את יכולה לדבר איתו ולהציג את זה כטובתו הוא.

להסביר שלך זה ודאי לא מפריע, והילד שלך מצטער, אבל יתגבר, אבל המלבין פנים עצמו...אין מה לקנא בו...הוא בבעיה גדולה...

לפני 20 שנה האמא (לא שלו) הייתה מחטיף לילד הזה סטירה מכל הלב.

וכשהוא היה מגיע הביתה הוא היה מקבל עוד סטירה מאמא שלו.

ואבא שלו היה מרים טלפון להורים ומבקש את סליחתם על ההתנהגות של הבן.

להבדיל, כמו מה שקורה במדינה הגבולות מטשטשים וכבר אין את היכולת להגיד זה שחור זה לבן.

הכל נהיה מיש-מש מעורפל.

סליחה על הבוטות.

לאטרקטיבי בעיניו. אם ילד כזה כרגע לא מדברים על הלבנת פנים.

מאפסים אותו בצורה חריפה "תזהר. עדיף לך לא להסתבך איתי" בפרצוף של גורילה כועסת וטון דיבור

של מפקד כלא ביטחוני.

מעביר מסר מצויין לילד על שליטה ואיך לא להתרגש מאחרים.

אפשר להעביר את זה למישור של דיבור: "תראה, אני גם שמעתי אותו אבל בד"כ עדיף במצבים כאלה

לא להתרגש. פשוט לא לתת לזה להכנס לראש"

אם זה לא משכנע אותו

בפעם הבאה שאת רואה הילד "בוא רגע אני רוצה לדבר איתך בצד"

 "תראה, פעם ראשונה (אולי להגיד: עשית כנראה עבירה פלילית) שתקתי. פעם שניה החלקתי. פעם שלישית לא תהיה. קח את זה בחשבון. לך לילד שלי ותגיד לו סליחה ושאתה מפסיק עם זה".

קשה לי להאמין שאחרי שטיפה כזאת הוא ירים את הראש. הוא יעשה קצת צחוקים עם חברים שלו בהתחלה כדי להציל קצת את הכבוד שלו אבל הוא אמור לשתוק אחרי שיחה כזאת.

תבחרי את המינון חריפות בהתאם למה שמסתדר לך.

אפשר לעשות גם את השיחה הזאת מול אמא שלו. או שאמא שלו תגיד לו את זה בנוכחותך.

דווקא כשאת מול הילד לבד זה יותר יפחיד אותו.

הכי פוגעים בילדים - שצוחקים על ההורים שלהם.

כמובן, לילד שלך תגידי שהוא סתם טיפש. כי מי שמרגיש שיש לו דברים טובים בתוכו, חוכמה ועוד, אינו צריך לנסות למשוך תשומת לב ע"י ללעוג לאחרים. 

דבר שני, מי שלא מבין ששולחן שמתפרק כשמזיזים, זה בגלל שהיתה בעיה בשולחן, וחושב שזה נושא ל"בדיחה", זה מראה על הרמה שלו (הילד צריך "לתפוס גובה" מעליו).

האמת, היה ראוי להעמיד אותו על המקום כשהגעת היום (למשל, בקול צונן לגמרי: אתה מעונין שאלמד את הבן שלי, כשהוא רואה את שלאמא שלך קורה משהו בטעות, שילעג?..).

מכל מקום, אם את מכירה את הילד כמישהו שאפשר לדבר איתו - ואת יכולה לפגוש בו "באקראי", יש מקום להסביר.

אם לא - אפשר לדבר שוב עם האמא, אפשר לדבר עם המחנך.

ענ"ד, שהנקודה העיקרית אינה בלתת לילד "כלים ושינו מחשבתי", אע"פ שבוודאי היה טוב אם היה מצליח לא להתפעל כלל - אבל זה נסיון קשה - אלא לדאוג שהשני לא יעז להמשיך עם דברים כאלה.

אם בבי"ס בכניסה היה פלקט או ששוטר היה מעביר שיעור בתחילת שנה על החוק הזה

אז זה לא היה קורה.

פשוט בגלל שהעולם קצת השתגע אז דברים שהיו ברורים הפכו להיות "מגעילים" בלבד.

פעם ילד היה צוחק עליך מול כל הכיתה, בסדר. איכשהו. היום אתה מככב ברשת עוד לפני שהספקת לבכות לאמא. בעיה.

חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981, הוא החוק המרכזי המסדיר את סוגיית הזכות לפרטיות בישראל. החוק מקיף את כל תחומי הגנת הפרטיות, ונוגע לתחומי משפט שונים. הוא מגדיר מהי פגיעה בפרטיות ובאילו מצבים היא מוצדקת. נקבע בו שהפגיעה בפרטיות היא עוולה אזרחית - המאפשרת תביעת פיצוי בנזיקין, וכן עבירה פלילית - שעונשה המקסימלי 5 שנות מאסר. בנוסף, מסדיר החוק גם את פעילותם של מאגרי מידע הכוללים מידע פרטי ורגיש, וכן קובע שראיות שהושגו תוך כדי פגיעה בפרטיות לא תהיינה קבילות, אלא באישור בית המשפט.

1. בילוש או התחקות אחרי אדם, העלולים להטרידו, או הטרדה אחרת;
2. האזנה האסורה על פי חוק;
3. צילום אדם כשהוא ברשות היחיד;
4. פרסום תצלומו של אדם ברבים בנסיבות שבהן עלול הפרסום להשפילו או לבזותו;
5. העתקת תוכן של מכתב או כתב אחר שלא נועד לפרסום, או שימוש בתכנו, בלי רשות מאת הנמען או הכותב, והכל אם אין הכתב בעל ערך היסטורי ולא עברו חמש עשרה שנים ממועד כתיבתו;
6. שימוש בשם אדם, בכינויו, בתמונתו או בקולו, לשם רווח;
7. הפרה של חובת סודיות שנקבעה בדין לגבי ענייניו הפרטיים של אדם;
8. הפרה של חובת סודיות לגבי ענייניו הפרטיים של אדם, שנקבעה בהסכם מפורש או משתמע;
9. שימוש בידיעה על ענייניו הפרטיים של אדם או מסירתה לאחר, שלא למטרה שלשמה נמסרה;
10. פרסומו או מסירתו של דבר שהושג בדרך פגיעה בפרטיות לפי פסקאות (1) עד (7) או (9);
11. פרסומו של עניין הנוגע לצנעת חייו האישיים של אדם, או למצב בריאותו, או להתנהגותו ברשות היחיד.

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות