שהוא יוצא ברגע האחרון וחוזר לדבריו מיד.. (חזור פחות רילוונטי כיוון שכבר ישנים כולם)

וזה העניין שאמרתי לו, לא סתם! אלא שאני באמת לא מסוגלת...

ולא כשיוצא אלא בהזדמנויות שונות...

אני מרגישה שאני מדי טובת לב ודואגת לו ולא באמת רוצה שהוא יפסיד והוא מנצל את זה ולא דואג לי

הוא שם פס וממשיך!

נשמע שהוא מרגיש שאת בקונטרול ולא צריכה עזרה.

או אולי זה בגלל שהוא עוד לא עשה את הסוויצ' של "יציאה מהאני הפרטי" ל"מערך המשפחתי"

לדעתי לא כדאי לך לשמור בבטן. 

את באמת עושה הרבה (ומניקה!!).

כדאי לשבת לדבר בניחותא על הדברים.

דברי איתו ממקום של "אני זקוקה לך" ולא ממקום של ביקורת.

לגבי לימוד התורה,

זה לא חייב לבוא אחד על חשבון השני. לצאת בערב ללמוד תורה זה מבורך בעיני אבל אולי תדברו ביחד ותמצאו זמן אחר, פחות לחוץ, שילמד.

אפילו תציעי לו כתקופת ניסיון לוותר על השיעור בערב וללמוד לדוג' אחה"צ (להקטין את זמן המנוחה)

ואז תדרבני אותו ע"י זה שתגידי לו כמה העזרה שלו חשובה לך. כמה את רגועה יותר..

ממש בהצלחה!

ושאני לא יכולה בלעדיו בהשכבה ולא שומרת בבטן,

הוא יודע ומעגל פינות!

או כמו השבוע שפשוט הלך במיזיד!

(בגלל שרבנו, ובאופון כללי כשמשהו לא נראה לו הוא זורק ועושה מה שבא לו אך זה נושא שכרגע לא אפתח).

הלימוד שלו הוא לא לבד ואין שום אפשרות להזיז אותו או להקדים וללמוד במקומו,

הוא לומד עם עוד אנשים מאד מסויימים בשעה ומקום מסויימים וכו'. זה או שהולך אז או שלא הולך בכלל

ובנוסף: אני מתקוממת מזה שכאילו "אני זקוקה לעזרה שלו".

זה הרי בדיוק הגישה שלו- שהוא עוזר לי כשהוא מטפל בילדים *שלנו*!

ואם הוא עצבני עלי אז הוא הולך כי הוא לא רוצה לעזור *לי*.

הילדים האלה **שלו** והוא אחראי עליהם, ולא יכול להפקיר אותם (ולהשאיר שלושה תינוקות

שזקוקים לטיפול וצורחים ועייפים ורעבים ומלוכלכים עם אמא אחת שיכולה להשתלט על שניים בלבד במקרה הטוב,

זוהי הפקרות!!)

ואת כל הדברים הללו הוא יודע מצויין, רק שהוא בא מבית שהאבא עושה טובה כשהדבר היחיד שהוא עושה זה להוריד זבל

וגם את זה לא עושה.

אז הוא בס"ד לא חי ככה באופן השוטף- אחרת הייתי "גרושה מתוסכלת" ולא "אישה מתוסכלת"...

אבל כניראה שמיתחת להכל התפיסה המזעזעת הזו קיימת ובועטת, ואני לא מוכנה לחיות כך!

ומה יקרה אם תיקחי ביביסיטר לשעה אחרי העבודה ותנוחי?

או שתיקחי עזרה להשכבה?

יש לי הרבה שכנות עושות את זה.

אבל בכל אופן כדאי לך ללכת למישהו שהוא מעריך ולספר לו והוא כבר ימצא את הדרך להסביר לו מה זה אומר להיות בעל ואבא, כי זה נראה לי משהו שהוא לא מבין בבסיסי וגםם אם הבעיה הזו תיפטר זה יצוץ בצורה אחרת אז חייבים לפתור אותה.

אך זו שעה שהילדים זקוקים לראות אותנו אחרי יום שלם שהיו במעון

זה יכול להיות פתרון חד פעמי, אך לא באופן קבוע.....

על הרעיון הזה של המפגש

אך לעינינינו, הריב שלנו היה על דבר אחר שטותי..רק בגלל שהיינו "ברוגז" הוא התנהג ככה

בדרך כלל איננו רבים על העניין וגם הפעם זו אינה הסיבה

בדרך כלל מה שקורה הוא:

אני: מבקשת שלא ילך כל עוד הילדים אינם ישנים

הוא:הולך...

אני: אין לי לב לעצור אותו ובדרך כלל כבר לא אומרת כלום...

וגם אני לא יודעת מה יהיה "לאחר שיצא" עדיין... ובצורה לא מפתיעה שוב ושוב הילדים יוצאים ואז אני מתחרטת וקורסת ואומרת שלא אתן לו שוב, אך עד ליום רביעי שהוא הולך שוב אני מספיקה לשכוח...

כך בעצם הוא נהנה מ"הסכמה בשתיקה" למרות שאני כן אומרת לו פשוט לא "רבה" איתו על זאת.

אך בדרך כלל אין מאבקי כח בינינו רק עכשיו הכל צף כי רבתי איתו

ולקחת עזרה לזמן ההשכבה? לא בא בחשבון? אם תגידי לי איפה את גרה אני אוכל אולי בע"ה לשלוח לך מתנדבות,

ואופציה נוספת שחשבתי עכשיו- יש מצב שהשיעור עובר אליכם הביתה? ככה זה שהילדים ילכו לישון בלי בעיות יהיה ברצון שלו והוא יעזור לזה, גם תרוויחי בית מסודר וגם כבר כתבו בפרקי אבות- יהי ביתך בית וועד לחכמים, זה רווח בכל התחומים,

וחוץ מזה תזכרי שהשלב הזה בחיים עובר, והילדים יגדלו ויעזרו לך.

חמודה, אני קצת יותר מבוגרת ממך וכבר נשואה הרבה מאוד שנים. עם יעוץ ותקופות לא קלות. על פניו נראה שהתקשורת ביניכם לוקה או חסרה בכלל. את אומרת א הוא אומר ב. הוא בכלל לא מקשיב לך ואז את שולחת טקסט. טקסט זה לא דיבור! ומצער אותי כמו שאחרים כאן אמרו שבעצם זה שרצית ליצור בית של תורה את הסכמת למצב הזה. זה יפה מאוד שהגבר הולך ללמוד כשאין ילדים. אבל ברגע שיש משפחה המחויבויות משתנות. נראה שאת שינית את סדר העדיפויות שלך הוא לא. הילדים לומדים מזה רק רע. הם לומדים שאמא משרתת את אבא והוא עושה מה שבא לו. זה חינוך גרוע וכשיגיע יומם להינשא הם יעשו את אותו הדבר!

