שהוא יוצא ברגע האחרון וחוזר לדבריו מיד.. (חזור פחות רילוונטי כיוון שכבר ישנים כולם)

וזה העניין שאמרתי לו, לא סתם! אלא שאני באמת לא מסוגלת...

ולא כשיוצא אלא בהזדמנויות שונות...

אני מרגישה שאני מדי טובת לב ודואגת לו ולא באמת רוצה שהוא יפסיד והוא מנצל את זה ולא דואג לי

הוא שם פס וממשיך!

נשמע שהוא מרגיש שאת בקונטרול ולא צריכה עזרה.

או אולי זה בגלל שהוא עוד לא עשה את הסוויצ' של "יציאה מהאני הפרטי" ל"מערך המשפחתי"

לדעתי לא כדאי לך לשמור בבטן. 

את באמת עושה הרבה (ומניקה!!).

כדאי לשבת לדבר בניחותא על הדברים.

דברי איתו ממקום של "אני זקוקה לך" ולא ממקום של ביקורת.

לגבי לימוד התורה,

זה לא חייב לבוא אחד על חשבון השני. לצאת בערב ללמוד תורה זה מבורך בעיני אבל אולי תדברו ביחד ותמצאו זמן אחר, פחות לחוץ, שילמד.

אפילו תציעי לו כתקופת ניסיון לוותר על השיעור בערב וללמוד לדוג' אחה"צ (להקטין את זמן המנוחה)

ואז תדרבני אותו ע"י זה שתגידי לו כמה העזרה שלו חשובה לך. כמה את רגועה יותר..

ממש בהצלחה!

ושאני לא יכולה בלעדיו בהשכבה ולא שומרת בבטן,

הוא יודע ומעגל פינות!

או כמו השבוע שפשוט הלך במיזיד!

(בגלל שרבנו, ובאופון כללי כשמשהו לא נראה לו הוא זורק ועושה מה שבא לו אך זה נושא שכרגע לא אפתח).

הלימוד שלו הוא לא לבד ואין שום אפשרות להזיז אותו או להקדים וללמוד במקומו,

הוא לומד עם עוד אנשים מאד מסויימים בשעה ומקום מסויימים וכו'. זה או שהולך אז או שלא הולך בכלל

ובנוסף: אני מתקוממת מזה שכאילו "אני זקוקה לעזרה שלו".

זה הרי בדיוק הגישה שלו- שהוא עוזר לי כשהוא מטפל בילדים *שלנו*!

ואם הוא עצבני עלי אז הוא הולך כי הוא לא רוצה לעזור *לי*.

הילדים האלה **שלו** והוא אחראי עליהם, ולא יכול להפקיר אותם (ולהשאיר שלושה תינוקות

שזקוקים לטיפול וצורחים ועייפים ורעבים ומלוכלכים עם אמא אחת שיכולה להשתלט על שניים בלבד במקרה הטוב,

זוהי הפקרות!!)

ואת כל הדברים הללו הוא יודע מצויין, רק שהוא בא מבית שהאבא עושה טובה כשהדבר היחיד שהוא עושה זה להוריד זבל

וגם את זה לא עושה.

אז הוא בס"ד לא חי ככה באופן השוטף- אחרת הייתי "גרושה מתוסכלת" ולא "אישה מתוסכלת"...

אבל כניראה שמיתחת להכל התפיסה המזעזעת הזו קיימת ובועטת, ואני לא מוכנה לחיות כך!

ומה יקרה אם תיקחי ביביסיטר לשעה אחרי העבודה ותנוחי?

או שתיקחי עזרה להשכבה?

יש לי הרבה שכנות עושות את זה.

אבל בכל אופן כדאי לך ללכת למישהו שהוא מעריך ולספר לו והוא כבר ימצא את הדרך להסביר לו מה זה אומר להיות בעל ואבא, כי זה נראה לי משהו שהוא לא מבין בבסיסי וגםם אם הבעיה הזו תיפטר זה יצוץ בצורה אחרת אז חייבים לפתור אותה.

אך זו שעה שהילדים זקוקים לראות אותנו אחרי יום שלם שהיו במעון

זה יכול להיות פתרון חד פעמי, אך לא באופן קבוע.....

על הרעיון הזה של המפגש

אך לעינינינו, הריב שלנו היה על דבר אחר שטותי..רק בגלל שהיינו "ברוגז" הוא התנהג ככה

בדרך כלל איננו רבים על העניין וגם הפעם זו אינה הסיבה

בדרך כלל מה שקורה הוא:

אני: מבקשת שלא ילך כל עוד הילדים אינם ישנים

הוא:הולך...

אני: אין לי לב לעצור אותו ובדרך כלל כבר לא אומרת כלום...

וגם אני לא יודעת מה יהיה "לאחר שיצא" עדיין... ובצורה לא מפתיעה שוב ושוב הילדים יוצאים ואז אני מתחרטת וקורסת ואומרת שלא אתן לו שוב, אך עד ליום רביעי שהוא הולך שוב אני מספיקה לשכוח...

כך בעצם הוא נהנה מ"הסכמה בשתיקה" למרות שאני כן אומרת לו פשוט לא "רבה" איתו על זאת.

אך בדרך כלל אין מאבקי כח בינינו רק עכשיו הכל צף כי רבתי איתו

ולקחת עזרה לזמן ההשכבה? לא בא בחשבון? אם תגידי לי איפה את גרה אני אוכל אולי בע"ה לשלוח לך מתנדבות,

ואופציה נוספת שחשבתי עכשיו- יש מצב שהשיעור עובר אליכם הביתה? ככה זה שהילדים ילכו לישון בלי בעיות יהיה ברצון שלו והוא יעזור לזה, גם תרוויחי בית מסודר וגם כבר כתבו בפרקי אבות- יהי ביתך בית וועד לחכמים, זה רווח בכל התחומים,

וחוץ מזה תזכרי שהשלב הזה בחיים עובר, והילדים יגדלו ויעזרו לך.

