שלום לכולם! רק רוצה להגיד משהו, בבקשה תפתחויעל
אז ככה.
שמתי לב שבהמון שירים אצל המון יוצרים כאן חוזר הקטע הזה של לזרוק את המילים על הדף ומה שיצא יצא, העיקר שזה יהיה מהלב.
אז צר לי לאכזב, ברוב השירים זה לא הולך ככה.
הי, זה שיר שלכם, תשקיעו קצת מחשבה באיך לעשות אותו יפה יותר ממה שהוא! אם חרזתם - שהחריזה תהיה זורמת. יש שירים שבהם מומלץ להקפיד על קצב ושורות קבועות ובעלות אותן הברות, שימו לב אם זה מתאים לשיר או לא. אם בחרתם משלב גבוה - לכו איתו עד הסוף! אם נמוך, אל תשלבו פתאום מילה מפוארת. היא רק תיראה לא קשורה ומגוחכת.
והכי חשוב לדעתי: פיסוק, רבותיי, פיסוק!
כשפשוט כותבים את המשפטים ברצף, זה מאבד את הטעם היפה של שיר. גם אם בחרתם בשיר עם משקלים קבועים, תפסקו אותו, תוסיפו נקודות ופסיקים ומה לא איפה שאתם צריכים ומרגישים לנכון. ועוד יותר, אם בחרתם בשיר פושט צורה בסגנון מודרני, אין לכם מושג מה פיסוק יכול לעשות לשיר! אם קשה לכם לפסק אני ממליצה מאד לקרוא יהודה עמיחי, אחד המפסקים הטובים....
והי, הכי הכי חשוב יותר מכל מה שאמרתי:
תהיו גאים בשיר שלכם.
הוא אתם והוא יפהיפה גם אם לא נראה לכם, ואם תרשו לי להיות קצת לא מנומסת - אם הוא נראה לכם לא יפה, שפרו אותו.

זהו, אני אשמח לשמוע אם מישהו קרא או הפנים או גם וגם.
בהצלחה לכולנו!
מקפיצהאור מ
|מהנהן ומסכים לכל מילה|
((חברים, שכחנו כאן את המובן, יצירה, אומנות,כי אין פיסבוק

יצירה מבתת את יצר הכותב(וגם שגיעות כתיב)

אנחנו בפורום שירה, אף אחד כאן לא מגיש עבודת גמר

אני לא מדבר על זילזול ביצירה(חס"ו...)

אז מיצטער להרוס את הכיף

ברגע שאתה מציב גבולות- אתה הופך ללא רלבנטי לחלק מהאנשים!(תיראו לאן הגיעו פורום יוצרים ופסיפס אם כול הרפים והרמה שלהם....)

 

(נקודה למחשבה- אולי ביגלל כל הרצון לסדר, התגובות כאן(לפחות כשהייתי פעיל- אולי גם היום) הם, יפה, מרגש, נחמד, לא מהלב, לא תודה אמיתית על צוהר חדש לעולם קסום)

לא מסכימה.יעל
אמנם זה בהחלט לא עבודת גמר ולא ספר שירה וגם לא תקפתי אף אחד. זו בסך הכל המלצה לשיפור אצל רובנו.
מה זאת אומרת שברגע שמציבים גבולות הופכים ללא רלוונטיים לחלק מהכותבים? אין אדם שלא מסוגל להשתנות ולהשתפר...
אני לא מזלזלת באף יצירה, רק אומרת איך נראה שיר אידיאלי, וזה ממש לא אומר שכולם יראו אותו דבר ויספגו תגובות חדגוניות. הפוך לגמרי! ככל שהשיר עשיר יותר ובנוי טוב יותר הוא מכיל יותר, ובהכרח מדהים יותר.
קפיץיעל


כתם דיו
מאוד מאוד מסכימה.

ככה הפסקתי לנסות לכתוב שירים. אני לא טובה בזה, והנסיון הכושל לבטא את הרגש דרך יצירה עלובה סתם תיסכל אותי.
נראה לי פשוט שבשונה מכל אומנות מסוג אחר (ציור, שירה, ריקוד..)
בכתיבה הרבה יותר קיים המקום של כתיבה לא-לשם היצירה.
סוף סוף קצת כנותרב מג של מילים
דווקא את סבבה
מדהים שכאלה שהרבה פחות ממך
עוד לא קלטו אתזה.
מסכימה לגמרי.קפיץ

הייתי בפורומים אחרים-ועל דברים כמו שמעלים לכאן לא היו חוסכים תגובות לא נחמדות.

פה יש מאוד מקום של פרגון לכל דבר, אבל זה לא נותן להתקדם לשום מקום. 

בתכל'ס, יש פה כמה אנשים שכותבים מדהים, אבל רוב הפורום ברמה די נמוכה, ובתור כותבת, ובטח שבתור קוראת, זה מציק.

הפורום נועד לתת במה לכתיבה חופשית.ענבל
בס"ד

שאפרש את המילה חופשית?

זה היופי בפורום הזה לעומת הפורומים שאת מדברת עליהם.
זה מקום שאפשר לשתף בו כתיבה גם אם היא לא אלתרמן הבא.
כן, גם אני לא כותבת מדהים, גם אני כותבת מהלב ושונאת לשפר שירים שלי כי זה מרגיש לי שהכי אמיתי זה מה שבא מהלב, ואני לא הולכת להתנצל על שפרסמתי פה שירים בעבר (הייתי מפרסמת עוד אבל לצערי אני בתקופת יובש ממש ארוכה).
הפורום הוא במה לכולם. מי שמציק לו לא חייב לקרוא הכל..
כיף לראות שעוד חושבים כמונירב מג של מילים
אולי זה המקום באמת להחיות את הפורום הסגור
או לפתוח לו מתחרה.
עוד קפיץ! שכולם יקראו בבקשהיעל


קפיץ! חשוב ליקרוא את התגובות, הן נוגעות לכולנו.כי אין פיסבוק

אסור שיהיה הגבלות לפורום,

לכו הכי רחוק שאתם יכולים,

תיכתבו את השירים שאתם הכי אוהבים,

תוהבו את עצמיכים, ולפחות אצלי, עצמי זה לא תמיד בגבולות השיר האולתימתיבי.