לכן אני אומרת מייד מייד למצוא בעל או בעלת מקצוע שילמדו אתכם את חלוקת התפקידים ובעיקר את דרכי התקשורת שתוכלו לשמוע זה את זו.

בהצלחה!

חשוב שילך ללמוד

תראו איך מסתדר עם השאר

תכיני לו צ'ק ליסט-

אני XY

אתה- ובהתחשב שאתה צריך ללמוד (כלומר שזה של שניכם)

- צריך AB/ לתת לי עוזרת שעתיים

שיעורי תורה נשמעים לי כמו עוד תירץ לברוח מהבית כדי להתחמק מלעזור.

תראי זה נשמע שהוא די שם פס ונהנה מזה (מה זה לצאת בחיוך?)

אז עזבי אותו. מבחינתך זה כאילו את לבד. כאילו הוא בקבע.

אל תבקשי ממנו כלום, ובמקביל אל תצאי מדעתך. גדלי את הילדים בנחת, תשכיבי אותם בקצב שלך, לפי הכללים והחוקים שלך ועזבי אותו. לא רוצה לעזור? לא צריך. אסור לך להיות תלויה בו.

(ובאמת לא יודעת מה שווה התורה הזו?)

בגדול הייתי אמורה לומר לך שתלכי ליעוץ. השאלה אם בעלך בכלל בקטעים של ללכת ליעוץ? 

שגם אם בעלך לא יסכים ללכת, כדאי אפילו שתלכי לבד. כי יש לך שאלות וסוגיות טובות ששוות התבוננות ועצה טובה ממישהו מקצועי ומנוסה.

מסכימה עם mshlomo שזה נשמע שהוא פשוט שם פס.

מסכימה גם עם "כל זמן" שכדאי שתלכי לייעוץ לבדך, וייתנו לך כלים איך להתנהג איתו כך שייתיחס אחרת.

הוא באמת לא מבין נכון את מקומו בבית וזה כנראה גם עבר אליו בירושה מאביו.

מוסיפה עוד משהו:

האם יש אפשרות שתדברים עם האנשים שאיתם הוא לומד?

אם זה איזה שיעור קטן, תדברי עם מי שמעביר את השיעור. תסבירי לו שזה יוצא בשעות שבהן את מאד צריכה את עזרתו ואת קורסת. והאם הוא יכול לשנות את שעת השיעור.

ואת יודעת מה, אולי בעלך יתבייש שיודעים שהוא לא עוזר כלום בבית ומתוך אי הנעימות הזאת מהאנשים בשיעור הוא יצטרך להישאר בבית.

זה קצת להוציא את הכביסה המלוכלכת החוצה, אבל את יכולה להציג את זה שהוא לא נעים לו לבקש לשנות שעה אבל את צריכה אותו ומבקשת במקומו.

לא יודעת אם זה מעשי אבל מעלה אפשרות.

מקווה בשבילך שהקב"ה יאיר את עיניו למה שחשוב ומה שנותן אושר בחיים (וגם שכר בעוה"ב..).

ותמנעי מעכשיו אם את לא מונעת. זה יותר מדי עומס ואת לא יכולה להוסיף עד שהמצב לא משתנה.

דבר ראשון העניין הזה הוא רק הופעה של יחסים לא נכונים לא התפילה והלימוד הם הבעיה אלא זה נובע מטיב היחסים בינכם - בזה אתם חייבים לטפל.

דבר שני - מנחה וערבית במניין אין לזה תחליף ומה לעשות בגלל שעון הקיץ המטומטם זה נופל בדיוק על הזמן הזה . באמת היית רוצה שלא יתפלל במניין כדי לעזור לך?

חשיבות של דבר נמדדת דווקא כשלא כ"כ נוח אז אני מוותר או מתאמץ?[ למשל כשהייתי בטירונות ואתה מת מעייפות אתה מחפף בתפילה ולימוד או שאתה מתאמץ להתפלל וללמוד משהו]

את כותבת ששיעור תורה באמת חשוב לך - אז שכר הלימוד שלו הוא שלך . להזכיר את אשת רבי עקיבא?

ואסיים בהסבר שאמר לי מו"ר הרב אברהם שפירא זצ"ל "עזר כנגדו" דרשו חז"ל זכה עזר לא זכה כנגדו. זכה הוא הולך ללמוד והיא בבית עם הילדים היא הולכת הוא נמצא וכו' - עוזרים אחד לשני. לא זכה כנגדו היא עושה הכול כמו ראי שלו הוא פונה לעסוקיו גם היא וכו' והילדים הפקר.

אני בטוח שאם תשאלו רב, הוא יגיד לו בצורה מפורשת שהאחריות שלו לעזור בבית היא לא פחות חשובה משיעור תורה שהוא הולך אליו. הוא יכול גם למצוא שיעור/דף יומי אחרי עשר בלילה,ף, ולא להשאיר אותך לבד עם ילדים בשעות הכי עמוסות וקשות ביום

כדי שלאדם יהיה חשק להיות בבית צריך שידע שמחכים לו

כשהוא נכנס - עוצרים לרגע ואומרים לו שלום בשמחה

מבקשים ממנו עזרה בצורה מכבדת ולא מאשימה

מבינים שאולי דברים שלי קל לעשות בשבילו הם ממש אתגר

ואם זה גבר, אומרים מפורשות מה הציפיות ממנו ולא מצפים שיבין לבד

אם אדם מזדרז לצאת מהבית ומאחר לחזור - צריך לבדוק למה זה

אולי טוב לו יותר בחוץ

כמובן,

זה לא מסיר ממנו את השותפות והאחריות

זה לא מקטין את גדולתך, שאת מתקתקת את הבית ומגדילה ראש

זה לא אומר שהוא לא צריך להשתפר ולהשתנות

רק אומר שאולי שיפור האווירה וההערכה בבית, יכולים ליצור מצב של win-win

ולנסות לעזור לה.

יש עוד כמה פתרונות חוץ משלא ילמד תורה, אבל לא נשמע שיש נסיון כזה מצידו.

לאחר שחזרתם מהעבודה את מוציאה משחק או שניים לכל אחד מהילדים ומשאירה אותם לשחק בסלון. את הולכת לנוח, הבעל ממשיך לשבת על הספה אך מקבל תפקיד נוסף של בייבי סיטר. את  הולכת לנוח בחדרך למשך כשעתיים (בקיץ) , אם הילדים באים עם שאלות שולחים אותם לאבא, אם זה ממשיך לאורך זמן אז לאחר כמה ימים את גם נועלת את דלת חדר השינה.

לאחר שהתעוררת קצת יותר מאוששת, מתארגנים ליציאה (לא מסדרים את הצעצועים), רצוי שכל המשפחה תצא ביחד, האבא לבית הכנסת ואתם לגן שעשועים או כל מקום אחר. אם המרחק לבית הכנסת גדול, אז יוצאים כמה דקות קודם כדי שבעלך לא יאחר ומצד שני לא תצטרכו לרוץ.

