אחרי שהלכתי בלידה ראשונה לשע"צ כי רציתי מקום דתי. וסבלתי שם מאוד, לדעתי חשוב לבחור בי"ח שתשמחי בו בלידה ובמחלקה, ולא רק כי יש שם אווירה דתית.
הבנתי שבמעייני הם מאוד מתערבים כאלו ומתעקשים על הגב. הכל שם חדש ויפה.
מעיני הישועה פישלו לי כ"כ הרבה....
מעייני- מומלץ ביותר! מהרבה בחינות!
בתחילה בכלל לא התכוונתי ללכת למעיני. חשבתי על תל השומר או איכילוב.
בסוף, לאחר המלצות של שכנות וגם בגלל שאנחנו כהנים-
הלכתי לשם וילדתי שם את כל ילדדי ורוצה בעז"ה להמשיך ללדת שם!
קודם כל יש שם מילדות מדהימות!! שממש מכבדות את הרצון שלך והפרטיות שלך והבקשות שלך.
אני אתן לך דוגמא מלידה אחרונה שלי- היתה לי מילדת מקסימה שהגעתי לשלב הלידה, בכלל לא ידעתי שאני כ"כ קרובה
והיא עשתה הכל בנועם, בעדינות ובזריזות והתינוק בחוץ...
בלי אנשי צוות נוספים שיעמדו מסביב וסתם יקשו וכו'.
לעומת זאת הלכתי לבי"ח איכילוב לביקורת לפני הלידה- שמו לי מוניטור ולא שמעו את הדופק של התינוק.
ישר ביקשו שאחתום שאני מסכימה על קיסרי והזניקו אותי לחדר לידה ונכנס רופא עם עוד איזה 5-6 סטודנטים
וכולם מסביב. מצב מביש ולא נעים בכלל!!
היי, רגע! אולי העובר ישן וצריך להעיר אותו??
ובאמת אחרי שאכלתי משו בחדר לידה שמה, הוא "נתעורר" והשמיע את עצמו במוניטור ורק אז שחררו אותי וילדתי אחרי שבוע!!
סתם הלחיצו והחתימו על ניתוח וכו'... וכל ה"צופים" בחדר לידה שבכלל לא היה נעים לי!
אז במעיני- המילדות ממש מעולות!!!
ד"נ: המרחב שהם נותנים לכל זוג ומשפחה בלידה עצמה.
הכל גם חדש ומשופר.
ואם חלילה נזקקים לפגייה- הבנתי שהפגייה שם משוכללת מאוד מבתי חולים אחרים בארץ!
ראיתי גם הרבה נשים לא שתיות שבוחרות לבוא וללדת בב"ב!
ד"נ- אחרי הלידה יש לך שקט. שעות ביקור מסודרות!
את לא צריכה להיתקל כל היום בבעלים של נשים אחרות ובמבקרים שמפריעים את מנוחתך....
האוכלוסיה נחמדה וללא "עמים זרים" כמו סודנים, ערבים וכד'.
יש יועצות הנקה בחדר הנקה גדול שיש שם והם באות אלייך גם למיטה שלך אם יש צורך!
האוכל שם- גם בסדר גמור. מגוון. נקי, טרי. הרבה אפשרויות.
ואם את רוצה שבעלך יבוא בשעות שהן לא שעות הביקור- יש לך קפיטריה בקומה אחרת מרווחת ונעימה כדי לשוחח וכו'.
מה עוד?
הם נחשבים שאין להם סבלנות ללידה הראשונה והארוכה ומהר עושים חתך או כל דבר אחר.
אבל יש כאן בנות עם ניסיון באמת.
ודרך אגב, מעייני הישועה הוא בית חולים עם הרבה מעלות לדברים מסויימים אבל הוא לא יבת חולים "רגיל". חסרה בו מומחיות. לא יביאו אליו נפגעי תאונות דרכים או כל מיני דברים מסובכים. אז מי שיש לה איזה חשש, רקע של סיכון או סתם רוצה שיהיו מסביבה הכי מומחים שיש לכל בעיה שהיא, שלא תלך למעייני.
פעם הייתי גרה במקום שהיה קרוב ללניאדו ומעייני הישועה.
היו כמה נשים שם שילדו בליניאדו והחליטו לנסות אח"כ גם את מעייניי. כמעט כולן חזרו משם עם סיפורים שונים ומשונים.
לאחת הסתבך האפידורל, לשניה הופיעה איזו בעיה תוך כדי הלידה שהם לא טיפלו בה, פשוט שחררו אותה הביתה וזהו. השלישית אמרה שהיה "זוועה", הרביעית ילדה בקיסרי (פעם ראשונה בחייה).
בקיצור...אולי זה סתם צירוף מקרים אבל מסיפורים של נשים וגם בפורומים לא שמעתי עליהם דברים הכי טובים (כלומר מדי פעם כן אבל באופן כללי הרוב לא מספרות שנהנו שם)
כולן אומרות ש"יפה שם וטעים שם כמו בית מלון". לא יודעת...אני מוכנה ללדת בצריף, העיקר שיתייחסו אלי יפה ושישתדלו לא לעשות חתך.
בד"כ הולכים לבית חולים על סמך המלצות טובות. אם רוב הסיפורים ששמעתי הם חוויות רעות אז למה שזה ימשוך אותי ללכת לשם? (ומילא חוויות רעות ברמת היחס, אם זה מתחיל לזלוג לתחום הרפואי זה בכלל מלחיץ)
ולגבי היחס, אני לא מדברת. אני מדברת על גישה של בית חולים. יש בתי חולים כמו עין כרם (לא רלוונטי לשרשור הזה אבל סתם דוגמא) ששם המיילדות מקבלות הנחיה מגבוה לשדל את היולדת ללדת בכל מיני תנוחות ולא רק על הגב. בשאר בתי החולים בד"כ זה תלוי מיילדת. אם יש מישהי שזה חשוב לה, כדאי לה ללכת לבית חולים שמעודד את הגישה שלה.
עוד דוגמא, יש נשים שממש רוצות תינוקיה. לנשים כאלו אני לא אמליץ ללכת לעין כרם כי יהיה להן סיוט שם.
במעייני הבנתי שהנושא של תנוחות זה תלוי מיילדת (אבל לא בלידה ראשונה). לכן אם חשוב לה העניין כדאי לה לחשוב פעמיים. גישה של בית חולים זה לא סוד.
ודרך אגב, פעם הייתי צריכה לעבור איזו בדיקה ורציתי בפרטי. ביררתי וראיתי שמשרד הבריאות מתיר לקיים את הבדיקות האלו רק בבתי חולים מאוד מסויימים ברחבי הארץ. מעייני הוא לא אחד מהם.
הרופא הפרטי אמר לי שהוא עושה את הבדיקה במעייני. אני משלמת 1000 ש"ח לאחד הפרופסורים שם על ה"אירוח במרפאה" ואז 2300 ש"ח לרופא הפרטי על ביצוע הבדיקה. את הבדיקה הוא שולח למעבדות של בית חולים אחר וטופס 17 מביאים לבית החולים האחר.
שאלתי את בית החולים אם הוא יודע על העניין? והם אמרו לי שלא. אין להם מושג על מה אני מדברת ובכלל אסור לעשות שם את הבדיקה הזו עפ"י משרד הבריאות.
איך הנהלה של בית חולים לא יודעת שמתבצעים שם דברים אסורים על פי חוק?
ואם קורה משהו לנבדק חס ושלום מי מכסה את זה? בעיני זה ממש חוסר אחריות.
אליה
הם נתנו לה עוד זירוז, ועוד זירוז, בקושי בדקו אותה או התיחסו אליה
לא פלא שהיא הגיע לכזה מצב
בנוסף, שחררו אותה מהבית חולים בלי שהיא עשתה שתן מיום אחרי הלידה
בבית עלה לה החום ל-41!!!! הריצו אותה לבית חולים והתברר שאין לה תחושה של נתינת שתן כי דפקו לה משהו עם האפידוראל
בקיצור, כל אחת מבינה איזה תקופה היא עברה, 3 חודשים עם כתתר!!! עד שחזרה לה התחושה בהתערבות של רופאים מבית חולים אחר...
בית חולים של חלם
אני ילדתי את הגדול בקיסרי בגלל מצוקת עובר-
וילדתי אח"כ 3 ילדים שיהיו בריאים הלידה רגילה!
