בכלל,
כל ההתלבטות אתמול.
התנדבות או עבודה (ולא מבחינת כסף, מבחינה שאני צריכה שיכירו אותי שם כדי שיתנו לי לעבוד בעתיד שם..)
קיצר.
ובכלל היה לי יומיים בגן אחד מדהים. ושאלו אותי אם ארצה גם בחמישי
אבל אז חשבתי שאוותר ואלך להתנדבות.
יום רבעי בלילה, נתקעת אחת הגננות ללא סייעת, משהו דחוף..
התלבטויות. החלטתי ללכת עלזה.
הגעתי לגן קשה רצח.
קשה.
אני על 3 שעות שינה.
כמה חבר'ה ממש קשים שרק צעקות מחרידות עולם משתיקות אותם לדקת דומיה ותו לא.
ופשוט צעקתי.
מה לי וככה לצעקות?
יצאתי החוצה כמעט לבכות.
כאילו, בסדר..ברור שצריך לחנך ולצעוק. אבל רק לצעוק?!
אבל שאניי חושבת עלזה, אפילו שכבר הייתי מתוסכלת
אני חיבקתי אותו ואותה ואותו
ונתתי להם נקודות וצומי וממתק
סתם, היה קשה לי עם עצמי שאני בערך התנהלתי איתם בצעקות.
ושבכלל הרבה ילדים מקסימים ונדפקים בגלל כמה מופרעים.
וכל היום אני בבאסה שבשביל זה ויתרתי על ההתנדבות
והתקנאתי לי ממש
אבל השגחה פרטית,
בטוח היה לי שליחות לעשות שם
בכלל
שיצא אחד הילדים הקשים (אגב, שהיה ממש עך סף לעוף מהקייטנה..)
שאלתי אם הוא נהנה? ואמר,שאיתי כן.
האמא אמרה שרואים שהיה לו כיף איתי ותודה רבה לי.
יאו
זה ריגש אותי אחרי כל התיסכול שחשתי היום.
ואז נש"ק
הזה של הרכבת, כשאני מניחה ת'חפצים ועוברת הוא אומר לי- היי, תחייכי..
ולכי תסבירי לי איזה יום עברת.
אה
וקצת הרמתי את הקול על אחי ואז אחרי כמה דקות
ניגשתי אליו
והתנצלתי.
והוא התנצל
וישבתי לספר לו מה עבר עלי.
איי אני מאוהבת.
אממ
זהו נראליי
@שדות של אמת
אם מישו ששרד עד לכאן יוכל לתייג, אשמח
)
- לקראת נישואין וזוגיות