כשחוזרים הביתה, את מייד מקלחת את הילדים ומלבישה להם בגדי שינה, אבל לא הלכים לישון. מתכנסים בסלון ואוספים ביחד את הצעצועים, לאחר איסוף הצעצועים עוברים לשעת סיפור (רצוי בסלון), לפעמים את המספרת לפעמים הבעל בימים שנמצא ולפעמים הילדים בעצמם (לפתח את הדמיון ולבדוק את הקשב והזכרון שלהם). לרוב הילדים ירדמו במהלך איסוף הצעצועים או הסיפור ואז רק צריך להעביר אותם למיטתם. אם לא, אז נותנים לכל אחד ספר או משחק (לתינוק) במיטתם ומשאירים להם אור בחדר. את בזמן הזה מבצעת את מטלות הבית ולא באה אליהם, ילד שקם, את מבררת מה הוא רוצה ואם זה לא בעיית חרום את מטילה עליו משימות בית לעזור לך, כמו קיפול כביסה, טאטוא וכדומה. לרוב הם יירדמו מהר מאוד.

אוכל - מוותרים על ארוחה מסודרת בבית ונותנים לילדים מאכלים בריאים בזמן המשחק אחרי המעון או ביציאה לאחר מכן , זה יכול להיות חצאי סנדביצים עם חביתה , טונה, אבוקדו וכדומה או פירות וירקות אהובים עליהם (חתוכים מראש לפרוסות/חתיכות שנוח להחזיק ביד ולאכול כמו חטיף). שתייה - מים או מטרנה. לא חטיפים  מוכנים ולא שתייה מתוקה.

בנוסף, את צריכה למצוא לך זמן לעצמך בימים או בשעות שהבעל בבית, כגון ריצה או הליכה עם חברה, שיעורי תורה לנשים, או סתם יציאה לבית קפה עם חברות.

ופעם בשבוע עד שבועיים תמצאו זמן וסידור לילדים לצורך בילוי זוגי

שהילדים לא מעוניינים לשחק בבית אלא בחוץ והבעל עוד בעבודה כשאנחנו הולכים.

בזמן של מנחה בישוב שלנו, זה רק מניין אחד, והילדים כבר אמורים להיות במיטה בשעה הזו

בעצם כבר שעה לפחות קודם מתחילים בארוחת ערב ומקלחות לכולם... ככה שזה לא מתחבר אחד לשני.

לקלח לבד את שלושתם לא אפשרי- מדובר בתינוקות ממש, סכנה....

חובה 2 אנשים בשלב הזה.....

הם ממש לא ירדמו בסלון אלא יתפרעו....

והרעיון שיאכלו בחוץ או תוך כדי לצערי לא הולך אצלנו הם פשוט לא אוכלים ואז קמים מהמיטה שהם רעבים....

כך בזמן ההשכבה אם לא אחד מאיתנו או שנינו יחדיו יושבים ומודאים שהם לא מעירים זה את זה, מהר מאד

נהיה בלאגן.

אחד מפריע לשני לישון, הם בוכים ורבים, ואז עלולים כבר להיות "אחרי השעה" ועד 12 בלילה גם נשכיב אותם...

וכמובן את שוכחת שיש תינוק שישן וצריך לינוק כעשרים דקות חצי שעה לפני שישן, בשקט

דבר שלא ניתן לעשות עם 2 אחיו הגדולים יותר ברקע- הם מעירים ומפריעים לו.......

והתינוק עייף לפני שני הבנים הגדולים ככה שאי אפשר לחכות עד שירדמו ואז להשכיב אותו....

בקיצור אלה רעיונות באמת יפים, אך בעיקר בכתב ולא אצלנו בבית.....

ובעיקר- התשובות שנתת הם פתרון טכני (הלוואי והערב היה אצלנו כזה "פסטורלי") לבעיה של השכבת הילדים

אך לא להתנהלות של הבעל, שאם כבר הוזכר, יושב כל הערב עם הסמארטפון עד השעות הקטנות של הלילה

לא מחליף מילה עם אישתו, ולפעמים אף הולך לישון בשעות הקטנות של הלילה ואף בבקר...

(ככה שהסיבה למה הוא עייף לא בטוח שקשורה דווקא לעבודה....)

הוא בבית כימעט תמיד מלפני, מגיע מהעבודה, אני רק חוזרת עם הילדים כשהוא בבית רגל על רגל

ככה שמי שמקבל את השני- זה הוא אותי...

ולא, הוא לא מתייחס (לשאלתך עובד) לא שואל איך היה, לא לבבי, לא מציע שתיה גם כשמכין לעצמו

שקוע בעצמו ובסמארטפון מתייחס רק לילדים

אז כן, כתבתי שהוא שותף בעול הבית בדרך כלל וזוהי התנהגות נקודתית כאשר הולך ללמוד (שזה לא מעט פעמיים בשבוע!)

אבל גם באופן כללי אינו מתייחס אלי כל כך, גם כשמבקשת לדבר על דברים חשובים לי

בא נגיד שבתקופה האחרונה הוא סוג של שותף לבית מהסוג הגרוע.......

ובא נגיד שאין מה להשוות בין סך מה שאני עושה בבית (עבודה, נקיונות, כביסות, טיפול בילדים, הנקה ועוד)

לבין מה שהוא עושה (עבודה ועוד כמה "עזרות" כשזה מסתדר עם שאר התיכנונים שלו ולא סותר "מיצוות ומעשים טובים")

וידריך אותך...

אם יכולה להגיד לי באישי באיזה איזור את גרה ויכול להיות שיהיה אפשר לשלוח לך מתנדבת, זה תורם לבגרות כי זה מעורבות בקהילה ככה שיש הרבה בנות שרוצות, זה יכול לעזור לבעיה הזו, אבל עדיין צריך להתייעץ,

בהצלחה רבה ושתמצאי אושר ויחס הוגן. 

אני יודעת שכתבת שלא צריך כרגע ייעוץ..

אבל זה נראה שיש כאן ממש בעיה

נשמע שאת מכילה המון המון מעבר למה שהיית רוצה ובכל זאת לא מקבלת עזרה והערכה

ושזה לא כבר לא תלוי בך, אלא לגמרי בהתנהגות של בעלך

הייתי שוקלת טיפול כלשהו וכמובן להתייעץ עם מישהו מבחוץ ולא לשאת הכל לבד

לבין בעית התפקוד היוםיומי עם הילדים.

את בעית הקשר הזוגי צריך לפתור או בשיחות ביניכם או בטיפול זוגי, כשחלק מהשיחות או הטיפול יתייחסו גם לחלוקת מטלות הבית ביניכם.

אם לא תפתרו את הבעיות ביניכם אז יתכן ותגיעו לגירושים ואז תמצאי את עצמך לבד עם הילדים כחמישה ימים בשבוע כשאת גם צריכה לעשות את הקניות לבית ביומיים שהגרוש שלך מבלה עם הילדים (ובסוף מחזיר אותם מאוחר ולא מקולחים).