והיתה להם סבלנות בכל לידה ולידה ועודדו ללדת רגיל!
מה שאין כן בבית חולים אחר שהלכתי ורצו להכניס אותי ישר לחדר ניתוח כאשר שמעו שיש לי הסטורייה של ניתוח קיסרי!
וכל פעם אחרי הקיסרי שלי- הרופאת נשים האישית שלי היתה אומרת לי שעשו לי חתך יפה ובצורה הטובה ביותר שיש!! ושאלה מי עשה ואיפה...
(והיא עצמה מילדת בבי"ח אחר...)
למה?
אין לי מושג אם כבר כתבו בתגובות.
ילדתי שם פעמיים, הפעם הראשונה זכורה לי כחוויה גרועה מאד הן מבחינת הצוות, הן מבחינת האישפוז.
הפעם השניה, היתה לידה קלה ב"ה והצוות היה מקסים לגמרי.
אבל - --------------------------
בשתי הפעמים שהייתי היו שם שיפוצים, כאילו הם שומעים שאני אמורה ללדת ותיכף מתחילים לשפץ.
זה נורא לבלות 3 ימים עם רעש של קדיחות (חוצפה נוראית שתינוקות פצפונים כאלה אמורים לשמוע את הרעש הזה)
לא לדבר שזה גרם לזה שלא יהיה מזגן בחדר אוכל ובהמשך גם לא מים (ועם המזל שלי החדר שלי היה הכי קרוב לחדר אוכל וכך הוא הפך לתחנת רכבת שכולן באות ליטול שם ידים בכל ארוחה)
בשתי הלידות עברתי חדרים בגלל השיפוצים והרגשתי ממש כעס עליהם.
(ולקרוא עכשיו בכל מיני מקומות על אחרות שילדו שם במחלקה החדשה ואיזה כיף זה - בכלל מפוצץ אותי. אני סבלתי בשיפוץ והן נהנות מהחדש)
וכמו באיכילוב שזה ממש לא נעים
ובלניאדו- משאירים בד"כ בחדר הלידה עצמו כשעתיים. שם גם עוברים יותר עובדים, כך שאם יש צורך ניתן לקרוא לאחות וכו'. וגם לי אישית היה נעים יותר בלי לעבור מיד אחרי. למרות שגם במאיר שהעבירו לחדר התאוששות לא היה נורא, רק דממה כזאת, כאילו את לבד. למרות שמיד נרדמתי כי לא ישנתי כמעט כל הלילה לפני. אז אני רק מציינת עובדה.
יש לי אחות גדולה
שהתרחקה מהדת ככל הנראה מתוך כפייה בילדות
משם היא התרחקה יותר, עזבה את הבית, עובדת עכשיו בתל אביב, ובקיצור כל סביבתה זה שמאל
היא מושפעת מאוד מהסביבה, תמיד.
יגידו לה שיש לה קמטים- תעשה הזרקה
יגידו לה שיש לה שיניים לא ישרות- תעשה גשר למרות שהיא בת 40
ובקיצור לא מעריכה את עצמה וחיה על דעות של אחרים בלי עמוד שדרה.
פה זו רק הקדמה
לאחרונה היא ואני עם המון חילוקי דעות ולאחרונה אפילו יש נתק.
היא אומרת לי שאני בתוך כלוב ומנסה לעשות עלי פסיכולוגיה הפוכה שלא טוב לי כדתיה ושאני רק חושבת שכן.
כל דיון שצץ במשפחה היא מראה בקיצוניות כמה היא נגד הדתיים
לא משנה כמה אני מראה לה שחילונים פועלים אותו דבר רק בדרכים שונות- היא ישר תחפש בכוח שהם לא למרות שהעובדות יעידו אחרת
לדוגמה לאחרונה דיברנו על גיוס חרדים והיא התעקשה שהם צריכים להיות בכלא אם הם לא מתגייסים בדיוק כמו שחילונים. אמרתי לה שגם חילונים מוציאים פטור אבל היא מתעקשת שהם מוציאים דרך ועדה אז זה בסדר ולא כמו חרדים שהם מוציאים פטור בגלל ישיבות.
ובקיצור הדיון נגמר רע
הרגשתי שהיא ממש אנטי ומחפשת את החרדים ושהיא לא אובייקטיבית ולקחתי את זה אישית למרות שאני לא חרדית אלא דתיה.
אוף זהו
כי לפי דברייך היא במיעוט בתוך המשפחה שלך...
אולי תשקפי לה את זה שחבל שהקשר יינתק מדיונים כאלה שנראה שאין להם משמעות פרקטית עבור אף אחת מכן. בעיני, אין עניין להיות אוביקטיבית כמו שציינת, יש עניין להתקרב או לשמר קשר.
אגב לא הבנתי למה הנתק כמו שקראת לו קשור לזה שבעינייך היא רק מושפעת מאחרים (עניין של אופי הרי), אבל אם היא מכניסה את עצמה לדיון כזה במפגש משפחתי כמו שתיארת, כנראה יש לה מספיק עמוד שדרה לעימות שבו היא היחידה חושבת שונה, ואז יעזור לך אולי להביט עליה בעין טובה יותר... שדעותיה לא עד כדי כך מושפעות מהסביבה (ומי לא בעצם?), ובטח אם בחרה בגיל צעיר לצאת מכל מה שהכירה ולחיות חיים אחרים, בחירה שנמשכת עד גיל 40.
ואם זה מנחם, מכירה דתיות בתחילת ה-30 שמזריקות, בטח ב-40.
ציינתי בהתחלה שהיא מושפעת כי ברור לי שהעקשנות שלה זה בגלל כל השטויות שמטפטפים לה בעבודה והיא עם ביטחון מביאה את זה עלינו ומנסה לשכנע שחרדים לא טובים בזמן שיש לנו המון חרדים במשפחה והיא יודעת שהם מהממים וזה לא משנה אם זה הרוב או לא .
ובגלל שהיא הגדולה אז היא מרגישה מעלינו שאנחנו לא מבינים ולכן הביטחון.
ולא אכפת לי ההזרקות. הוספתי את זה כי הכל עושה לי רע. שהיא לא שלמה עם עצמה וקל להשפיע עליה. ובגדול שעכשיו זה בא עלינו
להיות צודקת ולהראות לה את האור
או להיות בקשר איתה.
תקבעי את את אופי הקשר שלכם
אפס שיפוטיות
לא שלך כלפיה ולא שלה כלפיך
לכו לעשות דברים שכיף לכן ביחד
אני מאמינה שאחרי שיקום הקשר גם תוכלו לחזור לשתף אחת את השניה בדעות שלכן
מתוך מקום שאת רוצה לשמוע את דעתה... לא לשנות אותה
כל מפגש אפילו רק שלי ושלה נגרר למשהו רע
היא מאוד מרשה לעצמה ואין לה עצם בלשון. לא שמה לב שפוגעת.
היא ניסתה לשכנע אותי שמספיק ילד אחד ולא צריך יותר. בזמן שהיא בעצמה הביאה 4 כשבעלה לא רצה. מרגיש שתמיד יש לה עצות אחיתופל.
כל מפגש מעירה לי על משהו "יא יש לך קמטים ליד העין" ו"יא השיניים שלך כבר לא ישרות כמו פעם" תמיד מעבירה אלי את החוסר ביטחון והביקורות שהיא מקבלת. לא כיף איתה
אחותי היקרה, אנחנו שונות אבל עדיין אחיות. אני אוהבת אותך והקשר איתך חשוב לי מאוד, אבל אני מרגישה שזה הולך לכיוון לא טוב ומרגישה ממך המון ביקורת
גם לך חשוב הקשר איתי? אז בואי נעשה תיאום ציפיות..
אפשר גם להתעלם מהביקורת ולהגיד - בסדר, זה לא מעניין אותי/ מעסיק אותי
ואפשר גם להרים לה ולהגיד - תמיד אהבת אסתטיקה, חשוב לך שהכל יהיה fine. אני לא כזו🤷
נורא תלוי גם במקום האישי שלך מול עצמך בדברים שהיא מדברת עליהם
את יכולה גם להשאיר את זה ככה. תלוי בך
אני חוזרת בתשובה למשפחה לא דתית, לא נכנסים יותר מדי לעניינים מפלגים ואם גלש מעבירים נושא. המשפחתיות יותר חשובה
כי מאז ומתמיד לא היה לי נעים עם הביקורות שהיא מביאה עלי ועל ההורים.