חמודה, אני קצת יותר מבוגרת ממך וכבר נשואה הרבה מאוד שנים. עם יעוץ ותקופות לא קלות. על פניו נראה שהתקשורת ביניכם לוקה או חסרה בכלל. את אומרת א הוא אומר ב. הוא בכלל לא מקשיב לך ואז את שולחת טקסט. טקסט זה לא דיבור! ומצער אותי כמו שאחרים כאן אמרו שבעצם זה שרצית ליצור בית של תורה את הסכמת למצב הזה. זה יפה מאוד שהגבר הולך ללמוד כשאין ילדים. אבל ברגע שיש משפחה המחויבויות משתנות. נראה שאת שינית את סדר העדיפויות שלך הוא לא. הילדים לומדים מזה רק רע. הם לומדים שאמא משרתת את אבא והוא עושה מה שבא לו. זה חינוך גרוע וכשיגיע יומם להינשא הם יעשו את אותו הדבר!

לכן אני אומרת מייד מייד למצוא בעל או בעלת מקצוע שילמדו אתכם את חלוקת התפקידים ובעיקר את דרכי התקשורת שתוכלו לשמוע זה את זו.

בהצלחה!

חשוב שילך ללמוד

תראו איך מסתדר עם השאר

תכיני לו צ'ק ליסט-

אני XY

אתה- ובהתחשב שאתה צריך ללמוד (כלומר שזה של שניכם)

- צריך AB/ לתת לי עוזרת שעתיים

שיעורי תורה נשמעים לי כמו עוד תירץ לברוח מהבית כדי להתחמק מלעזור.

תראי זה נשמע שהוא די שם פס ונהנה מזה (מה זה לצאת בחיוך?)

אז עזבי אותו. מבחינתך זה כאילו את לבד. כאילו הוא בקבע.

אל תבקשי ממנו כלום, ובמקביל אל תצאי מדעתך. גדלי את הילדים בנחת, תשכיבי אותם בקצב שלך, לפי הכללים והחוקים שלך ועזבי אותו. לא רוצה לעזור? לא צריך. אסור לך להיות תלויה בו.

(ובאמת לא יודעת מה שווה התורה הזו?)

בגדול הייתי אמורה לומר לך שתלכי ליעוץ. השאלה אם בעלך בכלל בקטעים של ללכת ליעוץ? 

שגם אם בעלך לא יסכים ללכת, כדאי אפילו שתלכי לבד. כי יש לך שאלות וסוגיות טובות ששוות התבוננות ועצה טובה ממישהו מקצועי ומנוסה.

מסכימה עם mshlomo שזה נשמע שהוא פשוט שם פס.

מסכימה גם עם "כל זמן" שכדאי שתלכי לייעוץ לבדך, וייתנו לך כלים איך להתנהג איתו כך שייתיחס אחרת.

הוא באמת לא מבין נכון את מקומו בבית וזה כנראה גם עבר אליו בירושה מאביו.

מוסיפה עוד משהו:

האם יש אפשרות שתדברים עם האנשים שאיתם הוא לומד?

אם זה איזה שיעור קטן, תדברי עם מי שמעביר את השיעור. תסבירי לו שזה יוצא בשעות שבהן את מאד צריכה את עזרתו ואת קורסת. והאם הוא יכול לשנות את שעת השיעור.

ואת יודעת מה, אולי בעלך יתבייש שיודעים שהוא לא עוזר כלום בבית ומתוך אי הנעימות הזאת מהאנשים בשיעור הוא יצטרך להישאר בבית.

זה קצת להוציא את הכביסה המלוכלכת החוצה, אבל את יכולה להציג את זה שהוא לא נעים לו לבקש לשנות שעה אבל את צריכה אותו ומבקשת במקומו.

לא יודעת אם זה מעשי אבל מעלה אפשרות.

מקווה בשבילך שהקב"ה יאיר את עיניו למה שחשוב ומה שנותן אושר בחיים (וגם שכר בעוה"ב..).

ותמנעי מעכשיו אם את לא מונעת. זה יותר מדי עומס ואת לא יכולה להוסיף עד שהמצב לא משתנה.

דבר ראשון העניין הזה הוא רק הופעה של יחסים לא נכונים לא התפילה והלימוד הם הבעיה אלא זה נובע מטיב היחסים בינכם - בזה אתם חייבים לטפל.

דבר שני - מנחה וערבית במניין אין לזה תחליף ומה לעשות בגלל שעון הקיץ המטומטם זה נופל בדיוק על הזמן הזה . באמת היית רוצה שלא יתפלל במניין כדי לעזור לך?

חשיבות של דבר נמדדת דווקא כשלא כ"כ נוח אז אני מוותר או מתאמץ?[ למשל כשהייתי בטירונות ואתה מת מעייפות אתה מחפף בתפילה ולימוד או שאתה מתאמץ להתפלל וללמוד משהו]

את כותבת ששיעור תורה באמת חשוב לך - אז שכר הלימוד שלו הוא שלך . להזכיר את אשת רבי עקיבא?

ואסיים בהסבר שאמר לי מו"ר הרב אברהם שפירא זצ"ל "עזר כנגדו" דרשו חז"ל זכה עזר לא זכה כנגדו. זכה הוא הולך ללמוד והיא בבית עם הילדים היא הולכת הוא נמצא וכו' - עוזרים אחד לשני. לא זכה כנגדו היא עושה הכול כמו ראי שלו הוא פונה לעסוקיו גם היא וכו' והילדים הפקר.