באשר לסדר היום, תשובתך קצת סותרת את עצמה, בתחילת התשובה את מציינת שבעלך עוד בעבודה כאשר את יוצאת עם הילדים ובהמשך את כותבת שהוא בבית לפנייך. אז אני מניח שאת ישר לוקחת את הילדים לשחק בחזרה מהמעון ואז את מגיעה הביתה מותשת אחרי שעתיים פלוס בחוץ . אבל, לפחות בחלק מהזמן הזה בעלך בבית ויכול לשמור על הקטנטנים כשאת הולכת לנוח וצוברת כוחות להמשך הערב.

לא יתכן שתינוקות יכתיבו לך את סדר היום ויחייבו אותך לשחק בחוץ כשלך זה לא נוח.

רוב האמהות וחלק קטן מהאבות יודעים להתארגן כך שהם מצליחים לקלח לבד 3 קטנטנים ויותר. המקלחת לא חייבת להיות ארוכה, אפשר לוותר אפילו על שלב הסיבון ולגמור מקלחת עם ניגוב לכל ילד בשתיים עד שלוש דקות.

אם את לא יכולה לעשות זאת לבד, אז תעשי את זה בעשר דקות לפני שבעלך הולך לתפילת מנחה או אחרי שהוא חוזר מערבית כשאת מקלחת את הילדים אחד אחד במהירות ובעלך שומר על האחרים.

צריך למצוא דרכים אחרות להרדים את הילדים מאשר להשכיב אותם בכח ולהיות לידם. כדאי מאוד להרגיל אותם לשחק בבית, ואז במקום להשכיב אותם בכח, את יכולה לתת להם לשחק (ולא נורא אם יריבו קצת) כשאת עושה את עבודות הבית, לרוב הם ירדמו בעצמם מעייפות. גם קריאת סיפורים (שעשויה לקחת חצי שעה עד שירדמו) היא פתרון סביר יותר מאשר להלחם בהם עד 12 בלילה.

וכמו שהציעו לך, אפשר לבקש מנערה או שכנה ללא ילדים לבוא אלייך (בתשלום אם צריך) למשך שעה פעמיים בשבוע כדי לעזור לך לקלח את הילדים כשבעלך לומד תורה, ובשאר הימים לחכות עם המקלחת לחזרתו מתפילת ערבית.

את צריכה למצוא את הדרך להקל על עצמך את ההתנהלות היומיומית ולא לתת לילדים או להרגלים קדומים להכתיב לך סדר יום מסוים שמכביד עלייך, ולנצל באופן מיטבי את הנכונות החלקית של בעלך לסיייע לך במטלות אלו.

חמודה אני קצת יותר מבוגרת ממך. יש כאן מצב בסיסי לוקה. אין ביניכם דיבור כמו שאת אומרת. ולא, טקסטים בטלפון זה לא דיבורים. אתם צריכים מיידית ללכת למישהו/ מישהי שישב איתכם וילמד אתכם תקשורת נכונה ובונה, חלוקת תפקידים וזמני חינוך עם הילדים. אתם בעצם לא מגדלים את הילדים ביחד אם המצב הוא כמו שאת מתארת ביומיום. את נמצאת איתם ועושה איתם דברים קיומיים אבל אין כאן חינוך וגידול של שני הורים. כשאבא נופל על הספה אחרי יום עבודה זה מלמד את הילדים שזה התפקיד שלו והתפקיד של אמא זה לעבוד פי עשר יותר קשה וגם להיות מתוסכלת. וזה מה שהם יעשו כשהם יתחתנו.  אני לא יודעת איפה את גרה אבל תתחילי לחפש מישהו מיידית שיעזור לכם. 

בהצלחה!

זה שהבעל לומד בכולל ויש לו מבחנים זה לא אומר שהאישה צריכה לקרוס.

אני יכולה לומר לך שבעלי שיהיה בריא למד בכולל להוראה ועכשיו לומד ב"ה בכולל- דיינות שזה לימודים עוד יותר קשים והוא גם עושה את המבחנים ברבנות ועוד ועןד. בלעה"ר.

ויש לנו 4 קטנטנים בבית.

והוא חוזר ב-6 בערב ויוצא ב-7:30 שוב כדי ללמוד בכולל ערב אבל מספיק לעזור לי המון! שיהיה בריא!
וגם כשהוא חוזר ב-11,12 בלילה- הוא עדיין עושה. אם זה כביסה לא מקופלת שהוא מקפל ושם במקום, אם זה כלים לא שטופים שאני כבר קרסתי ונרדמתי יחד עם הילדים לפני ששטפתי- אז הוא שוטף ומנקה את המטבח...

וכו' וכו'...

ובימים שהוא כן בבית הוא לוקח על עצמו את המקלחות ועוזר בהשכבה וכו' וכו'...

כמו שכתב "אלמוני 1"- הבעל צריך לדעת איך לשלב בין השניים...

וגם גדו"י ידעו להושיט יד בכל מצב ולהעריך ולהוקיר ולכבד את נשותיהן...

הוא צדיק גדול

לא ברור שבמצב כזה הוא יעזור בבית-

לא משנה אם זה הבעל או האשה-

ולא משנה אם זה כולל/ עבודה/ אוני'/ וכו'

ב. לכן- יש לנתב גבולות גזרה של זמן וחלוקת עבודות

ג. עי' בגמ' מה היו עושים לכ' שבת-..

ודאי- שחייב לעזור כנל במה שניתן. ולכבד!

אז אולי אני חוזרת על דברים שנכתבו.

נראה שהוא מחפש לברוח מהמציאות בבית. תבדקי מה קורה איתו?אולי משהו מציק לו בהתנהלות של הבית או בעבודה.

מה שבטוח זה שאת צריכה להרפות.אולי להביא מנקה הביתה,או בייביסיטר שתהיה עם הילדים בזמן שאת תכנסי לנוח. גם לא חייבים לצאת עם הילדים כל יום מהבית וק''ו שלא למקומות רחוקים הם חווים מספיק בגנים ובמעונות. אולי כדאי שבימים שהוא יוצא בערב אל תצאי עם הילדים אלא תשחקו בבית ותקלחי אותם מוקדם יותר לפני שיגמרו לך הכוחות.

בנוסף,במקומך לא הייתי פונה אליו וקובעת לו שלא ילך אלא מתיעצת איתו ונותנת לו להבין את הצורך בעזרה שלו.ברגע שאת קובעת את מייצרת אנטגוניזם.

בכלל,לא נראה לי לומר לגבר שלא יצא להתפלל במנין כי צריך את עזרתו בבית. הייתי מנסה יחד איתו למצוא פתרונות (תפילה מוקדמת,או לקחת את אחד הילדים איתו) אבל לא מונעת ממנו.

שווה בשווה בטיפול בילדים- עוזר ונותן יד - אך לא ממש מתחלק. זה מאד נפוץ וחבל לריב על זה. בהחלט ממליצה לקחת נערה מס פעמים בשבוע שתצא עם הילדים כשאת תנוחי, תצברי כוחות, וכך תהיי פחות מתוסכלת. זה יפחית את המאבק על שיעורי התורה שלו ויוסיף ברכה בבית.

