אבל יש לי ארבע בנות שעוד כמה שנים יגיעו לגיל הזה.

נראה לי שבראש ובראשונה- את צריכה להיות רגועה מול זה ולא להיכנס איתן למאבקים.

כי מה שבטוח זה שמאבק - שכנראה יהיה תמידי עד שהן יגמרו את גיל ההתבגרות- לא יוביל לתוצאות שאת רוצה, ואולי יוביל לתוצאות הפוכות.

נראה לי שאת יכולה להביע את דעתך לגבי הבגדים שלהן אם הן מראות לך אותם ושואלות לדעתך, אבל בלי להישמע ביקורתית. זה סתם יעצבן אותן ויגרום להן לא לשתף אותך.

אם הן קונות בגד שהוא ממש מוגזם מבחינת חוסר צניעות- כן כדאי לחשוב על התערבות מצידך, אבל כל עוד זה בגדים שלצערנו מקובלים היום גם בקרב משפחות שומרות תורה ומצוות- אני במקומך לא הייתי מתערבת.

אם עולה מהן שיחה בנושא- אז גם כדאי להסביר להן קצת מה המשמעות של הבגדים ושל הצניעות.

ואולי כדאי גם לבחור את מקום הלימודים שלהן בהתאם- שילמדו במקום שבו האווירה פחות מקבלת לבוש לא צנוע. (למרות שהיום זה כמעט בכל מקום)

כל עוד לא מדובר במשהו שעובר את הגבול בצורה קיצונית, עדיף להחריש.

יש בגיל הזה צורך חזק לנסות גבולות. ולהחליט לבד באיזה דרך חיים אני רוצה לבחור. ונראה לי שאם לא נותנים את זה לילד ומנסים לכבול אותו.. זה עלול לחזור אליך כבומרנג.

למשל.. מכירה מישהי שפיתחה הפרעות אכילה קשות כי הוריה ישבו לה על הראש יותר מידי. זה היה המקום שלה להגיד- כאן אני מחליטה. אם על הלבוש שלי אני לא יכולה להחליט לבד, אז לפחות על מה שאני מכניסה לגוף שלי אף אחד לא יכול לשלוט. זה אולי מקרה קיצוני..אבל רק לצורך ההמחשה. פשוט להיות זהירים. לנסות למצוא פשרות. כמה שפחות לכפות.

עדיף כל אחת לחוד (אחרת הקטנה תגיד כנראה "לפי הגדולה"..).

להסביר בקצרה למה הצניעות חשובה, ההדגשה בעיקר של הצד הפנימי, האישיות. לא למשוך תושמת לב מדברים חיצוניים, שזה סה"כ לא באמת גורם שיכבדו אותן...

ולהגיד את ההלכות. ושלקיים הלכה, זה רצון ה'. וכמו כל דבר בריא שאדם אוכל - גם ברוחניות זה כך. 

ואז לומר להן: תראו, אתן כבר אחרי בת מצוה. האחריות היא שלכן. התפקיד שלי, זה ליידע אתכן. לעזור. איכפת לי מכן, שיהיה לכן טוב, גם כעת וגם בהמשך. אז כדאי האזין למה שההורים אומרים, כי יש להם ידע, נסיון, יותר יודעים הלכות ואת המשמעות של הקיום שלהן.

אבל האחריות - שלכן. זה צריך לבוא מכן. אני מוכנה לעזור בלומר מה ראוי. בלקנות בגדים יפים שגם מתאימים מהבחינה הזאת, אבל זה רק "התנדבות" לעזור. האחריות על שמירת המצוות על ידכן, ועל השמירה על הכבוד שלכן - זה עליכם. אתן תקבלו את השכר בכך שתבנו את האישיות שלכן בצורה טובה, וגם האחריות שלכן על מה שלא טוב (להיזהר לא להבהיל מידי ב"עונש".. אחריות).

יש דבר כזה, ב"חובות התלמידים" שמסביר שבזמננו (וזה עוד בזמנו), ה"עצמיות" של הילד מקדימה להתפתח. ולכן הדרך היא שהוא יבין שהוא אמור לחנך את עצמו - ואנחנו מוכנים לעזור לו. כך לא ירגיש שהוא נלחם עם רצון של מישהו מבחוץ, אלא שזה שלו. כשהוא צריך לבחור, והעמדנו אותו על המשמעות - ו"התנדבנו" ברצינות לעזור, זה נשמע אחרת..

פשוט לומר בשיא הכנות

'לא נכנסת לך לארון אבל יש הלכה וזה ממש וגד את ההלכה תחליטי מה חשוב יותר בשבילך'

גם אני הייתי ככה עם אמא שלי. התייעצתי איתה לגבי בגדים האם הם בסדר או לא...

