אפצ'י וסיפור! הדודה מיכל/מאיר שליו

בהנהלת: ענבל

מכתב פתיחה

אפצ'י וסיפור! הדודה מיכל/מאיר שליוהנסיך הקטן.

פעם הייתה ילדה בת חמשהנסיך הקטן.

היו לה אמא ואחות
ושתי רגליים יחפות
ושער שבשמש בער כמו אש.
והיו לה דובי זקן וכדורגל ישן
וכמה ספרים ואבא גם
(פעם הדובי היה שלו
אבל זה היה מזמן מזמן)

והיה לה צחוקהנסיך הקטן.

ענקי ורם
וכולם קראו לה מיכל
(חוץ מאבא שקרא לה
שדה משחת, ופרא אדם)

אמא כועסתהנסיך הקטן.

'מיכל! כל היום לטפס?
לרוץ בשדות? להרביץ לילדים?
שוב נפלת מראש העץ?
שוב קרעת את הבגדים?
די! נמאס! אפשר להתפוצץ!
שוב היא קשקשה על הארון
למה לא תשבי בשקט
ותציירי לאימוש
ציור נחמד בעיפרון?'

ומיכל?הנסיך הקטן.

מיכל טפסה על הברוש
ובדרך למטה פתחה את הראש
מיכל הרביצה בישבן
של הילד הכי יפה בגן
מיכל זרקה ביצה
על החתול של השכנים
ולאימוש היא ציירה ציור נחמד
אבל בליפסטיק אדום
על הסדינים הלבנים.

יעל, האחות של מיכלהנסיך הקטן.

גדולה ממנה בהרבה שנים
היא לא דומה לה בכלל
לא מבחוץ ולא מבפנים
היא מנומסת, היא מלובשת
ונקיה ומסודרת.
כולם קוראים לה יעלי
(חוץ מאבא
שקורא לה הגברת)
'מאז שהיא נולדה, יעלי נהדרת'
אמא אומרת

ואז היא נאנחתהנסיך הקטן.

'אבל מיכל..
מיכל היא לגמרי אחרת
תמיד עם גבס ועם יוד
חבורות ושריטות וברכיים פצועות
מי יתחתן עם בחורה
עם כל כך הרבה צלקות?'
ואבא צוחק- מיכל, בואי מכות.

הנה צילומים מאלבום התמונות:הנסיך הקטן.

יעלי במדים
חניכה מצטיינת בסיום קורס קצינות
הנה עוד תמונה מליל הסדר-
מכבי האש מורידים את מיכל מהגג.
(כל הדודות כועסות
היא הרסה לכולם את החג!)

הנה תמונה של חתונההנסיך הקטן.

יעל כל כך יפה בשמלתה הלבנה
עם הבחור שלה-המוצלח, הגבוה, היפה והחכם-
כולם שוראים לו תומר
(חוץ מאבא, שקורא לו החתן)
ותכף ומיד, אחרי חצי שנה
נולדו לה תאומים-אחו וים
ומיכל בת חמש, בסך הכל ילדה
פתאום נעשתה דודה

אמא צלצלה לכל העולםהנסיך הקטן.

וסיפרה את אותה הדברים לכולם
'כן..אני סבתא..אחו וים..
שני קילו ומאתיים גרם..
אני ויעלי בחרנו את השמות..
אחו יהיה רמטכל וגם ים ישבור לבבות..'

ולמיכל היא אמרההנסיך הקטן.

'אני מאוד מקווה
שתדעי להתנהג כמו דודה טובה.
שימי לב-
דודות לא הולכות מכות
דודות לא זורקות ביצים
דודות מתרחצות פעמיים ביום
דודות לא מטפסות על עצים.'

מיכל התיישבההנסיך הקטן.

וחשבה וחשבה
וחשבה וחשבה טחשבה וחשבה
ובסוף היא החליטה
להיות דודה טובה.
אפילו שזה קשה
אפילו שצריך להשתנות-
כי יש ילדות שנולדו דודות
ויש דודות שצריכות ללמוד

בשמלה מגוהצת ובנעלים ורודותהנסיך הקטן.

היא לקחה שיעורים מכל הדודות.
אצל הדודה חיה
היא למדה איך לתת נשיקות רטובות,
אצל הדודה נחמה
היא למדה איך לצבוט:
'לא ככה מיכל, שימי לב!
תופסים את הלחי בין שתי האצבעות
ואז להדק ולסובב
וברגע שזה הכי כואב
לשאול את הילד את מי הוא הכי אוהב'

ובכך, בכל ארוע משפחתיהנסיך הקטן.

(חתונה, ברמצווה גירושים ובריתות)
כל הילדים שיחקו מסביב
והדודה מיכל
ישבה בשולחן הדודות:
לדודה שרה
כל הידיים כואבות
הדודה חנה אומרת- אסור לבקש טובות.
לדודה רחל אף פעם אין זמן
לדודה מרים ברח הסידן,
אין יודע לאן
(חוץ מאבא שאמר שהסידן שלה עבר
ישר למח של הדודה תמר)

הדודה צילה והדודה פנינההנסיך הקטן.

