כשאני נכשל בציור אני עובד על הסוג הזה של הציור הרבה עד שאני מצליח. ההצלחה נמדדת באורך הזמן שלקח לי לצייר ועד כמה הציור יפה ומציאותי

בהתחלה אין כח .אבל יש משהו בפנים שבוער לצייר.מציירת.וואוו מתלהבת.עוד פעם מתלהבת.פתאום רואה חסרונות ואללה יוסטור מאז הפסקתי לצייר חחחח פחות עצבעים לזה.ואז עברתי לציור על קנבס.חחח אבל תמיד משתפרים.העיקר לא לשקר בציור..תמיד לא היה לי כח אז הייתי מסכמת עם עצמי ש'מה זה משנה איך הציור נראה' העיקר שיהיה יפה'

מנסים לתקן ולשפץ מה שאפשר... בחיים אני לא אשאיר צייור מכוער אצלי

כשאני מרגישה שציור לא מושלם או לפחות כמעט מושלם מבחינתי,

אף אחד לא יראה אותו.

 

כרגע אני מנסה לעבוד על זה ולנסות בכוונה לצייר באופן לא מושלם. בכוונה.

 

זו מילה שאנשים אומרים לעצמם כדי לתרץ את זה שהם לא מרוצים מהעבודה שלהם

אבל משום מה הם לא עובדים כדי לשפר אותה

אלא רק מתבוננים בה ורוטנים כאילו שזה אומר שיש להם סטנדרטים גבוהים כל כך שאי אפשר להגיע אליהם באמציאות.

 

ובכן,

פרפקציוניסט אמיתי לא יעזוב עבודה עד שהוא כן מרוצה.

הוא ילמד ויטרח ויעבוד קשה מאוד עד שהתוצאה תרצה אותו.

אם לא, הוא יעשה אותה שוב, הפעם בניסיון להפוך אותה למשהו שהוא אוהב.

 

ואם הוא מבין שאין ביכולתו להגיע ליעד שהציב לעצמו, הוא יטרח וילמד עוד ועוד, 

כדי להגיע למצב שהוא כן מרוצה.

 

זה נכון שאין זמן בו צייר או כל בעל מלאכה/אמן מגיע למנוחה ונחלה ואז הוא מפסיק להתפתח וללמוד.

העשייה היא מתוך אהבה לדבר.

לפעולה, למלאכה עצמה ולעצם העשייה והפיתוח האישי.

התוצאות הן תוצר לוואי נחמד שיכול להוות סיפוק,
וכשהן מוצלחות הן מעידות על תהליך מוצלח, על הנאה מתהליך ועל הפנמה של עקרונות בטבע ובעצמך.

 

אבל אין סיבה להיות מתוסכל כשמשהו לא עונה על הציפיות.

זה רק אומר שיש עוד עבודה ויש עוד מידע שצריך למצוא ומיומנות לרכוש.

זה הכל חלק מתהליך

ותוצאות "לא מוצלחות" הן חלק מתהליך. לא צריך להיות מתוסכלים בשום שלב.

 

חשוב לזכור שתהליך למידה הוא אינדיבידואלי

לכל אחד מתאים תהליך מעט שונה, או שונה מאוד מציירים אחרים

ואם ננסה ללכת בדרך של צייר מוצלח אחר, ממש לא בטוח שנגיע לאותו היעד.

אז חשוב לא להתקע באיזורי נוחות של אופן למידה, אלא לבחון בכל פעם - האם אופן הלמידה שלי מביא אותי להתפתחות?

או שאני חוזרת שוב ושוב על אותו הדבר ותקועה במקום..

 

את זה גם מבינים רק במבט על כמות עבודות גדולה, ולא אחרי כמה ציורים בודדים.

 

ואם המסקנה היא שאופן הלמידה, או המסגרת, או המורה לא מתאימים לי - אז לקום ולחפש משהו אחר.

 

 

מתעכבת שנים על ציור אחד,ומנסה שהוא יראה מושלם...זה נחשב פרפקציוניזם?

אני הייתי (ונשארתי..) שיא הפרפקציוניסטית

אני נתקעת שנים על כל מילימטר שיהיה מושלם ואם מחליק לי איזה קו שלא תכננתי...

טוב, פעם הייתי מסוגלת לקשקש על הציור ביאוש ולזרוק לפח... אבל אני עובדת עלזה. מנסה

 

זה די השתנה בשנה האחרונה, צריך פשוט ללמוד להסתכל על עצמך מבחוץ, כמו שאתה מסתכל על צור של מישי אחרת שקצת התפקשש לה אבל אתה רואה שזה יצא לה עדיין יפה למרות (ולפעמים בגלל!) הקו ה"מכער"!

גמאני כמו תמקה מכריחה תצמי לצייר לא מושלם כדי להתרגל אבל קשה לסלוח לעצמך  בהצלוחה!!

 

תמיד יהיו דברים לא מושלמים,ואני גם רואה אותם.
בהתחלה אני אומרת לעצמי שאתקן ואחכ אני כבר מתאהבת בציור איך שהוא.
עם הפגמים. ודווקא הם מחזקים לי את הציור ,כמה שזה נשמע מוזר

אם יש ציור שאני לא מרגישה הכי טוב איתו אני שמה בארון בתקווה להגיע אליו.וזה יכול להיות ציור מושלם ,אגב.
אולי זאת ההתמודדות עם כשלון.

מדידת הצלחה ? בכמות האהבה שלי לציור ,תולה אותו ומראה אותו לכל מי שמוכן
זה בינתיים.מקווה להתפתח עם זה..

פשוט אני לא יראה כמעט ציורים שלי כי הם זוועה

כילו, הם לא כזה מכוערים, רק לא מושלמים.

בגלל זה נגיד אני בקושי מעלה לפה..

אני תמיד עובדת על הציורים שלי שעות, עם כל הפרטים הקטנים, ואני יכולה לקראת סוף העבודה למחוק קטע גדול ומשמעותי שעבדתי עליו הרבה זמן ולצייר אותו מחדש, כי לא אהבתי אותו לפני כן. לרוב ככל שאני מתקדמת אני אוהבת יותר את הציור,ואז לקראת הסוף אני משווה למקור, מגלה שיש המון פגמים, מתחילה לשנוא את הציור ואז עם הזמן אני מתחילה לאהוב אותו שוב.

אני לא פרפקציוניסטית בחיים עצמם ולא כלפי הציורים

וכשיש כישלון אני משחיזה לעצמי דברי עידוד ואמונה, הקול הפנימי אצלי מאוד משפיע עלי ולבסוף מחשבה יוצרת מציאות וזה בא רק עם אמונה.

ובזמן הצלחה לרוב אני לא מאמינה שאני ציירתי את הציור הזה וכמובן זה מביא הרבה אושר וסיפוק וחשק להתחיל עוד ציור

אבל באיזשהו שלב הבנתי שמותר לזרום עם פיקשושים או להפוך אותם לחלק מהציור

רק להתאמן..

שאלתי גם מתוך סקרנות,
אבל גם ואולי בעיקר כדי ללמוד איך מתמודדים עם פרפקציוניזם.
לי זה נורא קשה, והתסכול לפעמים הוא גדול. ולכן אני רוצה לעבוד על זה.
איך לקבל את עצמי יותר, איך לקבל את היצירה שלי יותר.

אז תודה לכם. למדתי קצת.
ואם יש למישהו עוד מה להוסיף, אני אשמח

ואהבתי שרק הפרחים עם צבע והשאר שחור לבן!