אני בטוח שאם תשאלו רב, הוא יגיד לו בצורה מפורשת שהאחריות שלו לעזור בבית היא לא פחות חשובה משיעור תורה שהוא הולך אליו. הוא יכול גם למצוא שיעור/דף יומי אחרי עשר בלילה,ף, ולא להשאיר אותך לבד עם ילדים בשעות הכי עמוסות וקשות ביום

כדי שלאדם יהיה חשק להיות בבית צריך שידע שמחכים לו

כשהוא נכנס - עוצרים לרגע ואומרים לו שלום בשמחה

מבקשים ממנו עזרה בצורה מכבדת ולא מאשימה

מבינים שאולי דברים שלי קל לעשות בשבילו הם ממש אתגר

ואם זה גבר, אומרים מפורשות מה הציפיות ממנו ולא מצפים שיבין לבד

אם אדם מזדרז לצאת מהבית ומאחר לחזור - צריך לבדוק למה זה

אולי טוב לו יותר בחוץ

כמובן,

זה לא מסיר ממנו את השותפות והאחריות

זה לא מקטין את גדולתך, שאת מתקתקת את הבית ומגדילה ראש

זה לא אומר שהוא לא צריך להשתפר ולהשתנות

רק אומר שאולי שיפור האווירה וההערכה בבית, יכולים ליצור מצב של win-win

ולנסות לעזור לה.

יש עוד כמה פתרונות חוץ משלא ילמד תורה, אבל לא נשמע שיש נסיון כזה מצידו.

לאחר שחזרתם מהעבודה את מוציאה משחק או שניים לכל אחד מהילדים ומשאירה אותם לשחק בסלון. את הולכת לנוח, הבעל ממשיך לשבת על הספה אך מקבל תפקיד נוסף של בייבי סיטר. את  הולכת לנוח בחדרך למשך כשעתיים (בקיץ) , אם הילדים באים עם שאלות שולחים אותם לאבא, אם זה ממשיך לאורך זמן אז לאחר כמה ימים את גם נועלת את דלת חדר השינה.

לאחר שהתעוררת קצת יותר מאוששת, מתארגנים ליציאה (לא מסדרים את הצעצועים), רצוי שכל המשפחה תצא ביחד, האבא לבית הכנסת ואתם לגן שעשועים או כל מקום אחר. אם המרחק לבית הכנסת גדול, אז יוצאים כמה דקות קודם כדי שבעלך לא יאחר ומצד שני לא תצטרכו לרוץ.

כשחוזרים הביתה, את מייד מקלחת את הילדים ומלבישה להם בגדי שינה, אבל לא הלכים לישון. מתכנסים בסלון ואוספים ביחד את הצעצועים, לאחר איסוף הצעצועים עוברים לשעת סיפור (רצוי בסלון), לפעמים את המספרת לפעמים הבעל בימים שנמצא ולפעמים הילדים בעצמם (לפתח את הדמיון ולבדוק את הקשב והזכרון שלהם). לרוב הילדים ירדמו במהלך איסוף הצעצועים או הסיפור ואז רק צריך להעביר אותם למיטתם. אם לא, אז נותנים לכל אחד ספר או משחק (לתינוק) במיטתם ומשאירים להם אור בחדר. את בזמן הזה מבצעת את מטלות הבית ולא באה אליהם, ילד שקם, את מבררת מה הוא רוצה ואם זה לא בעיית חרום את מטילה עליו משימות בית לעזור לך, כמו קיפול כביסה, טאטוא וכדומה. לרוב הם יירדמו מהר מאוד.

אוכל - מוותרים על ארוחה מסודרת בבית ונותנים לילדים מאכלים בריאים בזמן המשחק אחרי המעון או ביציאה לאחר מכן , זה יכול להיות חצאי סנדביצים עם חביתה , טונה, אבוקדו וכדומה או פירות וירקות אהובים עליהם (חתוכים מראש לפרוסות/חתיכות שנוח להחזיק ביד ולאכול כמו חטיף). שתייה - מים או מטרנה. לא חטיפים  מוכנים ולא שתייה מתוקה.

בנוסף, את צריכה למצוא לך זמן לעצמך בימים או בשעות שהבעל בבית, כגון ריצה או הליכה עם חברה, שיעורי תורה לנשים, או סתם יציאה לבית קפה עם חברות.

ופעם בשבוע עד שבועיים תמצאו זמן וסידור לילדים לצורך בילוי זוגי

שהילדים לא מעוניינים לשחק בבית אלא בחוץ והבעל עוד בעבודה כשאנחנו הולכים.

בזמן של מנחה בישוב שלנו, זה רק מניין אחד, והילדים כבר אמורים להיות במיטה בשעה הזו

בעצם כבר שעה לפחות קודם מתחילים בארוחת ערב ומקלחות לכולם... ככה שזה לא מתחבר אחד לשני.

לקלח לבד את שלושתם לא אפשרי- מדובר בתינוקות ממש, סכנה....

חובה 2 אנשים בשלב הזה.....

הם ממש לא ירדמו בסלון אלא יתפרעו....

והרעיון שיאכלו בחוץ או תוך כדי לצערי לא הולך אצלנו הם פשוט לא אוכלים ואז קמים מהמיטה שהם רעבים....

כך בזמן ההשכבה אם לא אחד מאיתנו או שנינו יחדיו יושבים ומודאים שהם לא מעירים זה את זה, מהר מאד

נהיה בלאגן.

אחד מפריע לשני לישון, הם בוכים ורבים, ואז עלולים כבר להיות "אחרי השעה" ועד 12 בלילה גם נשכיב אותם...

וכמובן את שוכחת שיש תינוק שישן וצריך לינוק כעשרים דקות חצי שעה לפני שישן, בשקט

דבר שלא ניתן לעשות עם 2 אחיו הגדולים יותר ברקע- הם מעירים ומפריעים לו.......

והתינוק עייף לפני שני הבנים הגדולים ככה שאי אפשר לחכות עד שירדמו ואז להשכיב אותו....

בקיצור אלה רעיונות באמת יפים, אך בעיקר בכתב ולא אצלנו בבית.....

ובעיקר- התשובות שנתת הם פתרון טכני (הלוואי והערב היה אצלנו כזה "פסטורלי") לבעיה של השכבת הילדים

אך לא להתנהלות של הבעל, שאם כבר הוזכר, יושב כל הערב עם הסמארטפון עד השעות הקטנות של הלילה

לא מחליף מילה עם אישתו, ולפעמים אף הולך לישון בשעות הקטנות של הלילה ואף בבקר...

