מסכים איתך לגמרי. אני משתף את ההורים בשלב די מוקדם של הקשר.

א. חשוב להם לדעת מה קורה איתי, ונראה לי שזה מרגיע אותם (בעיקר את אמא )

ב. אין כמו מבט חיצוני של ההורים, גם אם אני לא תמיד אסכים עם מה שהם יגידו לי.

ג. ההורים שלי צדיקים, לא "חופרים".

ד. כשבונים זוגיות, למשפחה יש חשיבות גדולה. זה נראה לי ממש לא הגיוני שההורים ישמעו על אשתי לעתיד רק בשלב שאנחנו כבר סגורים על זה שאנחנו מתחתנים. כן, אני גם חושב שזה טוב להכיר את המשפחות הרבה לפני שמחליטים להתחתן.

אבל אני לא אוהב שההורים שלי ממש בתוך החיים שלי, אני אוהב לנהל אותם בעצמי.

אני כן ישתף אותם מידי פעם (לרוב בדיליי מסוים) אבל אם אני ישתף אותם על כל צעד- אני ירגיש כבול.

מנסתם יש הבדל בין בנים לבנות, בנות אמורות להיות יותר קשורות בהורים עד החתונה,

(יוצאת מרשות אביה לרשות בעלה) ובנים יש להם יותר עצמאות טבעית.

פעם יצאתי עם אחת שאמא שלי הציעה לי, והיא די רצתה להתעדכן כל רגע (מה שחששתי ממנו),

אז אמרתי לה בעדינות שאני מסתדר ואני כבר יעדכן אותה...

אולי זכית והיית יכולה לשתף את ההורים שלך בכל התהליך הזה.

אני אוהבת ממש את ההורים שלי, בטוחה שהם אנשים חכמים. אבל אני יודעת

שבנושא הזה פשוט זה לא מוצלח לשתף אותם.

א. הדרך שלי שונה משלהם (מבחינתם למד בישיבה (תיכונית), עשה צבא, מקפיד על תפילות. זה מתכון לחתונה)

    קשה להם להבין את המורכבות. ניסיתי להסביר, לשתף. זה פשוט לא הלך.

ב. הם לא מכירים את כל הקונספט של ה'דייטים'. אצלם זה הלך בקלות.

ג. הם מצפים ממש. עוד בשלב ההצעה, הם יפתחו ציפיות שאני מתחתנת עם הבנאדם.

   מבאס לאכזב אותם כל פעם מחדש.

פשוט גילינו ביחד שזה לא טוב. לא להם ולא לי.

והפסקתי לשתף אותם על כל דבר קטן. 

באמת שהייתי רוצה שזה יהיה אחרת, אבל כל אחד עם הניסיון שלו(:

אני מרגישה שההורים שלי רק נלחצים כשאני מספרת להם שאני יוצאת, ישר רוצים לברר אצל כל הרבנים... ולא מתאים לי. לכן אני משתדלת כמה שפחות לשתף אותם. (אבל זה כמעט לא אפשרי... אני כל הזמן בבית...)

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

ואם חוששים שהצד השני לא יודה על האמת (שב"כ....?)

אז אולי כן להיפגש ובמהלך הפגישות ניתן להבין לבד.

וגם, אולי הבחור מאוד רוצה קשר, אז הוא אומר כך.

לפי ענ"ד.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

המטרה באמת היא למצוא את האישיות שמאחורי המעשה, 

ולכן להגיד לילד "כל הכבוד שהתאמצת", זה לראות אותו, לראות את המאמץ שהוא עשה.

לכן לצורך העניין, פחות משנה מה המקרה בדיוק, השאלה אם מאירים חלק טוב ומהותי באישיות או שאנחנו מתמקדים בעניין חיצוני במחמאה.

הוא כמובן לא קשור לכאן

באמת פחות התכוונתי לעניין שהוא לא אישי, אבל זה נשמע גם טוב מאוד

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?