גמילהיהודיה אמיתית

לאחותי יש ילדה בת שנה ותשע חודשים- ביינתים יחידה אמורה ללדת בטבת.

הילדה מאוד מודעת לגוף שלה וכל פעם לפני שהיא עושה בטיטול היא נהיית עצבנית והולכת לצד ומיד אח"כ דורשת שיחליפו לה זה כולל גם ממש קצת רטוב, לפני 3 שבועות אחותי החליטה לגמול אותה והסבירה לה מה זה שרותים והחליפה לה לתחתונים, הילדה נהייתה היסטרית ולא הסכימה לזוז וגם לא לשבת על השרותים או על סיר וכמובן פספסה ועוד יותר נהייתה היסטרית אחרי יומיים אחותי החזירה לה את הטיטול אבל הבת חטפה טראומה והיא לא מסכימה להכנס לשרותים ומקמטת ומחביאה את התחתונים.

מה עושים???????

איך גומלים ילדה כזו?????

עכשיו גם מעבירים אותה לחדר לבד ומזה היא דוקא שמחה ומתרגשת...

מחכים...מתואמת

את כל ילדיי גמלתי מגיל שלוש ומעלה.

יש לי גם בת שנה ותשע עכשיו, והייתה לי התלבטות אם לגומלה, אבל החלטתי שזה מוקדם מדי.

בשביל להיגמל בגיל הזה צריך להיות ממש מוכנים.

בהצלחה, ולידה קלה לאחותך.

אצלנו הניסיון הראשון של הגמילה גם התחיל ככהצביה22
היא כבר ידעה לשבת על הישבנון, והיתה ממש נראית מוכנה (הודיעה כשצריך להחליף חיתול, ביקשה סיפורים כל ללכת לשירותים, לקחת את הבובות לשירותים וכו'), ובכל זאת היא ממש נבהלה כשאמרו לה שמתחילים ללבוש תחתונים. יום אחד היא הסכימה, ואפילו הצליחה כמה פעמים, ובוקר אחר כך ממש בכתה ולא הסכימה ללבוש שוב תחתונים.
מה שעשינו- חיכינו כמה שבועות בלי להזכיר את הנושא, ואחר כך בקשה כלשהו התחלנו לספר שעוד מעט יגמרו החיתולים וזה יהיה סימן שהיא מספיק גדולה ללבוש תחתונים. בוקר אחד כבר לא היו יותר חיתולים והיא נאלצה להתמודד עם המציאות. אני יכולתי להיות ממש בצד שלה מצד הקושי שלה, ומצד שני באמת 'לא יכולתי' לעזור כי באמת אין חיתולים. בימים הראשונים היה קצת קשה, עכשיו היא ממש גמולה (אתמול היא פתאום ביקשה שוב חיתול אבל היה ברור שהיא יודעת שזה כבר לא רלוונטי).
מצד שני, הסיבה שהיה לי חשוב לעשות את זה עכשיו בכל זאת היא שהיא נכנסת בשנה הבאה לגן עיריה (בת שנתיים וחצי, ילידת כסלו) ולכן זה עודד אותנו להתעקש ולא לחכות שתבוא מרצונה. בגיל שאת מדברת עליו, אני לא יודעת אם הייתי עושה ככה. בהחלט יכול להיות שהייתי מחכה עם זה.
לא מוקדם מדי?אנונימי (2)


מה זה מוקדם?יהודיה אמיתית


סליחה...יהודיה אמיתית

היא כבר מבינה וכשהיא תהיה בת שנתיים וחצי אמא שלה אמורה ללדת ואז זה בהחלט לא יהיה הזמן המתאים...

לדעתי זה מוקדםאורי8
במיוחד שרואים שהיא לא בשלה, כשמתחילים מוקדם מידי זה עלול לסבך את הגמילה וכשגומלים ילד שמוכן לגמיחה בגרך כלל זה קל יותר, זה שאמא שלה צריכה ללדת לא רלוונטי לפי דעתי, זו לא אשמתה ולא סיבה לגמל אותה כשהיא עדיין לא מוכנה, לדעתי כרגע להרפות, ולנסות שוב בעוד כמה חודשים, אם לא יהיה נח כי זה סמוך ללידה אפשר לחכות ולנסות גם חודשיים אחרי הלידה , מתוך 7 הילדים שגמלתי כבר , ב"ה, אף אחד לא נגמל בגיל שנה ותשעה חודשים , כולם נגמלו מתישהו בין גיל שנתיים לשלוש, היה לי ילד שלא רצה להוריד טיטול, והתקרב כבר לגיל 3, הסברתי לו שאי אפשר לשים ציצית עם טיטול, וסיכמנו שביום הולדת 3 הוא מוריד את הטיטול וכך היה מאותו יום הוא נגמל- לילה ויום ביחד, שאר הילדים נגמלו קודם אבל לא לפני גיל שנתיים,


שיקול לא מדויק...בת 30

אם היא מגיבה ככה כנראה שזה לא לגמרי מתאים.