אבל נראה לי שרוב הנערות היום- התנהלות כזו דווקא תדחוף אותן יותר לכיוון הלא רצוי.

הבעיה שלבוש צנוע זה אחד הדברים הכי קשים היום.

כשצו האופנה הוא לבוש קצר או צמוד- כמו היום- גם באולפנות הכי דוסיות יש בנות עם חצאיות קצרות מדי וחולצות פתוחות מדי. רוב האולפנות הן כאלה, אם אני לא טועה.

יש משהו בלבוש הוא מאוד מענין את הבת, מסקרן אותה, דרך הלבוש היא גם מגלה את הגוף שלה.

נכון שצריך גבולות ברורים. אבל אם הגבולות האלה מובילים לעוד יותר אנטי- אז כנראה שצריך לשחרר בהם קצת.

בחצאיות קשה לי גם היא מעדיפה שאני יהי עם ארוך אבל עם זה קצר אני מתייעצת איתה

גם אני בתור נערה בת 13...

אם אני יידע מה הטעמים לזה יהיה לי יותר קל להבין למה אני צריכה להתלבש בצניעות.

הרי אני משלמת...

ובאמת להסביר בנעם ולחזק

וכן בדקה עצמית- אולי חלילה אני מעגלת פינות באיזה הלכה והן מחכות אותי?

החינוך לצניעות בגיל ההתבגרות מתרחש מגיל 0 בגיל 14-15 אמורים לקצור את הפירות

מי שלא טרח בערב שבת לא יאכל בשבת

בגיל הטפש-עשרה יש רצון לבדוק דברים אחרים, וגם יש לחץ חברתי מאוד חזק.

גם אמא שחינכה הכי טוב בעולם לצניעות יכולה למצוא את עצמה מול בת עשרה עם ביגוד לא צנוע.

קצירת הפירות היא לא בגיל 15-16.

קצירת הפירות היא אחרי שהנערה גומרת עם כל הנסיונות המעניינים ומחליטה, באזור גיל 18-20 באיזו דרך היא בוחרת ללכת.

וקצירת הפירות הכי משמעותית- כשהנערה הזו מתחתנת ומקימה בית של תורה וצניעות.

וגם נערות שניסו כל מיני שטויות בגיל העשרה מקימות בתים יפים של תורה וצניעות.

בעיקרון, עדיף לא להיכנס ללחמה לכיפוף ידיים אלא להרפות ולתת יותר הסברים והבנה של החשיבות. 

בתור הסבר אפשר: א. ככל שלאדם יש יותר מטען פנימי הוא פחות צריך להבליט את החיצוניות והגופניות שלו.

ב. מי שמכבד את עצמו (בגון עו"ד וח"כ) בד"כ לא ילך בלבוש לא צנוע. לבוש לא צנוע אולי מראה על חוסר כבוד עצמי. אנשים זולים נוטים להבליט את הגוף בגלל נקודה א'. 

בעלי...

לקבל פרס נובל עם מכנס קצר.  ברור שזה לא שייך ,כי הוא בא להבליט את השכל עכשיו ולא את הגוף.  

ככה בת ישראל צריכה לכסות את עצמה ולא למכור את גופה לכל מי שעובר ברחוב.

צריך גם לחזק את ההפנמה שכל מעשה טוב מוריד ישר שפע של טוב לעולם .   לא מיד זה אלינו ישר , אבל חק הקב"ה שם בבריאה שכל מעשה משפיעה טוב או רע על העולמות כולם.

למשל לחשוב שאיזה ילד יתרפא מהמצווה שלי וכדומה.

אחת מהבנות לבשה שמלה ארוכה. ולא התלהבה מהאורך...(בעיני זה היה מקסים)

אמא שלה אמרה לה : אחרי האירוע תקצרי את השמלה!  לא נתפס! אמא מעודדת את ילדתה לקצר שמלה. אז שאח"כ בבקשה לא תתפלא מדוע הבנות מרשות לעצמן לקצר יותר ויותר...

עם זה היה מקסי, ואז לקצר לקצת אחרי הברך מה הבעיה?

כשלובשים קצר זה עם גרביים

יש כאלה שיש שם כללים איזה צבעים ואיזה עובי מותר.
אבל ב"ה שלא למדתי בכזה בית יעקב.
לפעמים זה פוגע בבין אדם לחברו. הולך יחד עם חטטנות וקטנוניות. אבל לא תמיד, לא באה ללכלך.