שבי איתו ברגע רגוע ותגידי שאת מוכרחה גם משהו לנפש ושביום ג' יש חוג ......

נשקי את הילדים, השאירי בקבוק חלב, או האכילי לפני שתצאי

אני מאד מקווה שתצליחי לשכנע אותו להסכים.

אני מבינה שתצטרכי לשכנע גם את עצמך לצאת כי את מרגישה שהכל סביב הילדים

אבל גם לך וגם לילדים לא בריא שתהיי במצב רוח רע כל הזמן.

הבהירי לו שלזוגיות שלכם חשוב שכשם שהוא מוכרח את האוויר שלו כשהוא הולך ללמוד

כך גם את חייבת את האוויר שלך. נראה שכרגע לא תוכלי לשנות אותו אבל אם יהיה לך

יום שישמש כמו שסתום ללחץ שאת נמצאת בו אולי תגלי שהרבה יותר קל לך לתפקד

כשהוא לא בבית בשעות הקריטיות. אין לי כל ספק שכעס שמצטבר מקשה על פעילות שלך

וכלל לא חשוב אם את צודקת (נראה שמאוד) או לא. 

האם יש לך אפשרות להגיע הביתה מהעבודה פעמים בששבוע שעה לפני שהילדים חוזרים מהמעון 

וללכת לנוח לפני שהם מגיעים?

ברור לי שגם אם תהיה לך ביביסיטר וגם אם תנוחי עדיין תאכל אותך ההתיחסות לאשה כפי שלמד מאביו.

יש דברים שאולי לא ישתנו לעולם לפחות בהרגשה שלו ויש דברים שלפחות בתפקוד יכולים להשתנות.

האם יש אפשרות שהוא יצא מהבית לשחק עם הגדולים לפני השיעור ואת בינתיים תשכיבי את הקטן?

אפילו שיקח איתו כל יום ילד אחר מהגדולים למנחה, כך את תוכלי לנשום והוא והילדים ילמדו לקבל זמן איכות משלהם.

מי שלומד תורה אפילו קצת יש לו לפחות קצת שכל ישר, וקצת ענווה. והוא מבין מה זה "הנושא בעול עם חברו" שזה אחד הדברים שמאפשרים קניין תורה ( מסכת אבות ו,ו). הוא למרבה הצער לא לומד תורה בכלל, ולא צריך להיות גאון כדי להבין את זה לפי מה שאת מתארת. הפתרון הוא כמובן ללמוד תורה !. צריך בדרכי נעם והרבה סבלנות לדבר אתו על זה. למשל לשאול אותו מה למדת היום ? אני רוצה גם ללמוד ולשמוע, אני רוצה להבין למה זה חשוב כל כך? אל תתני לו להתחמק בתשובות סתמיות. הוא חייב להיות ספציפי. בסוף הוא יבין שאת רצינית ויהיה חייב ללמוד קצת כדי שיוכל לענות לך. ואז הדברים יתחילו להתברר גם אצלו, ויעשה תשובה על הליכותיו הנפסדות. אמנם לא ביום אחד רק לאט לאט. ברכה והצלחה, בריאות שמחה ושלום.

החיים לא שחור לבן ולא כל מי שלומד תורה מתברך בכל הברכות והמידות שכתובות בפרקי אבות.

כנראה התורה היא לא סגולה אלא אמצעי וקרש קפיצה למידות האלה. ואם אין מאמץ עצמי, לא יעזור הלימוד.

הגישה שלך לא מתאימה, מסכסכת, פותחת דמיונות ופרנויות.

כתבתי כי כך חשבתי כשקראתי את מה שכתבה הגברת בדם ליבה. היא מתארת התנהגות עקבית של בן הזוג שבסיסה הוא חוסר התחשבות וחוסר אכפתיות המתורצים באופן מקומם דווקא בתורה ותפילה. בכל אופן אני כנראה כתבתי קיצוני מדי אני באמת נחרץ בלי שיש לפני תמונה שלמה. אין לי שום זכות להחליט אם הוא לומד תורה או לא. לכן אני מתנצל ומבקש סליחה על ההגזמה. אני מציע לא להתייחס למה שכתבתי או למחוק אותו. ברכה והצלחה.

לכי למישהי סמכותית כי התגובות של האנשים יכולים לסבך עוד יותר המצב במיוחד כדי לא לפגוע באגו הגברי

בס"ד

בתור מי שהיה (בערך) בצד השני, אני רוצה לומר לך:

את חייבת לנער אותו איכשהו. הוא צריך להבין שבסוף זה יפגע גם בו, כי כל הזוגיות תיהרס.

על דברים כאלה משלמים בריבית.

איך לנער?

תלוי במצב. אם יש דרך לדבר איתו ולהסביר לו כמה זה קשה לך (וגרוע לזוגיות) - מוטב.

אם לא, תכריחי אותו ללכת לייעוץ זוגי.

(להערכתי רוב הגברים מגיעים לייעוץ רק אחרי שהאשה מכריחה אותם, אז מוטב כמה שיותר מוקדם...)

ואם זה מעודד אותך - את לא לבד. הרבה מהגברים הם כאלה, אבל בד"כ אפשר לחנך אותם, לפחות חלקית.

בהצלחה!!!

אמנם אני חושב שאני קצת יותר עזרתי

אבל דיברנו בלי כעס (כמעט)

והבנו שאשתי היקרה והצדיקה מרגישה ממש מותשת מההתנהלות עם הילדים במהלך היום. וכשאני מגיע הביתה- ברור לה שסוף סוף המושיע הגיע, שיוכל לפחות להתחלק במלאכה

אלא שאני חוזר הביתה אחרי יום שהתחיל ב- 5:30 בבוקר, דרך לחוצה ולא נגמרת באוטובוסים הלוך וחזור, ועבודה מתישה. וכשאני חוזר הביתה מפורק אחרי 12 שעות, אני צריך קצת זמן לנוח לפני שאני ממשיך. די הגיוני. אבל אשתי שונה ממני-

קשה לה לנוח כשיש עוד בלגן. היא חייבת לתקתק הכול הכול, לסגור את היום ורק אז לנוח. אני אוהב להתנהל בנחת גם אם נתעכב בגלל זה. כמובן שהכל שאלה של מינונים כך שהגענו להסכמה והבנות.

לשם כך קנינו אוטו קטן וחסכוני בדלק. אני נוסע איתו לעבודה, וגם חוזר איתו- לא לפני שאני קופץ למנחה מעט מוקדמת, מיד אחרי העבודה. אני מגיע הביתה לקחת חלק במאמץ (זה גם חיזק את הקשר עם הילדים). אחרי שכולם הולכים לישון אני הולך לערבית וללמוד ושלום על ישראל

אולי גם לכם שווה לבדוק דרכים שיקלו על היום יום, לראות אם כל האתגרים שכל אחד לקח על עצמו שווים את הלחץ (כמו חוגים לילדים, שעות עבודה, וגם תדירות שיעורי התורה), לעשות תיאום ציפיות מסודר- מה כל אחד רוצה שהשני יעשה, לתחום את זמן המנוחה של בעלך כשהוא חוזר, לחשוב בצורה יצירתית ובעזרת ה' תתקדמו.