(ככה שהסיבה למה הוא עייף לא בטוח שקשורה דווקא לעבודה....)

הוא בבית כימעט תמיד מלפני, מגיע מהעבודה, אני רק חוזרת עם הילדים כשהוא בבית רגל על רגל

ככה שמי שמקבל את השני- זה הוא אותי...

ולא, הוא לא מתייחס (לשאלתך עובד) לא שואל איך היה, לא לבבי, לא מציע שתיה גם כשמכין לעצמו

שקוע בעצמו ובסמארטפון מתייחס רק לילדים

אז כן, כתבתי שהוא שותף בעול הבית בדרך כלל וזוהי התנהגות נקודתית כאשר הולך ללמוד (שזה לא מעט פעמיים בשבוע!)

אבל גם באופן כללי אינו מתייחס אלי כל כך, גם כשמבקשת לדבר על דברים חשובים לי

בא נגיד שבתקופה האחרונה הוא סוג של שותף לבית מהסוג הגרוע.......

ובא נגיד שאין מה להשוות בין סך מה שאני עושה בבית (עבודה, נקיונות, כביסות, טיפול בילדים, הנקה ועוד)

לבין מה שהוא עושה (עבודה ועוד כמה "עזרות" כשזה מסתדר עם שאר התיכנונים שלו ולא סותר "מיצוות ומעשים טובים")

וידריך אותך...

אם יכולה להגיד לי באישי באיזה איזור את גרה ויכול להיות שיהיה אפשר לשלוח לך מתנדבת, זה תורם לבגרות כי זה מעורבות בקהילה ככה שיש הרבה בנות שרוצות, זה יכול לעזור לבעיה הזו, אבל עדיין צריך להתייעץ,

בהצלחה רבה ושתמצאי אושר ויחס הוגן. 

אני יודעת שכתבת שלא צריך כרגע ייעוץ..

אבל זה נראה שיש כאן ממש בעיה

נשמע שאת מכילה המון המון מעבר למה שהיית רוצה ובכל זאת לא מקבלת עזרה והערכה

ושזה לא כבר לא תלוי בך, אלא לגמרי בהתנהגות של בעלך

הייתי שוקלת טיפול כלשהו וכמובן להתייעץ עם מישהו מבחוץ ולא לשאת הכל לבד

לבין בעית התפקוד היוםיומי עם הילדים.

את בעית הקשר הזוגי צריך לפתור או בשיחות ביניכם או בטיפול זוגי, כשחלק מהשיחות או הטיפול יתייחסו גם לחלוקת מטלות הבית ביניכם.

אם לא תפתרו את הבעיות ביניכם אז יתכן ותגיעו לגירושים ואז תמצאי את עצמך לבד עם הילדים כחמישה ימים בשבוע כשאת גם צריכה לעשות את הקניות לבית ביומיים שהגרוש שלך מבלה עם הילדים (ובסוף מחזיר אותם מאוחר ולא מקולחים).

באשר לסדר היום, תשובתך קצת סותרת את עצמה, בתחילת התשובה את מציינת שבעלך עוד בעבודה כאשר את יוצאת עם הילדים ובהמשך את כותבת שהוא בבית לפנייך. אז אני מניח שאת ישר לוקחת את הילדים לשחק בחזרה מהמעון ואז את מגיעה הביתה מותשת אחרי שעתיים פלוס בחוץ . אבל, לפחות בחלק מהזמן הזה בעלך בבית ויכול לשמור על הקטנטנים כשאת הולכת לנוח וצוברת כוחות להמשך הערב.

לא יתכן שתינוקות יכתיבו לך את סדר היום ויחייבו אותך לשחק בחוץ כשלך זה לא נוח.

רוב האמהות וחלק קטן מהאבות יודעים להתארגן כך שהם מצליחים לקלח לבד 3 קטנטנים ויותר. המקלחת לא חייבת להיות ארוכה, אפשר לוותר אפילו על שלב הסיבון ולגמור מקלחת עם ניגוב לכל ילד בשתיים עד שלוש דקות.

אם את לא יכולה לעשות זאת לבד, אז תעשי את זה בעשר דקות לפני שבעלך הולך לתפילת מנחה או אחרי שהוא חוזר מערבית כשאת מקלחת את הילדים אחד אחד במהירות ובעלך שומר על האחרים.

צריך למצוא דרכים אחרות להרדים את הילדים מאשר להשכיב אותם בכח ולהיות לידם. כדאי מאוד להרגיל אותם לשחק בבית, ואז במקום להשכיב אותם בכח, את יכולה לתת להם לשחק (ולא נורא אם יריבו קצת) כשאת עושה את עבודות הבית, לרוב הם ירדמו בעצמם מעייפות. גם קריאת סיפורים (שעשויה לקחת חצי שעה עד שירדמו) היא פתרון סביר יותר מאשר להלחם בהם עד 12 בלילה.

וכמו שהציעו לך, אפשר לבקש מנערה או שכנה ללא ילדים לבוא אלייך (בתשלום אם צריך) למשך שעה פעמיים בשבוע כדי לעזור לך לקלח את הילדים כשבעלך לומד תורה, ובשאר הימים לחכות עם המקלחת לחזרתו מתפילת ערבית.

את צריכה למצוא את הדרך להקל על עצמך את ההתנהלות היומיומית ולא לתת לילדים או להרגלים קדומים להכתיב לך סדר יום מסוים שמכביד עלייך, ולנצל באופן מיטבי את הנכונות החלקית של בעלך לסיייע לך במטלות אלו.

חמודה אני קצת יותר מבוגרת ממך. יש כאן מצב בסיסי לוקה. אין ביניכם דיבור כמו שאת אומרת. ולא, טקסטים בטלפון זה לא דיבורים. אתם צריכים מיידית ללכת למישהו/ מישהי שישב איתכם וילמד אתכם תקשורת נכונה ובונה, חלוקת תפקידים וזמני חינוך עם הילדים. אתם בעצם לא מגדלים את הילדים ביחד אם המצב הוא כמו שאת מתארת ביומיום. את נמצאת איתם ועושה איתם דברים קיומיים אבל אין כאן חינוך וגידול של שני הורים. כשאבא נופל על הספה אחרי יום עבודה זה מלמד את הילדים שזה התפקיד שלו והתפקיד של אמא זה לעבוד פי עשר יותר קשה וגם להיות מתוסכלת. וזה מה שהם יעשו כשהם יתחתנו.  אני לא יודעת איפה את גרה אבל תתחילי לחפש מישהו מיידית שיעזור לכם. 