יש קודים שלא קשורים להלכה אלא לתרבות. אבל יש שם הרבה יתרונות גם

הקב"ה ברא לי רגליים למטרה מסויימת. נתן לי רגליים בריאות ב"ה

הן נועדו אחרי החתונה גם למשוך אחד ויחיד. לא את כל העולם

במו עיני ראיתי גברים מסתכלים על אישה ששוקיה חשופות. כן עם שרוול ארוך וכו....

אז איך אפשר שלא להזדעזע?

שאני אכפור במתנות שה' נתו לי?

אולי משום שזה כזה נורמלי בציבור שלנו

ואפשר גם טיפה לחשוף בצוואר. לאן נגיע?

בסופו של דבר זה מכבד אותי. כשאני צנועה אני מכובדת ומשדרת את זה...

מי שהולכת לפי הרב שלה (תרתי משמע )

תהיו אמיתיות עם עצמכן. את באמת חושבת שזה לא מגרה??

ותשאלו את הרבנים הפוסקים. גם הנשים שלהם הולכות כך?

אין בזה ספק.

יש רבנים שלא מתירים שהשוק תהיה לא מכוסה, ויש רבנים שלא מתירים להתאפר ביום יום, ויש רבנים..

כל אחת נוהגת לפי הרב שלה. ואם לפי ההלכה מותר ללכת עם שוק לא מכוסה בחצאית, ויש לא מעט רבנים שמתירים את זה גם בציבורים מחמירים מאוד, אז זו זכותה המלאה של האמא לעשות זאת ואם הבת תתחיל ללכת בצורה לא צנועה זאת בשום אופן לא אשמתה של האמא.

אני עצמי לא הולכת עם מקסי כיוון שזה לא מחמיא לי, וחשוב לי להיראות טוב. בשביל עצמי! אני לא אלבש בגדים צמודים או חושפניים, אבל זו זכותי המלאה להיראות טוב ולא ללבוש בגדים חסרי צורה. אני בהחלט לא הייתי מגדירה את הלבוש שלי פרוץ, ואני בטוחה שגם אחרים לא. 

אגב, אם לא היית אומרת שהיו שם עוד בנות הייתי חושבת שאולי מדובר בי. אני בהחלט זוכרת שאמא שלי הציעה לי לקצר שמלה לאורך של קצת אחרי הברך. ואני ממש, אבל ממש לא, מתלבשת לא צנוע. 

סליחה שהנימה הייתה קצת חריפה..

בתור אחת שעכשיו יוצאת מגיל ההתבגרות ואני טיפוס מרדן, וההורים שלי מה שנקרא מחמירים בצניעות אני יכולה להגיד שלחץ על צניעות לא עוזר ומעצבן אבל גבול ברור- כן!!!!!!

אנחנו הרבה בנות בבית וההורים שלי פשוט עשו יום אחד אסיפה אתן יודעות עם גלידה וכו' והודיעו- אצלינו בבית מתלבשים ככה, וככה אנחנו רוצים שתלבשו, אבל המינימום ההכרחי הוא ככה וככה ובפחות מזה אי אפשר לצאת החוצה/סלון כשיש גברים אחרים בבית. ונלחם על זה!

גם אלה שמורדות ומפגינות- נגיד לא יוצאות מהחר כל היום וכל אחת ע"פ הקריזה של אותה הפגנה בחוץ מתלבשות כך  וכשהגיל עובר הצניעות נשארת.

וכמובן שהמון שיח על הצניעות ומהותה והרבה יותר מכך שיח ועמידה על כך שההלכה היא הגבול ולא משנה מה את רוצה.

שיהיה בהצלחה עם הבנות ותשמחי שהן רק שתיים ככל שיש יותר בנות המשימה יותר קשה.

אהבתי מאוד את מה שהם שידרו לכם-

גם להסביר מה הגבול המינימאלי- כן, בהלכות לבוש יש מינימום ויש הידורים... 

גם לשדר שזה לא רק ההלכה- זה גם הכללים של הבית

וגם לאכוף את הנושא. 

אני מוסיפה עוד כיוון- 

להעלות עם הבחורה אופציות אחרות של לבוש שהן מרידה או חיפוש- אבל לא נוגדות את הלכות לבוש. 

למשל- לקים, נעליים, תכשיטים, תסרוקות- חופשי להתפרע... 

אם האמא רוצה ממש לחנך ללבוש ראוי- אפשר וכדאי גם לדבר בשילוב של הלכות לבוש- גם הסברים וטיפים על איך לשלב בגדים נכון, התאמת צבעים, איך להתאים את הבגד למבנה גוף, טיפים על שופינג שייצא ממצה את הכסף ושימושי, ועוד 

שיח כללי על בגדים- שכולל הרבה מרכיבים, שההלכה רק חלק ממכלול. 