אחרי השיחה הרגיש שהיא מבינה ואמרה שתדע מעכשיו איך לדבר איתי ושהיא לא ידעה שאני לוקחת את זה כל כך קשה . הרגשתי ממש הקלה .
בפועל כלום לא השתנה והבנתי שאולי סתם רצתה לסיים את השיחה המעיקה הזו.
והאמת קשה להיות בסביבה של מישהי שמורידה אחרים גם אם זו אחותי
הרבה מה לעשות. זו החוויה שלה🤷
יכול להיות שכל השיח וההתנהלות שלה באמת נובעים מקושי אמיתי שהיא חוותה והיא מרגישה שעם היציאה מהדת היא נהייתה חופשייה ומאושרת ורוצה "להציל" גם אתכם ולעורר אתכם
את לא חייבת לקבל את זה כמובן. אם כבר שוחחתן על זה ואין שינוי מודה שאני כנראה הייתי מרימה ידיים ומשאירה את זה ככה אבל לא יענה לה גם
ברגע שאת עונה לה את מתדלקת את הנפיצות לדעתי. צניחי לה שתגיד מה שהיא רוצה ותתעלמי לדעתי
בשיחות עם אנשים שאני לא אוהבת להתווכח איתם אני משתדלת למצוא את המשותף ולא לדבר על המפריד. זה גם תלוי בה, כמה היא מאפשרת, אבל אולי אפשר לדבר על מה הולך בעבודה, עם הילדים, ספר או סרט מעניין נטרלי שקראת. להתעניין בה מה היא עושה בחיים ואיך הולך לה. להזכר בחוויות ילדות ניטרליות, לתת מקום ולהקשיב בלי ביקורת אם היא מרגישה צורך לפרוק לגבי הקשיים שהיא חוותה בילדות. ולנסות להמנע ממאבקים. אם היא דוחפת לשם בכוח, אפשר לנסות לומר לה שזה לא נעים לך ולראות אם זה עוזר. ואפשר גם לומר לה- יש לנו דעות שונות, נסכים לא להסכים.
הגעתי למצב שאמרתי לה שלא אגיב יותר למה שהיא שולחת. אבל אז אח שלח משהו וזה שוב נגרר לזה. גם אם אני רוצה לסכם ולסיים דיון היא אוהבת למתוח קווים וקשה לי לשתוק.
ואין לי יותר מדי חוויות איתה, הפער גילאים בנינו מאוד גדול והיא עזבה את הבית שהייתי קטנה.
וקשה לי איתה לא רק בדעות, היא תמיד מאשימה את ההורים שלנו בהכל ומנסה להגיד לי "את רואה את אמא? בגלל זה אנחנו ככה" ומדברת עליה לא יפה ומנסה להסית את האחים שאנחנו מתנהגים בצורה מסוימת בגלל ההורים. במקום שתקח אחריות על עצמה ותשתנה.
בגדול לא כיף לי בחברתה וזה מה שעצוב שאני אפילו לא ממהרת למנוע נתק אולי אפילו טוב לי ככה
בהנחה שגם 4 הילדים שלה חילוניים (ואולי גם האבא)...
אם ככה אז סביר שהמאמץ יהיה משותף ושגם שהאח ששלח יימנע מלשלוח משהו בנושאים שידוע שמפלגים. מנסיוני האישי.
היא היחידה שחילונית, היא יחד עם בעלה וילדיה
אבל במשפחה המורחבת יש לנו הרבה דודים ובני דודים חרדים ואנחנו בקשר טוב
בעיני לא כדאי בכלל בוואצאפ דברים כאלה. בטח לא וואצאפ משפחתי.
כשאצלנו בוואצפ חמותי שולחת דברים שעלולים לפלג כי חלקנו איקס וחלקנו וואי (נניח בנושא חיסונים) אז מכבוד לא מגיבים לה למרות שמטרתה להטיף, אבל בהחלט מתרחקים נפשית... ממש ממש חבל. על כלום.
זה בהחלט עצוב. כנראה לא הייתי משקיעה בקשר בשלב הזה במקומך. והגיוני מאוד ומבאס מאוד שזה מעורר אי נעימות במפגשים משפחתיים
אפשר להתחיל מהפודקאסט של דני מקורי ואז לחקור עוד.
אחרי שהעקרונות יושבים לך טוב, אפשר לנתח סיטואציה עם כלי בינה מלאכותית לפי עקרונות תקשורת מקרבת, וככה ללמוד איך לייצר דינמיקה חיובית בקשר מבלי שזה יבוא על חשבון אף אחד.
בעיני נתק רלוונטי רק במקרה של מישהו שבהגדרה מנסה להרע, ולא בגלל תקשורת ודינמיקה לקויה שהרבה פעמים נובע מלא מחוסר מודעות וזה בר שינוי.
אמנם חלק מהדברים שכתבת קשה לשנות, אבל חלק אחר אפשר ולכן כדאי לתת לזה צאנס.
למשל אם גם ככה הקשר האישי בעייתי, להיכנס לפוליטיקה וערכים זה לשפוך שמן על המדורה.
בנוסף יש דעות שונות לגבי התנהלות מול ההורים שצריך ללמוד איך לדון על זה.
בנוסף נראה שהיא שופטת אותך כדתיה שעשו לה שטיפת מוח ולכן מחזיקה באמונה הדתית שלה, אבל גם נראה שאת שופטת אותה שהסביבה החילונית שלה עושה לה שטיפת מוח..
עם כל הרעשים האלו קשה לדעת כמה הגרעין עצמו קשה לפיצוח וכמה כל המסביב משפיע ולכן לפני שהולכים על אופציה של ניתוק קשר כדאי לוודא שהעבודה על הדינמיקה נעשתה ללא הסחות של פוליטיקה ושיפוטיות.
ולא אידאולוגיות וכל נואש נפיץ
פשוט לא מדברים על זה כשנפגשים זה רק מדגיש את הפירוד והשוני ויוצר מחלו3ות
למה צריך
אפשר לדבר על החיים הפשוטים על רגשות על חלומות וכו
משתדלת להתרחק מזה, ולא מגיבה כששולחים דברים נפיצים בוואטסאפ, אבל לפעמים במפגשים משפחתיים מכניסים אותך בכוח וקשה לצאת מזה...
ובאמת עדיף למצוא את המאחד ולא המפריד. בסוף זה משפחה, האנשים הכי קרובים לנו...
מרגיש שהכי 'שלום' יהיה דווקא בנתק מאשר כל הזמן ביקורת ומחלוקות שעושות אש
אבל בקבוצות של המשפחה הכל מתחולל
אבל חזרתי אחר כך, כי בסופו של דבר אני רוצה להיות בקשר עם המשפחה שלי...
ב"ה הוויכוחים בקבוצה התמתנו ואף נעלמו.
לך אני מציעה פשוט להתעלם כשבקבוצה מגיעים לוויכוחים... לא להגיב בכלל. ואם יש מישהו אחר שנוהג להלהיט את הרוחות מולה - אולי לנסות לדבר איתו באופן אישי ולבקש ממנו לא לעורר ויכוחים ולא להגיב לטריגרים שהחא מעלה...
אז היא תדע לעדן את השיח . אם לא, את לא אשמה.
כמה שנים לא דיברתי עם חמותי ובעלי דיבר פעם בחודש וחצי כי היא לא רצתה לדבר נורמלי. כל שיחה - למה אתם דתיים , למה יש לכם יותר מדי ילדים , למה לא שתפתם שירותים . ולא עזר כלום, סרטים היא לא צופה, ספרים היא לא קוראת , מזג האוויר משעמם.
אחרי כמה שנים היא התחילה יותר להשקיע בעצמה, נרגעה , נהיה שיח נורמלי.
וחמות זה יותר מורכב איזה קשה זה שלא מכילים ותומכים בחיים שבחרנו ..
וב"ה שהדעות שלה לא השפיעו על בעלך.
הדעות של ההורים יותר חשובים משל האחים.
באמת ב"ה שהסתדר
הלוואי שגם עם אחותי יסתדר מעצמו
זה פשוט חסר טעם...
היא לא תשכנע אותך ואת לא אותה.
גם לי יש מגוון דעות אצל חלק מהמשפחה. ולא רואה תועלת בוויכוח. לפעמים מעלימה עין אם יש איזו הערה לא במקום. בגדול מדברות על ילדים, על מראה, על ספורט, על בגדים. וככה יש קשר נעים.