ואנחנו לא רוצים להפחיד אנשים אחרים שיבהלו מהדרישות,  אנחנו כאן בישביל כול אוהבי השירה,

בכול הסיגנונות.

תיצרו בלי גבולות, בלי להישמע לכללים של אף אחד,

כי זה המקום להישתפר

זה המקום ליטעות,

זה המקום להתחיל מחדש(ולא רק לכותבי שירה מנוסים)

זה המקום לקבל פירגון, וחשוב מיזה, ביקורת.

זה המקום שלנו לנסות להוציא יצירות יפות

זה המקום לשפר שגיעות כתיב(ליפעמיםקורץ)

זה המקום שלנו לחפס סיגנון אישי

ואני חושב שכל אחד יכול ליכתוב כאן

בלי קשר לרמתו

ניסיונו

וקישרונו

פשוט כי זה המקום לשירה.

 

(מיצטער על הפטוס, כבר הייתי בשוונג...)

 

 

^^^ סליחה, אני מאוד לא מסכימה עם הפותחתיום מבולבל
כמו שאמרו כאן לפני, וותיקים וטובים ממני-
בשביל זה הפורום נועד, שכל אחד ישים את יצירתו, ככה, אם הוא רוצה משופצת- ולפעמים- דווקא הכי כיף להגיש חם...
שנינו אומרים את אותם דבריםרב מג של מילים
רק שאת לא מבינה שזה אבוד מראש
והבסיס של שנינו לבית הדבר שונה לחלוטין

מכירה את המושג "הלכה ואין דורשים אותה ברבים"
אותו דבר
בדיוק.
וכמובן שגם אם לא, מותר ואף רצוי שתפרסמו כאן בכל זאתיוני
ותהיו פתוחים לביקורת בונה, לעזרה מאלו שכן יודעים לפסק ומאלו שיגידו לכם שהשיר יפה רק כדי להחליף מילה x במילה y בשביל שיתחרז נכון ושכדאי לרדת שורה פה ולא שם..

כי אם לא, איך תלמדו?


אל תתביישו
אבל גם תהיו פתוחים לביקורת בונה.
בדיוק!יעל


אני מאוד מסכים ואני מאוד לאנפתלי הדג
אני מאוד מסכים: כי לשירה, כמו בכל אמנות, יש את הכלים שלה שאיתם משחקים ואת הגבולות שלה שאיתם יוצרים. שירה (בטח שירה מודרנית) היא כל-כולה משחק בגבולות. זה כולל גם רחוביות או ויתור על פיסוק לפעמים, זה כולל שבירה של כלג בולא פשר ישא תיכולה לחשוב עליו, אברי בורדר יו כן ת'ינק אוף. החלק החשוב, ההכרחי, שוב, כמו בכל אמנות, הוא המודעות – מודעות לeמה ולaמה אני עושה, ומה זה אומר בעצם (ונראה שזה מה שתייה וצור מתכננים לבשל למפגש הקרוב, אבל לצערי וכו').

מאידך, הגבולות הם כלים, ושירה היא אורות לא פחות משהיא כלים (ולא נתחיל לריב על מינונים פה, למרות שזו המריבה הנצחית של המשוררים). אז ימחלו לי כל פנאטי הערוץ, או כל מיני אנשים חכמים וידועים – אצ"ג לא עושה לי את זה, ולמרות שאבחר באלתרמן על זך בכל יום טוב, דעתי הענייה נוטה לצד שלו בויכוח על השירה העברית.

אבל איך לומדים, יעל. עם גישה כזאת, איך תסתכלי על השירים הישנים שלך? כזבל? ודאי שהם לא כאלה. כשאנשים באים עם תודעת לימוד, עם רצון להשתפר (ולא, לא תודעת פריקה, אלא הבנה שיש פה אמנות ויש מה ללמוד – אפילו כדי להיות פורקים מוצלחים יותר), ומניסים אותם עם ערימת כלים שמכבה כל ניצוץ אור (וקל וחומר עם אמירות יהירות ובלתי מבוססות על כשרון עלום כלשהו), איך הם ילמדו? איך הם יהפכו להיות הדברים שאת רוצה, והם רוצים, שהם יהיו?
(רק אציין-ענבל
בס"ד

אף אחד פה לא רוצה להפוך להיות מה שאחרים רוצים שהוא יהיה. כל אחד מאיתנו רוצה להיות הוא עצמו. לא מן הנמנע שלא נהפוך להיות משוררים דגולים, אבל אבוי לנו אם גם לא ייתנו לנו לכתוב כרצוננו.
זאת לא צריכה להיות שירה מדהימה, זאת צריכה להיות שירה שנוגעת ולגעת אפשר גם אם מבחינה ספרותית לא כותבים מדהים.)
(אני מקבל לחלוטיןנפתלי הדג
אבל לדעתי, הפורום הזה, כחלק מפסיפס, הוא בסופו של דבר מקום לאמנות. אדם לא צריך לכתוב איך שהוא אמור לכתוב. כתיבה לאחר רכישת כלים היא לא כתיבה נכונה יותר מכתיבה פשוטה, אני חושב שזהו פשוט ההבדל בין מעשה – בעל משמעות ככל שיהיה – לאמנות. בעיני זהו מקום לאמנות, גם אם אחת חופשית במיוחד ועם גבולות גמישים במיוחד.)
(הפורום הזה הוא מקום לפרוזה וכתיבה חופשית.ענבל
בס"ד