בהצלחה!

זה שהבעל לומד בכולל ויש לו מבחנים זה לא אומר שהאישה צריכה לקרוס.

אני יכולה לומר לך שבעלי שיהיה בריא למד בכולל להוראה ועכשיו לומד ב"ה בכולל- דיינות שזה לימודים עוד יותר קשים והוא גם עושה את המבחנים ברבנות ועוד ועןד. בלעה"ר.

ויש לנו 4 קטנטנים בבית.

והוא חוזר ב-6 בערב ויוצא ב-7:30 שוב כדי ללמוד בכולל ערב אבל מספיק לעזור לי המון! שיהיה בריא!
וגם כשהוא חוזר ב-11,12 בלילה- הוא עדיין עושה. אם זה כביסה לא מקופלת שהוא מקפל ושם במקום, אם זה כלים לא שטופים שאני כבר קרסתי ונרדמתי יחד עם הילדים לפני ששטפתי- אז הוא שוטף ומנקה את המטבח...

וכו' וכו'...

ובימים שהוא כן בבית הוא לוקח על עצמו את המקלחות ועוזר בהשכבה וכו' וכו'...

כמו שכתב "אלמוני 1"- הבעל צריך לדעת איך לשלב בין השניים...

וגם גדו"י ידעו להושיט יד בכל מצב ולהעריך ולהוקיר ולכבד את נשותיהן...

הוא צדיק גדול

לא ברור שבמצב כזה הוא יעזור בבית-

לא משנה אם זה הבעל או האשה-

ולא משנה אם זה כולל/ עבודה/ אוני'/ וכו'

ב. לכן- יש לנתב גבולות גזרה של זמן וחלוקת עבודות

ג. עי' בגמ' מה היו עושים לכ' שבת-..

ודאי- שחייב לעזור כנל במה שניתן. ולכבד!

אז אולי אני חוזרת על דברים שנכתבו.

נראה שהוא מחפש לברוח מהמציאות בבית. תבדקי מה קורה איתו?אולי משהו מציק לו בהתנהלות של הבית או בעבודה.

מה שבטוח זה שאת צריכה להרפות.אולי להביא מנקה הביתה,או בייביסיטר שתהיה עם הילדים בזמן שאת תכנסי לנוח. גם לא חייבים לצאת עם הילדים כל יום מהבית וק''ו שלא למקומות רחוקים הם חווים מספיק בגנים ובמעונות. אולי כדאי שבימים שהוא יוצא בערב אל תצאי עם הילדים אלא תשחקו בבית ותקלחי אותם מוקדם יותר לפני שיגמרו לך הכוחות.

בנוסף,במקומך לא הייתי פונה אליו וקובעת לו שלא ילך אלא מתיעצת איתו ונותנת לו להבין את הצורך בעזרה שלו.ברגע שאת קובעת את מייצרת אנטגוניזם.

בכלל,לא נראה לי לומר לגבר שלא יצא להתפלל במנין כי צריך את עזרתו בבית. הייתי מנסה יחד איתו למצוא פתרונות (תפילה מוקדמת,או לקחת את אחד הילדים איתו) אבל לא מונעת ממנו.

שווה בשווה בטיפול בילדים- עוזר ונותן יד - אך לא ממש מתחלק. זה מאד נפוץ וחבל לריב על זה. בהחלט ממליצה לקחת נערה מס פעמים בשבוע שתצא עם הילדים כשאת תנוחי, תצברי כוחות, וכך תהיי פחות מתוסכלת. זה יפחית את המאבק על שיעורי התורה שלו ויוסיף ברכה בבית.

שבי איתו ברגע רגוע ותגידי שאת מוכרחה גם משהו לנפש ושביום ג' יש חוג ......

נשקי את הילדים, השאירי בקבוק חלב, או האכילי לפני שתצאי

אני מאד מקווה שתצליחי לשכנע אותו להסכים.

אני מבינה שתצטרכי לשכנע גם את עצמך לצאת כי את מרגישה שהכל סביב הילדים

אבל גם לך וגם לילדים לא בריא שתהיי במצב רוח רע כל הזמן.

הבהירי לו שלזוגיות שלכם חשוב שכשם שהוא מוכרח את האוויר שלו כשהוא הולך ללמוד

כך גם את חייבת את האוויר שלך. נראה שכרגע לא תוכלי לשנות אותו אבל אם יהיה לך

יום שישמש כמו שסתום ללחץ שאת נמצאת בו אולי תגלי שהרבה יותר קל לך לתפקד

כשהוא לא בבית בשעות הקריטיות. אין לי כל ספק שכעס שמצטבר מקשה על פעילות שלך

וכלל לא חשוב אם את צודקת (נראה שמאוד) או לא. 

האם יש לך אפשרות להגיע הביתה מהעבודה פעמים בששבוע שעה לפני שהילדים חוזרים מהמעון 

וללכת לנוח לפני שהם מגיעים?

ברור לי שגם אם תהיה לך ביביסיטר וגם אם תנוחי עדיין תאכל אותך ההתיחסות לאשה כפי שלמד מאביו.

יש דברים שאולי לא ישתנו לעולם לפחות בהרגשה שלו ויש דברים שלפחות בתפקוד יכולים להשתנות.

האם יש אפשרות שהוא יצא מהבית לשחק עם הגדולים לפני השיעור ואת בינתיים תשכיבי את הקטן?

אפילו שיקח איתו כל יום ילד אחר מהגדולים למנחה, כך את תוכלי לנשום והוא והילדים ילמדו לקבל זמן איכות משלהם.

