בתורה כתוב "שום תשים עליך מלך" וחז"ל למדו "מלך ולא מלכה" זאת אומרת שיש איסור למנות אשה למלך (משיח זה מלשון משיחה = מלך שנימשח בשמן כמו דוד המלך). הרמב"ם מביא את ההלכה הזאת בהלכות מלכים פ"א ה"ה: "אין מעמידין אשה במלכות שנאמר עליך מלך ולא מלכה וכן כל משימות שבישראל אין ממנים בהם אלא איש" (בדיעבד יכולה להיות אשה מלכה כמו שלומציון המלכה, כמו שכהן יכול להיות מלך בדיעבד).

והנה השרשור - המשיח - אשה? 

והרמב"ם פסק את דברי חז"ל אלו בהלכותיו (הרמב"ם כתב הלכות מלכים כסדר, יש שכתבו פירושים עליו ויש שכתבו חיבורים דומים בעקבותיו אבל הוא המקור הראשי לפסיקה בנושאים האלה).

לגבי נבואה - נבואה היא מדרגה רוחנית, אין שום מניעה שאשה תהיה נביאה (וזו גם מדרגה שה' משרה אותה, ככה שאם אשה הגיעה אליה ודאי שזה בסדר, זה גם אחד התירוצים לשאלה שלך על זה שדבורה הייתה שופטת).

לגבי דבורה שהייתה שופטת - זו שאלה טובה על דברי הרמב"ם שבהמשך אותה ההלכה "וכן כל משימות שבישראל אין ממנים בהם אלא איש" (אני לא יודע מה המקור שלו לזה), אבל זו שאלה אחרת ממלכות.

שופט = דיין.

אם אשה פסולה להוראה אז נשאלת השאלה איך היא הורתה הלכות.

לגבי השאלה של 'המינוי' - נאמר "שופטים ושוטרים תתן לך" והרמב"ם כותב שלא ממנים נשים. דיין זה מינוי רשמי מה זה משנה אם בפועל מינו אותה או שהציבור החליט באופן ספונטני ללכת אליה לדין? (אותה שאלה אם מבינים ששופט הוא מעיין מלך זמני).

כתבתי אם אשה פסולה להוראה, זה נתון לדיון. לגבי המינוי השאלה היא לדעת הרמב"ם (שכמו שכתבתי אני לא יודע מה המקור שלו).

לענ"ד ההסבר שהכי מתיישב עם ההלכות הנ"ל (במידה ואכן צריך ליישב אותם...) הוא שאכן לא הייתה לה הסמכות לדון אבל בדינים יש אפשרות שבעלי הדין יקבלו עליהם את המשפט גם ללא הסמכות, כנ"ל לגבי ההנהגה הציבורית ע"פ הנבואה (זכור לי שהר"ן אומר כך). אולי לזה צ"ע התכוון.

יש עוד תירוצים כמו "הוראת שעה" או שהיא רק לימדה ולא ממש שפטה (קצת קשה עם פשט הפסוקים) או כמו שצ"ע כתב שהאיסור הוא במינוי דווקא ו'שופט/ת' אינו מינו (קשה לי מסברה כמו שכבר כתבתי).

בפסקה הראשונה הערתי שהשאלה נשאלת רק אם מניחים שאשה פסולה להוראה, דבר שלא מופיע במפורש בחז"ל (כתוב שכל הכשר לדון כשר להעיד וכתוב שאשה פסולה לעדות, אבל עדיין יש מקום לדון אם זה מכריח שאשה פסולה לדון) או לדעת הרמב"ם שהשווה בין איסור מינוי אשה למלכה לשאר המינויים (וכמו שכתבתי - איני יודע מה המקור שלו לזה). 

בפסקה האחרונה הבאתי עוד תירוצים לזה שדבורה שפטה למרות שתי ההנחות הנ"ל:

א. הוראת שעה - שאכן אסור לאשה לדון אבל ע"פ נבואה אפשר לעבור על איסור תורה באופן זמני וזה מה שהיה אצל דבורה.

ב. שהיא לא באמת שפטה אלא לימדה את השופטים הלכה והם אלה ששפטו.

ג. שהאיסור הוא דווקא במינוי, אבל אם היא פשוט נהייתה שופטת באופן ספונטני אז אין איסור (זה עונה רק לשאלה על איסור המינוי ולא על שאלת הפסול להוראה).

ד. וכמו שכתבתי בתגובה הראשונה - המצווה היא למנות מלך ולא מלכה, אבל בדיעבד גם אישה נחשבת למלכה. אם משליכים ממלך לשאר המינויים אז צריך לומר שגם בדיינות בדיעבד אשה נחשבת לשופטת (כנ"ל).

כל מה שהוא לא לתמיד הוא זמני.

יש איסור להוסיף או לגרוע ממצוות התורה אפילו ע"י נבואה, אבל שינוי באופן זמני הוא לא הוספה או גריעה ולכן מותר ע"פ נביא (וי"א גם שע"פ בית דין).

נביאה- "אישה נביאה"
שופטת "היא שפטה את ישראל"

הדיינות נהוגה בזכרים אז איך באמת היא שפטה ["שופט= דיין"]?

א. הדין לא נחרץ על פיה- אבל הייתה חכמה ונביאה והיו נושאים ונותנים עימה אפילו בדברים של איסור והיתר.
ב. על פיה דנים בממון קיים. יש מפרשים שאומרים שנשים כשרות לדון.



מקור- אין לי כרגע.
בלי נדר אחפש.

כי מלך ולא מלכה- זה דרשה, שכתובה כבר בגמרא (תגגלי, וייתכן שגם במדרשי תנאים מוקדמים יותר- לא בדקתי, תגגלי) 

יש הבדל איכותי משמעותי בין התפקיד של מלך לתפקיד של נביא

נביא הוא יהודי שקידש את עצמו בעבודת השם- והשם בחר בו להשרות עליו נבואה, זה יכול להיות גם איש וגם אישה, כשמשמעות התפקיד היא להדריך או לתת מוסר לאנשים בציבור. 