פסיפס הוא מקום לסינון שירים.
אני מסכימה איתכם שלא כל שיר כדאי שייכתב פה ושצריכה להיות רמה כלשהי לשירים פה אבל אני לא חושבת שהרמה צריכה להיות כמו בפסיפס.
אנחנו לא אמנים דגולים, חלקנו לא מתקרבים לזה, ובכל זאת אני חושבת שגם בשירים שלנו אפשר למצוא קסם. ברור ששיר שילד כותב פחות כדאי שיפורסם פה, אבל שירים סבירים שבסה"כ אפשר לקרוא אותם בלי לסבול יותר מדי, אני לא רואה סיבה למה לא לפרסמם פה.
אבל אם ככה חושבים פה אז זה גם בסדר ולגיטימי, תמיד יש את נסיו"פ..)
(אני ממש לא מדבר על רמהנפתלי הדג
אני מדבר על מה אנחנו עושים, ולאן אנחנו שואפים. לא איך אנחנו עושים אותו.
לא צריך להיות צייר טוב במיוחד כדי לפרסם בפורום ציור, אבל אף אחד לא יפרסם שם שרטוטי אימוג'ים שהוא שרטט בשיעור מתמטיקה משעמם במיוחד.)
(עם זה אני מסכימה אבל זאת לא הייתה הרוח שעלתה מהשרשור.)ענבל
(ולכן פתחתי במה שפתחתי בהודעה הראשונהנפתלי הדג
וכתבתי מה שכתבתי בשרשור במקביל בנסיופ)
(שם לא הסתכלתי.. אבל סבבה. תודה )ענבל
ייקח לי זמן לגבש דעה אחרי הדברים שכתבתיעל

אבל בקשר לסוף -

נו, באמת. לא התכוונתי שכולם יתחילו את השיר הראשון והשני והשלישי שלהם ברמה של רחל, אלא שהשיר המאה לא יהיה ברמה של הראשון. או השיר האלף, לא משנה; רק שיהיה ברור איך שיר צריך ויכול להיראות. כמובן, היופי בשירה המודרנית הוא הגמישות שלה והמשחק האינסופי, אבל ברור לך שלא כל רצף מילים הוא שיר.

שמעתי או קראתי פעם דעה של מישהו, מפורסם דווקא, אני לא זוכרת מי ואיפה: בעולם הזה כל מי שמצליח לכתוב משפט נכון תחבירית ובלי שגיאות כתיב הופך מיד להוגה דעות ומשורר.

וזה נכון כמה שזה כואב.

 

(רק להבהרה, בעקבות הדיון הנרחב בנסיו"פ: אני אומרת את זה גם ובעיקר על עצמי, אני לא תופסת מעצמי כלום ואין פה שום התנשאות בשום דרך. כן?)

בהצלחה עם זה, אשמח לשמוע מסקנות כמובןנפתלי הדגאחרונה
(לא חשדתי לרגע אבל תמיד צריך להזהר מזה)
חתולים נגד טיליםחתול זמני
עבר עריכה על ידי חתול זמני בתאריך ז' באייר תשפ"ו 18:04

חָתוּלוֹ הַשָּחוֹר־לָבָן
מִסְתַָּתֵר מִתַּחַת לִמכוֹנִית
יְלָלוֹת בְּנִיב בִּלְתִּי־מוּבַן
מַפְעִילוֹת אִינְסְטִינְקְט יָשָן

 

וְאַז שְרִיקָה
וְאַז בְּרֳקִים
שֶאֵינַם מַתְאִימִים‏ לַחֲתוּלִים.
לַחֲתוּלִים אֵין מַסְבִּירִים מַדּוּעַ רָבִים הַאֲנָשִים.

 

אף שחָתוּלוֹ הַשְּמַנְמַן
הֵחֵל מַסְכִּים לְלִטּוּפִים
בֵּין הַדְּחִיפוֹת בַּמַּדְרְגוֹת
נִרְאֶה שֶהַשְּכֵנִים
כְּבַר אֵינַם מַבִּיטִים בּוֹ.

נא לאמר לחתול לא להתייאש מלטיפות. לקוות להן. לחלוםנחלת

עליהן, הן עוד תבואנה....

 

עוד יחזור הניגון.....

יש לי שיר כזה מימות עברוחתול זמני

אתה מזכיר לי חתול רחוב

כזה שקופץ כשמתקרבים אליו

כזה שלא צריך שישמרו עליו

כזה שמסרב לבטוח

גם לא בי

גם לא בי

 

תן לי ללטף אותך

את חצי האוזן שנותרה לך

מבטיחה שלא אפגע בך

אולי יום אחד תסכים

לבטוח בי

לבטוח בי

 

אטווה לך שירים שמחים

נחבוש יחדיו את הפצעים

נבכה הכל החוצה

אם תבטח בי

אם תבטח בי

רק אם תסכים

לבטוח בי

לבטוח בי.

 

היו ימים.

מענייןהבדידות

נושא השיר הוא אתה?

השירים שלך מלווים אותך לאורך זמן?

אתה מתנסה בסוגים נוספים של כתיבה יוצרת?

כן, כן וכן.חתול זמני

אני פחות טוב בפרוזה ועוד פחות בכתיבה ארוכה / המשכים, אבל היו לי כמה חיבורים טובים.

מעדיף שירה.

"פחות טוב"הבדידות

או "פחות אוהב"?

אתה כותב רק לפה או רק למגירה או משתף גם בפורומים אחרים?

הממ.חתול זמני

קל לי יותר לבטא את עצמי בשירה ואני אוהב את התמציתיות שלה.

אבל כאמור, היו לי כמה קטעים בודדים שאינם שירה שכתבתי, שכן מצאו חן בעיניי.

בעבר שיתפתי ב־tale.co.il אך האתר נסגר.

יש לי כמה חיבורים פה ושם בוואטפד ובאתר החדש chapter.co.il, מעבר לזה לא.

ואיזה שירה אתה קורא?הבדידות

אתה חושב שאתה מצליח לבטא את עצמך בתמציתיות של השירים שאתה כותב בצורה טובה גם לאחרים כמו לעצמך?

אתה משתף גם אנשים שמכירים אותך?

עברית מכמה סוגים.חתול זמני

אני אוהב שירה עברית של דור האמצע (פוסט־אלתרמן כזה). נניח נתן זך, אברהם חלפי, זלדה, כאלה.

גם פיוטי אשכנז.

גם שירים יפניים מסוימים (בעיקר אינדי מלודי, לפעמים יש מילים מעניינות).

