ראשונה יודעת אחותי, תמיד. אח"כ חברה שאנחנו תמיד משתפות בנושאים האלה, אח"כ בדרך ההורים שלי, ואז זה מתחיל לגלוש וכל מיני חברות שלא הכי רציתי שידעו יודעות...

קצת מבאס, אבל מה לעשות  אני לא אחת שיודעת לשמור סודות.

בס"ד

בד"כ מי שיודעות ראשנות אלו שתי חברות ממש טובות שיש לי שאנחנו פשוט מדברות על הכל...

אח"כ בדכ ההורים (ממש לא רוצה לספר להם אבל אני גרה עכשיו בבית ולא ככ הולך לי לשמור את זה בסוד מהם..)

ואז הסביבה כי תמיד קורה שפתאום יש עוד הצעה מחברה, או שאת בחברת אנשים כשמתקשרים וכו'...

אבל שתדעו שלפני כמה ימים החלטתי שזהו- אני לא מספרת יותר. נקודה. ! גם אם אני אתפוצץ....

מה שנסתר מן העין יש בו ברכה!

ובכלל אני רוצה לעבוד על עצמי שאם החלטתי משהו אני אשתדל עד כמה שאוכל לעמוד בו..

@אביול

שגם לי קשה לפעמים לשמור בסוד...

אחותי המהממת.

אחותי המקסימה. 

אחותי הנשמה.. 

יש לי כמה אחיות.. (: 

ואם זה כבר מתחיל להיות מעניין חברים, משפחה. 

זאת אחותי הצדיקה.

בזכות צדיקות כמותה העולם לא נחרב.

אחרי שעוברים את השלב של ה2-3 פגישות בהתחלה וזה כבר מתחיל להיות יותר מרק ירייה באוויר סתם

לשאר.. מי שרואה אותנו יודע ומי שלא - לא. 

אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין..
ככל שעברתי מבחור לבחור פחות שיתפתי אנשים כי ההתרגשות דעכה עם הזמן..

בואו נגיד שאני מרגישה התקדמות אישית בזה שפחות אנשים יודעים..תהליך של שנה ב"ה..
בגדול בהתחלה תמיד ההורים שלי יודעים ושתי חברות שמבררים אצלן אז הן מן הסתם יודעות ואח"כ גם משתפת אותן יותר, יש את השלב שיש עוד כמה חברות קרובות שאני משתפת קצת..
ותמיד אבל תמיד יהיו את אלה שיראו אותך יוצאת כזה מאורגנת ולא יודעות לשתוק..וחייבות לרמוז שהן יודעות ב-דיוק לאן הלכת! ואז זה ממש מעצבן..

לפני ארוסין אני בשאיפה שהאחים כמובן ידעו, דודים קרובים, חברות טובות- וכמה שפחות ככה עדיף כדי שבאמת תהיה ברכה..

כל פעם שאני לא נוסעת בהסעה הבייתה אחרי המכללה כולן עושות לי עיניים... כאילו- מה, אסור לי לנסוע למקומות אחרים שזה לא הבית שלי?

ארררר 

ניסיתי, לא עבד:/

היחיד שיודע תמיד על הכל, עוד בשלב ההצעה. זה אחי.

ותמיד יש עוד חברה אחת טובה שיודעת בשלבים הראשונים.

עם ההורים שלי סיכמתי שאני אומרת להם מעל 3-4 פגישות.

(ואם היה אפשרי, הייתי אומרת להם רק כשזה רציני ממש.)

כי קשה לי לאכזב אותם כל פעם מחדש. והם מצפים (בכל זאת בכורה..)

ואיכשהו יש עוד אנשים שיודעים כי מציעים הצעה/שואלים בפירוט (וקשה לי לשקר..)

"אני הולך לסבא וסבתא"

"אני הולך לסידורים"

"אני הולך לעשות משהו עם חבר" (האמת שהחפרנים שואלים גם על זה... "חבר או חברה?"

או שהדברים האלה הם שקר?

לוידעת...

אם כן, אזבאמת אין דרך לחפות על זה...

למרות שבד"כ דייטים זה בערב, אחרי שביום אני עושה דברים אחרים, ואין לי סידורים לעשות בערב...