שווה להעלות מולה. שאת יודעת שיש ביניכן חילוקי דעות אבל חבל שזה ישפיע על הקשר ואם אפשר פחות לדבר על נושאים כאלה.
(אפילו מכמה כיוונים)
הפתרון מבחינתי הוא מינון של המפגשים (לא יותר מפעם בשנה, כן, גם כשמדובר באחות), ובזמן המפגש לדבר על הדברים המשותפים המעטים וזהו זה. לשמור על חיוך ועל מצב רוח טוב, ובעיקר לזכור שאמנם משפחה היא לא מעל התורה - אבל היא כן משהו שצריך לשמור עליו בטוב בכל הכוח.
מחר מסתיימות הקייטנות באופן סופי, וכמובן חלקן כבר הסתיימו בשבוע שעבר, וגם בציבור החרדי כבר סיימו.
לטובת כולנו, שלא נמצאנו את עצמנו עם ילדים מטפסים על הקירות, מוזמנות לשתף בפעילויות מגוונות וחינמיות (או בתשלום סמלי), שיצא לכן להיות בהן בחופש הזה או החופשיים הקודמים🤩
על מנת שיהיה קל למצוא, אני מחלקת את השרשרת לתת-קטגוריות, לפי אזורים בארץ.
בכותרת כתבו את שם הפעילות והמקום (לדוג'- גן סאקר- ירושלים)
בגוף ההודעה כתבו פירוט קצר מה יש באותו המקום. מוזמנות להוסיף שעות פתיחה, גיל מתאים, וטיפים.
אם מדובר בתשלום סמלי, ציינו בבקשה את המחיר.
תודה רבה לכולן,
וקיץ בריא ונעים😊☀️🍉
מעיין חדש בישוב עינב- עיינות יאיר.
רק בריכה רדודה, גדולה ונעימה מאוד (יש שולחן פיקניק מוצל, המים עצמם בשמש)
לא קצר, נכון?
הוא עדיין עם 2 שכבות ארוך ודק
מרגיש ליי שחם לו קצת
וכשיוצאיםהחוצה בכלל הוא מזיע..
צריכה לקנות לו בגדים חדשים ומסתבכת מה כדאי
שהרופאת ילדים עברה לפני השחרור בחדרים וביקשה לא להלביש להם יותר משכבה אחת ארוך כי חם מאד!! אם נמצאים במזגן אפשר עוד או שמיכה... זה בעיני. סביבות גיל חודש הם גם מתחילים לווסת את עצמם.
אני משוטטת בכל האתרים לחפש ארוך ודק
משימה מורכבת..
בגדול הכלל הוא רמה אחת יותר ממך
אז אם בקיץ יש מצבים שאני אשמח להיות ערומה אם זה היה לגיטימי
אז קצר זה רמה אחת מעל...
יש להם אוברולים חמודים עם רוכסן.
בגד גוף המןכנסיים/ רגליות.
בשל נקסט ספציפית יש בד מתחת לרוכסן.
ואם את באיזור באר שבע, יש שם שילב עודפים, ויש שם בגדים מתוקים במחירים יחסית נמוכים.
הבן שלי נולד בתחילת יולי ויש לי תמונות שלו מגיל חודש עם קצר.
צריך לזכור שהגוף גם לא יודע לווסת חום עדיין, לא רק קור.
שכבה אחת ארוכה.
ושמירה לפי צורך.
זה תלוי גם איפה גרים.
אם יש מזגן וקר, שכבה ארוכה.
אם בחוץ, וחם קצר. ולדאוג שלא יהיה עליו שמש.
וזה גם תלוי ילד.
יש כאלה שחם להם יותר.
תודה לכולם
נוריד שכבה
ונתארגן על עוד בגדים..
ושמה שתי שכבות קבוע
עדיין כשיש מזגן זה לא מספיק לו.. והוא מתחיל לרעוד
אבל התינוק שלי עדין מאד "עוברי"
אולי זה קשור..
ארוך דק
הוא כבר בן חודשיים
עוד חודש, ושוב מסתמן שהתשובה היא שלילית.
לא ברור לי עוד איך אני עדיין אופטימית כל חודש אחרי שאני יותר מ4 שנים בסאגה הזאת.
הילד/ה הכי קטנים הולכים וגדלים. ואני מתקשה לשמוח כבר בימי ההולדת של הקטנים. לראות איך הכל מתרחק ממני.
מרגישה שאני תקועה בחיים, שאני כאילו בשלב נח שהקטנים כבר די גדולים, אבל אני בכלל לא נהנית מהשחרור רק מצטערת ודואגת ורוצה כבר עוד קטנ/ה.
מרגישה שיש לי הרבה תכניות לשנים שאחרי סיום הילודה. דברים שרוצה להתפתח בהם, דברים שחיכיתי לעשות.... אבל העוד ילודה לא שם. ואני לא מסוגלת לחשוב על סגירת הפרק הזה בכלל, מרגישה שעדיין לא זכיתי להקים ממש משפחה.
והשעון הביולוגי מתקתק ומתקתק. כבר חגגתי 40.
חנן אותנו ה', ב"ה, בכמה ילדים, חמודים וטובים.
אבל רציתי כל כך הרבה יותר!
פי כמה. ומה שאני מבקשת עכשיו הוא כחצי ממה שרציתי במקור.. וגם לזה כרגע לא זוכה. אני חשה כאובה כל כך,
על זה שמסלול החיים שה' נתן לנו כלל כל כך הרבה אתגרים ומורכבויות, וקרענו את עצמנו כדי לצלוח את הכל. אבל הקטע של הילדים כבר מעל לכוחותי יותרררר.
זה לא שעם הקודמים היה פשוט, כל ילד והסיפור שסביבו- ב"ה לא משעמם.
וחאלס. חאלס חאלס. מסביבי כולן הרות ויולדות, משפחות גדלות, כולם כבר "עקפו" אותנו או בדרך לשם;
שכנות צעירות, אחים ואחיות......
החופש הזה מציב אותי שוב,
עם החויה הזו שכבר כמעט אין לי על מי לשמור ובמי לטפל (יש לטפל אוהו במתבגרים שמעסיקים מאד.. הכוונה לקטנטנים).
עם התחושה שכולן הרות ויולדות ורק אצלנו משהו נדפק. כולם מתקדמים החיים ורק אנחנו תקועים מאחור .
יחד עם עוד דברים שתקועים אצלנו בזמן האחרון, מרגישה עצב גדול. ותקיעות. מרגישה שעשיתי השתדלויות בכל מיני תחומים ובכל הכיוונים;
התייעצתי עם רופא פוריות וב"ה הבדיקות שלי תקינות.
בעלי כרגע לא בקטע להבדק, כך שגם נסיון טיפולים לא רלוונטי.
עשיתי תהליכים שונים גם בזוגיות כדי שבעלי יזרום ויסכים לעוד ילדים, זה לקח לבד כמה שנים, ועוד תהליכים גם כדי שאני אהיה מספיק מוכנה, עם כל מיני חששות שהיו לי.
התפללתי, אפילו עשיתי כמה סגולות.
וחודש אחרי חודש אני בטוחה שהנה זהו. מקווה, מחשבת כבר תאריכים לחופשת לידה. ושוב מתבדה.
הבדיקות הריון צוחקות לי בפרצוף: שלילי, מה חשבת???
בטא קטן מ5.
כבר לא יודעת מה לעשות עוד. מרגישה באפיסת כוחות מול ה' ומול המציאות. בא לי פשוט לבכות לבכות לבכות ולהיעלם. עד מתייייייי טאטע
די.
ממש הרגשתי את הלב שלך ואת הכאב שלך.והוא כל כך מובן
זה נוגע בנק' כל כך כואבת ורגישה
וההשוואה מאתגרת
מתפעלת מהגבורה השקטה שלך איזה מסע מטורף! ואת נשמעת מהממת!!❤️
אני רק רוצה לציין מעשית..דאם 4 שנים אתם מנסים טבעי..ואת בת 40... מחילה שאומרת אבל לדעתי אין מנוס מטיפולים.. אני מבינה שיש מורכבות עם הבעל.. אני אישית היתי מביאה אותו לטיפול זוגי לדבר יחד על הרצון העמוק שלך. שהבנתי שהוא כן מסכים לעוד ילדים אבל לא לבדיקה שלו.. ולדבר על זה בליווי מקצועי כי בסוף זה מצב ממש מורכב לרצות ככה ...ושהוא מציב עקרון שלא נבדק ואת תקועה בגלל זה.
