מרגישה את הגעגוע, כוספת, רוצה.
רוצה להתמלא, למלא,
להביא מכל הטוב שבי, לקבל ממך.
את החלומות שלי להפגיש עם שלך.
לספר לך שאני חולמת להיות משמעותית כאן.
לא להעביר פה סתם..
שאני רוצה להיות מחוברת לעם.
חולמת לבית פתוח לבודדים, לאנשים קשיי יום,
לשכנים שונים (אבל אחים).
חולמת שנאיר ביחד, בטוב המשותף נרבה סביבנו אהבה.
חולמת על משפחה מלוכדת ושמחה.
אני רוצה שנשתלם, שנתעצם, שנגדל.
שנעבוד אותו בשמחה.
שנעזור זה לזה לעשות רצונו באהבה.
וגם רוצה...סתם..
לספר לך איך עבר עלי היום..
ולשמוע ממך,
איך אצלך?? במה אתה עסוק עכשיו? מה טורד אותך?
לאהוב אותך בשקט, לתת בגלוי את התמיכה.
ועכשיו בחוסר, אין למי לספר את כל זה..
מפחדת ליפול לדכדוך, לעצבות.
לחפש מילוי מתכנים ריקים.
מסרטונים טיפשיים שמורידים אותי מטה, משכיחים את הבפנים.
מיציאות החוצה חסרות עניין שיסיטו את החוסר לכמה זמן.
לא רוצה לשקוע, לא רוצה להפסיק לרצות!
תבוא כבר, טוב?
לבנתיים מחזיקה, לא מרפה.
מחכה...