גם- פתאום שמתי לב לזה, שזה לא מובן מאליו-

אנחנו מדברים פה כל הזמן על הלכות לבוש לנשים

בלשון הקודש- המשמעות של המילה צניעות היא משו אחר לגמרי- הכוונה לאינטימיות, לסוד

לדייק בשפה- זה מביא הקשר נכון, ולב מדוייק יותר, 

וגם בגיל ההתבגרות הבנות כבר מספיק בשלות ללמוד קצת על צניעות, על חיבור של אישה לגוף שלה, על הסוד שבו שצריך להיות כמוס... 

גם לי אישית הייתה תקופה שהייתי הולכת עם חצאיות מעל הברך וחולצות מעל המרפק..

היום אני כן הולכת צנוע. משתדלת.. אני לא אקנה חצאית מעל הברך ולא חולצה מעל המרפק. 

אם אמא שלי העירה לי, זה כן גרם לי "להצניע" את הבגד- למשוך למטה וכאלה.. אבל זה עיצבן אותי. מה שבאמת גרם לזה לחדור זה ההבנה שלי בעצמי. פתאום חשבתי על זה.. בחורה שהולכת עם בגד חושפני, זה כל כך לא מכבד אותה! הרי בגד כזה מושך מבטים, וגורם לתשומת לב מאנשים שלא הייתי רוצה קשר איתם, וכן הלאה..

רק כשהגעתי להבנה בעצמי, מה הפואנטה של צניעות, מה זה גורם להתייחסות ולכבוד של אנשים כלפייך.. זה מה שבאמת השפיע עלי. הרי אם מישהו יתחיל איתך ברחוב כי את לבושה בצורה מושכת- זה מראה שהוא מכבד אותך? להפך! זה מציג אותך כמישהי זולה שמוכרת את עצמה לכולם.

בקיצור, לדעתי-מה שהן צריכות להפנים זה המשמעות, לא ההלכה על פני השטח-"תלכי צנוע כי זאת ההלכה וזהו." 

כלומר, מישהו נתן להן כסף. ואידך זיל גמור...

למדתי ממנו עם ביתי כשהגיעה לגיל ההתבגרות.

יש בו מאמרים שבאים מתוך הסתכלות מעמיקה על ענייני צניעות.

מאד עזר ועוזר.

אני כותבת מאנונימי כי זה הניק של הבת שלי.

יש נערות ,שבגיל ההתבגרות בודקות גבולות בעניין צניעות ובזה הן עושות את מרד הנעורים.

חשוב לדבר עם בת מה ההלכה, אבל היא צריכה לדעת שזו האחריות שלה ,מעל  גיל 12.

בת צריכה לדעת מה הם  הגבולות בבית בנושא הצניעות.

איך מותר ללכת בחדר ואיך בסלון, או לפני גברים  כולל אבא והאחים.

יש בנות שאפשר לדבר איתן, לאורך כל התקופה.

יש כאלה שבגיל 16 ומעלה כבר אין עם מי לדבר.

יש אולפנות שלא מצליחות להתמודד עם נושא הצניעות. בנות צריכות לשמוע מההורים מה ההלכה!

החברה ממש משפיעה בגיל הזה(מניסיון)אז אולי תעברי אותן לאולפנא יותר דוסית שמקפידים בה על צניעות ברמה יותר גבוה יש המון אולפנות כאלה שהחברה משפיעה לטובה....

אני מתה על האולפנא!!!

א. היום במקרה ראיתי בנות דתיות וקצת התביישתי בשבילן , כי אחת לבשה איזו שמלה , שגם ככה היתה קצרה מאד , והיא לא שמה לב (או שכן) ונפתחו לה הכפתורים , ככה שזה היה בגדר מיני פרובוקטיבי לגמרי.

ב. להעיר לא עוזר - אם את מאמינה שצניעות זה נעים וזה טוב , ואת נהנית ללבוש בגדים ארוכים ועושה את זה בשמחה - אז המסר יגיע בסופו של דבר . 

ג. צניעות זה לא רק בבגדים - צניעות זה דיבור , תפיסה של הגוף שלך -שהוא חשוב מדי בשביל שהוא יהפוך למיצג , ושכמו כלי נגינה יקר - צריך לכסות אותו וזה טוב בשבילו וטוב לנשמה שלך .

היי מסכימה מה עם שכתבו לך..הדור היום שונה.. ולהעיר באמת לא עוזר ולפעמים גורם להן לעשות "דווקא" אבל חשוב לדבר על צניעות כהתנהגות שזה לפעמים מאוד חשוב בעיקר בגיל הזה..

המון בהצלחה ונשימה עמוקה יעבור בעז"ה..

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....