אני לא מאשימה אבל חושבת שצריך לברר את זה עד הסוף. גם הלכתית אם הוא צריך.
וגם אם הוא לא כל כך רוצה..היתי עושה את זה כסוג של עובדה אני צריכה שתבוא איתי לפגישת יעוץ שנברר את זה עד הסוף. לא יכולה יותר להמשיך ככה.
גם אם הוא לא יסכים עדיין.. חושבת שיש פה ברור לעשות
ואם הוא לא יסכים אז את צריכה למצוא דרך לשחרר את החלום קצת .ולא להיות חודש בחודשו בציפיה פעילה ככה.. כי בסוף 4נשנים זה לא מעט.. וכנראה שאם לא אז יש לזה סיבה גם אם לא התגלתה אצלך . ולפעמים באמת אין מנוס מעזרה חיצונית.
אנחנו בלי מניעה חצי שנה בערך.... ובעלי אומר אם ה' ישלח עוד ילד כנראה שזה רצונו אבל הוא לא בעניין של לעשות מאמצי יתר.....
תודה גדולה על ההבנה, על נרגישות, על החיבוק... מחזק ממש🥰
איזו דרך ארוכה ורצופת קשיים ואכזבות🫂
מאחלת שתיכנסי להיריון בקרוב! ושה' ילווה אותך בדרך ויעזור שהיא תהיה נעימה, ישלח מזור לכל הכאבים, ישפוך אור על כל החושך ושתזכי לשמוח שמחה שלמה במשפחה שלך❤️
קודם כל אני כל כך מעריצה נשים כמוך!
ב"ה זכית לילדים, את יודעת כבר מה זה הריון , לידה וטיפול. אלה תהליכים מאתגרים ועדיין את רוצה עוד בכל רנב איברייך.
תנסי להנות מהקיים, לשמוח שהם גדולים ואפשר לצאת איתם בכיף בלי העיכובים של טיטולים או שנצ לתינוק, בלי הגבלות.
תהני, תשמחי, תהני ממה שיש
ואולי מתוך זה, מתוך השקט הנפשי, גם תזכי להריון.
אבל בנחת, בלי מחשבה על זה. כי גם לחץ ומחשבה תמידית על הריוו מרחיקים אותו מלהגיע.
מאחלת לך שמה שהכי טוב לך יקרה🙏💞
אני נהנית, אבל בחצי קלאץ'..
ברור שנחמד שהילדים עצמאיים, שלא קמים בלילה כבר, שאין טיטולים וסלקלים ועגלות... אבל אני פשוט עוד לא בממקום שזה משמח אותי, הפוך.. מאמינה שבע"ה כשאביים את שלב הילודה ואהיה שם אשמח בע"ה ואוכל באמת ליהנות
למעשה אני הייתי במקום הזה
התפקחתי מנסיבות לא טובות שהצלחתי להקלט וההריון הסתבך והייתי מאושפזת, וכל הזמן ריחמתי על הגדולים שלא יודעים מה יש לאמא שלהם ורק חיכיתי שאוכל שוב להיות נוכחת, זה פתאום לא היה מובן מאליו שיש לי אותם בכלל.
לצערי ההריון בסוף הסתיים בחודש שישי, אבל הייתי אמא אחרת. ישר יצאתי איתם ופרחתי באמת.
ולימים זכיתי להביא להם אח ב"ה
אבל זו לא היתה המטרה, זה היה בונוס. יצא שהרווחתי פעמיים ב"ה
ולכן אני באמת מציעה לך להנות באמת באמת מהקיים ולא לחשוב על השאיפות העתידיות כי קשה ככה להנות ממה שכבר השגת .
ותחשבי על זה שגם הקיים היה פעם השאיפות העתידיות שלך💞 תהני מזה . ההנאות שלך או שלהם- תעשו ביחד
נשמע שעברת הרבה אתגרים וקושי, ועדיין..
את מתארת השוואה לסביבה, וקושי מול הבעל סביב זה..כשמעל הכל עומד הרצון העז שלך לעוד. שזה באמת מאוד קשה להכיל הכל ביחד
אני חושבת שכדאי לפנות לטיפול סביב העניין כי את מתארת קושי מאוד גדול
♥️
אני מטופלת וההתמודדות הרגשית היא בסדר.. אבל עדיין החוסר כואב וקשה. וטיפול רגשי לא יוכל לקחת זאת... רק לוסת, לעדן, להפגיש עם העומק ששם...
גם אצלי שכנות אומרות איזה כיף לך שאין קטנים וטיטולים ולא יודעות כמה אני מצטערת בלב .. חושבות שזו בחירה שלי .מרגישה שיש לי אנרגיות לעוד כפול ממה שיש לי אבל זה לא קורה וזה כואב .
מחזקת אותך ❤️
יכולה להגיד לך שכרגע אני מונעת הריון נטו בגלל בעל שלא מוכן נפשית כרגע לעוד ילדים ואניממש עצובהמזה
למרות שיש לי קטנים בבית כמו שאמרת אני רוצה משפחה ברוכה ומרגישה שזו השליחות שלי , ברמה שהיו ליהשבוע סחרחורות קצת וישר רצתי לבדיקות דם אמרתי הלוואי הריון למרותהמניעה וכמובן שלילי וקשה לי. וזה עוד כשאני מונעת ועם קטנים בבית אז קל וחומר שאת שככ רוצהלשוב ולאחוז את הדבר הכי טהור בעולם, מאחלת לך שתזכי בקרוב מאד !!!!
אני כיום כן בהריון ב''ה אבל אחרי כמה שנים ודרך.
ואני כן חושבת שצריך לחלק קצת את ההתמודדויות.
קודם כל אם זה בוער בך והבעל איתך ואת בת ארבעים ואחרי 4 שנים של נסיונות אז אין מה לחכות בכלל בשום צורה. לעשות בדיקת זרע במיידי. ולהתחיל טיפולים. גם אם הוא לא בקטע, זה כבר פחות הגיל לשלב הזה. אם מחליטים שרוצים אז במצב כזה צריך לפעול, וגם אז זה לא קסם... אולי שידבר עם מכון פועה. אם הבעל לא איתך ברצון בכללי, אז זה מקום אחר שהוא בעיני יותר לטיפול או לטיפול זוגי. בין אם זה לראות איך להתגמש למצב של כן לפעול או למקום של השלמה שלך שזו המציאות שלכם וכמובן יש ניסים, אבל שסביר שזה יהיה מספר הילדים שלכם. סיבות זוגיות זה הרבה פעמים נכנס לשיקולי הילודה...
מעבר לזה- לנטרל לגמרי ולחלוטין את הסביבה. אישית הייתי עם מספר הילדים שלי עכשיו שנים. וממש כיביתי את זה. בעיקר אצלי. כן, רוב החברות הכפילו אותי במספר. אבל לכל אחת הקשיים שלה והאתגרים שלה. ואלה החיים שלי (השנים הארוכות של הפער אצלי גם מחולקות לכמה שנות עבודה אישית והתבחבשות שהם סוג של בחירה, וגם לשנות ניסיונות וטיפולים, יחד זה יצא לא מעט).
אני חושבת שהמקום ה''תקוע'' שאת מרגישה מאוד פוגע בך, ובעיקר נמצא בנפש. ואולי באמת כדאי לפנות על זה גם קצת לטיפול. אני לא אומרת שזה קל. או שזה לא לגיטימי להרגיש ככה. זה מאוד מאוד מובן. אבל כרגע זו המציאות שלך. אז כן, להתחיל בתוכניות שאת מתכננת ל''אחרי''. זה לא בגידה ברצון. כי את ממשיכה להשתדל במקביל. להתקדם להתפתח לצמוח. ובע''ה אם יגיע עוד תינוק. הדברים ישתנו שוב. או ימתינו. זה בסדר גמור. אנשים דינאמיים. למשל לי זה יוצא על זמן מאתגר. ואנחנו נתמודד בהודיה אין סופית. זה לא משנה מה תכננו קודם.
