זו בדיוק הסיבה שיש מנהגי אבלות, עדה עדה כמנהגה. אחרת, פשוט נשכח שאנחנו מתאבלים, או לפחות צריכים להתאבל, על החורבן הגדול. קשה לנו אפילו לדעת כמה בהמ"ק חסר לנו. 

לא רק בט' (שבת) אלא גם בי'(הצום) 

בשלושת השבועות זה הזמן שאפשר לחשוב, ללמוד ויותר להתעניין בביהמ"ק שנחרב. וללמוד איך לרצות אותו.

איך לרצות אותו? שנבין מה הפסדנו. תלמד מלכים א', על מקדש שלמה, הפאר וההדר של המקדש והממלכה האדירה הישראלית, על המצב הרוחני העלאי של עמ"י. על הקשר הישיר עם רבש"ע, ארון הברית, השפע האדיר.

וחוץ מזה, אפשר לשמוע שירים. שיר שקט או רגוע, לא קצבי. ויש כאלו (הרה"ג דוב ליאור שליט"א, כמדומני) שמתירים לשמוע שירים עצובים, בעיקר בהקשר על ביהמ"ק אפי' בט' במנחם-אב עצמו!

בהצלחה לכולנו, ובעז"ה, המקדש, המשיח, המלוכה, הכהונה וכל הדברים הטובים שהיו ואבדו, יחזרו אלינו ונשמח בתשעה במנחם-אב!

וזו בדיוק המטרה של חז"ל, שהצער הזה יזכיר לנו קצת את שחסר לנו...

קודם כל שתדעי שאת לא היחידה שמוטרדת מהעניין... גם אני לא מתה על פרק הזמן הזה... בכל אופן-חשבתי על זה קצת, ואמרתי שזה בדיוק הזמן לנסות להעמיק את כל הקטע של החורבן, לאו דווקא במובן המילולי של לשבת ולבכות כל היום, אבל בכלל להבין את המשמעות, כי דוגרי-מלא פעמים אנחנו בכלל לא מרגישים את החוסר של בית המקדש... אני מציעה, כמו שכבר הציעו לפני כאן למעלה ללמוד על בית המקדש בתפארתו ובחורבנו, לנסוע לירושלים-פעם למנהרות הכותל, ופעם להתפלל בכותל, לנסוע לעמק צורים-מסננים שם עפר של הר הבית, ומחפשים כל מיני ממצאים ארכאולוגים, פעם את יכולה ללכת לעיר דוד, ואת מוזמנת לקרוא את הספר-"עד שינוסו הצללים" שממחיש ומתאר את סיפור החורבן... חוצמזה-זה זמן טוב להתחיל לעשות הכנות לשנה הבאה, לעטוף ספרי לימוד וכאלה, ללמוד קצת יותר טוב אנגלית ומתמטיקה לקראת שנה הבאה וכד'... את יכולה לבחור נושא שבא לך ללמוד עליו ולעשות את זה בחלק הזה של החופש, שיחסית ריק... את יכולה נגיד ללמוד היסטוריה, או על מקומות בארץ ישראל, או על צה"ל, או אם את בקטע אז אפילו כימיה או משו בסגנון... את יכולה להציב לעצמך מטרות-נגיד לעשות כל יום הליכה/ריצה/נסיעה באופניים, את יכולה לבדוק איך את בתחום הקולינרי  לבשל ארוחות שוות לכל המשפחה,  או בתחום האומנות, או כל דבר אחר... מומלץ בחום למצוא לעצמך התנדבות, וגם להתנדב יותר בבית בשטיפות כלים וכאלה... את מוזמנת לעשות סיבוב סבים-סבתות (לקבוע נגיד שאת מבקרת את סבא וסבתא שלך פעמיים בשבוע) זה  גם אחלה זמן לבלות עם אחים קטנים (אם ישלך) ולקחת אותם ליום כיף בגן חיות, או לעשות איתם פיקניק בגן סאקר. תקבעי לעצמך רשימת יעדים להגיע אליהם (נגיד ללמוד חמישים מילים בסיסיות בערבית/צרפתית/ספרדית/פורטוגזית/כל שפה אחרת) אני יודעת שחלק גדול המדברים שהצעתי זה דברים שמציעים מתחילת החופש לאנשים שלא יודעים איך לאכול חודשיים של חופש, אבל אני מרגישה ששלושת השבועות זה בדיוק הזמן לעשות חלק מהדברים האלה שתכננו לעשות בתחילת החופש, אבל הם התפספסו לנו כי היינו עסוקים ביציאות עם חברים... בכל אופן שיהיה מלא בהצלחה, ושבעזרת ה' נצליח לחוות השנה את כל תקופת בין המצרים כמשו יותר משמעותי מבחינת חורבן בית המקדש, ושבעזרת ה' בתשעה באב כבר לא נצטרך לצום כי ייבנה בית המקדש.