מלך הוא אדם שאחריותו להיות שולט על הציבור- בכוח, ויש לו אחריות לצאת למלחמות, ועוד שררות.

האמת, למה? כי זה גזרת הכתוב, כי זה גזרת מלך.

כן- השם אמר שאסור לאישה להיות מלכה על ישראל. חוקה חקקתי גזרה גזרתי,

גם אם יהיה מוכח במציאות שאישה יכולה להיות מנהלת מדינה וצבא מעולה- מלך היא לא

לגבי שופטת, מנהיגה שנבחרה על ידי העם- כמו דבורה, או כמו ראש ממשלה אישה (אני א סובלת את השיבוש הלשוני "ראשת", מחילה) - 

זה דיון הלכתי בין הפוסקים לדורותיהם (יש במחברת שלי דף מקורות... אין לי כוח לחפש - שוב, לכי ללמוד במדרשה. ) 

ה-פאקטור הוא ההסכמה של הציבור לקבל אותה עליהם כמנהיגה. (ולמרות זאת תראי שלמלחה מצא ברק- דבורה לא הנהיגה את המלחמה, ושוב- בצו השם). 

כל הלכות "לעתיד לבוא" (כלומר- הלכת שאקטואליות למעשה בימיינו, מפחיד לחשוב שאנחנו ה"עתיד לבוא" שכל הדורות חיכו לו...) - לא היו בעיסוק רב משך הגלות .

אז אפשר למצוא אליהם במספר מצומצם של מקומות:

בראשונים על הסוגיה בגמרא

בפסיקה של הרמבם- שהוא פסק גם בהלכות לעתיד לבוא

בערוך השולחן העתיד (שזה ספר לפני 2 דורות, אחרונים שמייד לפני השואה)

ובעוד אי אלו ספרים שאני לא מכירה.. .נדירים. 

אישה לא יכולה להיות שופטת בבית דין בעם ישראל, זו ההלכה, וכך נהוג.

אצל דבורה כתוב "ודבורה אישה נביאה, אשת לפידות--היא שופטה את-ישראל, בעת ההיא  והיא יושבת תחת-תומר דבורה, בין הרמה ובין בית-אל--בהר אפריים; ויעלו אליה בני ישראל, למשפט."

שני התירוצים המוכרים ביותר הם:

א. היא לא שפטה בעצמה, אלא הייתה מלמדת את הדיינים תורה.

ב. העם ביקש ממנה לשפוט והיא שפטה מדין ההסכמה ביניהם.

לפי התירוץ הראשון צריך להסביר ככה-

היא שופטה את ישראל- מכיוון שהשופטים למדו ממנה נקרא המשפט על שמה.

ויעלו אליה בני ישראל למשפט- אליה היו עולים ללמוד משפט.

לפי התירוץ השני -

היא שופטה- ממש.

ויעלו אליה בני ישראל למשפט- מכוח העובדה שהם היו עולים אליה היא שפטה אותם ממש.

שאם לא כן,לא היו באים אליה למשפט.
משמע שאין איסור מהותי.

כל פרק ד בספר שופטים עמוס פרשנים הוהתייחסות.
ממליצה לקרוא בפנים.

מקור: .שופטים ד,  ד . פירוש "שפו השופטים" שנמצא ב מקראות גדולות .

זה שהיה מצב מיוחד בעמ"י שהיו מעט ת"ח, אומר שכנראה צריך סיבה טובה ללכת אליה,

אולי כן יש איסור מהותי אלא שזה בבחינת "עת לעשות לה' "?

אי אפשר ללמוד מכאן על איסור מהותי או לא מהותי.

ועלו אליה.

עיון עמוק במפרשים ייתן תשובות בטוח.

וה' יאירנו.

כולל גם את חז"ל שאסרו על אישה להיות דיינת.

" שאם לא כן,לא היו באים אליה למשפט.
משמע שאין איסור מהותי."

זה שבאו אליה למשפט לא אומר שאין איסור מהותי בזה שאישה תהיה דיינת.

שאלתי מאיפה הבאת את הקפיצה הזו מ- באו אליה למשפט לאין איסור מהותי.

חלקתי על הסברא שהוכחת כביכול מהציטוט.

הוא לא אסר על נשים לדעת את ההלכות, או לשמש כבוררות אם יבחרו בהן לכאלו.

בגלל זה הדיוק "ויעלו אליה"- מכוח זה שהם עולים אליה היא שופטת אותם, לא כשופטת,

אלא מכוח הבחירה שלהם בה. היום זה נקרא "בוררות".

האם זה לא ראוי שאנשים יקבלו על עצמם דיינת כי הקב"ה אמר שאישה לא תהיה דיינת?
יש בזה מן האמת, אבל כמו שהביאה נפש חיה- היה מצב בעייתי באותו דור "מה תמרה צילה מועט,

כך ת"ח שבאותו דור מועטים" ולכן היו באים אליה- כי עדיף היה ללכת אל אישה שיודעת את דיני

הקב"ה ומשפטו(הקב"ה הוא מלך המשפט, זו אחת מהופעותיו בעולם) לעומת גברים שאינם יודעים

את החוקים והמשפטים של הקב"ה.

אז זה היה מצב בעייתי- אבל זה היה המצב.

לפי התירוץ השני כמובן.

