בדרך כלל תסכול גורם לאנשים להזניח את עצמם. שווה לנסות לחשוב, אולי יחד איתו, אם יש משהו שמתסכל אותו לאחרונה (עבודה? מקום המגורים? חברים?), ולטפל בזה.

היות ורוב הסיכויים שההזנחה נובעת ממצוקה כלשהי, נראה לי שכדאי לבוא בגישה של לנסות לעזור, למשל, אולי לקבוע שאתם עושים יחד הליכה פעמיים בשבוע, וככה זה יעזור לו לשמור על המשקל, אבל מצד שני הוא ירגיש שאת איתו ושהוא לא לבד במערכה. או ללכת יחד איתו לחפש בגדים בחנויות, ולהתכוונן יחד על סגנון שמתאים לשניכם.

במקביל, לא נראה לי נכון להדחיק את המצוקה שלך. מה זאת אומרת יפגע אם תגידי שזה מפריע לך? ואת לא נפגעת מזה שהוא מזניח את עצמו ככה? גם בך זה פוגע, את מרגישה באיזשהו מקום שזה שהוא לא מקפיד על עצמו זה זלזול בך, חוסר כבוד כלפייך. לגיטימי לחלוטין להסביר את זה. אני בטוחה שהוא לא ירוץ מיד למילים כמו "גירושין". ואם כן.. אז שווה ללכת ליעוץ זוגי. לא על כל קושי שצץ מיד מפרקים את החבילה. יש פתרונות.

את רצינית?

ואפשר לקנות חולצות מכופתרות ארוכות שיושבות יפה, ביותר כסף (ולפעמים רק צריך להתאים את המידה)

ויש עניין גדול להראות את כבוד התורה ולהתלבש בצורה מכובדת דווקא אם הוא רוצה להתחזק, אז זה לא סתם

(הוא נושא את סמל התורה ולכן צריך לכבד את המראה שלו)

אל תנסי לשנות אותו. זה אף פעם לא עובד

תדברי איתו שקשה לך, בלי להאשים, רק להציג את הקושי. תגידי שאת לא רוצה לשנות אותו אבל רוצה שיהיה לכם טוב, הרי גם לו יהיה טוב כשלא יהיה לך קשה. כשמוציאים מהשיחה את ההאשמות ההדדיות וחוסר הקבלה אפשר להגיע לשיחות עמוקות וגבוהות ולתובנות שלא חשבתם עליהם קודם

אבל בכל מקרה אל תשאירי את המצב כמו שהוא, כי אחרת הוא עלול רק להידרדר

אני חרדית ובעלי וכל משפחתי מאוד מקפידים עם אסטטיקה וסדר וניקיון.

ני'רלי שאפילו יותר מכל אלו שמתלבשים "זרוק" בציבור הד"ל...

את הבדיחה הלא מצחיקה והפתטית שהציבור שלך המציא בבקשה תשאירי אצלך

איזה בדיחה בדיוק?

גדלתי באשדוד, אני מכירה את הבדיחה הפתטית הזאת מלפני שנים. לפחות @636 הסביר לך. 

ואני גרה בעיר חילונית לחלוטין עם חילונים, חרדים ודת"ל כל הסוגים למינהם...

וגם יש לי דודים חרדים ודת"ל וממש לא התכוונתי למשהו רע.

להפך,

בעלי מוסר שיעורי תורה ומלמד גמרא בכמה בתי כנסת באיזור שבו אני גרה.

והרבה מהציבור הם דת"ל ואוהבים ללמוד איתו וכו' וכו'...

כך שאנחנו מכירים ממש מקרוב את הציבור הזה.

זה שיש הרבה מהדת"ל ששונאים חרדים- זה מוכר...

אבל בימים כאלה של תשעת הימים לא הייתי רוצה להיכנס לזה בכלל.

עצוב מאוד!

תכירי את כל הציבור הדת"ל ישר והפוך על כל גווניו עם קרובי משפחה דתיים ובלי זה לא נותן לך את הזכות לקרוא לו בכינויי גנאי. 

זה שיש שנאה בין 2 המגזרים וזה הדדי שנינו יודעים, אבל זה לא אומר לרדת לרמה של גנאי. הדבר היחיד שאני שמחה שלפחות את תפסיקי לקרוא לדתיים לאומיים ד"ל.  

ותמיד חשבתי שאומרים ד"ל. 

צריך להזהר לפני שזורקים האשמות סתם.

@מנסה לעזור ו @פסידונית, רק להבא תדעו שזו מילת גנאי, לצערי יש הרבה מילים שאנו משתמשים בהם בלי לדעת שזה בעל משמעות שלילית לתשומת ליבכן...