במקום לחשוב איך להעביר ת'זמן ולא להשתגע, אפשר לנסות לחשוב מה אפשר לעשות בזמן שיש בעקבות הסבה לאבלות-חורבן בית המקדש.

אני לא חושבת שחסר דברים...

למשל יש השבוע אוהל מחאה להפסקת הטרור מול בית ראש הממשלה.

כל יום שישי אתה יכול לקנות כמה נרות שעווה להדפיס דבר תורה יפה ללכת למרכז מסכרי ולחלק..

ללכת לכותל, להר הבית,

לבקר בציונים של גדולים...

לעשות דברים לעילוי נשמת כל הנרצחים מתחילת הגולה..

לומר תהילים..

בקיצור לקום ולפעול, רק שזה יבוא ממקום אחר..

מקווה שהבנתם...

בבקשה תבינו

-עולה על טרמפ

-אוףף, הם שומעים וואוקלי

אתה איזה שבוע בלי שירים ואז אתה עולה על טרפ בפול ווליום.. זה גם באונס וגם תענוג

למה אתם משתעממים ורוטנים על שלושת השבועות האלו??? אתם יודעים למה??? כי אתם חושבים שזה כמו עצירת הכיף והנופש בהמצע החופש וזה באמת נכון אבל צריך להפנים שמפנימים ש....לפני כמה אלפי שנים בהמ"ק נחרב!!!!! המקום הכי הכי חשוב והכי הכי קדוש והמשמעותי איננו ולמה??? כי לצערינו אנחנו......ויורדים לעומקם של הדברים ושיורדים לעומקם של הדברים אז אנכנו באמת מתאבלים ומימלא שאנחנו מתאבלים ואבלים ושקועים בתוך משמעות השבועות הללו אז אנחנו לא מרגישים את חסרונם של הנופשים והטיולים והאי שמיעת שירים ושלא נדבר על היתלוננות מעשית בכך שאין באפשרותינו לנסוע למקומות אנכנו גם לא חיייבים להראות נורא לשבור את הגרון על בכי ולהוציא את כל הכוחות והעניים במשך כל היום על ספרי חורבן ואבלות ממש ממש לא!!! אבל מישהי פה כתבה:"אך לשרוד את שלושת השבועות?" מה זה השאלה הזאת?? אולי כדאי לשאול אך בדיוק אנכנו חיים בלי בהמ"ק כבר מאות שנים???....זה שאלה של תת רמה מבלי לפגוע באמת שלא אבל קצת חשיבה זאת שאלה מוטעית מה זאת החשיבה הזאת אך "שורדים"???? למה זה בדיוק זה יוצא בהמצע החופש הגדול ופוגע לנו ובכל בתוכניות העתדיות שתכננו לאחר שנת לימודים\עבודה\....כשמגיע לנו קצת להנות אה? את התשובה הזאת אתם יכולים לענות בעצמיכם.....................חוץ מזה אפשר לעשות הרבה דברים לקרא לבשל ללמוד ליהות קצת יותר עים הילדים להיתקשר לאנשים שלא דיברת הרבה זמן ויש עוד הרבה דברים אבל כדאי שלא נשכח את המטרה האמיתית שלה נועדה שלושת השבועות להיזכר ולהיתאבל{עים זאת בקטנה] ולהיתפלל שיבוא משיח צידקנו במהרה בימינו אמן!!!! נ"ב בשלושת השבועות אפשר לצאת למקומות ולטיולים על פי ההלכה 

זה עצוב כמה שאנחנו רחוקים מה' יתברך!

הממ..תאמת שזה מ ממש קשה..בלי שירים..אבל שלושת השבועות מותר לעשות טיולים וכו רק בתישעת הימים אסור יש מחמירים שלא עושים בכל שלושת השבועות אבל אם אתה לא מהמחמירים זה סבבה אפשר לעעשות הכול..והשירים..זה כמו ששורדים את כל ספירת העומר;)

אני לא מסוגל בלי שירים וכמעט כל הזמן אני מנסה להתאפק אבל בסוף אני שומע שירים

הוא הורה לנו שמותר שירים רגילים ועצובים. העיקר שירים שלא גורמים לך לשמוח.

אבל, הוא פוסק בשבילי, ולכן זה אולי לא ממש תקף לגבייך, אם יש לך פוסקים אחרים..

מה הבעיה לשמוח?
להיפך, יש עניין לשמוח.

בבין המצרים, אין עניין להיות מדוכאים, פשוט להפחית ממה שרגילים, כדי להתעורר למה שחסר לנו!

ראי קישור

שיעור בנושא אבלות מאת הרב דביר טל בשיעור יש התייחסות גם למה שאמרתי לגבי שירים.
 

אפשר סתם ללכת להיפגש עם חברים ולשבת לדבר

יעני דברים כאלה..

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....