לחיזוק ועידוד אפשר בשמחה לפנות אליי. מבחינתי זו הייתה תקופה קסומה, ואחת ההחלטות הכי טובות שקיבלנו כהורים.

שהייתה מנהלת פורום הריון השכן לפני כמה שנים. 

בתקווה שהכתובת עוד מעודכנת: talisapirster@gmail.com

מדור חינוך ביתי, שם זה הבית של המשפחות האלו...

והמקום לקרוא ולפגוש הורים.

לא חשבתי שאת גם פה...

רציתי לכתוב את השם שלך 

חינוך מתחיל בהבנת נפש הילד,

עד  ליצירת חווייה משפחתית מהתהליך בגידול באמונה,

שעובר על נפש הילד.

העיקר, הרבה רחמים, חסד ורחמים 

וכמובן יד נינוחה, שלווה ורגועה.

כמובן, בלי מכות, כך קיבלנו מהרב וולבה.
 

רק ילד מאוד כעסני בקיצוניות זקוק למנות אלו ,

וזה כדי להעמיד אותו במקומו ושיבוא להתחרט על דידורים אסורים,

פגיעה ולשון הרע.

והרבה הרבה נתינה נתינה נתינה ולב חן וחסד ורחמים.

הרבה מהספר "חינוך מבית אבא".

הייתי אומרת אהבה, אמון, נתינה, הבנה לנפשו.

אבל למה רחמים?

בגרות, תואר, ישיבה...

(ואפשר גם לא לעשות, לא כולם חושבים שזה הכרחי. יצא לי להכיר שתי תלמידות-בית שבמקום בגרות הקדישו את שנות העשרה שלהן לתואר באוניברסיטה הפתוחה).

וכל אחד לוקח את זה למקום שלו.

מוכנה לענות לך באישי, אם תרצי.

א. ילד לא נכנס למערכת החינוכית שיש בה הרבה השגיות, ושמדד ההצלחה בה הוא מאוד מסוים, לרוב.

ב. ילד לא מאבד את חדוות הלמידה ואת הרצון הטבעי ללמוד- כמו שלצערינו קורה הרבה מאוד בבית הספר.

ג. הורים יכולים ללמד את הילד מה שהם רוצים, לפתח לו נושאים שבכלל לא נלמדים בבית הספר, ולעשות את זה בקצב שנכון לילד.

לאאומרת שאין חסרונות, אבל אלו יתרונות בולטים, בכל מקרה.

ממליצה לך לקרוא קצת מחקרים על התפתחות והשגים של ילדים מהחינוך הביתי שמתחרים בהצלחה בהשגים של החינוך המוסדי.

גם לעולם יש כללים , וגם בבית יש כללים, חברה יש בכל מקום.

הם מתאספים כמה משפחות ללימוד ביתי?

כי אם לא-אז הם לבד. להיות עם האחים  זה לא נחשב...הם לא בני אותו גיל.

1. חברה לא חייבת להיות באותו גיל, חברה מגוונת הרבה יותר מענינת.

2 . יש מפגשים קבועים של משפחות מהחנ"ב 

וצריך לעשות איתם דברים- כנראה שלא תתיחס אליהם בחצר ןבספריה וכו'

יש אנשים בכל מקום... אבל לא חברה.

מעדיפה שהילדה שלי תהיה מדכירה פשוטה ושהיא תהיה שמחה ובריאה בנפשה מאשר שתהיה רופאה ידועה עם לב עצוב וקשיים פנימיים.

לא שכל מי שלמד במערכת החינוך יש לו חיים לא שמחים- גם הילדה שלי במערכת הזו- אבל מה שאני באה להגיד הוא שהשכלה והשג מקצועי הם אמנם תוצאות של מערכת השגית, אבל מי אמר שזה מה שאנחנו רוצים בשביל הילדים שלנו...

בסך הכל רוצים שיהיו רגועים, שמחים בעצמם ובחייהם.

מספר אחת בתחום הזה של החינוך. התייעצנו איתו במספר דברים וכן הקשבנו להמון שיעורים שלו (בערוץ 2000 באינטרנט) וראינו פשוט שיפור לטובה ברוך ה'. מומלץ מאד מאד...

תודה רבה לכל הפניות

הילדים שלי הגדולים: עולים ל: ד,ה,ו

ושני הקטנים א וגן חובה

אני רוצה להעניק להם יותר ממה שהם מקבלים 

ןלמזער את הנזקים בלשבת עד שעות מאוחרות על כיסא מבלי ללמוד שום למידה משמעותית, מבלי לקבל ולהרגיש מהי מתיקות של תורה 

אנחנו רוצים לקיים את המצווה של ללמדם תורה להשכיר מלמד קבוע שילמד את הגדולים בקבוצה את כל המשנה יבסס אותה אצלם היטב מתוך התלהבות ושמחה  ורק אח"כ יגיע איתם לגמרא- דברים שאותם הם לא מקבלים מהת"ת שנחשב לאחד מהטובים באזורינו

לגבי לימודי החול אני מרגישה שהם נלמדים בשעות מאוחרות שהם כבר מותשים ולא קולטים דבר וסתם נמשכים מעבר למה שהם צריכים. אפשר ללמדם בקצרה תוך מיקוד על החומר מבלי להימרח לא חסר ספרי לימוד

אני חושבת שניתן לחוות חיים רגועים שמחים תורניים יחד כמשפחה מבלי הלחץ של הת"ת מבלי ירידת החשיבות של התורה ומלמדיה

חינוך בחוץ יש את בית החינוך מעיינות רבי חייא, שמאוד שם דגש על נפש הילד, לימוד מתוך שמחה וחוויה. http://mrhisrael.weebly.com/

בכל מקרה בהצלחה, אמיצים!

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....