כתוב בפירוש ש"ויעלו אליה בני ישראל למשפט"

נבואה זה מצב שבנפש של קרבה לה' - והענות של ה' לנביא. (בפשטי המקראות נראה שהנבואה דומה קצת למדיטציה מסוג כל שהוא) בנבואה לא חייב להיות שמקבלים מסר או שהמסר אמור להיות מסר היוצא החוצה

נשים וגברים חושבים ופועלים אחרת - אבל לכולנו יש מצווה להתקרב אל ה'. לכן נביאה זה דבר שהוא מתבקש שיהיה היות שהקרבה לה' קימת גם (ואפילו באופנים מסוימים יותר) בה

דבורה אכן שפטה את ישראל אבל צריך להוסיף 2 הסתייגויות למה שכתבת. 1 דבורה לא הייתה שליטה כי אם שופטת במובן המוכר לנו כיום של שופט (או למעשה דיין) - השלטון המדיני היה בידי הכנענים, 2 ישנה מציאות של מלכה אבל זה לא אידאלי (כמו שימ"ל הזכיר)

נ.ב. מומלץ ללמוד בהקשר הזה את המאמר השני לפרשת חוקת בליקוטי תורה - מאמר מאוד יפה שמדבר על טומאה וטהרה בהקשר "מגדרי" (יש דברים שאשה יכולה לעשות ואילו קטן לא - ולהיפך)

"האם המשיח יכול להיות מת?" זה שרשור אחר

"אם מן מתיא- כגון דניאל בגוב האריות, אם מן חייא- כגון אנא" (דברי רבי יהודה הנשיא)

כתבתי מהזיכרון. מוזמן לבדוק ולתקן

בן דוד ולא בת דוד

יש מישהי קונקרטית שאת סבורה שהיא אולי המשיח? 

לכשיתממשו הנבואות הרלוונטיות, את כבר תדעי אם העני הרוכב על החמור הוא גבר או אישה... עד אז כדאי בעיקר לעבוד על כך שנגיע למצב הזה. מי יודע - אולי בדיעבד יתגלה שאת המשיח, או לפחות בעלת חלק מרכזי בהבאתו (וזה באמת מה שחשוב...). 

האם המשיח יכול להיות חצי אשכנזי, רבע מרוקאי ורבע אתיופי? 

הנה הוכחה שאין שום חשש שנשים יערבו את הרגשות שלהם בלימוד הלכה- הנה גם בנים עושים את זה

@ארץ השוקולד

תשים לב מה שלחתי אותך לברר- 

מה הוא המשיח לפי שיטת הרמבם- כלומר לפתוח ולעיין בהלכות מלכים, ולראות שם איזה מהדרישות ממנו יכול או חייב להתקיים דווקא על ידי גבר.

האם לרמבם היה ברור שהעולם ייגאל בצורה אוטופית ? לא בטוחה, 

לשיטתו- אין בין העוהז לימות המשיח אלא שיעבוד מלכויות בלבד, כלומר עצמאות ולא יותר מזה,

וגם - שחוגגים את חנוכה כי חזרה מלכות לישראל- אבל אוי ווי איזה מלכות... 

אני לומדת מזה שייתכן שהרמבם אם הוא היה חי היום הוא היה מצטער כמונו שלא כולם דתיים, אבל --

אבל צריך לברר איזה טענות מתיישבות עם מה שהוא כתב. 

(ההערות בסוגריים זה מחשבות שלי) 

ואם יעמוד :

מלך (מלך ולא מלכה) 

מבית דויד (שאלה מעניינת- הרי אישה מתייחסת גם לבית אביה, אבל.. הפעם התחושת בטן שלי אומרת שיש שאלה פה...) 

הוגה בתורה ועוסק במצוות כדויד אביו, כפי תורה שבכתב ושבעל פה, (אין בעיה שאישה, לפחות לשיטה שאישה שלמדה תורה קיימה מצווה, וחייבת ללמוד מצוות השייכות בה) 

ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה, (בעיה לאישה מבחינת הדיון ההלכתי לכוף, לדעתי כמו שדיינת לא יכולה לכוף אלא אם הציבור קיבלו עליהם את המרות שלה.) 

ויילחם מלחמות ה' (אישה לוחמת??? או שיש לה שרת צבא מוכשרת... ) 

--הרי זה בחזקת שהוא משיח:  (האם מהלשון "שהוא" אפשר להבין הוא ולא היא? נראה לי שלא.. .זה סתם קישקושים של חוסר הבנת עברית...) 

אם עשה והצליח, וניצח כל האומות שסביביו, ובנה מקדש במקומו, וקיבץ נדחי ישראל--הרי זה משיח בוודאי.

(הל' מלכים ומלחמות פי"א הל' ח) 

כמו כשמחליטים באופן שרירותי (ושגוי) שאישה לא יכולה להיות שוחטת. דבר הנוגד משנה מפורשת הפותחת את מסכת חולין: "הכל שוחטין ושחיטתן כשרה חוץ מחרש, שוטה וקטן". 

עוד אצטט כאן רק את דברי התוס' בגיטין דף ב ע"ב, ד"ה "עד אחד נאמן באיסורין" (קמא): "ומה שאנו סומכין על הנשים בשחיטה אע"פ שאין יודעות בהלכות שחיטה - כיון שבידה ללמוד לשחוט או להשכיר לאחרים שישחטו לה, כבידהּ דמי". 

התוספות כאן לא מתייחסים רק לאמירה העקרונית שאישה יכולה לשחוט (שכן אחרת היו כותבים פשוט שמדובר באישה שיודעת הלכות שחיטה), אלא במציאות קונקרטית בימיהם - נשים שחטו (וכך מסתבר), אע"פ שלא היו בקיאות בהלכות שחיטה. 

במלים אחרות: כנראה שנשים כן מסוגלות להתמודד עם האכזריות וכו' שבשחיטה. עובדה - הן עשו את זה. 

או שהן מסוגלות להתמודד- אלא שהן עושות את זה ונפגעות מזה.

היום יש מציאות שאנשים נופלים באינטרנט- זה אומר שזה שהם עושים את זה זה הופך את זה ללא מזיק?

גם במצרים נתנו לגברים לעשות עבודת נשים ולנשים עבודת גברים- האם זה אומר שהם לא הצליחו? לא.