נראה לי שרוב ככל השירים שלי מובנים למדי. יש כמה אזוטריים. מדי פעם אני שואל את מר AI מה הוא חושב (עוזר לי לנתח ולרכז את המחשבות בדיעבד), ובדרך־כלל זה קולע.

אנשים לא כל־כך מכירים אותי.

הבדידות

יפה.

ואנשים שקוראים אותך להרגשתך יותר מכירים אותך?

ייתכן,חתול זמני

אם כי, באופן כללי, איני מרגיש בנוח עם זה מכירים אותי.

למה לא מרגיש בנוח?הבדידות
אז למה בכל זאת אתה משתף?הבדידות
כי זה מאוד יפה לדעתי.חתול זמני
אבל אתה לא משתף רק שירההבדידות
תפסת אותי. אני חתול ערמומי ומלא סתירות.חתול זמני
אתה גם פצל"ש?הבדידות
בערך,חתול זמני

במקור הייתי @אחו אבל העברתי את הפעילות לכאן.

והרגשת צורך להמציא את עצמך מחדש?הבדידות

לעזאזל אני מרגיש כמו פסיכולוג חחחח

לא,חתול זמני

פשוט פרשתי וכיוון שלא יכולתי להתחבר לאחו, חזרתי כחתול זמני.

אז כאילו מוטיב החתול סתם שולי?הבדידות
מרכזי מאוד.חתול זמני
והיית חתול גם שהיית אחו?הבדידות
הייתי חתול.חתול זמני
טוב הבדידות

תמשיך לכתוב ולשתף ולגלות דברים על עצמך

אשקול זאת.חתול זמני
אולי אי הנעימות תפחתהבדידות
אין בזה נכון ולא נכון.חתול זמני
יש בזה קורה ולא קורההבדידותאחרונה
איזה חזקקקתמימלה..?

וואו, מהמם, כואב מאוד, נוגע, מחזק...

פרסמנו דירהנחלת

באתר יד שניה

במדור 

דירה להשכיר

מסיבות מובנות

העדפנו בנות

ומייד קיבלנו

נזיפה חמורה

ה     ד      ר     ה!

 

הממ....

יש חובות להחזיר

המצב לא  שפיר

אין ברירה,

בא נעשה רשימה.

 

ראשונה היתה לי

אחריה היה צליל

הוא תובל

היא יובל

היא דניאל

(עם הכלבה גבריאל)

שתי חן

שני חן

(לא ביחד)

היא ריף

הוא אגם

היא אזוב

הוא נרקיס

גם היא.

(הגדיל לעשות

בחור בשם דין

שביקש אם אפשר עוד קצת להמתין

עד שבן זוגו (בחור בשם קים)

יספיק להגיע מסין.....)

 

כשעברנו שנית

על כל הרשימה

נתקפנו בכאב ראש

איום ונורא,

לא הצלחנו פשוט

להבין,

מי הוא מה

 

עכשיו בדירה

זוג מקסים ממוסקבה;

הוא אברשה היא מאשה

לחתול קוראים סשה

החתולה היא נטאשה

וזו הבוחשת ב kasha

היא כמובן ...

סבתא באשה!

 

הם חזרו בתשובה

לפני פחות משנה

ומקפידים על מצוות בהידור.

וכדי לקיים זריזין מקדימין

הקימו סוכה באלול...

 

יציבה

חזקה

(היתה שם סופה!)

לא תימוט

לא תיפול

לעולם!

 

מהמםם!!תמימלה..?אחרונה

החרוזים מדויקים, הסיפור חמוד מאוד, קליל ופשוט כיף לקרוא אותו...

לזכרנחלת

הוא נפל לאחור

שערו התמזג עם חולות

ועיניו הפקוחות

מעולם לא היו כה כחולות

כששמים ירדו לקראתו

 

לשמו היה צליל של

מים חיים וצלילות ופכפוך ושמחה

כך בדיוק 

הוא היה.

 

נער חלום

איש של אמת

איכותי ויפה וענוו

לא מאמינה

לא ייתכן

שהוא מת.

 

לאחר 120

משתוקקת לפגוש

את אמי, את אבי ושלוש חברות, 

מגיעים בשמחה לקראתי

 

ואותך

בארי.

מרגשליפא העגלוןאחרונה
סטנדרליפא העגלון

עַל הַסְּטֶנְדֶּר יוֹרֵד לֵיל הַסְּתָיו

מַצִּית כּוֹכָבַי

כּוֹכְבֵי מָרוֹם וְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם

מְצִיצִים בּוֹ, מְעַלְעֵלִים

בְּדַפֵּי הַצָּהֹב הַצָּהֹב הַזֶּה

בָּאוֹתִיּוֹת הַקְּטַנּוֹת


לֹא כּוֹכָב, לֹא חֲצִי סַהַר

רַק עַב חוֹלֵף

בְּשָׁמֶיךָ

אל תשפטו 2תמימלה..?

בניגוד למקרה ביום הזיכרון-מה שאני אכתוב עכשיו לא טלטל רק אותי אלא את כל המדינה ואני לא מדברת על הרצח של ההורים, שם ככולם היו בצד שלי, אני מדברת על מקרה אחר, בו אני הייתי השנואה, זו שעשתה משהו לא בסדר, אותי כולם שנאו ואפילו לא ידעו מזה...

אתם בטח זוכרים את המקרה בו כל הרשת הזדעזעה מבחורה חרדית שזרקה אבנים על חייל ופצעה אותו ברמה בינונית, עוד יותר הזדעזעו מכך שאפילו לא עצרו אותה, סיכמו את המקרה בכך שהיא קטינה ואסור לעצור אותה, אז התעצבנו עוד יותר, הדתי לאומי צעקו שאותם אין בעיה לעצור כשהם סך הכל רוצים לעלות להר הבית או להתיישב בכל חלקי ארץ ישראל השלמה, החילוני פשוט התעצבנו על החרדים והדתיים וכולם, אף אחד לא ידע מי הבחורה שזרקה את האבנים וצעקה "תעוף מפה" אף אחד לא יודע אבל זו הייתי אני...

