את יכולה לדבר איתו ולהציג את זה כטובתו הוא.

להסביר שלך זה ודאי לא מפריע, והילד שלך מצטער, אבל יתגבר, אבל המלבין פנים עצמו...אין מה לקנא בו...הוא בבעיה גדולה...

לפני 20 שנה האמא (לא שלו) הייתה מחטיף לילד הזה סטירה מכל הלב.

וכשהוא היה מגיע הביתה הוא היה מקבל עוד סטירה מאמא שלו.

ואבא שלו היה מרים טלפון להורים ומבקש את סליחתם על ההתנהגות של הבן.

להבדיל, כמו מה שקורה במדינה הגבולות מטשטשים וכבר אין את היכולת להגיד זה שחור זה לבן.

הכל נהיה מיש-מש מעורפל.

סליחה על הבוטות.

לאטרקטיבי בעיניו. אם ילד כזה כרגע לא מדברים על הלבנת פנים.

מאפסים אותו בצורה חריפה "תזהר. עדיף לך לא להסתבך איתי" בפרצוף של גורילה כועסת וטון דיבור

של מפקד כלא ביטחוני.

מעביר מסר מצויין לילד על שליטה ואיך לא להתרגש מאחרים.

אפשר להעביר את זה למישור של דיבור: "תראה, אני גם שמעתי אותו אבל בד"כ עדיף במצבים כאלה

לא להתרגש. פשוט לא לתת לזה להכנס לראש"

אם זה לא משכנע אותו

בפעם הבאה שאת רואה הילד "בוא רגע אני רוצה לדבר איתך בצד"

 "תראה, פעם ראשונה (אולי להגיד: עשית כנראה עבירה פלילית) שתקתי. פעם שניה החלקתי. פעם שלישית לא תהיה. קח את זה בחשבון. לך לילד שלי ותגיד לו סליחה ושאתה מפסיק עם זה".

קשה לי להאמין שאחרי שטיפה כזאת הוא ירים את הראש. הוא יעשה קצת צחוקים עם חברים שלו בהתחלה כדי להציל קצת את הכבוד שלו אבל הוא אמור לשתוק אחרי שיחה כזאת.

תבחרי את המינון חריפות בהתאם למה שמסתדר לך.

אפשר לעשות גם את השיחה הזאת מול אמא שלו. או שאמא שלו תגיד לו את זה בנוכחותך.

דווקא כשאת מול הילד לבד זה יותר יפחיד אותו.

הכי פוגעים בילדים - שצוחקים על ההורים שלהם.

כמובן, לילד שלך תגידי שהוא סתם טיפש. כי מי שמרגיש שיש לו דברים טובים בתוכו, חוכמה ועוד, אינו צריך לנסות למשוך תשומת לב ע"י ללעוג לאחרים. 

דבר שני, מי שלא מבין ששולחן שמתפרק כשמזיזים, זה בגלל שהיתה בעיה בשולחן, וחושב שזה נושא ל"בדיחה", זה מראה על הרמה שלו (הילד צריך "לתפוס גובה" מעליו).

האמת, היה ראוי להעמיד אותו על המקום כשהגעת היום (למשל, בקול צונן לגמרי: אתה מעונין שאלמד את הבן שלי, כשהוא רואה את שלאמא שלך קורה משהו בטעות, שילעג?..).

מכל מקום, אם את מכירה את הילד כמישהו שאפשר לדבר איתו - ואת יכולה לפגוש בו "באקראי", יש מקום להסביר.

אם לא - אפשר לדבר שוב עם האמא, אפשר לדבר עם המחנך.

ענ"ד, שהנקודה העיקרית אינה בלתת לילד "כלים ושינו מחשבתי", אע"פ שבוודאי היה טוב אם היה מצליח לא להתפעל כלל - אבל זה נסיון קשה - אלא לדאוג שהשני לא יעז להמשיך עם דברים כאלה.

אם בבי"ס בכניסה היה פלקט או ששוטר היה מעביר שיעור בתחילת שנה על החוק הזה

אז זה לא היה קורה.

פשוט בגלל שהעולם קצת השתגע אז דברים שהיו ברורים הפכו להיות "מגעילים" בלבד.

פעם ילד היה צוחק עליך מול כל הכיתה, בסדר. איכשהו. היום אתה מככב ברשת עוד לפני שהספקת לבכות לאמא. בעיה.

חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981, הוא החוק המרכזי המסדיר את סוגיית הזכות לפרטיות בישראל. החוק מקיף את כל תחומי הגנת הפרטיות, ונוגע לתחומי משפט שונים. הוא מגדיר מהי פגיעה בפרטיות ובאילו מצבים היא מוצדקת. נקבע בו שהפגיעה בפרטיות היא עוולה אזרחית - המאפשרת תביעת פיצוי בנזיקין, וכן עבירה פלילית - שעונשה המקסימלי 5 שנות מאסר. בנוסף, מסדיר החוק גם את פעילותם של מאגרי מידע הכוללים מידע פרטי ורגיש, וכן קובע שראיות שהושגו תוך כדי פגיעה בפרטיות לא תהיינה קבילות, אלא באישור בית המשפט.

1. בילוש או התחקות אחרי אדם, העלולים להטרידו, או הטרדה אחרת;
2. האזנה האסורה על פי חוק;
3. צילום אדם כשהוא ברשות היחיד;
4. פרסום תצלומו של אדם ברבים בנסיבות שבהן עלול הפרסום להשפילו או לבזותו;
5. העתקת תוכן של מכתב או כתב אחר שלא נועד לפרסום, או שימוש בתכנו, בלי רשות מאת הנמען או הכותב, והכל אם אין הכתב בעל ערך היסטורי ולא עברו חמש עשרה שנים ממועד כתיבתו;
6. שימוש בשם אדם, בכינויו, בתמונתו או בקולו, לשם רווח;
7. הפרה של חובת סודיות שנקבעה בדין לגבי ענייניו הפרטיים של אדם;
8. הפרה של חובת סודיות לגבי ענייניו הפרטיים של אדם, שנקבעה בהסכם מפורש או משתמע;
9. שימוש בידיעה על ענייניו הפרטיים של אדם או מסירתה לאחר, שלא למטרה שלשמה נמסרה;
10. פרסומו או מסירתו של דבר שהושג בדרך פגיעה בפרטיות לפי פסקאות (1) עד (7) או (9);
11. פרסומו של עניין הנוגע לצנעת חייו האישיים של אדם, או למצב בריאותו, או להתנהגותו ברשות היחיד.

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...