שהוא יוצא ברגע האחרון וחוזר לדבריו מיד.. (חזור פחות רילוונטי כיוון שכבר ישנים כולם)

וזה העניין שאמרתי לו, לא סתם! אלא שאני באמת לא מסוגלת...

ולא כשיוצא אלא בהזדמנויות שונות...

אני מרגישה שאני מדי טובת לב ודואגת לו ולא באמת רוצה שהוא יפסיד והוא מנצל את זה ולא דואג לי

הוא שם פס וממשיך!

נשמע שהוא מרגיש שאת בקונטרול ולא צריכה עזרה.

או אולי זה בגלל שהוא עוד לא עשה את הסוויצ' של "יציאה מהאני הפרטי" ל"מערך המשפחתי"

לדעתי לא כדאי לך לשמור בבטן. 

את באמת עושה הרבה (ומניקה!!).

כדאי לשבת לדבר בניחותא על הדברים.

דברי איתו ממקום של "אני זקוקה לך" ולא ממקום של ביקורת.

לגבי לימוד התורה,

זה לא חייב לבוא אחד על חשבון השני. לצאת בערב ללמוד תורה זה מבורך בעיני אבל אולי תדברו ביחד ותמצאו זמן אחר, פחות לחוץ, שילמד.

אפילו תציעי לו כתקופת ניסיון לוותר על השיעור בערב וללמוד לדוג' אחה"צ (להקטין את זמן המנוחה)

ואז תדרבני אותו ע"י זה שתגידי לו כמה העזרה שלו חשובה לך. כמה את רגועה יותר..

ממש בהצלחה!

ושאני לא יכולה בלעדיו בהשכבה ולא שומרת בבטן,

הוא יודע ומעגל פינות!

או כמו השבוע שפשוט הלך במיזיד!

(בגלל שרבנו, ובאופון כללי כשמשהו לא נראה לו הוא זורק ועושה מה שבא לו אך זה נושא שכרגע לא אפתח).

הלימוד שלו הוא לא לבד ואין שום אפשרות להזיז אותו או להקדים וללמוד במקומו,

הוא לומד עם עוד אנשים מאד מסויימים בשעה ומקום מסויימים וכו'. זה או שהולך אז או שלא הולך בכלל

ובנוסף: אני מתקוממת מזה שכאילו "אני זקוקה לעזרה שלו".

זה הרי בדיוק הגישה שלו- שהוא עוזר לי כשהוא מטפל בילדים *שלנו*!

ואם הוא עצבני עלי אז הוא הולך כי הוא לא רוצה לעזור *לי*.

הילדים האלה **שלו** והוא אחראי עליהם, ולא יכול להפקיר אותם (ולהשאיר שלושה תינוקות

שזקוקים לטיפול וצורחים ועייפים ורעבים ומלוכלכים עם אמא אחת שיכולה להשתלט על שניים בלבד במקרה הטוב,

זוהי הפקרות!!)

ואת כל הדברים הללו הוא יודע מצויין, רק שהוא בא מבית שהאבא עושה טובה כשהדבר היחיד שהוא עושה זה להוריד זבל

וגם את זה לא עושה.

אז הוא בס"ד לא חי ככה באופן השוטף- אחרת הייתי "גרושה מתוסכלת" ולא "אישה מתוסכלת"...

אבל כניראה שמיתחת להכל התפיסה המזעזעת הזו קיימת ובועטת, ואני לא מוכנה לחיות כך!

ומה יקרה אם תיקחי ביביסיטר לשעה אחרי העבודה ותנוחי?

או שתיקחי עזרה להשכבה?

יש לי הרבה שכנות עושות את זה.

אבל בכל אופן כדאי לך ללכת למישהו שהוא מעריך ולספר לו והוא כבר ימצא את הדרך להסביר לו מה זה אומר להיות בעל ואבא, כי זה נראה לי משהו שהוא לא מבין בבסיסי וגםם אם הבעיה הזו תיפטר זה יצוץ בצורה אחרת אז חייבים לפתור אותה.