ואולי גם האינטראקציה עם הילדים אחה"צ יכולה להשתפר, והלחץ בבית נובע מקושי כללי בהתנהלות איתם. זה היה חלק מהבעיה אצלנו. יש לי הרגשה שאולי טיפול בשלושה ילדים שהופך להיות משימה כל כך קשה, שנמשכת עד 23:00 בלילה- הוא סימן לכך שכדאי לחשוב בכיוון. אנחנו נעזרנו בקורס של שפר וזה שיפר את המצב

כמובן שמן הסתם כל זוג צריך עוד עבודה במובן הרחב יותר- של תקשורת בינינו, איך לנהל קונפליקטים וכו'

מקווה שתקבלי בהבנה את ההתייחסות שלי לטיפול שלך בילדים...

בהצלחה

חברה יקרה,

אני מנסיון שלי הרב ב"ה, הבנתי דברים נופלים למקומם בלי לדחוף בכח בסופו של דבר.יש כמה נקודות חשובות עני לעצמך בצורה אמתית הייתי ממליצה לכתוב אותם על גבי מחברת אישית ,כדי לבחון את עצמך אחרי שתקראי את הנכתב .

1) האם את יכולה לשנות את הצפיות שלך ממנו?

2) האם את דיברת עם אדם רב או יועץ, כמה הכוחות יש לך להמשיך ללדת או את צריכה פסק זמן?

3)האם יש באפשרותך לקחת עזרה בערב?  אולי תלמידה בשעות חסד? או בתשלום ,וכך יקל עליך?

4) האם לימוד התורה של בעלך חשוב לך או מיותר בעניך?

5) האם את מכבדת את המצאותו בבית או יש לחץ וחוסר כבוד אליו( גם מצידו אליך)?

6) האם הילדים מרגישים את המריבות?

7)האם יש לך חברה טובה שעוזרת לך ?

8)האם את יוצאת לפעמים לבד לערבי נשים כדי להתאורר? (אפילו אם צריך להביא בביבסטר)

9) האם המריבות האילו פגמו באהבה שלכם? 

10) האם יש לכם רב טוב, שבעלך מכבד?

אם ענית על השאלות האלו בכנות אני בעז"ה אנסה לעזור לך.סבלנות בכמיות ענקיות.

כול טוב

הוידוי והקבלה לעתיד זה אחרי הכרת החטא והחרטה.

זה מה שאמרתי.

ובכל זאת אתה לפחות מנסה.

עצם זה שאתה לא עושה את זה שוב, זה עיקר התשובה.

החרטה לא צריכה להיות על פרטי החטא אלא על זה שהמרת צווי ה'.

גם אם אכלתי חזיר, היה לי טעים, הפסקתי ויש לי חשק לעוד, אני יכולה להביע חרטה שיש אדון לעולם, שקבע חוקים ואני בטיפשותי וחשקיי שעדיין קיימים המרתי את פיו.

אתה גם אמור להצטער

אבל בחרת אחרת

אולי עכשיו אפשר גם לבחור לשחרר את בקשת המחילה

ואולי בכלל להתמקד בבחירה ולא באמור

ויותר מכך, האם היה מפני שלהבנתך ייעקר משהו מן התורה?

אני בעוונות מניח שעשיתי דברים רבים מתיאבון, ומיעוט שבמיעוט מכעס ומהכעסה (למשל, אם משהו היה קשה באופן קיצוני בשבת, הגם שלא באמת נצרך, ועניין כזה הוא עבורי בנדיר, וודאי שלא נסעתי פתאום בשבת לבלות בחוף ים רחוק). גם אם פעם קמתי ממקום סעודה ולא בירכתי - אפילו יעבור הרהור שהיה זה בהתרסה כלפי מטבע שטבעו חכמינו מכוחם לתקן ולפסוק, ולא רק מתיאבון וגרגרנות זמן שלא היה זה נוח להתעכב ולהודות על שנותן לחם לכל בשר - אינני חושב שהגעתי לחשוב שאין כל ממש בציווי ובאורח החיים (ובטור אורח חיים).

אני אישית חושב, בצניעות רבה, שאם כל המניעים לקשיות העורף או הנפש הם לתיאבון ואפילו להכעיס, אך לא מפני שעוקרים את שורש ומקור אמונתנו הפנימית, האוהבת, הנכזבת לעתים, אך שלעולם לא תינטש, זוהי - באיזה אופן חסידי ברדיטשובי - סנגוריא גדולה ונקודת אור בחושך. כי בכלל להיות יהודי שעוד מתחבט בזה, שנפשו כועסת אך לא נפרדת ואולי עם כל זה שוקקת, הרי זה בכלל סגולת ישראל וחלק ממעל, גריעותא ומעליותא משמשים בעירבוביא, ועדיין מכל זאת מתגדל ומתקדש שמיה רבא.

מה אתה מבקש מאיתנו לרחם עליך.

תפנים שיש מלך לעולם.

הרב יעקב חזן ז"ל:

ניק חביב שאל האם לצאת עם בחורה דתייה שהוריה מסורתיים, ואתה ענית לו שעל מקרה כזה נאמר ארור שוכב עם כל בהמה.

היהדות שלך היא לא היהדות שלי, ולכן מבחינתי התשובות התקיפות שלך לאורך השרשור הזה לא רלוונטיות יותר מאשר שכומר קתולי מפולין יגיד לי את דעתו.

ולא, לא ביקשתי רחמים. בטח לא מאדם חסר רחמים.

אבל מצטער על כך שאתה לא מצטער, וגם זה יקר מאוד בעיני האלוקים לכאורה

אין פה תשובה.

בעצם אתה מצטער על כך שאלוקים שולט בעולם.

והחליט לאסור דברים מסויימים.

זה "אני מצטער שאני לא קובע מה מותר ומה אסור.

אלא אתה מלך העולם."

מה הקטע דקה לפני שממליכים את הקב"ה

ומבהירים שאנחנו נאמנים לדרך שלו.

גם אם קשה. וגם אם לא תמיד מצליחים.

להביע דעות הפוכות.

עדיף על כלום

אני לעולם לא אצטער על חטאים.

איפה כל מה שלמדנו על חרטה?? וידוי?? וקבלה לעתיד??

עזוב את זה שהוא מפרסם שעבר על רצון ה'

הפוך בדיוק. צריך להתבייש.

וגם אם עושים עבירה. לא להראות את זה לכולם.

ולא לפרסם. גם אם קיים יצר הרע שלא יכול לכבוש אותו.

אמר ר' עילאי הזקן:

ילבש שחורים ויתעטף שחורים.

לילך למקום שאין מכירים אותו.

ואל יחלל שם שמים.

