יש לי חברה שהיא גם משהו בסגנון,
היא הייתה עושה דברים שמעצבנים.
ולא יכלתי לסבול אתזה.
הייה לה גם כזה: אני ואני ואני.
אבל נסתכל,
כי יש הבדל,
תלוי איך היא אומרת את: האני אני אני.
אם זה בצורה מוגזמת,זה באמת לא טוב.
אבל אם זה בצורה חמודה ולעיתים,אין בעיה,להגיד ולהרגיש את מה שאת באמת!
אז יש הבדל בין שנייהם.
את אנשים אחרים אי אפשר לשנות!
אבל מה כן אפשר לעשות? להשפיע!
אפשר לייעץ ולהדריך ולהסביר!
והכי חשוב להראות דוגמא איישית!
זה כלכך משפיע שאת לא מבינה.
אם היא חברה טובה שלך,את יכולה להשפיע עלייה ובגדול.
אבל את לא צריכה לחנך אותה,אלה בתור אחת שאוהבת אותה ודואגת לה.
מה שאני עשיתי ותמיד אמרו לי לעשות,
זה גם לדבר איתה להסביר לה.
תראי לה על מידת הענווה,אבל זה בתנאי שהיא תיקח אתזה רציני,אם היא אחת שתגיד :"מה את באה לחנך אותי?!?!?"- אז עדייף לך לא לדבר ולהציע.
ואם זה לא עוזר,
לנסות לחפש את הדברים הטובים שבה,
אותה אחת,וזה עובד!
פשוט לנסות כמה שיותר להדחייק את הרע.
שאת מתמקדת בטוב,לאט לאט כל הדברים הרעים נעלמים לך!
נגיד היא נמצאת בחדר תחשבי לך: אוקי,בסדר,אני אתן לה .כמה שהיא רוצה שתגיד אני ואני ואני...תני לה..
אז זה עושה לה טוב..תני לה..
ואת יכולה לנסות לחשוב: למה היא עושה אתזה? מה זה נותן לה? מה גורם לה להתנהג כך..
ותחשבי עלזה,ולאט לאט את תיראי,שיש לך תשובות לשאלות,והגעת לפתרון.
תנסי לחשוב:למה זה מעצבן אותי ואת האחרים?
מה גורם לי לכעוס עד כדי כך?
למה זה כלכך מטלטל אותי???
וקורה שבןאדם נופל וטועה.והיא לא מושלמת.ואף אחד.
צריך לעבוד על המידות.ומידות זו עבודה כל אחד לפי הקצב שלו.והרמה שלו.
ובסופו של דבר ,גם היא תשתפר וכולנו,וזה לא שהיא עושה מעשים רעים חלילה,ואני אפילו לא מכירה את המקרה,אני רק משערת שזה המצב..
והיא לבסוף תגיע לנקודה בחיים,עכשיו זה גיל ההתבגרות,עדיין לא בשלים מספיק,עדיין לא משופשפים,עדיין לא מגובשים בדעות..
הכל זה תהלייך....
וצריך להבין גם אותה,שזה הגיל שלכם..
ואם את חברה טובה שלה,דבור עוזר אם היא אחת שמקשבה לעצות אחרים!
בהצלחה רבה !