גם אני גדלתי בעיר אחרת אמנם לא חרדית אבל בסביבה חרדית וגם שם ד"ל נתפס כמילת גנאי לציבור הדתי-לאומי. יש מספיק מילים שלצערי נכנסו לאוצר מילים ולא יודעים את הפירוש שלהם. מילים כמו ערס שהרוב לא יודעים מה הפירוש, שביזות וכן הלאה.  

אמנם אני לא חרדי אך הכרתי את זה מנהג חרדי שעליתי עליו טרמפ

אבל באמת ב"ה שהיא לא הגיעה לכול המגזר החרדי

למה זה שהיא כותבת ד"ל מקפיץ פה את כולם (וזה בכלל בתמימות) אבל כשהגברת פותחת השאלה כותבת שבעלה מתחזק לכיוון החרדי ש"הם לא בקטע להתלבש יפה" לא ממש מרגש מישהו?

זה לא יאומן הסטיגמות שיש לכם על החרדים, יותר גרועים מהחילונים

אבל כן כתבו הרבה.

ובאמת אין מה להתווכח

כתבתי שיש לכם סטיגמות, אז את אומרת שלהגיד שיש לכם סטיגמות - זה סטיגמה, סבבה.

אם לא תכתבו שהחרדים מתלבשים מוזנח/מעשנים/מכוערים/לא הגיינים/לא מחונכים וכו' מבטיחה לך שלא אכתוב שיש לכם סטיגמות עלינו.

פשוט מאוד, להתלבש בצורה יפה זה עניין של טעם אישי. אני לא כתבתי דבר על הלבוש של החרדים, אל תנסי להכניס מילים שלא כתבתי.

אם הייתם קוראים הייתם מבינים שלא מדובר ממש בידע, כמו שהיא כתבה-

"ממה שאני הבנתי לא בקטע של להתלבש יפה.. "

מי ישמע מה היא כתבה כבר...

ואת, מעבר לשגיאות כתיב שבאמת התאמצתי להתעלם מהם אך ללא הצלחה, גם אצלך כנראה לא מדובר בידע על הציבור הדת"ל, כמו שציינה @ברקת כותבים דת"ל, למי שלא הבין זאת- חלק מהחרדים עם חוש ההומור השופע שלהם קוראים לציבור הדתי לאומי ד"ל כי זה מילה נרדפת לעני, הכוונה שהציבור עני בקיום מצוות ולימוד תורה ויראת שמיים לעומתם.

ואין כללים לראשי תיבות...

בעברית תקינה צריכים לרשום באמת ד"ל ולא דת"ל...

אבל זה דיון לפעם אחרת באמת...

וממש לא התכוונתי לכוונות שאתן רושמות כאן.

אתן יודעות מה אומרים בד"כ??

"על ראש הגנב..."

למרות שאני מכבדת גם את הדתיים הלאומים וגם את החרדים וחברה של כולם.

גרה בשכונה שיש בה את כל סוגי האנשים: חילוניים, דתיים, חרדים, כיפה סרוגה וכ'ו וכו'...

ואין לי בעיה עם אף אחד מהם....

קודם כל אני בן, נמשיך בכך שרושמים דת"ל ויש סיבה לכך ואל תנסי ללמד אותי ראשי תיבות תודה.

זה יפה שאת מנסה ללמד אותי משפטים כמו על ראש הגנב שלפני כמה הודעות רשמת שלפי מה שאת רואה הדתיים לאומיים הם אלה שמתלבשים זרוק ואז את כותבת שאין לך בעיה עם אף אחד מהם. 

2. יש לי שכנות דת"ל שאומרות שהן אוהבות סגנון זרוק יותר וכך הן באמת מתלבשות. מה לעשות?

רחב יותר, ארוך יותר וכו'...

ושוב, אין לי שום בעיה איתן!

שיהיו בריאות טיתלבשו איך שהן רוצות...

מה הבעיה?

מגזר שלם, גם אם היית מכירה 20% זה לא היה משקף. 

ככל שהקשר הנפשי יותר חזק 

כך המשיכה הגופנית תופסת פחות  מקום בקשר.

גם אם המראה החיצוני חשוב לך מאד

עדיין יש מקום לחזק את הקשר הנפשי ביניכם.

ההתקוטטות המתמדת עם בעלך אינה מובילה לשום מקום

היא חותכת גם את הפתיל הדק של הקשר הנפשי

בעלך מרגיש את הביקורת שלך כזלזול בו ואז הוא מתרחק ומתבצר בעמדתו עוד יותר עמוק

אתם נכנסים למערבולת מסוכנת של  רגשות שקשה לצאת ממנה

בעלך יהיה מוכן לעשות בשבילך הרבה כשאת מעריכה אותו ולא כשאת מבקרת אותו!

