעה...

חשבתי עכשיו על לעשות אותיות גדולות כאלו בנפרד ולכתוב "בשעה שמלך המשיח בא", אבל לא יודע אם זה ישים.

אולי אפשר לשים אותם על מסגרת עם רקע של צהוב ואור (ראו באורי שזורח)

(המדרש הקצר הזה הוא תמצית העבודה שלנו בדור הזה של טרום המקדש: שעובדים בשביל המקדש ולא מחכים שיצנח, ומאידך מבינים שהשלמות שלו - הגג- השראת השכינה בו, לא תלויה בנו, וזו ענווה אמיתית ושלמה ולכן אנחנו נקראים "ענווים ענווים". ויש רצון כל כך גדול עד שקשה להאמין שהדבר העצום הזה, תכלית כל הבריאה, מתממש, ואז ההארה שזורחת)

אך אם כבר כותבים, אפשר

יֵשְׁבוּ בַסֻּכָּה לְמוֹ־אָרֶב - עם של אריות!

(הפסוק הקודם הוא "הֲתָצוּד לְלָבִיא טָרֶף וְחַיַּת כְּפִירִים תְּמַלֵּא")

איוב לח, לט - מ

לאומנים, פוליטיקאים ואחרים שרוצים לבלוט בתודעה: תהא שנת פריצה זוהרת

והכי חשוב, כנראה: תהא שנת פרנסה זמינה

וביקשת בלי "תהא שנת":

תשוקה, שייכות, פריחה זוהרת

תפילה, שירה, פתיחות זולת

תקופה של פרנסה זמינה

מהשנה של הבחירות הקודמות

תאכלו שוקולד פלוס זנגביל

תנין שבולע פטריה זוהרת

תוכי שאוכל פסטה זולה

תרצה שנעשה פוקר זבל

תהה שנת פתרון זהב

תופסת שנכנסת פה זהירות

תהא שנת פרס זכאית

תהא שנת פייס זכייה

תהא שנת פורום זורמת

פורום דתי.

זה הכי מקורי שעלה לי

זה הרמז שנתן הרבי ר' ישראל מויז'ניץ שליט"א

או שזה נוטריקון של "תתאשפז"

לא, לא כמו שחשבתם 😁

הכוונה שהקב"ה יחזור להתארח (מלשון אושפיזין) אצלנו בבית המקדש

יש חוק שקובע את המינימום,

ויש חוזי העסקה שיכולים להיות יותר טובים מהמינימום הקבוע בחוק.

זה נכון לשכר, הפרשות סוציאליות, צבירת חופשה, ולכל נושא אחר...

אז כן, לפי החוק מותר למעסיק למחוק ימי חופשה. האם זה קורה בפועל? תלוי בהסכם שלך מול המעסיק.

אבל באופן כללי החוקים נועדו לעודד אותך לנצל את ימי החופשה ולא לפדות אותם בכסף. אגב, גם חברות גדולות לא אוהבות את זה.

לפעמים בתקופות של משבר כלכלי או אין עבודה מסיבות אחרות (סטייל מה שקרה באינטל לפני שנתיים) נותנים הוראה מהכספים לכל העובדים לשרוף את ימי החופשה שלהם כדי להקטין את החובות במאזן.

זה הנושא

אבל בגילי זה באמת אחרת

אני תמיד בתנועה

לחלום

להגשים

לשפר

להתמיד

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.