📚 עין יעקב — 3/9/2026

ּא בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת הוּא דִּכְתִיב. דְּאָמַר מַר: חֲמוּרָה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, שֶׁכָּל הַכּוֹפֵר בָּהּ, כְּמוֹדֶה בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. עוּלָא אָמַר: כִּדְרַב הוּנָא, דְּאָמַר רַב הוּנָא: כֵּיוָן שֶׁעָבַר אָדָם עֲבֵרָה וְשָׁנָה בָּהּ, הֻתְּרָה לוֹ. 'הֻתְּרָה לוֹ', סַלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא נַעֲשֵׂית לוֹ כְּהֶתֵּר. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ מִשּׁוּם רַבִּי חֲנִינָא: נוֹחַ לוֹ לְאָדָם שֶׁיַּעֲבֹר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר וְאַל יִתְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם [בְּפַרְהֶסְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם כ) "וְאַתֶּם בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים: אִישׁ גִּלּוּלָיו לְכוּ עֲבֹדוּ, [וְאַחַר] אִם אֵינְכֶם שֹׁמְעִים אֵלָי וְאֶת שֵׁם קָדְשִׁי לֹא תְחַלְּלוּ". אָמַר רַבִּי אִלָעִאי הַזָּקֵן: אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁיִּצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו, יֵלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ וְיִלְבַּשׁ שְׁחוֹרִים וְיִתְכַּסֶּה שְׁחוֹרִים, וְיַעֲשֶׂה כְּמוֹ שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ, וְאַל יְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בְּפַרְהֶסְיָא. אֵינִי? וְהָתַּנְיָא: כָּל שֶׁלֹּא חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ, רָאוּי לוֹ שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם, מָה הִיא? רַבָּה אוֹמֵר: זֶה הַמִּסְתַּכֵּל בַּקֶּשֶׁת. רַב יוֹסֵף אוֹמֵר: זֶה הָעוֹבֵר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר. לָא קַשְׁיָא, הָא, דְּמָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ, וְהָא, דְּלָא מָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ]. כז תְּנָן הָתָם: אֵין מַקִּיפִין בְּחִלּוּל הַשֵּׁם, אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד. מַאי 'אֵין מַקִּיפִין'? אָמַר מַר זוּטְרָא: שֶׁאֵין עוֹשִׂין כְּחֶנְוָנִי. (המקיף) אָמַר מַר בְּרֵיהּ דְּרַבִינָא: לוֹמַר, שֶׁאִם הָיְתָה שְׁקוּלָה, מַכְרַעַת. כח תָּנוּ רַבָּנָן: לְעוֹלָם יִרְאֶה אָדָם עַצְמוֹ, כְּאִלּוּ חֶצְיוֹ חַיָּב וְחֶצְיוֹ זַכַּאי, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (קהלת ט':י"ח) "וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה", בִּשְׁבִיל חֵטְא יְחִידִי שֶׁחָטָא, אָבַד מִמֶּנּוּ טוֹבוֹת הַרְבֵּה. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לְפִי שֶׁהָעוֹלָם נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, וְהַיָּחִיד נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ, שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר:

ולא מצליח מספיק להצטער עליהן למרות שהיה רוצה, ומרוב שהוא מצטער על כך שהוא לא מצליח להצטער, הוא משתף על כך בפורום.

אם נמשיך במלחמת הציטוטים 🙂, אצטט את דברי ר' נחמן הידועים, על כך שצריך להסתכל על הנקודות הטובות, ודרך שם הרוע ייעלם.

לענ"ד זאת דרך יותר יעילה כיום.

מה יעזור 100 פורומים תומכים.

הרי ידוע "אין עצה ואין חכמה ואין תבונה לנגד ה'"

תקשיב קצת.

אם אני לא אמחה ואצווח ככרוכיא

הרי להגיד אוו כמה חמוד מישהו שלא מעוניין לעשות תשובה כראוי בלב שלם, ויום אחרי זה לבוא לקב"ה ולאחל לו "שיבואו כולם לעשות רצונך בלבב שלם' זו צביעות,

ואמר הכותב שיחי' בפתח השירשור

שאינו אוהב את הצביעות

על כך שאינו מצטער כאמור.

מצטער, על כך שיודע, שאיננו מצטער כראוי.

וכל רצונו הכמוס והגלוי.

להיות בקשר טוטאלי עם ה'

בלב שלם.

איך אינו יכול.

רגע רגע רגע.

מה זה אני רודף אחר חוקיך מחד.

שו הדא מחד. רודף וזהו.

מחד ומאידך.

יש פה תפיסה מוזרה להאדיר ולתת מקום לחולשה,רדיפת חוקיך מחד, ותשוקות זרות (שבטעות מתפרשות כשתשוקה עצמית) מאידך, בראש כל חוצות.

השיר הזה הוא לפי עניות דעתי.

בעייתי. איך בן אדם מכריז בפומבי שמאידך. אין מאידך.

רודף אחר חוקיך מחד ומאידך.

ובד בבד מתגנבת חולשה שאני מצטער עליה עד עמקי נשמתי.

לא באותו לבל של רצון. לא מכריז עליה בקול היא המאידך הזה.

במאידך מתביישים ומסתירים.

השיר מקומם.

אז אתה לא רודף אחר חוקיך.

זה הופך את הרודף אחר חוקיך על רמת הדקלום. ובתכלס אני עושה מה שבא לי.

ועל השיר הזה.

על הצביעות שבו היה צורך לצוררי הצביעות, להתקומם.

שו הדא שיהודי אומר לקב"ה לעיני כל העדה מאידך.

ביטויים כאלו, אבל לא זכרתי בדיוק.

ביקשתי את עזרתו של ידידנו gpt:

Worked for 49s

כן. ובעצם הדוגמאות המדויקות יותר מחלישות מאוד את הביקורת שבתמונה. יש בשירה התורנית המקובלת מקום לא רק לווידוי שכבר מסודר בתוך מסגרת של חטא–חרטה–תשובה, אלא גם לשהייה בתוך נפש קרועה, עוד לפני שההכרעה נאמרת — ולעיתים אפילו בלי הכרעה שלמה בסוף השיר.

הדוגמה החזקה ביותר היא דווקא “שקעה חמה” של הרב אברהם אליהו קפלן:

> “שקעה חמה, שקעה נפשי

בתהום רעיונות רב כים;

כי נלאיתי מלחום את מלחמתי

עם הבשר, עם הדם.”

ובהמשך:

> “האם לשכוח ולשמוח,

או לזכור הכול ולבכות?”

זה ממש מבנה של שני קטבים נפשיים. המשורר אינו מתחיל בהצהרת האמת, אינו מספר שכבר ניצח ואפילו אינו מכריע בין האפשרויות. הוא מביא לפני הקב"ה את הבלבול עצמו: “חוסה אלי כי לא אדע”. בנוסח המקורי המובא ב“בעקבות היראה”, השיר מסתיים ב“אולי אפתור את החלום” ובשקיעת החמה — לא בפתרון חגיגי. גרסאות שבהן נוספת אחר כך “זרחה חמה, זרחה נפשי” אינן בהכרח הנוסח המקורי. זה שיר שנחשב נכס מובהק של עולם הישיבות הליטאי. הטקסט והנוסחים באתר זמרשת, הפיוט בספרייה הלאומית.