זה היה לפני שנה, כשעוד היינו, יאיר ואני בבית של דודה שלנו. בכסלו של כיתה י' היו לי סיוטים, הישיבה של יאיר עברה מבנה למודיעין עילית ופשוט רעדתי מפחד שיקרה לו משהו כשהוא רחוק ממני, כל כך פחדתי ששלוש פעמים בשבוע אחרי הלימודים הייתי נוסעת למודיעין עילית, עובדת שם בחנות בגדים אחת שקרובה לישיבה שלו והיינו חוזרים הביתה ביחד, באחד הימים בהם חזרתי לבית ישירות מהסמינר ולא עברתי דרכו-ראיתי את החייל, היה נראה שהוא מחפש משהו, הוא הסתכל על הדלתות של הבתים וחיפש שם מסוים, אז כל הגוף שלי התחיל לרעוד, הרגשתי כאילו חזרתי אחורה בזמן למתי שדודה שלי הגיעה אלינו הביתה בליווי שני שוטרים ועובדת סוציאלית שבישרו ליאיר ולי שאין לנו הורים, זעם עצום עלה בי, אני אפילו לא יודעת כלפי מי, רק ידעתי שאני ממש לא מוכנה שהוא יוגיע לאף אחד שהחיים שלא השתנו, ניגשתי אליו בריצה ושאלתי מה הוא מחפש, הוא ענה שאת משפחת מאיר, אני שמעתי המשפחה של יאיר, "לא!! תלך מפה!! אל תתקרב לפה יותר!!" צרחתי עליו בקול כזה שכל הרחוב שמע, הוא היה ממש נבוך, לא הבין מי אני ומאיפה נפלתי עליו, "לך מפה, לא הבנת? לך!!" שאגתי שוב וכשהוא עוד לא הבין-הרמתי אבן וזרקתי לעברו את כל הכעס שלי כלפי העולם, את כל התסכול שלי על מי שלא שמר על ההורים ואת כל הפחד שלי שנשארתי בודדה, בשלב הזה ירדו כמה אנשים לרחוב, דודים שלי היו חלק מהם, דודה שלי העלתה אותי הביתה, ודוד שלי חבש את החייל וניסה להסביר לו ממה נבע הכעס-למרות שגם הוא לא ממש הבין, השוטרים שהגיעו יחד עם האמבולנס הבינו את המצב ואמרו שיחזרו מחר-אחרי שהעניין יובהר טוב יותר, אני באותו הזמן הייתי במיטה, לא מצליחה להפסיק לבכות במשך שעות, כל הזמן הזה הייתי בטוחה שיאיר נמצא עם ההורים למעלה בגן עדן ורק אני נשארתי לבד בעולם הזה... הדבר היחיד שהרגיע אותי היה יאיר שהזדרז לחזור מהישיבה אחרי שדודה שלנו הלחיצה אותו שיבוא כבר כי אני לא מפסיקה למלמל שהוא מת, כשראיתי אותו פשוט קרסתי, הסברתי לו בגמגום מה קרה, שפחדתי שזה הוא, שזרקתי על חייל אבן, שאני מפחדת עכשיו שקרה לחייל משהו, הוא הרגיע אותי, שיקר שהוא יודע שהחייל בסדר גמור ורק ביקש שאירגע ואולי גם אלך לישון, כשנרדמתי הוא סיפר לדודים שלנו מה העניין, נסע למשטרה להסביר ופשוט סידר את כל מה שאני בלגנתי, כשקמתי הוא כבר היה יחד איתי בחדר והציע שנצא לטיול בצפון, נסענו יחד באוטובוס לכינרת, דיברנו במשך שעות, סיכמנו שמהיום הוא יתקשר אליי כל הפסקת צהריים סתם כדי להגיד שהוא בסדר וסיימנו את היום בצחוק שאני מכינה אותו למה שיקרה כשיתחתן, כשחזרנו לבית של הדודים הגיעו שוטרים לחקור אותי, אמרתי להם את כל האמת, שאני מצטערת וזו ממש לא הייתה הכוונה, שאני מוכנה כמובן לפצות את החייל כספית אבל הם אמרו שהחייל שמע את הסיפור והבין והם הגיעו רק כדי לשמוע ממני את הגרסה שהייתה די תואמת למה שיאיר מסר להם יום קודם אבל בסדר... הבעיה לא הייתה זו כמו שאפילו בסמינר שלי דיברו על זה גם שבוע אחרי, אף אחד לא ידע את הסיבה האמיתית לזריקת האבן, העדפנו לשמור את זה ככה, בדיעבד אולי זו הייתה טעות אבל אין מה לעשות עכשיו, אולי חוץ מלכתוב את זה... אז אני חלילה לא אומרת שזה בסדר להכות חיילים, אני כן אומרת שלפני שאתם מעבירים ידיעה או ממהרים לתת את חוות דעתכם על משהו-תחשבו האם זה באמת נצרך, האם זה יוסיף לעולם אהבה או שנאה והאם הייתם רוצים שבמידה וזה היה קורה לכם-כל העולם היה מדבר עליכם כמו על פושעים בלי שתוכלו לומר את האמת...

 

(הסיפור לא אמיתי, המסר כן!)

אני מת על הסדרה הזאת זה מרתק.חתול זמני
🙏🙏תמימלה..?

ממש משמח לשמוע, תודה רבה🙏

וואי אמאלה... זה ככ נוגע וכואב. אשרייך!!טאטע מלך העולם
תודה🙏תמימלה..?אחרונה

שמחה שהתחברת

אל תשפטו!תמימלה..?

אתם, שראיתם בחורה רצה בדיוק כשמתחילה הצפירה לזכר חללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה, אתם, שהתחלתם לצקצק בלשון, אולי גם לומר "החרדים האלו" או "מי שלא מכיר את הפחד הזה לא אמור לגור פה" ו"הם הרי לא משייכים את עצמם למדינה"-תפסיקו, אתם לא יודעים את הסיפור...