מי שלומד תורה אפילו קצת יש לו לפחות קצת שכל ישר, וקצת ענווה. והוא מבין מה זה "הנושא בעול עם חברו" שזה אחד הדברים שמאפשרים קניין תורה ( מסכת אבות ו,ו). הוא למרבה הצער לא לומד תורה בכלל, ולא צריך להיות גאון כדי להבין את זה לפי מה שאת מתארת. הפתרון הוא כמובן ללמוד תורה !. צריך בדרכי נעם והרבה סבלנות לדבר אתו על זה. למשל לשאול אותו מה למדת היום ? אני רוצה גם ללמוד ולשמוע, אני רוצה להבין למה זה חשוב כל כך? אל תתני לו להתחמק בתשובות סתמיות. הוא חייב להיות ספציפי. בסוף הוא יבין שאת רצינית ויהיה חייב ללמוד קצת כדי שיוכל לענות לך. ואז הדברים יתחילו להתברר גם אצלו, ויעשה תשובה על הליכותיו הנפסדות. אמנם לא ביום אחד רק לאט לאט. ברכה והצלחה, בריאות שמחה ושלום.

החיים לא שחור לבן ולא כל מי שלומד תורה מתברך בכל הברכות והמידות שכתובות בפרקי אבות.

כנראה התורה היא לא סגולה אלא אמצעי וקרש קפיצה למידות האלה. ואם אין מאמץ עצמי, לא יעזור הלימוד.

הגישה שלך לא מתאימה, מסכסכת, פותחת דמיונות ופרנויות.

כתבתי כי כך חשבתי כשקראתי את מה שכתבה הגברת בדם ליבה. היא מתארת התנהגות עקבית של בן הזוג שבסיסה הוא חוסר התחשבות וחוסר אכפתיות המתורצים באופן מקומם דווקא בתורה ותפילה. בכל אופן אני כנראה כתבתי קיצוני מדי אני באמת נחרץ בלי שיש לפני תמונה שלמה. אין לי שום זכות להחליט אם הוא לומד תורה או לא. לכן אני מתנצל ומבקש סליחה על ההגזמה. אני מציע לא להתייחס למה שכתבתי או למחוק אותו. ברכה והצלחה.

לכי למישהי סמכותית כי התגובות של האנשים יכולים לסבך עוד יותר המצב במיוחד כדי לא לפגוע באגו הגברי

בס"ד

בתור מי שהיה (בערך) בצד השני, אני רוצה לומר לך:

את חייבת לנער אותו איכשהו. הוא צריך להבין שבסוף זה יפגע גם בו, כי כל הזוגיות תיהרס.

על דברים כאלה משלמים בריבית.

איך לנער?

תלוי במצב. אם יש דרך לדבר איתו ולהסביר לו כמה זה קשה לך (וגרוע לזוגיות) - מוטב.

אם לא, תכריחי אותו ללכת לייעוץ זוגי.

(להערכתי רוב הגברים מגיעים לייעוץ רק אחרי שהאשה מכריחה אותם, אז מוטב כמה שיותר מוקדם...)

ואם זה מעודד אותך - את לא לבד. הרבה מהגברים הם כאלה, אבל בד"כ אפשר לחנך אותם, לפחות חלקית.

בהצלחה!!!

אמנם אני חושב שאני קצת יותר עזרתי

אבל דיברנו בלי כעס (כמעט)

והבנו שאשתי היקרה והצדיקה מרגישה ממש מותשת מההתנהלות עם הילדים במהלך היום. וכשאני מגיע הביתה- ברור לה שסוף סוף המושיע הגיע, שיוכל לפחות להתחלק במלאכה

אלא שאני חוזר הביתה אחרי יום שהתחיל ב- 5:30 בבוקר, דרך לחוצה ולא נגמרת באוטובוסים הלוך וחזור, ועבודה מתישה. וכשאני חוזר הביתה מפורק אחרי 12 שעות, אני צריך קצת זמן לנוח לפני שאני ממשיך. די הגיוני. אבל אשתי שונה ממני-

קשה לה לנוח כשיש עוד בלגן. היא חייבת לתקתק הכול הכול, לסגור את היום ורק אז לנוח. אני אוהב להתנהל בנחת גם אם נתעכב בגלל זה. כמובן שהכל שאלה של מינונים כך שהגענו להסכמה והבנות.

לשם כך קנינו אוטו קטן וחסכוני בדלק. אני נוסע איתו לעבודה, וגם חוזר איתו- לא לפני שאני קופץ למנחה מעט מוקדמת, מיד אחרי העבודה. אני מגיע הביתה לקחת חלק במאמץ (זה גם חיזק את הקשר עם הילדים). אחרי שכולם הולכים לישון אני הולך לערבית וללמוד ושלום על ישראל

אולי גם לכם שווה לבדוק דרכים שיקלו על היום יום, לראות אם כל האתגרים שכל אחד לקח על עצמו שווים את הלחץ (כמו חוגים לילדים, שעות עבודה, וגם תדירות שיעורי התורה), לעשות תיאום ציפיות מסודר- מה כל אחד רוצה שהשני יעשה, לתחום את זמן המנוחה של בעלך כשהוא חוזר, לחשוב בצורה יצירתית ובעזרת ה' תתקדמו.

ואולי גם האינטראקציה עם הילדים אחה"צ יכולה להשתפר, והלחץ בבית נובע מקושי כללי בהתנהלות איתם. זה היה חלק מהבעיה אצלנו. יש לי הרגשה שאולי טיפול בשלושה ילדים שהופך להיות משימה כל כך קשה, שנמשכת עד 23:00 בלילה- הוא סימן לכך שכדאי לחשוב בכיוון. אנחנו נעזרנו בקורס של שפר וזה שיפר את המצב

כמובן שמן הסתם כל זוג צריך עוד עבודה במובן הרחב יותר- של תקשורת בינינו, איך לנהל קונפליקטים וכו'

מקווה שתקבלי בהבנה את ההתייחסות שלי לטיפול שלך בילדים...