הפתרון לדעתי כרגע הוא להניח בצד את המראה החיצוני ולבנות קשר רגשי בריא ועמוק

בעלך יודע היטב מה את  רוצה.

ברגע שהוא ירגיש קשר חזק כלפייך ואת הערכתך

הוא כבר ימצא איך להחליף את הבגדים ולהשיל את הקילוגרמים.....

לאט לאט תכירו אחד את השני ותבינו איך לתקשר עם השני ולהגיע לעמק השווה.

לדעתי כדאי ללכת לסמכות חינוכית או רבנית ולהתייעץ על זה איך להתייחס.

טוב שזה עולה , לא חייבים ללכת יחד אבל מי שלא מתבייש לקבל עזרה בשלב הראשון של החיים יש לו חיים טובים ומאושרים לאורך שנים ארוכות וטובות

אליו לטובת יציאה לחופשה משפחתית 
 

בדיוק כמו הכנסים השנתיים של לשכת רואי חשבון ולשכת עורכי הדין באילת, ועוד גופים מרכזיים במשק - נופש שנתי משפחתי, שממומן בחלקו כהוצאה מוכרת של השתלמות מקצועית מוכרת למס.  

לפני שבוע העלית פוסט על כך שחברה טובה שלך מתחתנת, ולך זה קשה כי את עדיין רווקה.

ועכשיו תוך מספר ימים את כבר מתחתנת בעצמך...? 

חברה קרובה מאוווד מתחתנת וקשה לי מאווד - לקראת נישואין וזוגיות

תכלס השאלה הקודמת היתה לחברה שלי שרצתה לשאול... (חסום לה משום מה)

אבל אם באמת את מתייחסת לזה כמשהו גדול שיכול להשפיע על הזוגיות שלך- אז כנראה זה באמת עניין שצריך לפתור. קודם מול עצמך, ואח"כ מולו.

הרי זה לא אסור..

אבל כן נשמע לי מוזר שאת זקוקה לחיבוק ארוך מחברה כדי להרגיש את האהבה המיוחדת והנקייה בינכן...

בד"כ נשים מבטאות רגש באמפתיה בלהכיל אחת את השניה פחות יצא לי לחבק חברה שעות ברגיל (לא מדברת על מקרה קיצון נניח שמישהי מאבדת אדם יקר ואז נותנים לה חיבוק ארוך אלא כהרגל בינכן של חיבוקים ארוכים)

כן נשמע לי יותר נכון לשמור כאלה דברים לבעלך ובהמשך לילדים...בהצלחה

אין בזה משהו אסור מבחינה הלכתית

גם מבחינה רגשית לא רואה את הבעיה בזה

איני יכול לדמיין לעצמי מצב שבו משהו כזה היה מפריע לי (או לכל מי שאני מכיר) לכן איני רואה מה יש לעדכן כאן

וחתונה אינה סיבה לחתוך את כל קשרייך החברתיים, בחורך היקר אינו תמנון עם יכולת למלא את כל עולמך וצרכייך הרגשיים (ואני מניח שגם הוא אינו רוצה בכך)

למה שתחשבי שזה יהיה בעיה?...

צימר במחסיה, עלה לנו 1000 לסופש

כל המתחם מגודר ורק שלכם יש בריכה וגקוזי פרטיים ומטבחון נוח.

אפשר להוסיף 200 ולהישאר גם מוצש עד ראשון בבוקר

אפשר להגיע בתחב"צ?

מחיפוש מהיר ראיתי שיש לפחות 4-5 צימרים ביישוב הזה. התכוונת למשהו ספציפי?

אשמח לעוד תגובות

(לא הייתי שם, רק ראיתי פרסומים)

אנחנו כנראה יותר מידי עירוניים בשביל זה, אין ברכה פרטית, וגם לא נראה שיש אופציות מה לעשות באזור מסביב.

אבל תודה, אשמח לעוד תגובות. 

הנה הקישור: נוף החאן, צימר בכפר אוריה | Weekend

היינו אומנם עם שלושת הילדים ולא רק זוג, אבל גם לזוג זה שווה בהחלט לדעתי.

אני זוכרת שהמחיר היה נמוך יחסית למקומות אחרים ויכול להיות שדווקא כן יתקרב לתקציב (לא יודעת לגבי אוגוסט).

הבעלים של הצימר מקסימים.