אם הייתי אומרת לכם שההורים שלי נרצחו בפיגוע לפני שלוש שנים וחצי והסיבה שרצתי עכשיו היא כדי להגיע לאח שלי התאום, הוא אמנם גדול ממני בחמש דקות אבל מאז הפיגוע הדאגה עליו עברה אליי, אתמול הוא חזר מהישיבה, אמר שהוא לא רוצה להיות שם ביום הזיכרון, שאלתי אם הוא רוצה שנלך לטקס, הוא גמגם משהו על הכובע והחליפה והחולצה הלבנה ואמר שהוא לא רוצה, בצפירה של הערב אמרנו יחד תהילים בבית, אחרי כמה דקות יאיר הלך כבר לישון, אני נשארתי בסלון ללמוד למבחן מתכונת שיש לי מחר כי לא חשבו שיש בעיה לקבוע אותה דווקא ביום הזה... כמעט ולא ישנתי בלילה, מפחדת מהחלומות שיגיעו, האמת שיותר מהחלומות שיהיו ליאיר מאשר לי, והיה סיבה לחשוש, באחת וחצי בלילה הוא הופיע בסלון עם עיניים אדומות ושאל אם אני חייבת ללכת מחר ללימודים, ישבנו יחד לדבר, הסברתי לו שזו מתכונת שאני חייבת לעשות ולא יכולה לדחות אותה אבל הבטחתי לו שאני אחזור לפני הצפירה ונהיה בה ביחד, הכרחתי את שנינו לאכול משהו והלכנו לישון.

בבוקר הוא יצא לתפילה ואני לסמינר, עשיתי את המבחן בזריזות, מנסה למהר אבל לא להלחץ מזה וברגע שסיימתי-יצאתי לכוון הבית, הפקקים היו בלתי נסבלים והייתי כל כך לחוצה להגיע כבר שהחלטתי, ירדתי מהאוטובוס והתחלתי ללכת מהר לבית, הטלפון שלי בלי בטריה, אפילו מה השעה אני לא יודעת, יצאתי מהסמינר באזור עשר ועשרים אז כנראה שאני יכולה להספיק להגיע הביתה לפני הצפירה, אני ממלמלת תהילים, מתחננת שאגיע לבית לפני שיאיר ייכנס להתקף חרדה שגם לי קרה משהו, אני כל כך בלחץ שאני מרגישה שאני כמעט נכנסת להתקף, אני הולכת יותר מהר, מכריחה את עצמי לא ליפול, דמעות מתחילות לזלוג על הלחיים שלי ועשר דקות הליכה מהבית בהר נוף-הצפירה מתחילה, אז בלי לחשוב אני מתחילה לרוץ, מתעלמת מכל האנשים שעומדים דום סביבי, מהרעש שהנעלים שלי עושות, מהצקצוקים של האנשים, אני אפילו לא רוצה לצרוח שהצפירה הזו נועדה בשבילי, רק רוצה להגיע כבר ליאיר, להראות לו שהכל בסדר, כשאני נכנסת הביתה שתי דקות אחרי שהגיע הצפירה התפוגגו- יאיר יושב על הספה עם עיניים עצומות, אני מעירה אותו, הוא מביט בי בהלם, "גם אני מת?" הוא שואל, אני בוכה, לא יודעת אם מהקלה או מעצב,  "לא, הכל טוב, פשוט היו פקקים ונגמרה לי הבטריה בטלפון, אתה בסדר?" הוא הביט בי, תוהה אם להאמין, רק אחרי שהוא רואה שאנחנו בבית ושנינו חיים-הוא נרגע, עדיין קצת מבולבל ואולי גם כועס קצת, הרי הבטחתי שאני אהיה איתו בצפירה אבל הוא לא אומר כלום, "מה את עשית בצפירה?" שאל, "האמת שרצתי לבית, פחדתי שתפחד..." הוא גיחך בלי שמחה, "באמת פחדתי" הגיב, שנייה של שקט חלפה, "אבל תודה" הוסיף בסוף והבנתי שלמרות חוסר הנעימות שעובר בי כשאני חושבת על הריצה שדפקתי בדיוק כשהתחילה הצפירה-זה היה המעשה הנכון, גם אם אנשים חשבו אחרת, גם אם צקצקו, אפילו אם זה פגע במישהו... לכן אני כותבת את זה, כי אני לא רוצה שיפגעו, אני לא רוצה להוציא לעז על מגזר שלם, אני לא רוצה לגרום לשנאה, רק לטוב, אם ראיתם אותי או מישהו אחר-תזכרו שאתם לא יודעים את כל הסיפור, יכול להיות שמאחורי הריצה של החרדית מסתתרת יתומה על סף התקף חרדה שרוצה רק להגיע כבר הביתה.


(הסיפור לא אמיתי, המסר כן!)

יאומחפש שם

לרגע חשבתי שאת מספרת על עצמך...😶

יפה! תודה על העין הטובה🙏

🙏🙏תמימלה..?

ברוך ה' לא קרה לי, סתם רעיון שעלה לי לראש...

וואומשה
פיסוק היה משפר את החוויה של הקריאה.
תודהתמימלה..?

זה לא מפוסק? פיסקתי איפה שחשבתי שצריך, בכללי אני כותבת שורות מאוד ארוכות, אני מודעת לזה, אבל הפעם פשוט חשבתי ששורות ארוכות יכניסו את הקורא לחוויה...

מאוד נוגע ימימה. תודה!נחלת
כל הכבוד על הרצון לגון לכף זכותשלג דאשתקד
כחרדי (לשעבר), קשה לי להבין איך הסיפור הזה מתחיל ומה הקטע שלו. שום קטע, לא הטכני (אין לימודים בסמינרים בחגי המגינה, וברור שלא תהיה מתכונת ביום הזיכרון) ולא הרגשי (לא נראה לי שחרדים נפגעי פעולות איבה מייחסים חשיבות ליום הזיכרון, ואם מייחסים חשיבות אז לכאורה מצופה שכולם עומדים בצפירה - גם הילד היתום. אבל זה בעצמו בלוף כי חרגים כעיקרון לא עומדים בצפירה).

בקיצור, אם זה כתיבה שלך אז יש רגש וכישרון, אבל דווקא בגלל שזה מרגש - זה ממש לא לעניין.

תודהתמימלה..?