ככל הנראה, היו מציאויות מסויימות בעבר- חלקן טובות יותר וחלקן פחות. מהותית, לדעתי ולדעת רבותי-  צריך

להתייחס לדברי חז"ל, וללמוד מהם הדרכה ותפיסה מהותית. התפקיד של ת"ח גדולים זה לנתב את המהותיות

הזו- למציאות עצמה.

בין הלכה פסוקה (שנשים שוחטות) לבין נפילות באינטרנט. 

מאיפה המהותנות נלמדת, אם לא מההלכות? הן מתגלות לרב פלוני בחלום? הוא קיבל אותן איש מפי איש *הלכה* למשה מסיני? תמהני. 

אמרתי שהאמירה "נשים עשו את זה" לא אומרת שום דבר מהותי עליהן.

בהחלט- צריך ללמוד מההחלכות את הסוגיות המהותיות. אם אישה כשרה לשחוט- אז היא כשרה. אם לא,

אז לא- וזה אומר דבר מהותי. אם הרמ"א כותב שעדיף שנשים לא ישחטו- זה הלכה.

כך שאתה יכול לומר שזה מהותי בדיוק כמו העדות של התוספות שנשים כן נהגו לשחוט... 

אבוי. הטבע שלהן השתנה?!?!?! המהות שלהן השתנתה?!?!?! 

תשובה: א. ייתכן וזה לא קשור למהותנות, כי הלכות שחיטה והפסולים לשחיטה לא קשורים לשאלה אם הם יכולים להתמודד עם האכזריות של השחיטה או לא (וזה גם מוכח מהלכות פסוקות, כמו גדול עומד על גביו וכדו'). 

ב. אם יש איזשהו קשר למהותנות בפסיקה - הנה ראיה שגם המהות הזאת יכולה להשתנות... וממילא טענות מהותניות הן בלוף מלכתחילה. 

אחרון אחרון חביב: אני גם חושב שהלכות מלמדות על מהות. פשוט לא על מהות של דברים שבטבע, אלא על מהות של המסגרת שהמצווה מנסה לייצר (לדוגמה - בנישואין, הלכות קידושין ילמדו על המסגרת שביקשו חז"ל להעניק לאירוע, ולא על כך ש'תפקיד הגבר לשלוט ותפקיד האישה לקבל', כאילו יש איזה מין טבע הכרחי אוניברסלי כזה, שכל מי שהולכת נגדו 'לא מבינה את המהות שלה'). ממילא אמירות כמו 'נשים לא יכולות להתמודד עם (X, בנידון דידן - שחיטה)" - מעלות לי את הסעיף. כדי להגיד דבר כזה הולכים לעשות סקר ולבדוק אם נשים מסוגלות לכך או לא. הלכה לא מלמדת אותי על מהות האישה, היא מלמדת אותי איך חז"ל ביקשו לעצב את הפיקציה המשפטית שהתורה חידשה (בנידון דידן - שחיטה). 

בכל אופן - כל הדיון הזה הוא נצלו"ש. סליחה מעדן. 

שאמר שעקרונית מותר לנשים לרקוד עם ספר תורה בשמחת תורה, אבל חבל על המאבק הציבורי בנושא. 

בכל אופן לא הבנתי איך זה קשור באיזושהי צורה למשהו שכתבתי. וגם לא מה הפואנטה של הסיפור שלך. 

כי אני כנראה קשה-הבנה. 

ניהלתי דיון על מהותנות. אתה בא ומספר לי סיפור על עניינים טכניים (הציטוט המדויק של הרב ליכטנשטיין, כפי שאני מכור, הוא choose your battles - שזה בערך ההיפך המוחלט ממהותונות, ואף רחוק מהתפיסה שהצגתי לגבי מהותנות שהיא 'לגיטימית' - אני מדבר על הראוי בעיניי בלבד, כמובן). 

אז כן, עדיין קשה לי להבין כיצד זה מתקשר לדיון. 

שחיטה לנשים, משיח אישה, או מהותנות? 

לא ניהלתי ויכוח לגבי שחיטה לנשים דווקא - הבאתי את זה כדוגמה לבעיות ממשיות שמהותנות יוצרת (אפשר להגיד שנהוג שאשה לא תשחט, גם אם אין בכך איסור, וגם אם אין בזה משהו שנוגד את טבע האישה). 

לגבי משיח אישה בכלל לא הבנתי את השאלה, כפי שהסברתי לעדן. 

ומהותנות היא סוגיה פילוסופית עקרונית. נראה לי בלתי אפשרי שלא לקיים אודותיה דיון. 

כך ששוב - לא הבנתי את דבריך. 

אין לי שום עניין דווקא בשחיטת נשים; לא יודע למה חשבת שכן; כל מה שאמרתי הוא שהאמירה שאסור לנשים לשחוט מפני שזה מנוגד לנפש שלהן - היא שגויה וממילא בעייתית. 

גם רוב הגברים אינם חפצים לשחוט בכלל. זה לא אומר שום דבר על המהותנות של הגבר, פשוט שכולנו מעדיפים לא להתלכלך ולא לראות חיה סובלת. נראה לי אמירה די בנאלית. 

זה על משקל "נלחמים באלימות"... ואני תמיד חושב כשאני רואה את זה: למה, יש דרך להילחם שלא באלימות? 

(פרסמו באוניברסיטה מודעות על 'שבוע אלימות נגד נשים'. אותי זה הטריד קצת...)

את הוויכוח על נשים ושחיטה תנהל עם מי שהעלה את הסוגיא. אני חושב שאנחנו מסכימים בסוגיא הזו.

בעניין העקרוני של לימוד על מהות- אנחנו חולקים ואנחנו נפסיק לנצל"ש כאן.