יש שם בריכה שווה שפרטית בשעות מסוימות שאתם שם (בעל הצימר מסביר הכל כאשר מגיעים. בגדול כאשר זוג או משפחה רוצים להיות בבריכה ויש במתחם עוד זוגות אחרים אז או מחלקים מראש שעות ואז יש לכם שעות רק שלכם.

או נכנסים בלי לקבוע כאשר פנוי ואז סוגרים את הדלת של הבריכה עם הווילון וכך זה סימן לאחרים שתפוס ולא נכנסים )

יש גם ג'קוזי גדול בנוסף. גם בחלק מהצימרים בפנים וגם ליד הבריכה עם מפתח ודלת וכנ"ל כאשר זה מתחלק לזמנים שהם רק שלכם).

זה באיזור צרעה ואשתאול, נוף מדהים, הרבה מסלולים. יש גם סניף איקאה קרוב אם שייך

ומרכז של חנויות אוכל וכו' באיזור (לא בכפר אוריה עצמו אבל קרוב).

לא יודעת לגבי תחב"צ.

אנחנו נהנינו מאוד וממליצה

תהנו המון

איזה כיף ❤️

700 ללילה

נראה מאד יפה

כרגע מחפשים צימר באזור באר שבע או דימונה בלי בריכה, במחיר של עד 1,200 לשני לילות.

(גילינו שאפשר להזמין ברכה פרטית בנפרד מהצימר באזור. זה חוסך המון כסף)

אשמח להמלצות בכיוון.

אבל אני מכיר אדם שהקים עסק למציאת רכבים יד 2, לפי תקציב וצרכים. הוא בעצמו מחפש את הרכב, בודק אותו, עושה משא ומתן עבורך על המחיר וכו'.

נעזרתי בו כבר פעמיים, וזה אחרי שהגעתי אליו דרך אח שלי שרכש דרכו. השירות עולה 3,300 ש''ח.

לדעתי, רק על מציאת תקלות שבאף מכון מורשה לא בודקים, הוא לגמרי שווה את המחיר. במיוחד אם אתם כמוני לא מבינים ברכבים .. והוא גם מילואימניק אז בכלל כיף. 

אני לא מכיר אותו אישית ואין לי שום אינטרס...

לנו זה עלה 2000 אם אני זוכרת נכון (אבל היה לפני כמה שנים, אולי העלה את המחיר מאז).

עלות של ליסנג פרטי הבסיסי יהיה כ2000 שח לחודש בהתחייבות ל3 שנים.

עם סכום כסף כניסה ויציאה

כך שתשלמו כמעט 60-70% מערך של רכב חדש

אבל בסוף התקופה לא תשארו עם רכב

בליסנג תפעולי זה יעלה כמעט פי 2 כל חודש

נו בטח עליכם, רק שאני צריך לשלם פי 2 מירידת הערך בשביל שזה יהיה עליכם... 

לכן עכשיו הלוביסטים של הליסינג נלחמים בתוכנית של מירי רכב (לא שגיאת כתיב) להפחית את כמות הטסטים למכוניות יחסית חדשות מפעם בשנה לפעם בשנתיים. בסוף ה"לחם והחלב" שלהם זה  אנשים ששונאי תחזוקה של מכונית.

קטע שכתבתי בעבר שמדבר בדיוק על המקום הזה, של כל הטוב שמגיע דווקא אחרי שדבקים, דווקא אחרי שעוברים אתגרים בחיים, אז רוצה לצרף גם אותו לכאן:

אשתי, תודה שחיכית.

היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.

זה משהו לחגוג יום הולדת 80.

לא בא ברגל...

וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.

ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?

המחשבה עלייך.

המחשבה על כך שחיכית לי.

את חיכית.

חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.

וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!

חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו

או לא להאמין.

לבחור

אם להישאר

או להיפרד

אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",

או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.

ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.

את בחרת בנו.

כל פעם מחדש.

את בחרת לחכות.

את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,

את ידעת מבפנים, שזה יגיע,

שאנחנו נעבור את זה.

וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,

שאמר לך להילחם

שאמר לך לחכות.

זמן.

כמה כמה שהוא משאב חשוב.

ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת

כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול

כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול 

כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול

כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,

שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?

ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?

ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?

ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?

ומה היה קורה אם היינו נפרדים?

בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?

אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.

על מה הייתי יכול לפספס

על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי

על המשפחה המדהימה שבנינו

על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות

ושרים לנו שירים

ומחברים לנו ברכות

וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!

אתם!

אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?

אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל

ושוב נפל

ושוב קם

ושוב 

ושוב

אנחנו מודל להערצה!

ממנו שואבים!

והאמת? אני מבין אותם.

תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!