חרדים חד משמעית לומדים ביום הזיכרון, אין הבדל בינו לבין יום לימודים רגיל למעט סיום מוקדם יותר כדי שתלמידים שנמצאים באזורים פקוקים יוכלו לחזור לבית בלי בעיה, לכן גם הרבה פעמים יש מבחנים ואז משתחררים אחריהם(אם כי נכון שביום העצמאות לא לומדים).

חלק מהעניין של הסיפור היה באמת להראות את המקום וההתייחסות של חרדים נפגעי פעולות איבה ליום הזיכרון, ברוך ה' אני באמת לא יודעת מה חרדים פגועים חושבים על זה (ומקווה בע"ה גם לא לדעת...) אז כנראה שזה לא יצא מדויק מספיק אבל זה פשוט מה שהרגשתי.....

המחשבה שלי הייתה שלא מייחסים חשיבות לעמידה אלא חושבים על הנרצחים ואומרים תהילים, לכן, אם שמת לב-לא אמרתי כלום על העמידה בצפירה בערב, הם אמרו תהילים, לא בהכרח בעמידה ולא בהכרח בישיבה...

תודה על המחמאה אם כי לא לגמרי הבנתי מה לא לעניין, אולי השתנת לך הדעה אחרי מה שכתבתי...

יפהשלג דאשתקד

התכוונתי לומר ככה:

1. אצל בנות חרדיות שעות הלימוד הוא כמו ממלכתי וממ"ד. כלומר ביום הזיכרון מסיימים מוקדם אז לא סביר שתהיה מתכונת.

2. ממה שאני מכיר, משפחות של נפגעי פעולות איבה חרדיים ככלל לא מייחסות מחשיבות ליום הזיכרון (זה בשונה ממשפחות חיילים, שמטבע הדברים הן יותר מחוברות לצהל ולטקסים). אני מניח שזוכרים ומתאבלים באזכרה ותו לא.

3. הנושא של עמידה בצפירה ואמירת תהילים הוא בדיוק הנקודה. ההנחה היא שרוב החרדים לא עומדים בצפירה אם אין הכרח (מכרו להם שזה חוקות הגויים ושזה מנהג של נאצים או משהו כזה), מאידך הם מספרים שהם אומרים תהילים ובטח חלקם לא משקרים. כך שבפרט הזה אין חידוש גדול בסיפור שלך.

4. מכיוון שהסיפור שלך נראה לי תלוש מהמציאות וגם לא מתאר סיפור אמיתי אלא מביע רגש ובאמת מאוד מרגש - אז הסיפור נשאר קצת לא לעניין, כי הוא לא תורם כלום חוץ מלרגש; ומצד שני אי אפשר שלא לנתפעל מכישרונותייך הברוכים!

5. (אגב באופן אישי לא כ"כ חוויתי קשרים רגשיים משמעותיים בין אחים, אז כנראה יש לי נטייה לסלוד מסיפורים שמתארים את מה שקצת היה חסר לי. וזו כמובן בעיה שלי...)


גם יתכן שאני בכלל טועה. אחרי הכל, כל אחד מספר על מה שהוא רואה ומכיר...

והכי חשוב זה שתוחמאי! גם על הכישאון וגם על הרצון לדון לכף זכות

וואו, אוקיי, דבר ראשון תודה על התגובה המפורטת...תמימלה..?

האמת שהסיפור נכתב ממקום של מישהי על התפר שבין חרדית לדת"ל מה שאולי גרם לי לשלב בין שניהם גם בדמויות...

תודה רבה על המחמאות, מחמם ממשש!!

מטורףשבור לרסיסים

בלעתי כל מילה

מעריך מאוד

תודה🙏תמימלה..?

שמחה שהתחברת...

נחמדנתקה
עבר עריכה על ידי נתקה בתאריך ו' באייר תשפ"ו 20:25

אהבתי את העובדה שהעובדות מתקלפות אחת אחרי השנייה

זה נותן תחושה שאתה אפפעם לא יכול לדעת את המציאות המלאה

ואז בסוף הפאנצ' שהיא יתומה

תודה, שמחה שהתחברת...תמימלה..?
וואו, איזה כישרון! תודה!קמה ש.

בס"ד


הסיפור שכתבת מזכיר לי (סיפור קצת יותר בנאלי, אבל אמיתי):


ביום הזיכרון האחרון ישבתי עם בני הפעוט ועם אחותי בבית קפה מפנק, בין 9:00 ל-10:00. ותהיתי מה אנשים סביבי חושבים על הנשים האלה שבוחרות להיפגש לכיף שלהן דווקא בבוקר יום הזיכרון.


והסיבה שישבנו שם הייתה -

שבעלי היה במילואים,

שבני הפעוט קדח מחום (40.5 מעלות),

שלבת הגדולה שלי היה טקס בבית הספר הקרוב לבית הקפה והיה לה שם תפקיד מרכזי והיה לה חשוב מאד שאגיע.


שלא ידעתי באיזה ילד לבחור -

הבן החולה או הבת המציגה,

ושבסוף נאלצתי לבקש מאחותי שהיא תשמור על הפעוט בזמן הטקס.


שאנחנו גרים רחוק מאד מבית הספר,

ושלא ידעתי איפה להסתובב עם הפעוט החולה בשעתיים שבין הפיזור בשעה 8:00 לבין הטקס בשעה 10:30,

ושרציתי שבני יהיה קצת עם אחותי לפני שאני נפרדת ממנו, כדי שיהיה לו יותר קל,

ושבית הקפה הזה היה פחות או יותר המקום היחיד בסביבה שהיה רלוונטי שניפגש בו.


ואם מישהו אכן חשב משהו (מקווה שלא, אבל אם קרה ומישהו חשב), אז שידע שבכיתי במהלך כל הטקס של הבת שלי, כי יום הזיכרון זה אחד האירועים הכי חזקים אצלי בלב בלוח השנה.

וואי, איזה קשוחחחתמימלה..?

כל כך חשוב לא לשפוט אנשים לפי מה שנראה לך ממבט ראשון, אמנם כתבתי את זה קיצוני בכוונה בשביל להדגיש את המסר אבל ברגע שמדובר בסיפור אמיתי שאשכרה קרה ובמישהי שגם הרגישה את החוסר נעימות וחששה מהמחשבות של הסביבה-זה כל כך יותר חזק...