בכל מקרה- כל מה שאמרתי הוא שהעובדה שמישהו עושה מעשה כלשהו לא הופכת את זה למתאים לו

או לטבע שלו ולכן זו לא ראיה על מהותיות. אם חז"ל כותבים "אין דרכה של אישה לכבוש" - יש פה

אמירה מהותנית באמירתה, במיוחד אם האמירה הזו היא הגדרה הלכתית. את תטען שזו אמירה מציאותית

ועל כן אולי יש אפילו לשאול מלכתחילה על ההלכה שמבתבססת על ההגדרה הזו.

לדעתי יש מקום לאמירות מהותיות- לדעתך אין. אשרייך, הלוואי ונגדל ונאדיר תורה ואמונה בעמ"י.

סוף דיון מבחינתי.

(ניהלתי את הוויכוח עם מי שהעלה את הסוגיה)

והסיכום של דבריך איננו מדויק, כפי שכבר הסברתי (אין לי התנגדות לאמירות מהותניות).

היא יכולה, היא לא חייבת להסכים איתך.

יש דעות שונות ביהדות על נושא התפיסה המהותית. זכותה לצדד בצד שרואה במצוות ובהלכה אמירות

פרקטיות לחלוטין. היא לא צריכה להבין כמוך(אני אישית מאמין שלתורה יש דעה מהותנית בקביעות שלה).

רק צרמה לי ההתבטאות- "את צריכה להבין".

לכאורה אם היא אשכנזית אז גם תברך 

בס"ד

בקשר לתפילין- הסיבה שנשים לא מחויבות בתפילין היא שתפילין זה מצוות עשה שהזמן גרמה, לא שום דבר שקשור לנקיות. 

נכון שצריך להיות נקיים בשביל זה אבל אל תשכח שגם נשים יכולות *הלכתית* לטבול ולהיטהר. בשום מקום לא ראיתי שאסור להניח בחלק מהימים כשבכלל לא מחויבים בזה. בימי הוסת נשים שרוצות להניח לא יניחו ובימים אחרים כן. לא מבינה איפה אתה רואה את הבעיה כשגם ההלכה לא אוסרת את זה.

אתה לא מכיר שום מצווה שאישה לא מחויבת בה ובכל זאת עושה אותה?

אני מכירה הרבה, אני עושה הרבה.

הדלקת נרות חנוכה, נטילת לולב. הדוגמאות הקלאסיות.

כי בקרב קהילות אורטודוקסיות רגילות עד ימינו תוכלי למצוא שיטות שבהן נשים יכולות ואף מקפידות על הרבה מאוד ממצוות עשה שהזמן גרמא כגון שופר, לולב, ספירת העומר ועוד. אבל תפילין לא.

יש הבדל ביניהם.

כלומר, מצד עניין של מצוות עשה שהזמן גרמא לפי הרבה שיטות אשה יכולה ולפי חלק מהשיטות גם יכולה לברך. בנוגע לתפילין נמנעו בכל הדורות- לא ללא סיבה.... ואלו שכן הניחו- או שהיו מעל הסיבה הזו, או שלא קיבלו את ההלכה והפסיקה של היהדות הרבנית.

אחפש לך את המקור. מקווה שאמצא

שו"ע:

נשים ועבדים פטורים מתפילין מפני שהוא מצות עשה שהזמן גרמא. הגה: ואם הנשים רוצין להחמיר על עצמן מוחין בידן (כל בו):

המגן אברהם שם:

(ג) מוחין - מפני שצריכין גוף נקי ונשים אינם זריזות להזהר אבל אם היו חייבים לא היו פטורין מהאי טעמא דהוי רמי אנפשייהו ומזדהרי כנ"ל דלא כעולת תמיד:

המשנה ברורה:

מוחים בידן — מפני שצריכין גוף נקי ונשים אין זריזות להזהר:

עולת התמיד: (בנוגע למיכל בת שאול שלחלק מהדעות לא מחו בה)

ד) ואם הנשים רוצין - ....צו, א) מיכל בת כושי היתה מנחת תפילין ולא מיחו בה חכמים אע"ג דבפסיקתא (רבתי כב, ה) אמרו להיפך דמיחו בה חכמים מ"מ אנן אגמרא דידן סמכינן. מיהו יש לדחות הא דלא מפרש גמרא הטעם זה משום שרוצה ליתן טעם גם לעבדים דפטורות ואי משוס טעם זה לבד היה נראה דעבדים חייבים, שהרי בודאי הם יודעים לשמרם בטהרה, ולפיכך מפרש מפני שהוא מצות עשה שהזמן גרמא, דמשו"ה גם עבדים פטורים. מיהא מהא דאמרינן דלא מיחו בה חכמים משמע דאם האשה זקנה וידעינן בה שיודעת לשמור את עצמה , דאין למחות בה, ובהאי גוונא מיירי התם:

שים לב שהשו"ע לא מחלק ועולת התמיד רק מציין שאין למחות בה וגם זה לא רק כשהיא זקנה אלא שהיא ידועה כאחת ששומרת על עצמה. 

אני לא בטוחה שזה רק עניין של גיל פיזי כי יש עוד דברים שנחשבים לחוסר נקיות ואולי לא חילקו ביניהם. 

אני באמת-באמת חושב שמהותנות (באופן שבו אתה מציג אותה) היא שטויות. ייתכן ואני צריך לעבוד על מידת הגאווה שלי. תודה על התזכורת. 

פשוט הייתי מצפה ממי שענווה בראש מעייניו, כפי שעולה מכתיבתך, שישים לב לטעותו הקשה (נשים לא רק שחטו בפועל; זו משנה מפורשת שאין עם זה שום בעיה!) ולפחות יודה ששגה, ושלפחות עניין מהותני אחד שכתב - לא מסתדר עם הנתונים. 

לתשומת לבך. 