דבר נוסף- אני ממש מבינה שזה לא מדבר אליך כרגע, אבל אפשר קצת לעבוד על זה... אני נהנתי מאוד מהחופש הזה. שאני יכולה לצאת בחופשיות, לא שאני מהמבלות אין סוף. אבל אפילו לערב צוות, בלי מצפון ואתגר גדול, לעבוד בלי להרגיש רע שאני משאירה אפרוח, לצאת עם בעלי מדי פעם, חברות, להשאיר ללילה לחופשה זוגית (אין לי אופציה להשאיר קטנטנים), לטייל בזרימה, להיכנס ברכב קטן, מותר להנות מהיתרונות בלי ייסורי מצפון למרות הציפייה...
וגם, בסוף לכל אחת התיק שלה כמו שכתבתי ואולי זה לא הכי נכון. אבל הייתי בקבוצות פוריות בפייסבוק וקצת מכירה גם מקרוב. ואיכשהו זה כן עזר לי לראות בנות שנלחמות את חייהם לילד ראשון. ולי היו הילדים המהממים שלי, מכניס לפורפורציות...
בהצלחה רבה!! מקווה שלא נפגעת ממשהו. אני מבינה שאת במקום אחר. אבל ממש כתבתי מהלב. אולי זה לא נכון לרגע הזה. אבל אולי בכל זאת משהו ייגע או יפתח איזה פתח בלב.
חיבוק!
המצב הכלכלי שלנו לא משהו
לא חדש ..ככה זה.. אין כרגע איך לשנות המון..אנחנו מחושבים לא מוציאים סתם..אבל אני עובדת חלקי כי זה מה יש..גם אין לי תואר..
ובעלי עובד את המקסימום האפשרי.
מה הבעיה
ש..אני משתדלת לחסוך! אבל כל הזמן יש משהו אחר שמסבך
וגם עם הזמן נהיה לי ממש מאתגר
כי כשאני צריכה לקנות משהו אני כן אוהבת שיראה טוב ויהיה גם במצב טוב ושימושי למה שצריכה..
ובגלל החוסר תקציב לרוב קונה ביד שניה
וזה מצוין כי לרוב מוצאת דברים טובים ובמחיר טוב
אבל זה מייגע
נגיד לפני שנה קניתי עגלה יד שניה בזול. מכרתי את הישנה שלי שהיתה בה תקלה.. וככה יצא עסקה משתלמת.
כן התבאסתי על הכתמים בטיולון. קניתי ריפודית.. ואמרתי טוב העיקר שיש לי עגלה טובב ונוחה לצרכים לשי ..ואחרי שנה היא פתאם לא מתקפלת..וזה מעצבן!!!
אני בהריון חדש
נו אין לי כח
מה עכשיו
לעכשיו י ש לי טיולון קליל לתינוק
אבל לאחרי הלידה אין לי
ודוקא אהבתי את הסוג הזה של העגלה
אני לא זורמת עם כל סוג
וגם לי בא עגלה שתהיה לי נוחה לשימוש..חושב לי גם שתהיה קלה וגם יציבה ונוסעת כיף וגם קיפול קל
אין הרבה כאלה
ולחפש במחיר רצפה במצב טוב ומקום נגיש
זה סיוטטט
גרים בחור
אוף
ומה הקטע הזוגי
שבעלי לא מעורב בכל זה הוא איש פשוט כהז ולא מזיז לו חפצים ובטח לא עגלות
הוא לא יבין תמיד מה הצורך
הוא לא אכפת לו מה ואיהז מצב או כתמים
ולא מבין מה העלות של כל מוצר והוא קיבל ממני את הרושם שאפשר להשיג הכל בכלום כסף..וזה לא נכון..רק לפעמים
ומותר לומר
כן בא לי ללכת לחנות לבחור איזה דגם ואיזה צבע שבא לי ופשוט לקנות בלי להסתבך
גם מרגישה בזבזנית-מולו.אפילו שהוא תומך בי ..כי הוא לא מבין שלמצוא עגלה עד 400 ש''ח במצב מעולה זה נדיר
גם מרגישה תסכול מלחפש משהו לא אפשרי..
בסוף איכשהו אחרי שעותתת של חפירות אני מוצאת
אבל הנה הפעם הוכיח את עצמו כלא מוצלח כי מה אחרי שנה לא להתקפל..הבנתי שזה בעיה ידועה בדגם הזה ולא ידעתי
וגם מתביישת שבא לי שתראה טוב . ואפילו בא לי לומר-שונאת עגלות שחורות. ומתפשרת קבוע כי זה מה יש
אבל בא לי לשמוח..
ולא לחפש שעות לסנג'ר את בעלי לנסוע להביא רחוק .ולהתפשר..
ואם כבר..תמליצו לי על
עגלה קלה משולבת אמבטיה. ממש לא אוהבת כבדות!רצוי עד 8 קילו..גג 9 וזה יחסית כבד..יש לנו עליות במקום מגורים..
אבל עם גלגלים שיכולים לנסוע לא רק באספלט ..אלא יציבה ונוסעת סביר גם בדרך עפר פשוטה .לא צריכה עגלת שטח.. רק לא גלגלים קטנטנים
אה ושתתקפל בקלות חובה
ותתפללו שאמצא מציאה טובה
יש לי עוד מלא זמן.. כן? אבל זה מעסיק אותי
ממש מבינה.
זה צורך מאוד נשי, לגיטימי ובריא.
אל תרגישי לא בני עם הצורך הזה, מה שלא תקין זה המצב הכלכלי, לא הרצון שלך לאהוב את העגלה.
כדאי לשתף את בעלך בצורך, כמה זה חשוב לך, גם אם בסוף תהיה עגלה שחורה לפחות תהיו בהבנה הדדית, זה המון. שה' ישלח לכם שפעעע❤️
כי לנבור במציאות של יד 2 זה גם הרבה השקעה במצטבר, וגם בסוף יש לך תחושה של חנק כלכלי.
אגב אנחנו גם קונים יד 2 מציאות וזה כיך ממש, אבל כשעושים את זה כשיש יכולת כלכלית, זה שונה ממש.
אני חושבת שהרבה זוגות דתיים מתחילים מלמטה ועולים עם הזמן (אבל אז גם המשפחה גדולה יותר)
כדאי לחשוב קדימה ואז לזכור שכרגע המציאות היא זמנית ואז זה פחות מבאס.
אנחנו מכרנו ספורטליין מצויינת ב1000 שח עם טיולון מהניילונים ושילדה ואמבטיה במצב ממש טוב.
לדעתי שווה לחפש בתקציב הזה ולא לכוון רק ל400 שח שזה ממש נדיר או חדש לגמרי.
אין פה עניין של תכנון כלכלי כרגע.. אין יותר אופציה מצד המציאות לעבוד יותר..לא לי..ולא לו.. בהמשך מאמינה ומקווה שיפתח יותר אופציות..הוא מרוויח בסדר. אני לא בנויה לעבוד מלא עם כל הילדים ולידות וכו.. כשהשלב יהיה מאחורי יהיה קצת יותר אומר.. ומקווה גם שעסק שמתכננת להקים יצליח
אבל
זה פחות השאלה
כי תכלס
יש את הכאן ועכישו
והנה ..1000 שח מבחינתי זה המון
אין מצב שאוציא על עגלה
לא בכיוון בכלל
בעודכחודש
ספורטליין אפורה
מאוד נהנתי איתה במצב ממש ממש בסדר
תעדכני אם זו עגלה שתהיה לך טוב
שגם סליו לדעתי
לק"י
משהו פרקטי- אפשר לשים תינוק קטן גם בטיולון קליל. יש מזרונים לטיולונים.
אלא אם כן, את בונה על להשכיב לישון באמבטיה.
דווקא עריסה הכי קל להשיג, כי יש גמ"חים להשאלה, ואז לא צריך להשתמש בעגלה בשביל שינה (אם כי גם זה בסדר, לפחות מדי פעם, בעיניי).
@אני נשארת אני.. היקרה, רק רוצה לומר לך על הפן הזוגי -
שחשוב מאוד שתרגישי שאתם שניכם יחד בזה. אז מה אם בעלך אדם פשוט יותר ופחות אכפת לו היופי של דברים. הבסיס הוא שהוא לפחות ידע כמה מאמצים נדרשים בחיפוש אחר דברים ביד שנייה, וגם מה המחירים של הדברים האלה בחנויות.
תגידי לו, "בעלי היקר, אתה מוכן לעזור לי לחפש דגם של עגלה שיהיה מתאים לכל הצרכים שלנו? נסתכל באתרים של חנויות, רק כדי לקבל רושם ראשוני, ואז תעזור לי לחפש במקומות של יד שנייה עגלה כזו במצב טוב."