תראי כמה אהבה יש בינינו

כמה עוצמות

כמה חוויות

כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.

כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.

ואיזה מזל שחיכית לי

ואיזה מזל שהאמנת בי

ואיזה מזל שלא וויתרת

ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר

ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך

ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,

ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -

אנחנו עדיין בדרך!

וכמה בהמשכה השמים צלולים

והשמש מאירה

והחיים מחייכים

וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה, 

במורד הגבעה,

בהמשך הדרך הזו.

ואת, שחיכית,

וידעת

והאמנת

ובחרת

ואהבת

ללא תנאים 

לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.

תודה.

את לא יודעת עד כמה תודה.

תודה שחיכית.

בעקבות בלת"ם שמיד צץ,

אז חוזרת עכשיו רק לציין הבהרה:

@oo היקרה רק למען הסר ספק היה חשוב לי לכתוב שאת הקטע הנ"ל רציתי לכתוב כבר מחג השבועות שאז חשבתי על הדברים ופשוט חיכיתי לזמן פנוי לנסח ולכתוב אותו.

וכמובן שאין באמור שום התייחסות ספציפית למקרה ספציפי כזה או אחר או שום ביטול חלילה לדברים שנאמרו בשרשור אחר.

אלא רק התבוננות אישית שעלתה לי מקריאה במגילה וכל מה שפירטתי כאן. 

ואם יש מקרים שיתחברו וזה יהיה מתאים להם - מצוין, ואם יש מקרים אחרים שלא יתחברו או שלא יהיה שייך אליהם - זה גם כמובן בסדר גמור ואין הדברים מתיימרים להתאים לכל המצבים ולכל האנשים ולכל המקרים באשר הם כמובן, אלא רק לאלה שכן ).

ובכלל רוצה להודות לך גם כאן על הדיון המכבד, המפרה, המדייק והמחכים שם 🙏❤

כבר זמן רב כאן בפורומים אפשר ללמוד ממך המון מתוך המודעות הגדולה שלך, העבודה העצמית מעוררת ההערכה שלך, הגמישות המחשבתית שלך, החתירה למען מיקסום האושר בכל התחומים בחיים ועוד

יש משפט חשוב של דוקטור ויקטור פרנקל (ועוד רבים וטובים) שחשוב רגע להנכיח לעצמנו עכשיו:

כל התנהגות/תגובה בלתי נורמלית במצב/במציאות בלתי נורמלית - היא נורמלית.

אז מצאת את עצמך / את אשתך / את אישך / את הילד ברגרסיה בתחום מסוים?

אתם נורמליים.

זו המציאות שלא נורמלית.

אז לוקח לך שוב שנה לעשות פעולה פשוטה?

הכל עמום, מבולבל, לא מרוכז?

את נורמלית. אתה נורמלי.

פתאום בוכה כאילו בלי סיבה הנראית לעין?

כל פעולה הכי קטנה נראית כמו הר?

התחלת דיאטה בדיוק לאחרונה ומאתמול מחפשת רק מתוק ומנחם?

הסבלנות מתקצרת לפתיל קצרצר או אפילו בלתי נראה?

לא מבינה את עצמך?

שואל מה נסגר איתי?!

תוהה לעצמך או אפילו מבקרת את עצמך: מה זה מה קורה איתי?!

את נורמלית. אתה נורמלי.

ומה יעזור גם לנו וגם לזוגיות שלנו עכשיו?

בעיקר חמלה.

הבנה.

לגיטימציה לאנושיות שלנו.

המון חמלה ואהבה.

לעצמי. לאשתי. לאישי.

לקחת נשימה עמוקה

ועוד אחת

להוריד סטנדרטים כרגע במה שאפשר

ובעיקר לזכור שגם אני וגם בעלי/אשתי - אנושיים.

ועוברים, שוב, בתוך מציאות מוטרפת.

ולנסות למצוא עוגנים גם כעת

ולנסות לחזק את עצמינו ולהתמלא ממה שעוזר

לנו, ולזוגיות שלנו.

בשורות טובות ב"ה 🩵🙏

אבל במג'יק קאס העברנו הרבה שעות מאוד מהנות

זה חור עולם. חוץ מברכב אין דרך להגיע לשם וגם אין סיבה.

שווה אולי לקפוץ

לנסוע ספיישל אני חושב שבירושלים יהיה יותר מבחר ובמנעד מחירים גדול יותר

אבל לפני שרצים לחנויות

90% מהחנויות ממציגות את הדברים שלהם באינטרנט

מציע לעשות את השוואת המחירים באינטרנט ורק אחרי שנסגרים על משהו ספציפי לנסוע לראות אותו פיזית