אך זו שעה שהילדים זקוקים לראות אותנו אחרי יום שלם שהיו במעון

זה יכול להיות פתרון חד פעמי, אך לא באופן קבוע.....

על הרעיון הזה של המפגש

אך לעינינינו, הריב שלנו היה על דבר אחר שטותי..רק בגלל שהיינו "ברוגז" הוא התנהג ככה

בדרך כלל איננו רבים על העניין וגם הפעם זו אינה הסיבה

בדרך כלל מה שקורה הוא:

אני: מבקשת שלא ילך כל עוד הילדים אינם ישנים

הוא:הולך...

אני: אין לי לב לעצור אותו ובדרך כלל כבר לא אומרת כלום...

וגם אני לא יודעת מה יהיה "לאחר שיצא" עדיין... ובצורה לא מפתיעה שוב ושוב הילדים יוצאים ואז אני מתחרטת וקורסת ואומרת שלא אתן לו שוב, אך עד ליום רביעי שהוא הולך שוב אני מספיקה לשכוח...

כך בעצם הוא נהנה מ"הסכמה בשתיקה" למרות שאני כן אומרת לו פשוט לא "רבה" איתו על זאת.

אך בדרך כלל אין מאבקי כח בינינו רק עכשיו הכל צף כי רבתי איתו

ולקחת עזרה לזמן ההשכבה? לא בא בחשבון? אם תגידי לי איפה את גרה אני אוכל אולי בע"ה לשלוח לך מתנדבות,

ואופציה נוספת שחשבתי עכשיו- יש מצב שהשיעור עובר אליכם הביתה? ככה זה שהילדים ילכו לישון בלי בעיות יהיה ברצון שלו והוא יעזור לזה, גם תרוויחי בית מסודר וגם כבר כתבו בפרקי אבות- יהי ביתך בית וועד לחכמים, זה רווח בכל התחומים,

וחוץ מזה תזכרי שהשלב הזה בחיים עובר, והילדים יגדלו ויעזרו לך.

חמודה, אני קצת יותר מבוגרת ממך וכבר נשואה הרבה מאוד שנים. עם יעוץ ותקופות לא קלות. על פניו נראה שהתקשורת ביניכם לוקה או חסרה בכלל. את אומרת א הוא אומר ב. הוא בכלל לא מקשיב לך ואז את שולחת טקסט. טקסט זה לא דיבור! ומצער אותי כמו שאחרים כאן אמרו שבעצם זה שרצית ליצור בית של תורה את הסכמת למצב הזה. זה יפה מאוד שהגבר הולך ללמוד כשאין ילדים. אבל ברגע שיש משפחה המחויבויות משתנות. נראה שאת שינית את סדר העדיפויות שלך הוא לא. הילדים לומדים מזה רק רע. הם לומדים שאמא משרתת את אבא והוא עושה מה שבא לו. זה חינוך גרוע וכשיגיע יומם להינשא הם יעשו את אותו הדבר!

לכן אני אומרת מייד מייד למצוא בעל או בעלת מקצוע שילמדו אתכם את חלוקת התפקידים ובעיקר את דרכי התקשורת שתוכלו לשמוע זה את זו.

בהצלחה!

חשוב שילך ללמוד

תראו איך מסתדר עם השאר

תכיני לו צ'ק ליסט-

אני XY

אתה- ובהתחשב שאתה צריך ללמוד (כלומר שזה של שניכם)

- צריך AB/ לתת לי עוזרת שעתיים

שיעורי תורה נשמעים לי כמו עוד תירץ לברוח מהבית כדי להתחמק מלעזור.

תראי זה נשמע שהוא די שם פס ונהנה מזה (מה זה לצאת בחיוך?)

אז עזבי אותו. מבחינתך זה כאילו את לבד. כאילו הוא בקבע.