ככה בתור התחלה תכניסי אותו לעניינים, והוא לא ימשיך ב"ריחוף" שלו...
בהצלחה, יקרה❤️ שה' ייתן לכם שפע!
(אגב, לפני כמה שנים אנחנו מסרנו עגלת אמבטיה במצב טוב מאוד - רק הסל למטה היה כבר קרוע. זה היה כשהחלטתי שיותר נוח לי להתנהל עם טיולון מגיל לידה. אז כן, לפעמים יש גם מציאות כאלה...)
זה טיולונים שנשכבים שכיבה מלאה.
ולא שייך לי לחגור כל פעם שנרדמים גם ככה בקושי יורדים מהידיים
ואז זה שומר על התינוק מנפילה כשהוא ישן ולא צריך לחגור. (לא להתחיל לעלות על אוטובוסים ככה, אבל בבית בהחלט אפשר)
מאוד אוהבת אמבטיה זה ממש המיטה שלהם רוב הזמן והמזרון נח ולא מיזע כהז של טיולון או ריפודית
ובכל מקום שהולכת איתם..אף אחד לא זרם על הגב אצלי
קיצר לא רלוונטי עבורי תודה רבה ❤️
בייבי בוס טייגר. עונה על הדרישות שלך. עגלה מעולה, אני משתמשת בה גם כטיולון. גלגלים גדולים. נוסעת בדרכי עפר. מתקפל בנוחות אחרי שמבינים את הקטע.. וקלה יחסית, גם עם האמבטיה.
ב"ה במצב כלכלי יחסית סבבה, אבל בעלי מאוד חסכן ולא אוהב להוציא כסף על דברים שבעיניו סתם, וחא כ"כ מבין למה חשוב לי גם המראה או דברים שהם לא הכרחיים ממש
וגם הוא פעם ממש לא היה מבין במחירים של דברים והכל היה נשמע לו יקר, ופשוט הייתי שולחת אותו כל פעם לעשות לי סקר שוק של כמה הדברים עולים לא ביד שתיים או במבצעים או עלי אקספרס כדי שיבין על מה אני מדברת ולמה מה שאנירוצה זה זול יחסית ולא יקר... בהתחלה ממש הייתי שולחת אותו על כל דבר והיום הוא כבר עושה את זה בעצמו, סתם חיפוש מהיר בגוגל ולהסתכל על התוצאות הראשונות לראות מחירים פחות או יותר (ודרך אגב, ככה ראינו כמה דברים שרצינו לקנות יד 2 כי חשבנו שיהיו יקרים ופתאום מצאנו בתקציב שלנו לא יד 2)
הוא אמר לי פעם שגרמתי לו לדמיין שאפשר למצוא הכל בזול מרוב שהתאמצתי למצוא מציאות טובות וזולות
אבל זה לא ממש עוזר
אגב הוא לא אומר מילה
הוא מסכים תמיד לכל בקשה שלי
פשוט
מרגישה שבלב מבחינתו זה מיותר..
אני פשוט מסבירה לו למה אני רוצה, ובעיקר אחרי הקניה 😅 אומרת לו כמה זה היה שימושי וטוב שקנינו
ואפשר לשאול איזה עגלה? לי נשברה השבוע ספורטליין וגם לא מצליחה להתקפל, בעיקר לא מצליחה להשכב אחורה
ספורטליין היתה לי יחסית עמידה ..אבל נשברה לה פעם אחת הידית אחיזה
הבן הגדול שלי לובש גופיה מתחת לציית, גופיה לבנה פשוטה.
הקטן יתחיל ללכת עם ציצית בתחילת השנה, כשיתחיל את הגן.
אני רוצה לקנות גם לו גופיות, אבל הן מתחילות ממידה 2, והוא במידה 12-18.
ממה שראיתי, גופיות במידות קטנות הן עם תיקתקים למטה, ולא מתאימות.
מישהי מכירה מקום שאפשר לקנות בו גופיות בלי תיקתקים במידה 12-18?
חשבתי שאפשר אולי גם גופיה שלא מיועדת ללבישה מתחת לחולצה, אלא במקום חולצה.
או אם יש למישהי רעיון אחר מתאים.
אני פחות רוצה להלביש לו ציצית בלי משהו מתחת.
הגופיות של נקסט נניח, מארז די זול, אז גם אם זה יהרוס זה לא נורא...
אם אני לא אמצא פתרון אחר.
זה ממש יקר.
לא נראה לי שיש יותר קטן ממידה 2.
אין לי הסברזה נח ללבוש גופיה מפוליאסטר?
זה לא יהיה חם מידי?
תנסי לחפש באתר, בטוח יש להם גם עם כותנה
הזמנתי, נקווה שיהיה טוב.
תודה רבה
בעיניי
מידה 2 יכולה להתאים לגודל (תלוי בחברות)
כך גם חוסכים שכבה וגם הרבה יותר נעים על הגוף.
המינוס שצריך לכבס כל יום
אבל בעיניי הפלוסים בפער גדול כך שלדעתי שווה
גופיה ציצית נשארת במקום. לעומת ציצית שבורחת מחוץ לחולצה מקדימה או מאחורה וגורמת למראה משלומפר...
מוסיפה עוד משהו, אצלנו הם לא כל כך מצליחים ללכת עם ציצית בגילאים הצעירים לאורך זמן. זה מפריע להם בשרותים, חם להם, מסורבל..
לק"י
למרות שיש ילדים שכן עם ציצית בגן.
אני רק מהמחשבה שזה טובל להם באסלה וכאלה, מעדיפה שלא ילבש כרגע🙈
ציצית רגילה יותר קל להוריד לפני שרותים, למי שעדיין לא יודע להסתדר עם ציצית בשירותים.
בכל אופן אצלנו חם מאוד אז אני שמה לילדים ציצית בלי גופיה מתחת עד גיל 6 בהוראת רב
לק"י
לא יודעת אם לכל הדיעות.
כנראה שלא, אחרת גופיות ציצית היו אסורות.
וגם אם לא סוגרים אותם, זה יכול לצאת מהמכנסיים וזה לא יפה, או להתלכלך בשירותים.
אבל מהניסיון שלי המידות של נקסט יחסית גדולות.
אז אני חוששת שזה יהיה לו גדול מידי.
מחר בעז"ה עוברים סופית (ישלנו מפתח כבר שבועיים אז אנחנו כבר ניקינו והעברנו ממש כמעט הכל נשאר רק הרהיטים של הסוף מיטות כזה למחר)
ואני ככ חוששת…
קודם כל זה לצאת מיחידה של ההורים לבית
מה שאומר שאין 'סופר של אמא ואבא' ואין בייביסיטר יחסית זמין ואין את אימא בקומה מתחתייייי
אבל גם על הבית- ברוך ה' ברוך ה' עוברים לבית גדול
איך אסתדר עם לנקות אותו?
ואיך עם הסדר אצליח להרגיל את הילדות להחזיר למקום ושתהיה צורה של בית?
ומתי יהיה שם הריח שלנו? כי בינתיים היום סידרתי את המטבח שם והגעיל אותי לגעת בדברים (הבאתי מנקה היא עשתה את המטבח והחלונות ואני ניקיתי מקלחות ושטפנו, ועדיין לא מרגיש לי 'שלי')
אני מאוד נקייה
ואם יש דברים שלא יירדו?
ואיך נסתדר עם לדאוג להכל הכל הכל?
ההורים ברוך ה' קרוב אנחנו רק עוברים לבניין ליד חח אבל אני באמת דיי משותקת מפחד…
איך הסתדרת אחרת 🤣
אין כמו בית שלך, גדול ומרווח
תסדרי אותו איך שנוח לך.
תשמחי על כל השנים שככה התפנקת.. לא מובן מאליו בכלל
עכשיו זה החיים האמיתיים 😉
נשמע לי שגם לא הכל יפול עליך בבום
כי את עדיין קרובה להורים
אז לאט לאט תתרגלי והכל יהיה בסדר
בהצלחה ובשעה טובה
אז גם כשעברתי משכירות לבית שלי, שהכל בו (כמעט) היה לפי הטעם שלי ולבחירתי,- עלו בי תחושות דומות
ובאמת בימים הראשונים בחדר השינה החדש הרגשתי לא בנח. לא הרגיש לי "שלי".
ובחודש הראשון במטבח היה לי מוזר
והבית היה לי יותר גדול, והכניסה לא מוכרת..