גם אצל ריה"ל, “לבי במזרח ואנכי בסוף מערב” מתחיל בפיצול חד בין המקום שבו נמצא לבו לבין המקום שבו נמצאים גופו וחייו. אמנם כבר במילה “לבי” ברור היכן נאמנותו העמוקה, ובסיום הוא אומר שיקל בעיניו לעזוב את טוב ספרד; אבל רוב השיר חי בתוך הקרע ולא מדלג מיד להכרעה. נוסח השיר.

והדוגמה המקראית המדויקת ביותר היא תהילים ע"ג. אסף אינו רק מודה שנכשל; הוא נותן ביטוי ממושך ומשכנע לקוטב האחר:

> “וַאֲנִי כִּמְעַט נָטָיוּ רַגְלָי… כִּי קִנֵּאתִי בַּהוֹלְלִים, שְׁלוֹם רְשָׁעִים אֶרְאֶה.”

הוא ממשיך לתאר באריכות מדוע הרשעים נראים מצליחים, ואף אומר: “אַךְ רִיק זִכִּיתִי לְבָבִי” — אולי כל עבודתי הייתה לשווא. רק הרבה אחר כך, “עַד אָבוֹא אֶל מִקְדְּשֵׁי אֵל”, התמונה מתהפכת. כלומר, מזמור קנוני נותן תחילה במה מלאה למשיכה ולספק, ורק אחר כך מגלה את נקודת האמת.

מכאן ההבחנה החשובה: סימטריה ספרותית אינה בהכרח סימטריה ערכית. כשמשורר אומר “מחד אני רודף אחר חוקיך ומאידך…”, הוא עשוי להעמיד שני כוחות נפשיים זה מול זה בעוצמתם החווייתית — בלי לומר ששניהם טובים, נכונים או רצויים לו באותה מידה.

אפשר עדיין לומר שהניסוח בשיר המסוים עמום מדי, ושבשונה מ“שקעה חמה” לא נאמר בו במפורש שמדובר ב“מלחמה עם הבשר והדם”. זו ביקורת ספרותית לגיטימית. אבל עצם הדרישה שמשורר דתי חייב לסמן כבר באותה שורה מהו הצד הנכון, ולא רשאי להשהות את ההכרעה ולתת קול לקרע — אינה עומדת במבחן השירה התורנית עצמה. לפעמים עצם הבאת שני הקטבים לפני הקב"ה היא התפילה.

אני לא רואה שום פסול ב"צידוק הדין". יש דברים שהקב"ה קבע שאסור, ואני מקבל עלי כי אני מקבל אותו עלי.

זה לא אומר שאני משוכנע, זה לא אומר שאני אוהב את זה, זה לא אומר ש"הייתי מחליט ככה בעצמי".

במילים של הרב מיכי אברהם, להקב"ה יש "סמכות מהותית" וזהו.

האם מישהו אמור להצטער על זה שהוא לא מצטער שהוא לא מצטער? מה שאלה כזו מוסיפה בכלל?

אגב, על מה בכלל מוסב אותו צער? בפשטות, הצער הוא פשוט על כך שלא התגברתי כמצוות האל.

זה אפילו לא קשור בדווקא לתוכן המצווה/עבירה. זה קשור ליחס עם ריבונו של עולם.

אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.

מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.

אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.

אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.

לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).

אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?

המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.

אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.

פרגית במחבת

חזה עוף במחבת

שניצל

קציצות בקר

קציצות הודו

לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון

נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)

המבורגר מבשר טחון

קבב מבשר טחון

צלי בשר

זה בגזרת הבשרי

אפשר גם דגים

דג מטוגן

דג ברוטב

דג בתנור

סלמון

קציצות דג

טונה

קציצות טונה

ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות

מגדרה

חומוס ביתי

קוסקוס עם חומוס

מרק אפונה

מרק שעועית

גם במוצרי חלב יש חלבון.

זה מה שעלה לי לראש כרגע.

מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים

ככה שיש מבחר

רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)

השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר

מאד קל לבשל ומאד טעים.

פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.

לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.

כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:

נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.

דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני

תודה

הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)

להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.

(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')

חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק

בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.

פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.

מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות

אפשר גם פשטידות שזה אחלה.

הטיפ הכי חשוב שלי- אם הוא ה"בעייתי" ושאר המשפחה אוכלת מגוון יותר - לקנות טרי ולהקפיא במנות קטנות (נגיד כל שקית זיפלוק עם 2 פרגיות)

פרגיות אפשר לתבל לפני ההקפאה (ואז זה להוציא שיפשיר ו2 דק מכל צד על המחבת וביי)

דגים- מפשירים יחסית מהר, תיבול בקטנה ולתנור (גם קצר). נגיד סלמון, פילה מושט/דג לבן אחר וכו.

קטניות- אפשר להקפיא מבושלות או מונבטות.

חזה עוף- כמו פרגיות. בנוסף אפשר לתבל ולעטוף בפירורי לחם, ובמקום לטגן - לעטוף אחד אחד ולהקפיא. יש מקומות שמוכרים ככה מראש (יקר)

אם זה רק הוא אוכל את החלבונים היקרים יותר, ואתם אורזים בנפרד להקפאה, זה הרבה פחות מורגש כלכלית.

וכן כמובן חיפוש ממוקד באלי אקספרס

אם תכתוב לי את מה שאתה מחפש. אנסה לחפש גם כן.

מה החלק המקורי? ננסה לעזור לך למצוא.

חפש בגוגל. חלקם גם עובדים עם יצרנים ויכולים לייצר לך בהתאמה אישית.

אם זה ברגי גלגלים. אין יותר מדי מה להתבלבל. בכל חנות חלפים לרכב יש. עולים כ10-20 שח לאחד

אם זה מכסה. תזמין מחו"ל. יש יותר מבחר ולא צריך לכתת רגליים בין חנויות כדי למצוא משהו שאתה אוהב

גם לנקיון באופן כללי.

לשמוע פרטים נוספים. תודה!

ספות, מזרונים, בגדים שצריכים ניקוי יבש ושלל שימושים שאיני זוכר כרגע.

אחלה מכשיר. מרוצה.

אגב לרובה יש תכשיר של חברת sag. לא זול אבל זה פשוט לשפוך ולשפשף עם מטאטא. קניתי וטרם ניסיתי אבל ההמלצות טובות

ניסיתי את סאג . לא עובד כמו בפרסומת אולי אנסה שוב יש לי בבית. תודה

ותספרי איך הוא עובד ומה התוצאה.

האם שווה את המחיר