בימים אלו כשבובליל ושפרה הם כבר פאסה
ואיזכור שמו של דן מנו גורם לנו לקמט את המצח במאמץ להזכר "מי זה"?
יש לנו דמויות חדשות על המסך:
מוחמד מעזה ואיברהים מעזה וגם רופא הילדים מבית החולים שיפא
מראיינות דאוגות מאמצות את כל חושיהן האימהיים תוך כדי ראיון:
אושרת קוטלר במבט מלא כאב עם דמעה שמבצבצת בקצה העין:
מוחמד, מה קורה אצלכם? הכל בסדר? איך המשפחה?
מה אתם עושים בזמן הפסקות חשמל?
איך הילדים מסתדרים?
מה אתה מסביר לילדים שלך? אה... שהישראלים מפציצים בגלל שהחמאס יורה עליהם טילים...והחמאס יורה על הישראלים טילים בגלל שהישראלים סגרו את המעברים...
מוחמד, עוד נחזור אליך בהמשך הערב, לשאול מה שלומך ומה שלום המשפחה
מוחמד..העיקר שתחזיקו מעמד.
ומיקי חיימוביץ' בראיון קורע לב עם איברהים שנפסק למגינת ליבנו בצלצולים מקוטעים של טלפון שקרס.
איברהים, איך אתם מרגישים שם...בחושך..עם ההפצצות.. מה אתם עושים בזמן הפצצה?
יש לכם מקלטים? יש לכם אוכל?
אם זה לא היה אמיתי, זה בטח היה מצחיק.
יצאנו מעזה , שמנו גבול ביננו לבינהם, אנחנו במצב מלחמה איתם, עם מי שיושב מאחורי הגדר הזו.אולי שמישהו ישים סוף לשידורי האיוולת האלו?
למה צריך לעשות כל הזמן את ההאנשה שלהם?
לא ברור לי הנסיון הזה להראות כל הזמן את הצד השני.
לפעמים לא ברור שמדובר בערוצי טלוויזיה ישראלית.
הסבל שלנו הוא מה שאמור לעניין. לא מדובר בזמן של שיחות מקדימות לשלום בו עלינו להכיר את הצד השני, לראות שהוא אדם בדיוק כמונו.
ההסתכלות הזו על הסבל של האחר, מקטינה ממידת ההזדהות עם בני עמך.
תמונה של ילדה בוכה מעזה שמככבת כל היום בדף הבית של YNET ושבאה במקום תמונה של חיילים מאובקים/בית הרוס/ ילדים משדרות שנמצאים בחרדה/מסעדות דרומיות ריקות/טורי מכוניות העושים את דרכם צפונה מעוררת תהיה גדולה לגבי מי ששם את התמונה בדף הראשון של YNET.
אנחנו במלחמה, יש לנו מטרה להפסיק את ירי הטילים, להשמיד את היכולת של החמאס.
ברור שלא כל העזתים רעים וחמאסניקים אבל כרגע הם ממש לא צריכים לעניין אותנו. יש לנו לוחמה על הקיום שלנו.
יש לנו חיילים מדהימים שנלחמים בעזה ומנסים לשקם במעט את אסון ההתנתקות (אגב האם כבר קם הפוליטיקאי שהודה שההתנתקות היתה טעות פטאלית ?)
יש לנו עורף שעומד איתן ומייחל לנצחונו של צבא הגנה לשיראל.
אז בבקשה מכם, הפסיקו לחקות את אל ג'אזירה ואל מנאר.
לא עוד מרואיינים עזתים ברשתות ישראליות רשמיות, לא עוד תמונות מעוררות רחמים שלא מעוררות את רחמינו בעמודי האינטרנט.
קטע זה נכתב לפני יומיים.
מאז נהרגו 6 חיילים מהמובחרים שבחיילנו.
אתמול התקיימו 4 הלוויות , היום התקיימה הלוויה אחת.
את מהדורת הבוקר של רשת ב' היום בבוקר בחרו להקדיש לנפגעי בית הספר מעזה.
מזל שאריה גולן דיבר עברית אחרת היה ניתן לחשוב שזו מהדורת החדשות של האיחוד האירופי.
את כל הקטע הזה ניסיתי להעלות בYNET בערוץ הדעות
וכך הם ענו לי:
אנו מודים לך על פנייתך ועל שהקדשת מזמנך לכתוב אלינו.
לאחר עיון של הגורמים המערכתיים הרלוונטיים, הוחלט שלא לפרסם מאמר זה משיקולי מערכת.
בברכה,
אבישי ב.
מחלקת שרות לקוחות
ולכן הקטע הזה ישורשר בינכם ובין חבריכם ויגיע לתפוצה רחבה, הרבה יותר מYNET דעות.