בהצלחה

חברה יקרה,

אני מנסיון שלי הרב ב"ה, הבנתי דברים נופלים למקומם בלי לדחוף בכח בסופו של דבר.יש כמה נקודות חשובות עני לעצמך בצורה אמתית הייתי ממליצה לכתוב אותם על גבי מחברת אישית ,כדי לבחון את עצמך אחרי שתקראי את הנכתב .

1) האם את יכולה לשנות את הצפיות שלך ממנו?

2) האם את דיברת עם אדם רב או יועץ, כמה הכוחות יש לך להמשיך ללדת או את צריכה פסק זמן?

3)האם יש באפשרותך לקחת עזרה בערב?  אולי תלמידה בשעות חסד? או בתשלום ,וכך יקל עליך?

4) האם לימוד התורה של בעלך חשוב לך או מיותר בעניך?

5) האם את מכבדת את המצאותו בבית או יש לחץ וחוסר כבוד אליו( גם מצידו אליך)?

6) האם הילדים מרגישים את המריבות?

7)האם יש לך חברה טובה שעוזרת לך ?

8)האם את יוצאת לפעמים לבד לערבי נשים כדי להתאורר? (אפילו אם צריך להביא בביבסטר)

9) האם המריבות האילו פגמו באהבה שלכם? 

10) האם יש לכם רב טוב, שבעלך מכבד?

אם ענית על השאלות האלו בכנות אני בעז"ה אנסה לעזור לך.סבלנות בכמיות ענקיות.

כול טוב

ואם לא נעים לדבר איתו,

אז פשוט תתרגלי לרעש...

אז מן הסתם הוא עושה את זה לגמרי בחוסר מודעות, והוא ישמח שיאמרו לו אם מפריע.

פשוט לגשת אליו, לומר לו בחיוך שאתם נהנים לשמוע לפעמים את מה שהוא שומע, אבל לפעמים העוצמה קצת מפריעה לכם, ואוחי אם אפשר לשמוע באוזניות - זה יהיה מבורך.

קצת לא נעים ברגע הראשון, אבל הבעיה תיפתר בסוף.

וכמובן, תמשיכו לשמור איתו על יחסי שכנות חביבים ופתוחים גם אחר כך, כדי להראותלו שאין לכם בעיה איתו, אלא שמדובר רק במשהו נקודתי שרציתם לפתור.

אולי יש לו ירידה השמיעה ולכן לא שם לב שזה כ''כ חזק

😅 50/60 או יותר 80/90?

אם הוא מאד מבוגר אז לא הייתי פותחת את זה מולו גם אם הוא מאד סימפטי..

לנו יש רעש של סקסופון מהשכן..רוצה להתחלף?😜

בתחלה חשבנו שהיא שמה שירים, אבל הכל אותו קול. יש פלייליסט קבוע שכולל שירי ארץ ישראל הישנה והטובה, let it go, רק תפילה אשא, הלוליה hello silence my old friend, ועוד כמה קלאסיקות מלפני 15 שנה מינימום.

בעיקר בימי שישי או בערבים. אנחנו לא יכולים לצפות את זה. אם אלו היו שירי מסיבות אולי היה לנו יותר אומץ, אבל כרגע אנחנו לגמרי מתפדחים לדבר איתה על זה.

גם מה נעשה? בזמן שהיא שרה היא בטח לא תשמע דפיקות בדלת, ובזמן אחר זה לא קשור.

מצטרפת לשאלה.

אני משערת שיש לו ירידה בשמיעה ולכן הוא לא שם לב אפילו שזה כל כך גבוה. אם זה מאד מציק שווה לדפוק להתעניין בשלומו ליצור קשר נעים ואז בעדינות לעלות מודעות שלו לעניין. אולי יש לו מכשירי שמיעה ואיתם הוא יכול לשמוע בפחות ווליום? אולי לשמוע באוזניות? אולי בשעות שיותר נוחות?

זה שיח שצריך קודם להגיע ממקום חברי ומתעניין וממקום מכבד לנסות למצוא פתרון

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

הייתי נרשם פה עם ניק של אישה, מגיב קצת בפורום, מחכה להם שיבואו ומגיב להם עם פרסומת.

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

לפני זמן מה נתן מאיר פרסם כתבה במקור ראשון על כך שהיה מכור לתכניים מיניים והיום הוא מטפל בתחום. ממליץ לפנות אליו או לכל מישהו שהוא בר סמכא בתחום.

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!

של 12 צעדים, היא נחשבת עם יעילות גבוהה.

תקבלי שם גם הזדהות וגם עזרה.

להתחיל מזה שלגלוש ולצפות

זה לא דבר נורא

ובכלל ספק אם זה כזה גרוע

ואז חמלה וקבלה עצמית

כבר משפר את איכות החיים

וזה בסדר שיש סודות

לא על כל דבר שעושים

מישהו צריך לדעת

ואז להמשיך עם הבנה איזה שינוי רוצים לעשות

ולחפש דרך עם יעדים ראליים

מישהי יודעת איך אני מגיעה למשתמשת פה?

איך מתייגים?

למשל "@ סיר לחץ" אבל בלי רווח בין השטרודל לשם המשתמש שאת מקלידה, ואז בוחרת מתוך הרשימה הנפתחת.

@סיר לחץ

לאתר של מאור קפלן. מניחה תמצאי מענה, כי עוסקת גם בנושא הזה.

מאור קפלן – עמוד 2 – להאיר מיניות בריאה

לחפש איזה חלל היא באה למלא.

ומתי את נתפסת לזה. כלומר, מתי יש לך צורך לברוח.

והכי חשוב אהבה וקבלה עצמית. גם במצב הקיים.

הרבה מאד מאד גברים

והרבה נשים

גם הם בצרה הזו.

אך הידיעה הזו טובה רק אם היא מחזקת, ולא להיפך חלילה.

ממליץ לך לא להתפתות מדברי מי שמטילה ספק עד כמה זה נורא. זה בפירוש נורא. אך יש תקווה, ומנסיון אישי - החיים הרבה יותר יפים אחרי שנגמלים.