מהממת את ❤️קמה ש.
בצדק תשפוט עמיתךנחלת

הכוונה, עד כמה שאני מבינה, זה ללמד זכות; זו מצווה חשובה מאוד,

כך הבנתי, על פי הרמב"ם.

 

שני ספרים שעוזרים לי לזכור זאת (לא קל, לא קל, במיוחד בשעת נסיון) הם:

 

הצד השני של הסיפור - יהודית סמט

מאזני צדק - ערוך על ידי דוד גבריאל.

 

האדם רואה לעיניים והשם - ללב.

 

אם היינו במקום הזולת, היינו, מן הסתם, מדברים/מתנהגים כמותו.

 

נכוןתמימלה..?

לדעתי הכוונה היא אפילו יותר עמוקה, שהרי לעולם לא נגיע באמת למקום של הזולת כי כל אחד נבנה מסיפורי החיים שלו שהפכו אותו למה שהוא היום ואפילו אם תהיה את אותה סיטואציה בדיוק לשני אנשים-כל אחד מהם יגיב אליה בצורה שונה על פי המציאות בה הוא נמצא עכשיו... 

נכון מאוד. וגם כל אחד עם סוג הנשמה שלו.נחלתאחרונה
תפילה לנהיגה בטוחהנתקה

 ויהי רצון מלפניך ה אלקי וא"א

 

שאסע זהיר ולא אמהר 

גם ואם בכלל אגיע מהר יותר

 

כשאסע בדרך הישר

אשים לב לרכבים ואנשים

ובייחוד במעברי חצייה ובמפרים

 

בצומת כיכר ורמזור

  -|-    ( O )    :

לפני ואחרי להביט אזכור

 

בכביש המהיר מוזיקה תעיר

בכניסה  ויציאה מבטים,

אך עיניים לפנים

אשמור נתיב ובמרחק טהיה נדיב 

 

זכור עייף? פיצוחים ;)

גמור? אוטובוסים    ;)

 

אמן כן יהי רצון

איך זה?נתקה
חמודיייי😅תמימלה..?

קליל וכיף לקרוא...

בתור מישהי בלי רישיון לא לגמרי הנבתי את הכל אבל הכתיבה ממש יפההה

פחח.. זה ישב במגירה שנים - תודהנתקה

ליתר דיוק בכרטסת בארנק

האלה שיושבים בארנק זה הכי גרועל המשוגע היחידי

כי אז כל פעם שרואים אותם, יש גם קוועצ' בלב

כן? דוקא עשית לי חשק לעוד כאלו עם ההארות שלך חח..נתקה
מוזמן בשמחהל המשוגע היחידי

אבל על גלגלי עזר אין לי מה להגיב,

כבר שנים לא נגעתי בהם

ועל אופנוע אין מה לדבר,

זה לא שאלה "האם" (יהיה תאונה)

אלא "מתי"

לכן לא עשיתי עליו רישיון..

 

חחחח ענק... נקרעתי לחתיכותנתקה
האמת ש..נתקה

האמת שהתפילה על האופניים תלויה אצלי על האופניים -

ככה שזה תופס אותי ברגע הנכון..

חחחל המשוגע היחידי

אני לא יודע בן כמה אתה,

אבל יפה שאתה נוסע על אופניים. 👍

טוב, יהירצון שנתראה ביהירצון הבאנתקהאחרונה

נראה לי שההבדל בין ילד למבוגר זה: 

לא אם ישלך אופניים אלא

1) איזה מרחק אתה נוסע

2) וכמה כסאות תינוק ישלך על האופניים

הדובר איננו נשוי אך זה מהשרואה בשכונה

יש לי גם אחד על אופנייםנתקה

לזה לא צריך רשיון ;)

אז תשלח, אביע דעה גם על זה😅תמימלה..?
כן אבל...נתקה

אני עדיין מתלבט אם הגירסה עם הגלגלי עזר טובה יותר

אז פעם אחרת

חמוד וחשוב ביותרל המשוגע היחידי

אבל לפעמים קשה לביצוע

בשביל זה התפילה.

מישהו פה הביןנתקה

זו התודעה שחודרת לאט לאט..

עדיף מכלום

כן, אפשר להגידל המשוגע היחידי

למרות שאני עכשיו עובד לאט על עצמי,

אני מאוד נהנה לנסוע מהר, אבל כשמבינים שזה לא באמת מקדם אותך

וסתם מסכן את הציבור,

אפשר לצמצם את זה בעזרת השכל...

מעניין..נתקה

תסביר וגם לאלו שללא רשיון בינינו

אין הרבה מה להסבירל המשוגע היחידי

זה בעיקר להעביר את מה שכולם יודעים בשכל,

לחוויה, ככה כל שינוי עובד אצל בני אדם.

(לפחות אצלי )

יפהנתקה
הממ.....נחלת

כשחזרתי מהכולל אתמול בצהריים

הוא ישב על הספה עם דמעות בעיניים

שבר את הרגל (פעם שניה)

במשחק כדורגל כאן בשכונה

 

כעסתי נורא

זה טפשי!

זה שטחי!

זה לא יהודי!

 

בא בן 

נלמד קצת ביחד גמרא

 

בלילה לא כבה האור בחדרו

אשתי לחשה

לך תראה מה איתו

הרגעתי אותה

שום דבר לא קרה

הוא קיבל קצת מוסר...

 

ברוך השם, זה עזר!

 

ויוותר יעקב לבדו

ויאבק איש עמו

עד אור הבוקר

 

כך הבן הגה ועיין

העמיק ושנה

וחזר ושינן 

בשקידה עצומה...

 

את הארי פוטר.

 

חושב ש'ני צריך ללמוד ענווה.

כתוב מהמםתמימלה..?אחרונה

חרוזים מדויקים, מסר יפה, ההפתעה שהוא צדק בנתינת המוסר והקצ' בסוף שזה לא היה תודה, ממש יפה!

אולי יעניין אותך