מלבד זאת, איני חושב שנשים תינזקנה מהנחת תפילין. כפי שכתבתי - ישנה אפשרות להגיד שאסור לנשים להניח תפילין / שיש עניין שנשים לא תנחנה תפילין, גם בלי להגיד שזו פגיעה בנפש שלהן. 

זו מחלוקת ראשונים

שיטת ר' יצחק (אמורא) שמותר

וכן פוסק הראבד אם אני זוכר נכון

תראה לי בבקשה, לרגע לא אמרתי את זה.

אמרתי שהטענה "קבוצה פלונית עשתה ככה" לא אומר שזה טוב לאותה קבוצה.

סליחה אם היה בלבול.

לרגע לא אמרתי שנשים שישחטו יפגעו נפשית מזה.

(היום בעבודה מישי הצתעצבנה על המימרא הזו... חבל שלא היה לי זמן לענות לה...) 

בדיוק יש לי חלונית פתוחה פרוייקט השות.. אז חיפשתי לך- בכל ספרות חזל עלו 4 אזכורים בלבד- שלושתם לגבי אותו סיפור, הרביעי לגבי סיפור אחר-

         
    1.    תלמוד בבלי מסכת שבת פרק ב - במה מדליקין
          ... יהרג. אזל הוא ובריה טשו בי מדרשא. כל יומא הוה מייתי להו דביתהו ריפתא וכוזא דמיא וכרכי. כי תקיף גזירתא, אמר ליה לבריה: נשים דעתן קלה עליהן, דילמא מצערי לה ומגליא לן. אזלו טשו במערתא. איתרחיש ניסא איברי להו חרובא ועינא דמיא. והוו משלחי מנייהו, והוו יתבי עד צוארייהו בחלא, ...
    2.    מדרש תנחומא (ורשא) פרשת וירא
          ... הראשון ולא ביום השני כדי שלא יהו אומה"ע אומרים הממו והלך ושחט את בנו, וירא את המקום מרחוק אמר אברהם מה אעשה אם אגלה לשרה נשים דעתן קלה עליהן בדבר קטן כ"ש בדבר גדול כזה, ואם לא אגלה לה ואגבנו ממנה בעת שלא תראה אותו תהרוג את עצמה, מה עשה ...
    3.    בראשית רבתי פרשת וירא
          ... את אברהם.[עמוד 89] כב, ג וישכם אברהם בבקר. באותה שעה היה אברהם מחשב בלבו ואומר היאך אני עושה, אם אני מודיע לשרה, נשים דעתן קלה עליהן ואינן רוצות לשמוע דבר קטן כ"ש דבר גדול, ואם לא אודיענה, כיון שאינה רואה אותו תמית את עצמה, מוטב שאודיענה, מיד אמר לה ...
    4.    ילקוט שמעוני תורה פרשת וירא
          ... משרת אותו ביום ובלילה ואני היורש ורוח הקדש משיבה אותן לא זה יורש ולא זה יורש. באותה שעה הרהר בלבו אברהם אם אני מודיע לשרה נשים דעתן קלה ואם לא אודיעה ואגנבנו כיון שאינה רואה אותו תחנק את עצמה אמר לה תקני לנו מאכל ומשתה ונשמח היום אמרה ליה מה ...

אז תדביר לי אתה--- מאיפה פוסקים הלכה- מאמירה שכל כולה אגדתית?

באותו שיעור על נשים וסמכות- שאין לי כוח למצוא ולפתוח את הדף מקורות ממנו- הרבנית סיפרה שאכן היו זמנים ומקומות שהיו נשים שוחטות

למשל, כשנסעו לקיץ לבתי קיט והיו במשך השבוע רק נשים כי הגברים נשארו בעיר לעבוד- הכשירו נשים לשחוט. 

ואף אסתר הייתה בבחינת משיח בן יוסף בדורה .

ועפ"י הרמב"ם "כל אלו הדברים וכיוצא בהן לא ידע אדם איך יהיו עד שיהיו, שדברים סתומין הן אצל הנביאים, גם החכמים אין להם קבלה בדברים אלו, אלא לפי הכרע הפסוקים".

הרמבם כותב הלכות מדוייקות מי ומה הוא המשיח, בצורה שאין מה להתבלבל או לטעות בו.

יש לו כמה וכמה קווים מנחים בנושא, אמירות קונקרטיות ולא רק אמירה אמורפית "אנחנו לא יודעים מה ואיך יהיה" 

עיינתי ואחרי כל הדיון הרמב"ם חותם את דבריו בצורה מאוד ברורה.

וכו'.

זה ציוד של הרבה מאוד כסף. מתחיל במאות אלפי שקלים ונגמר במליונים.

כי מליון דאגות ירדו לי מהראש

אחר כך משנה מהיסוד את מערכת החינוך בכל המגזרים בארץ ישראל

ועל הדרך גם טרנספר מרצון והרבה הרבה התיישבות

מערכת הבריאות כנראה גם תיכנס ללוז

2. יוצר שותפות עם 'תורה בציון' שמחזיקה אברכים שהומלצו על ידי ראשי הישיבות שלהם כמסוגלים להגיע לגדולות. הייתי מדייק את הקריטריונים ומכניס סעיף עמידה בבחינות וכדומה, ומעלה את התמיכה למשכורת של ממש.

3. קרן סיוע לגאולת בתים, גאולת קרקעות, תמיכה בחוות, פיתוח יישובי קצה שלא מקבלים מספיק מענה, וגם תמיכה בגבעות ובחלוציות הבלתי פורמלית (כולל הכשרות מקצועיות). בנוגע לגבעות הייתי מציב תנאי אחד וזה ליווי וקשר עם קבוצת רבני מיינסטרים מגוונת שהייתי רותם למהלך.

4. מטפל בעצמי בכמה תחומים, ומתפתח.

לומדת במוסדות חרדיים ותמיד נמשכתי לדתל, משהו היה נשמע לי מאוזן יותר, אהבת עם ישראל, ארץ ישראל, השילוב שלהם בתורה, השמחה שראיתי שם......