מצויין שאת רוצה עזרה.

יהי ה' בעזרך.

אל נא תשנאי את עצמך, אך בהחלט כן תשתדלי לשנוא כמה שיותר את הטינופת. השנאה הזאת היא חשובה, ונובעת מאהבה גדולה לטוב.

בהצלחה אחות יקרה.

את שופטת את עצמך מאד לחומרה.

אמא לא טוב. אישה שהוא לא רצה.

זה לא.

זה נושא כאוב ועצוב ואת בעז''ה תצאי מיזה, אבל זה לא את. את אישה טובה.

בעיני לכל התמכרות יש גמילה. אומנם זה קשה להגיד ולעשות אבל נותן תקווה שזה אפשרי.

אנשים נגמרו מסמים קשים מאד, ממצבים חמורים מאד מאד.

בטוחה שאת גם יכולה. ואם היה לך מספיק כח לכתוב פה, תוכלי לאגור עוד כח ולטפל ולהיגמל ולסיים.

מאחלת לך טוב בעז''ה ♥️

קודם כל חיבוק ענק ענק.

ההתמודדות קשה מאוד ולא פשוטה

היא שקופה כי את מסתירה- אבל היא שם.

וכשאת מסתירה משהו- הקושי הוא גם על ההתמודדות וגם על ההסתרה, מנסיון...(רצית הזדהות 😉)

אני לא מחלקת ציונים כמה זה נורא וכמה לא. זה גם לא משנה

את עושה את מישהי אחרת עושה ב'.

זה לא בית משפט.

זה מספיק שזה משהו שלילי ואת מרגישה את ההשלכות ורוצה להיגמל.

כמה דברים

1. הכותרת. תחזקי את עצמך. תמצאי נקודות אור ויש המון. זה דבר אחד שלילי, משמעותי אבל אחד. אני בטוחה שיש המון, ועצם הרצון שלך מוכיח את זה. ממש תרשמי רשימה מפורטת של דברים שאובים בך.

2.חמלה. גם שעושים דבר שהוא נורא מותר לחנות ולחבק ולהכיל את עצמנו. הלקאה עצמית לא מקדמת אלא רק מובילה למעגל קסמים שבסופו נופלים שוב.

3.לזהות דפוס- את שמה לב אם הנפילה קוראים בזמן מסויים? לחץ, חרדה? או חשק מיני לא מסופק? את רוצה את מה ששם טכנית או מה שזה מספק לך?

לכל מה שתעשי פה יש התקדמות בנתיב שונה.

אם זה לחץ וחרדה- לטפל במקור.

אם זה חשק מיני טכני אמיתית רוב הבעלים רק מחכים שהאשה תרצה לשדרג את החיים הסודיים באספקט הזה, לאפשר בעדינות וחכמה להביא לידי כך.

חשוב לי לומר שאם אכן מתגלה דפוס התמכרותי שהוא התמכרות ממש, כדאי לחשוב על עזרה מקצועית.

דבר נוסף שחשוב לי לומר- זה לא צובע את כולך. למה את פוסלת את כולם- זו לא האשה שבעלי רצה זו לא האמא שמגיעה לילדים שלי. אם את נופלת בזה, אז את גם לא מקשיבה להם, מגדלת, מאכילה, מכבסת וכו'? את חברת יכולות הכישורים של אמא כי נפלת? זו עצת היצר הרע שרוצה לדרדר אותנו לתהום נצחית ולא מאפשר לנו לקום ולהמשיך. וזה בטוח לא נכון, טכנית.

העולם שלנו לא שחור ולבן. הטוב והרע משמשים בערבוביא.

ברכת ה' עלייך ומליון חיבוקים!

הוא צריך לדייק את עצמו באופן כללי מול אנשים ולהציב גבולות. ספויילר: לא תמיד זה יהיה נחמד לך.

שכן יעזור הכוונה של איש מקצוע. להרגיש שיש גב של איש מקצוע מול מניפולציות וסחיטות רגשיות חוזרות ונשנות, אל מול הצרכים הזוגיים והמשפחתיים שלנו.

פשוט, הוא לבד. לא מצב שבו הוא מנהל קונפליקט לחץ משני כיוונים.

אם תגיעו להסכמה ביניכם. תוכלו להציב את הגבול. ומותר עד ניתוק מוחלט.

על יעל זק''ש, מנהלת הפורום @נגמרו לי השמות

ממש לא מובן מאליו, משמח ומחמם את הלב, תודה רבה 🙏

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמש ויישובים באזור בנימין. שווה לברר בכל מקום על חיי הקהילה, האופי התורני ורמת הביטחון בפועל. מאחלת לכם למצוא מקום שתרגישו בו באמת בבית ❤️

מכיר כמה מהם

ואני בטוח שיש רמות שונות של דוסיות וכיפיות

יש התיישבות צעירה, זה יותר סגנון צעיר ואחיד, קראוונים הרבה פעמים...

ויש יישובים 'ותיקים' יותר...

זה בא על חשבון נוחות וקרבה לערים, באיזורים 'מסוכנים' אם זה משהו שמטריד אתכם...

ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישובים עם קהילה תורנית ואווירה משפחתית ❤️

זהו יישוב "תורני פתוח" - חם ומשפחתי, עם גבעה סמוכה ובה 14 משפחות של חלוצים.

גיאוגרפית הוא "חור במרכז הארץ" - 40 דקות מירושלים, אריאל, פתח תקווה ולוד. 30 דקות ממודיעין. 15 דקות מעפרה.

המצב הבטחוני די רגוע בשלוש השנים האחרונות מאז פרוץ המלחמה. אין הרבה אירועים באזור. [מה שקרה בעין רייא, ליד נווה צוף, בערב יום הכיפורים הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, והמטיילים חזרו למעיינות בהמוניהם].

מוזמנים להתייעץ בפרטי. אני כמעט לא כאן.

אם ככה כל הישובים ביו"ש נחשבים בסדר.