לא מדברות עם הדודה מינה
הדודה שולה מראה את הורידים
וכולן ביחד
מרכלות על הדודים-

על הדוד מיקיהנסיך הקטן.

שכל הזמן שוכח
על הדוד אלי
שלא מודה שהוא קירח
על הדוד יעקב
ששוב לא הביא מתנה
על הדוד אהרן, שגר בחברון,
ושר את התקווה מתוך שינה.
ואז הן מקרבות את הראשים ולוחשות
שהדוד אפרים לובש שמלות
שהדוד יוסי נעלם בלילות
שהדוד מאיר חושב שהוא בחור צעיר
והבעיה הכי קשה, הדוד יהושע
שכל שנה מופיע עם דודה חדשה

וכולן משבחות ומציינות את מיכלהנסיך הקטן.

שהיא דודה כלכך מוצלחת
ושוב היא כבר לא הפרא אדם
וגם לא השדה משחת.
עכשיו היא הדודה של אחו וים
ויש לה מהם הרבה נחת.
היא אומרת ' ברוך השם, הקטנים גדלים'
וגם 'אלה החיים..' ו'מה לעשות'
ובמקום לטפס על עצים
עכשיו היא נותנת עצות

שנה שלימה עברההנסיך הקטן.

ומיכל כבר בת שש
דודה גמורה, ושערה
כבר לא בוער כמו אש
והיא מנשקת את אחו רטוב
וצובטת את ים בלחיים
והיא אומרת 'נו טוב..'
וסובלת על הידיים.
ועושה פרצופים ותנועות של דודה
ואומרת שהכל היה אחרת
כשהיא הייתה ילדה

אבא נבהלהנסיך הקטן.

'את כבר לא אותה מיכל!
עוד מעט תאפי עוגות
בועד למען החייל'
וכמעט התחיל לבכות.
'איפה השדה שלי שהלכה איתי מכות?
איפה הפרא אדם שטפסה על הגגות?
איפה הצחוק שלה, המתגלגל הענקי?'
וגם אמא פתאום נאנחה וחייכה
שהיא קצת מתגעגעת למיכל ההיא.

ומיכל?הנסיך הקטן.

גם לה זה לא קל.
בלילה בלילה (ההורים נוחרים)
רק היא והדובי לגמרי ערים.
ובלילה בליחה, בכל הלילות
הרוח בעצים קוראת לה לעלות
וריח של שדה אז מתגנב כמו זכרון
ומטפס ומתיישב על אדן החלון

והיא חולמת סלע וקוציםהנסיך הקטן.

מתחת לרגליים יחפות
והיא נזכרת בפרחים
בסתר נרקיסים ורקפות
והיא קופצת בן הסלעים
אל תוך צינת השלוליות.
והיא מיכל של אז והיא מיכל של שם
ומרגישה את שערה, והוא בוער ואדום וחם
ונרדמת כמו מיכל ההיא
השדה משחת והפרא אדם

וכך עבר הזמןהנסיך הקטן.

לאט לאט
כי כך חולף הזמן כשאנחנו ילדים
לא קופץ כמונו, לא רץ לא אץ
רק שט
כמו עלה במים שקטים.
ואמא אמרה יום אחד 'נמאס!
בתור דודה את ממש טובה
אבל בתור את, את נראת לי קצת עצובה.
מיכל, את לא אותה ילדה בכלל.
אולי תלכי כבר לשדה?
אולי תפלי מאיזה עץ?
עוד מעט תשכחי איך לרוץ לקפוץ ולטפס..'
'נכון מאוד!' כך אבא קרא
'אני רוצה את השדה שלי בחזרה'

הוריםשִׁירָה

למה הם חושבים לעצמם שהילדים צריכים להיות כמוהם? או כמו מה שהם רוצים שהם יהיו?

חיבקה מיכל את אמא שלההנסיך הקטן.

זרקה מהר את השמלה
חלצה את שתי הנעלים
ונשארה במכנסיים.
את אבא לרצפה הפילה
וצעקה-אתה נכנע?!
והוא, מסכן, אמר שלא
ותכף ומיד חטף מנה.
ואז את אחו ואת ים
לקחה בעגלה אל השדות
מלוכלכים חזרו שלשתם
שרוטים ומרוחים בבוץ.
והגברת יעלי ותומר החתו
ואבא ואמא והדובי גם
פצחו בצחוק גדול ורם
לא היתה כדודה מיכל מעולם!

יש דודות שמנשקותהנסיך הקטן.

ודודות שצובטות
דודות שקונות מתנות ודודות שלא מביאות
דודות מחייכות ודודות חמוצות
דודות שמנות ודודות רזות
אבל דודה שד משחת?
דודה פרא אדם?
דודה כזאת
יש רק לאחו וים

הסוףהנסיך הקטן.אחרונה

ושתדעו שהסיפור הרבה יותר חוויתי ויפה עם הציורים

זה סיפור ממש עצוב