מבינה מאוד מאיפה זה מגיע.....

אין פה דרך נכונה או לא נכונה, לכל נשמה יש את מה שמושך אותה, אצלי אישית כרגע הבנתי כמה דברים על הדתל ועל מגזרים בכללי אבל לא משנה מה דעתי, רק תדע שכנראה זה קורה לעוד ופשוט תבדוק עם עצמך מה בדיוק הנקודה שמושכת אותך לשם, נניח אם זה הדגש אהבת העם והארץ(כמו שהיה אצלי) פשוט תעתיק אתזה לחיים שלך...

לאידעת מזה אומר חרדי ומה נער גבעות אבל הדרך חיים שלי היא לקחת את הטוב מכל המגזרים, יכול להיות שיתאים גם לך... אם לא-יכול גם להיות שהדרך של הנשמה שלך היא באמת יותר בדרך הדתל ופחות בחרדי....

אגב, יכול להיות שדווקא בגלל שכל השנים אמרו לך שהתורה האמיתית היא אצל החרדים ולא אצל המזרוחניקים-אתה עכשיו אולי קצת בהלם שזה לא נכון ורוצה לברר את זה...

בקיצור, תנסה, הרב קוק נשמע לך דתל? תנסה ללמוד אותו, רבנים אחרים? תחפש ספרים או מאמרים ופשוט תקרא, תראה אם זה מה שהנשמה שלך חיפשה......

ובין אם כן ובין אם לא-תמיד אפשר לשלב, זה קשה מאוד ועבודת חיים אבל אתה יכול להיות עם כובע וחליפה ולאהוב את כל עם ישראל, למרות שלפעמים זה לא נראה ככה😅🫣😅

באמת בהצלחה🙏🙏

(אני צעירה ולא מעל עשרים אבל פשוט תפס אותי מאוד... לא לסקול אותי😜🫣)

הוא אולי הלך שחור לבן, וגם לא היה פתוח.

בסוף גם היום, קח את החבר'ה מחרשה - הם לא חרדים, הם שמורים כמו חרדים אבל הראש אחר

זה מגזר עם התנהלות. ושם הרב קוק לא שייך.

ומבחינת תפיסת עולם ותפיסת התורה, הרב קוק אמנם זכה לכבוד מהחזו"א שבא לפגוש אותו (החזוא את הרב קוק, ושמא היה זה הרב שך?) אבל בדעותיהם היו שונים.

נאמר כך, הרב קוק הסמיך את הרב צבי יהודה להיות אחראי על הוצאת כתביו - שכידוע הם ליקוטים מכלל פנקרי הראי"ה והכתבים שהשאיר אחריו. דהיינו הרצי"ה נחשב לממשיך בפשטות של הרב קוק.

האם הרצי"ה נחשב חרדי, ואפילו קיצוני? אני סבור שהתשובה ברורה.

אבל המחשבה של הרב קוק מאוד פתוחה ורחבה

באופן שהוא כמעט ההיפך הגמור מהקו המרכזי של הדרך החרדית של ימינו.

התשובה שלך מאוזנת ובוגרת.

תיקון קל: המגזר החרדי אוהב את העם לא פחות מהדתי לאומי. הוא פשוט מסתגר יותר מהטעמים שלו. 

זו ממש טעות לחשוב אחרת.

אבל (נקדימון), הבה לא נגרר שוב למחלוקת דאז. בבקשה. טוב?

תודה, מחמיא לי מאוד❤️😅

אני לא מדברת על אנשים אלא על המגזרים, מההיכרות שלי עם שני המגזרים-שניהם לא אוהבים במיוחד אחד את השני וזה הגיוני, הרבה פעמים כשאנחנו בטוחים בצדקת הדרך שלנו עלולים קצת לדחות את הדרך של האחר(למרות ששבעים פנים לתורה וכל הדרכים כן צודקות לאנשים שהולכים בהן...) וגם כשמחנכים ילדים צריך לחנך אותם שהדרך שלנו נכונה, אמנם לא שהדרך של השני שגויה, לכן אני גם מדברת רק על המגזר ולא על האנשים אבל בכללי-במוזגות הלימוד של שני המגזרים די מחנכים לכך שהדרך של האחר שגויה...

האנשים עצמם אוהבים אחד את השני, לפחות רובם, מי שמתייחס לואהבת לרעך כמוך יותר משהו מתייחס לצורה בה חינכו אותו....

כותבים @ ואז בצמוד אליו ובלי רווחים מתחילים לכתוב את שם המשתמש שאת רוצה לתייג. תיפתח כמו תיבה שממנה תבחרי את האחד הרצוי. @נחלת 

אמנם אני מניח שהפעם דווקא התכוונת לא באמת לתייג אותי  

לי יש מנהג, שאולי אנשים לא שמים לב, להפריד בין הקבוצות השונות בציבור החרדי כי לא כולם זהים. אני כן חושב ככלל שהציבור החרדי אוהב פחות, אבל לא דווקא במזיד, אלא פשוט כי כשנושא האהבה לא נמצא על ראש שמחתך אז זה בפועל לא באמת מתגלה. למשל, אפשר להשוות למשל מגזר כלשהו לחב"ד? נושא אהבת ישראל שם הוא כל כך חזק שזה לא מהשפה לחוץ  אלא ממש ניכר בכל המעשים.

בנוסף, לאחרונה, ההתבטאויות של מי שאמורים להיות מנהיגי הציבור ומתווי הדרך לקהל מאוד מקשים על ההבנה שאת רוצה...

מבחינתי את שלי אמרתי בהקשר הזה. לא חייבים להמשיך לדון בנקודה, ואני בהחלט מקווה שלא נתדרדר חלילה כמו בפעם ההיא. ברור לי שאת לא מסכימה עם מה שכתבתי, אז את לא חייבת להגיב אם את מוצאת לנכון.