נשמע שהיא בשלב מתקדם לכיוון גמילה- שלב שבו היא מודעת למה שהיא עושה, וזה גם מפריע לה.

אבל כנראה שעוד לא הגיע השלב הבא של הגמילה, כנראה שהיא עוד לא בשלה.

הכי נכון בעיני פשוט לעזוב את הענין לגמרי ובכלל לא להעלות אותו.

ואם אמא שלה תלד בטבת- זה באמצע החורף, גם ככה יותר קל לגמול בקיץ. עדיף לחכות שהיא תהיה בשלה לגמרי, בקיץ הבא, מאשר לנסות להפעיל לחץ או מליון הסברים ונסיונות עכשיו.

חבל על האמא, חבל על הילדה וחבל על הזמן.

אז אפשר אחר כך, בגיל קצת גדול יותרמתואמת

ואפשר - אם יש מישהו כזה - שמישהו אחר יגמול אותה בתקופה של אחרי הלידה. (כך היה אצלי עם אחד הילדים - הייתי אצת אמי אחרי הלידה, והיא בעצם גמלה אותו).

ויכול להיות שעוד שלושה-ארבעה חודשים היא תבין הרבה יותר, וזה עדיין יהיה לפני הלידה, ויהיה אפשר לגמול אותה אז.

אבל מה עושים עם הטרואמה??????יהודיה אמיתית


כלום,פשוט חוזרים לטיטוליםאשריך


כלום, פשוט זורמים וזה יעבוראורי8אחרונה
לא צריך לקחת כל דבר קשה, ילד שבסך הכל חי בסביבה בטוחה ורגועה יכול להתגבר על מיני "טראומות" כאלה, פשוט חוזרים לטיטולים, ושוכחים מהגמילה לכמה חודשים ויהיה בסדר, ילדים מתגברים על דברים כאלה
מחפשת בכל הארץ בית ספר טוב לבת שלי בכיתה ח'צמאה

הי אנחנו מוכנים לעבור לכל מקום בארץ

בשביל הבת שלנו

היא בדיכאון

ולא מסתדרת באולפנית שהיא לומדת בכיתה קטנה

היא לומדת בכיתת לקויות למידה

והיא צריכה כיתה רגשית שמלווה אותה בהתמודדות הנפש שלה.

היא מאוד נמנעת חברתית מכל קשר

ומסגורת בבית. .אשמח לשמוע כל רעיון שיעלה לכם על הדעת....

לפני שאת רצה לחפש לה מסגרתמשה

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

גם אני אציע לבדוק קודם לעומק מה הילדה צריכהמתואמת

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

מצטרפת לנאמרמתיכון ועד מעון

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

אני רק חיבוק גדול, שולחת כוחות ותפילות ❤️!!!קמה ש.

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

אל תמהרי לקבוע מסמרות. יש לי ניסיון עם זה.די שרוט

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

אנחנו מטופלים גם עם פסיכאטרית וגם פסיכולוגיתצמאה

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

לא קל. מצב מוכר. אנו מתייחסים לזה ככפרת עוונותאורין

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

מה הצוות החינוכי והטיפולי ממליץ?מתיכון ועד מעון

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינויaibrainora

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

מסגרת חדשה מהשנה מעולה בדולב.very emportant

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

תיכון גלvery emportantאחרונה

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונaibrainora

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

עשיתי את הסגולה של רבי מתיא בן חרש ונושעתישאלונת קטנטונת

תודה להקב"ה.

משתפת בפורום זה בגלל שזה בתחום ההורות 💕

ואואוריןאחרונה

מה עושים בשמחת תורהוהוא ישמיענו

שלום לכולם ומועדים לשמחה. כנראה הפעם הראשונה שאני כותב כאן.

רציתי לקבל רעיונות - אנחנו הורים לתינוקת בת כשנה וקצת חוששים מהחג. גם ככה בתקופה האחרונה שעות השינה שלה השתבשו לגמרי בגלל החגים -

איך מתנהלים עם זה נכון? שואל גם בכללי על הבוקר וכו' - מוותרים על חלק מההקפות? ואיך מגיעים לאיזון בחלוקת התפקידים בחג הזה?

השאלה יצאה קצת מבולבלת. הורים טריים, בכל זאת..

תודה מראש!

בטוח נשתמש ברעיונותיכם

תעתיק את השאלה לפורום נשואים טרייםזמירות

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תודה שהגבתוהוא ישמיענואחרונה

מחפש המלצה לפסיכולוגית דתיה למבוגרים טובה ומוכשרתמעל ההר

איזה אזור?אריק מהדרוםאחרונה

ילדה שמפחדת לקרואזאת שלצידך

שלום לכם.