צריך איכשהו לגרום לכך שאנשים פחות יחפרו ויחטטו במעשיהם של חבריהם...

לא יודעת איך לעשות את זה, אבל זו השאיפה 

זה כואב וקשה, באמת.

אבל חיזור הידיעה שאתה טוב, זה חשוב כל כך בעיניו יתברך.. ה' רוצה את התפילות שלנו, את הכיסופים, את העבודה.

נשמע שאתה שם.

אז רק עוד קצת להיות בבחינת ציפית וקיווית לישועה?

והאכזבה, היא תחושה של עשיתי ככה וככה, אז מגיע לי. אולי שווה לשנות את זה, שלא משנה מה- ה' משפיע עליי וצריך רק לייצר כלי מספיק מתאים.

ושוב, נשמע שיש לך כלי- אבל אולי אישתך.היא איזה רעבעצן רצינית, שצריך רק להגדיל את הכלי עוד קצת.

אנחנו לא יודעים, אבל אנחנו יודעים שה' הוא אבא טוב.

ואתה ראוי. וודאי.

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

ואם חוששים שהצד השני לא יודה על האמת (שב"כ....?)

אז אולי כן להיפגש ובמהלך הפגישות ניתן להבין לבד.

וגם, אולי הבחור מאוד רוצה קשר, אז הוא אומר כך.

לפי ענ"ד.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

המטרה באמת היא למצוא את האישיות שמאחורי המעשה, 

ולכן להגיד לילד "כל הכבוד שהתאמצת", זה לראות אותו, לראות את המאמץ שהוא עשה.

לכן לצורך העניין, פחות משנה מה המקרה בדיוק, השאלה אם מאירים חלק טוב ומהותי באישיות או שאנחנו מתמקדים בעניין חיצוני במחמאה.

הוא כמובן לא קשור לכאן

באמת פחות התכוונתי לעניין שהוא לא אישי, אבל זה נשמע גם טוב מאוד

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

אבל גם אני רואה שהייתי צריכה את הנסיונות כדי להגיע לנישואין ממקום בריא...

אז לא יודעת.

אבל אני עדיין מנסה להבין האם היא מתנה או רק המתנה

שהרב גלינסקי אומר שאמנם כתוב "לא טוב היות האדם לבדו" אבל גם לאו דווקא רע. אפשר לעשות מזה רע, אבל לא חייבים. אפשר ליהנות ממה שיש. לשיר בקולי־קולות בבית. לתופף על הבטן. לשים שעון מעורר לתיקון חצות ולימוד בהתעלות עצומה עד עלות השחר. לטוס לביקיני אטול. הקב"ה מבקש השתדלות לא השתגעות.

לא כולל מע"מ.

איראני בקריפטו.

זה יותר כמו דמי טיפול.

הכסף הועבר

זה משנה אם יש הצעה מתאימה והיא יוצאת לפועל.

לכן כל הטווח באמצע פחות משנה.

זה כן נותן תקווה וכיף שחושבים עלי ומציעים לי אבל בעיני זה בעיקר התמודדות אישית וריגשית ולא קשורה בהכרח לדייט הבא.

מה זה ZOOM out?

יש לי מישהי בשידוכים בבית. קשה לפנות לשדכנים, או למלא טפסים עם

פרטים דקדקניים שלא נגמרים ואחראים לחלק מהמיגרנות, אז מה זה הדבר

הזה - גם צריך למלא מליון פרטים ?

תודה!

היא לא חרדית רגילה, גם לא ציונית, גם לא לא ציונית.  היא  -  היא.

מזל טוב 🥳

(סורי הייתי חייבת)

אבל היא התחתנה לפני כשנה וחצי

@חתולה ג'ינג'ית

פעם ברווקים הבררנים😊

ואבירי המקלדות שכנעו אותי שיש דברים חשובים יותר,

מאז כבר יצאתי עם כמה בחורים ואף אחד לא היה מידי חתיך😏

לא חתול זמני😸

סתם, אני לא ממש בשל.

@חתול זמני פספס את אהבת חייו

לא בכל שרשור זה מתאים.