ככה זה, אנחנו לא אוהבים שינויים גם אם הם משמחים ולבחירתנו
יהיה בסדר♥️ לאט לאט
כי כזה יש נטייה לתת לדברים להישאר כמו שהם (נגיד מרגיש לי ש'הכי נקי' שהבית יהיה זה כשניקיתי או כשהוא היה ריק…
ואז מלחיץ אותי שלא אגיע ללנקות עוד דברים שמציקים לי
היינו כמה חודשים אחרי חתונה וכבר בתחילת הריון
והכל הגעיל אותי כל כך
אפילו שהבית היה נקי וגם יחסית חדש כמעט לא משומש
והייתי בוכה כמו ילדה קטנה איך הבית לא יפה ולא נקי ועם ריח ולא הבנתי איך אני עכשיו אמורה לשמוח ולהנות מזה
כולם התלהבו מהבית החדש ורק אני לא
מפה לשם אנחנו פה כבר 15 שנה
עשינו שיפוצים באמצע אבל אוהבת את הבית שלי 😄
פשוט ההרגשה של הידיות של הארונות נגיד😖😖
וניקיתי!!!
עם ספוג פלא
עם סבון
עם גל אורנים
פשוט בררררר
אם הם באמת מגעילים וזה מפריע לך, קני מאלי אקספרס משהו שאת אוהבת. ממש יכול לשנות את המראה והתחושה בעלות לא גבוהה כל כך.
גם ברז קנינו בעליאקספרס וזה הבדל ענק
אבל לא בגלל שהזנחתי דברים, זה בגלל שבית עם פחות חפצים באמת נראה יותר נקי.
והכי הרבה תביאי שוב מנקה.
צריך מנקה גרמנייה שכל פיפס מפריע לה
כמוני🤣
הבית שעברנו אליו לפני 8 שנים בשכירות ,לא הצלחתי לישון בצורה נורמלית וחלקה למשך חודש... היה מרגיש לי זר ולא יכולתי להירדם ...
ברוך השם זה עבר לאט לאט והרגיש בית שלנו למרות שזה שכירות.
אנחנו גם לקראת מעבר בחודש הבא בעה לבית משלנו וגם לי עולות כל המחשבות האלה
אבל יודעת שבהתחלה זה מרגיש מוזר ואחר
אבל בני הבית הם אלה שמפיחים חיות ורוח בבית ,החפצים ,הרהיטים ,המשחקים ..יעברו שבתות וחגים שלכם יחד ותרגישו איך הכל מסתדר ומרגיש בית
בהצלחה🫶
איך מנקים? לאט לאט. אפשר לנקות באופן קבוע רק שירותים, מטבח וסלון. וזה פשוט.
סופר של אבאאמא - קונים פשוט לא 24 שעות ביממה אלא רק 12.
הריח לאט לאט... או עובר ריח או מתרגלים 😅
וההורים קרובים!!! אז בכלל על מה הדאגה.
בפרטים הקטנים
עציצים
מנורות
ידיות לארונות
שטיח
ווילונות
ואז מרגישים בבית
עברנו,
ברוך ה'
ובאו אחים של בעלי לעזור אז אזה היו פה בני משפחה והרגיש לי קצת יותר 'בית'
ועכשיו עשיתי חתיכת שטיפה מאסיבית ביותר😂 לכל החדרים והמרפסת וכו וכו
עדיין התקלחתי עם כפכפים😅
מחר ננקה שם שוב
אגב המלצה לחומר חזר שיינקה לי טוב טוב קרמיקה של מקלחון?? היחיד שעבד זה 00 הירוק של השירותים וגם הוא הצריך שיפשופים…
וגם משו שיינקה את הצינור של הדוש? כולו מלא אבן או חלודה או לא יודעת מה
קבוע כמעט בכל דירה. כי אני אוהבת ארוך מהרגיל וגם שפופרת איכותית טיפה יותר.
זה לא מאד יקר ונותן תחושה ממש טובה
זה משהו עם בלאי יחסית גבוה אז דווקא טוב שיהיה לך עוד אחד בבית כי יש להם נטייה להישבר בדיוק דקה לשבת/אמצע הלילה וכאלה..
אז הזה מטמו שיהיה ספייר, ותקפצי לחנות הקרובה לקנות צינור וראש ב30₪...
מהסתכלות עכשיו באינטרנט יש גם בפחות מ30 בארץ. החומרים והכוחות על השיפשופים יעלו כמעט אותו דבר.
יש לכל חברה כזה, למשל סנו אנטי קאלק.
רק שימי לב שאם את משתמשת על קרמיקה, להיזהר שלא יגע ברובה כי הוא אוכל אותה.
ולחלקים ממתכת או זכוכית זה מצויין, משפריצים, מחכים דקה ואז הכל יורד ממש בקלות.
אז כנראה זו חלודה ולא אבנית
מי היה היום באמבטיה עם חומצה וסקוצ'?
אני??
לאאאא
מפתאוםםםם
😳😳😳
😂
מה נעשה צריך שיהיה נקי
יש של אסלות שהוא חזק יותר משל המטבח
וכדאי לתת לו לשבת כמה דקות.
למרות שבעצם כבר אמרתי למטה שתחפשי חומר נגד עובש😅
חייבת שזה יירד התקלחתי עם כפכפים🤣🤣🤣
כי זו חומצה מאכלת
בסוף היא יכולה לעשות חורים ברובה ולגרום לנזילות אצל השכנים אז לשים לב
יש חומרים טובים שמנקים אבנית. אני משתמשת בחומר של שופרסל והוא מעולה. הבריק הכל. ברמה שהבן שלי שאל אם החלפתי לחדש
אני שמתי וממש רואים את הפס שהחומצה זלגה לה והוא נקי משמעותית יותר משאר הקרמיקה
זה גם לא בריא לנשום אותו אז אני בשגרה אדים אנטי קאלק אבל לעכשיו היה צריך משו חזק יותר
חומר מסיר עובש בכלל, כמו מלרוד של יעקבי.
אבל הרבה פעמים זה כתם עובש ולא עובש ממש ואז הפתרון הוא לחדש את הרובה. גם לזה יש כמו טוש כזה שאפשר לצבוע על הרובה. והוא מכיל בתוכו גם מונע עובש.
זה הקרמיקה ממש
כאילו יש עליה שכבה של לכלוך קשה ושחור
אקונומיקה או אנטי קאלק לא עזר רק 00
לא חשבתי על מסיר עובש…
למקלחון הייתי מנסה להשתמש באנטיקאלק של שירותים.
ומעודדת אותך שהתחושות ממש נורמליות ולוקח קצת זמן אבל מתרגלים!!
רק להיזהר... הם חזקים מטוד
לעבוד לפי ההוראות
שני ההורים גרים באותה עיר. בדר"כ ישנים בצד השני, אך עם הזמן נהיה ממש צפוף והם התרגלו שאנחנו באים רק אליהם ומתחלקים בסעודות. הפעם בגלל הגעה עם תינוק נוסף והריון אמרתי לבעלי שאני מעדיפה שנישן בצד שלי ואת שאר הסעודות נעשה שם (מן הסתם שנאכל גם בצד שלי) ובעלי חושש מהתגובה של האמא כי קשה לה כשאנחנו הולכים לסעודות שם או סתם הולכים לבקר, היא לא אומרת את זה אבל רואים שהיא מחמיצה פנים והאווירה נהיית מתוחה.
ניביתי להסביר לו שהשבת הזו כל הצד שלו מגיע ואצלי אף אחד וזה הכי הגיוני כי אני סובלת שם מחוסר שינה בגלל שינה על מזרונים והוא לא מסוגל לעדכן את אמא שלו שנגיע רק לסעודות אז הוא החליט שהוא מוותר על ביקור ומעדיף להישאר בבית בטענה ששינה אצל הצד שלי תיצור אמירה מסויימת מול ההורים שלו...
ואני לא הבנתי מה הבעיה ולמה קשה להם לקבל את זה?
ההורים שלך אם החלופה היא מזרנים
ושחמתך ובעלך יצטרכו להתמודד ושיהיה להם בהצלחה
אם אתם שם כל השבת האם הם צריכים לדעת?
נפגשים בבית כנסת או משהו?
באופן כללי אני לא חושבת שזוג צריך לדפוק חשבון לאף אחד אלא לעשות מה שטוב לו, בטח כשלאף אחד אין מטרה לפגוע.