יש לי ילדה מתוקה ומחוננת הן מבחינה רכישיצ והן מסחינת לימודית שעולה לכיתה ה

והיא ממש מפחדת ממורכבות בספר. מספיק שיש אדם רע או משהו מפחיד היא לא מסוגלת לקרוא.

יש לה נפש מאוד רגישה בכללי.

אשמח להמלצות מה אפשר לעשות. ואם יש לכם ספרים מומלצים בסגנון לילדה שאוהבת לקרוא ומסיימת ספרים בטיל.. אבל לא יכולה לקרוא ספרים עם מורכבות רגשית

אם יש לה נפש רגישהמשה

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

תביאי לה ספרים אחריםxmasterxאחרונה

רעיונות למתנות (וברכות) לשבת כלה/שבע ברכותdn5754

שלום

מקווה שזו במה מתאימה..

אשמח לעזרה ברעיונות לחפצים קטנים (אוצגםתפחות קטנים) ושימושיים (חשוב

)

לבית..

דברים בסגנון שאפשר לקנות בחנות סטוק/מקס סטוק וכדו'

ואפשר לקשר אותם לברכה, לברך איתך בשבת כלה/שבע ברכות וכדו'.

תודה רבה לכולם

לא יודע אם זה קשור לפה אבל ננסה מה יש להפסידראובן255

שלום לכולם\ן

אני כותב פה כי אני יודע שיש פה הורים לילדים שקוראים ספרים\מגזינים

יש לי חבר שהוא אח בבית חולים שניידר (שזה בית חולים לילדים)

ולפעמים בהרבה שבתות הילדים הדתיים שמאושפזים שם יש להם שיעמום מכיוון שאין טלפונים וההורים לא תמיד מספיקים להביא להם ספרים או מגזינים בגלל הלחץ של האשפוז או של השבת אז הוא החליט לפתוח להם גמ''ח של ספרים לציבור הדתי כדי להקל על ההורים אז אם יש למישהו ספרים או מגזינים שמתאימים לציבור הדתי (למשל מקום בעולם או אותיות וכו') שהוא לא צריך או לא משתמש אז אשמח שתפנו אליי בפרטי

תודה לעונים ושבת שלום

ייעוץ אי זוגי - פריקה והתייעצותדון מנואל

גיל 38, הילדים, העבודות, החיים עשו את שלהם. פה ושם משברים, עלבונות, ריבים הביאו אותנו לכך שאשתי רצתה ללכת לייעוץ זוגי. בישוב שלנו כמובן לא היה כדאי ללכת ליועצים שאחרי זה נפגוש במכולת, בגינה או בבית הכנסת והלכנו לישוב ליד למישהו מומלץ. אשתי יצרה את הקשר הראשוני, ספרה מה שספרה והגענו אליו.

אחרי 3 פגישות איתו הרגשתי משהו לא בנוח בכלל. היועץ המדופלם והמומלץ לא בדיוק יועץ זוגי. הוא יועץ לאשתי איך להיטיב את חייה. ואני בתפקיד חלק מההצגה או מההפקה. בעצם אני צריך לעבוד על דברים שיגרמו לה להרגיש טוב. הפתעות קטנות, עזרות במה שהיא צריכה, להתחשב בה ולדרוש בשלומה. היא צריכה גם למצוא דברים שיגרמו לה להרגיש טוב. ללכת לחוג, לפגוש חברות, לדעת להגיד לי מה היא צריכה.
בכלל הופתעתי לגלות שלא ניתנה לי בשום שלב עד כה אפשרות לומר מה מפריע לי בחיים, בבית, בזוגיות, אולי בעבודה, אולי במשהו אחר. הכל ביחס למה שהיא מרגישה.
זה כמובן לא תהליך משפטי שבו צריך לשמוע שני צדדים ולהחליט מי אשם, אבל אם נוגעים ופותחים ומטפלים, גם לגבר שאולי לא בא עם משא סבל לייעוץ, יש דברים שהוא היה רוצה לפתוח ולומר.
אולי אני לא מבין מה הייעוץ אמור לכלול. כי אני מוצא פער די גדול בין ההמלצות על הבחור לבין איך שאני מרגיש אצלו.

 

ממליצה לך לכתוב את זה בפורום נשואים טרייםיעל מהדרום
לק"י

הוא יותר פעיל.


בהצלחה!!

לגיטימי לגמרי...ד.אחרונה
ייעוץ אמור לגרום לשני הצדדים להרגיש בנוח.

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.


יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.


כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.


אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.


לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.


אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...