ומה הכוונה ב"רוח הלימוד"? איך לומדים גמרא והלכה? או שאתה מתכוון לתפיסה של התורה עצמה ולאופן שהיא מתממשת בחיים.

תלך ללמוד במקום של דת"ל שמושך אותך

לא חייב שזה יהיה ה-ישיבה שלך, אפשר ערב בשבוע.

תלמד תורה במקומות שנוגעים בך ומתחברים לך. לפעמים זה אפילו לא עניין של הגדרה מגזרית אלא מי הרב הספציפי ומה רוח המקום מבחינת אווירה

מכירה איש צדיק שלמד במגוון ישיבות על ספקטרום מגזרי מאוד מאוד רחב (אני עצמי הייתי בהלם, למרות שמכירה אותו). ברובן כאיש נשוי. מבחינת מגזר שלו הוא בערך כמו הבית בו גדל, זה לא היה מתוך בלבול, אלא מתוך ללמוד תורה. גם מרבנים שהם לא רבנים שקשורים למגזר שלו.

בקיצור- לא הכל חייב להיות בתוך תבנית מוגדרת. אתה בין לבין? תלמד גם מפה וגם מפה.

לאט לאט אני מניחה שתמצא דרך שלך.

נורא קל היום לאתר, תסתכל על הדברים השונים ותראה מה משכנע אותך ולמה אתה מתחבר (אפשר לשלב כמובן)

בהצלחה רבה

יש את אתר ישיבה עם שיעורים רבים של רבנים שונים (נדמה לי בעיקר של רבני מרכז ושלוחותיה) :

https://www.yeshiva.org.il/

יש את הבית מדרש הוירטואלי של ישיבת הר עציון:

בית המדרש הוירטואלי - VBM ע"ש ישראל קושיצקי

יש את האתר YBM של ישיבת מעלה אדומים:

ישיבת מעלה אדומים | YBM - מאגר השיעורים

יש את האתר של גל עיני של הרב גינזבורג (כיוון חסידי) :

גַּל עֵינַי - השער לפנימיות התורה

יש את האתר של הרב מלמד וישיבת הר ברכה:

דף הבית - ישיבת הר ברכה

יש אתר של הרב אבינר:

הרב הגאון שלמה אבינר – שיעורי הרב שלמה אבינר

האתר של ישיבת שיח (הרב שג"ר) :

שיעורים - ישיבת שיח יצחק

אולי לדגש על לימודי אמונה ומחשבה? אולי לדרך החינוך? אולי בכלל בהקשר ישיר לעניין העם והארץ?

ברוב הישיבות הדת"ל תמצא שלומדים הכל.

הרב קוק אבל גם ברסלב וחב"ד

פסיקה של ילקוט יוסף/ שמירת שבת כהלכתה

יחלקו כבוד לרבנים חרדים

לעומת זאת, ברוב הישיבות החרדיות זה לא קיים.

לא תמצא ישיבה שלומדת הרב קוק

אפילו את ההלכות הרב מרדכי אליהו רוב החרדים הספרדים לא לומדים

וכבוד לרבנים הדת"ל. אין מה להרחיב.

תסיק כאן למה ומה זה אומר

אותם הקילקולים שראה רבי ישראל סלנט כשהקים את תנועת המוסר.

בעניין הזה המציאות מוכיחה, לצערינו, שנפש החיים טעה כשכתב שלימוד גמרא מתקן את מידותיו של האדם. תנועת המוסר צדקה.

למעשה כבר קדם הרמח"ל ותיאר במדויק בהקדמה למסילת ישרים את המצב שבו החכמים לא לומדים מוסר והבעלבתים גם לא לומדים מוסר. ללמוד על מנת לעשות.

בתחנת אוטובוס?

בתור לרופא?

באמת? 

ב. התחושות האלה עולות יותר מול צעירים וגילאי האמצע.

ג. ניתוק, בשונה מיהירות וגסות רוח, אינו מידה רעה אלא מידה עצובה. יכול להיות אדם טוב ועדין שיהיה מנותק לגמרי.

ד. האם אני מרגיש בוז וריחוק כלפיי גם בתחנת אוטובוס ובהמתנה לרופא? כן, למרבה הצער..

על כל אדם/מגזר איזשהו.

מה עולה כשרואים חילוני?

מה עולה כשרואים עץ?

האם אתם מסתכלים על הדרך שלי בעין טובה או רעה?

אז זהו- כשאני רואה חרדי שמח עם מלא חיים- אני שמח ומעריך. בדרך כלל אלה חסידים.

כשאני רואה חרדי שכלוא בתוך המגזריות שלו, או בתוך דרך שהוא לא רוצה להיות חלק ממנה, שרואים על הפרצוף שלו מלא אתכפיא- אני מרחם עליו..

ותמיד תוהה אם טוב לו באמת בדרך הזו

+ באופן כללי הגישה שלי שעדיף שכל אחד יתקן את המגזר שאליו הוא 'שייך' ולא מגזרים אחרים

אז היחס הכללי שלי הוא בעיקר 'זה עושה את החיים קלים לגור באזור שלידו יש חרדים - שטיבלך/קניית ארבעת המינים/בתי מדרש שפתוחים במשך היום וכו' '

כמו שלא עולה לי כלום עבור דת"ל או חילני

תות?

אבל נחכה לשם הרשמי כדי לוודא

60 לשעה

80 לשעה

לא כולל הפסקות אוכל

ומסעות
 

זה אכן אחד הדברים החשובים ביותר שמקבלים מהשנים היפות בתנועת הנוער. טיולים, מסעות, מחנות קיץ 

מכל דבר פה (אולי חוץ מחקלאות)

יש לי קצת ואני לאט לאט מקבל עוד.
אני לא חושב שזה סותר, 
ודווקא לפעמים זה דברים מקבילים ומשליכים אחד לשני.