אל תבקשי ממנו כלום, ובמקביל אל תצאי מדעתך. גדלי את הילדים בנחת, תשכיבי אותם בקצב שלך, לפי הכללים והחוקים שלך ועזבי אותו. לא רוצה לעזור? לא צריך. אסור לך להיות תלויה בו.

(ובאמת לא יודעת מה שווה התורה הזו?)

בגדול הייתי אמורה לומר לך שתלכי ליעוץ. השאלה אם בעלך בכלל בקטעים של ללכת ליעוץ? 

שגם אם בעלך לא יסכים ללכת, כדאי אפילו שתלכי לבד. כי יש לך שאלות וסוגיות טובות ששוות התבוננות ועצה טובה ממישהו מקצועי ומנוסה.

מסכימה עם mshlomo שזה נשמע שהוא פשוט שם פס.

מסכימה גם עם "כל זמן" שכדאי שתלכי לייעוץ לבדך, וייתנו לך כלים איך להתנהג איתו כך שייתיחס אחרת.

הוא באמת לא מבין נכון את מקומו בבית וזה כנראה גם עבר אליו בירושה מאביו.

מוסיפה עוד משהו:

האם יש אפשרות שתדברים עם האנשים שאיתם הוא לומד?

אם זה איזה שיעור קטן, תדברי עם מי שמעביר את השיעור. תסבירי לו שזה יוצא בשעות שבהן את מאד צריכה את עזרתו ואת קורסת. והאם הוא יכול לשנות את שעת השיעור.

ואת יודעת מה, אולי בעלך יתבייש שיודעים שהוא לא עוזר כלום בבית ומתוך אי הנעימות הזאת מהאנשים בשיעור הוא יצטרך להישאר בבית.

זה קצת להוציא את הכביסה המלוכלכת החוצה, אבל את יכולה להציג את זה שהוא לא נעים לו לבקש לשנות שעה אבל את צריכה אותו ומבקשת במקומו.

לא יודעת אם זה מעשי אבל מעלה אפשרות.

מקווה בשבילך שהקב"ה יאיר את עיניו למה שחשוב ומה שנותן אושר בחיים (וגם שכר בעוה"ב..).

ותמנעי מעכשיו אם את לא מונעת. זה יותר מדי עומס ואת לא יכולה להוסיף עד שהמצב לא משתנה.

דבר ראשון העניין הזה הוא רק הופעה של יחסים לא נכונים לא התפילה והלימוד הם הבעיה אלא זה נובע מטיב היחסים בינכם - בזה אתם חייבים לטפל.

דבר שני - מנחה וערבית במניין אין לזה תחליף ומה לעשות בגלל שעון הקיץ המטומטם זה נופל בדיוק על הזמן הזה . באמת היית רוצה שלא יתפלל במניין כדי לעזור לך?

חשיבות של דבר נמדדת דווקא כשלא כ"כ נוח אז אני מוותר או מתאמץ?[ למשל כשהייתי בטירונות ואתה מת מעייפות אתה מחפף בתפילה ולימוד או שאתה מתאמץ להתפלל וללמוד משהו]

את כותבת ששיעור תורה באמת חשוב לך - אז שכר הלימוד שלו הוא שלך . להזכיר את אשת רבי עקיבא?

ואסיים בהסבר שאמר לי מו"ר הרב אברהם שפירא זצ"ל "עזר כנגדו" דרשו חז"ל זכה עזר לא זכה כנגדו. זכה הוא הולך ללמוד והיא בבית עם הילדים היא הולכת הוא נמצא וכו' - עוזרים אחד לשני. לא זכה כנגדו היא עושה הכול כמו ראי שלו הוא פונה לעסוקיו גם היא וכו' והילדים הפקר.

אני בטוח שאם תשאלו רב, הוא יגיד לו בצורה מפורשת שהאחריות שלו לעזור בבית היא לא פחות חשובה משיעור תורה שהוא הולך אליו. הוא יכול גם למצוא שיעור/דף יומי אחרי עשר בלילה,ף, ולא להשאיר אותך לבד עם ילדים בשעות הכי עמוסות וקשות ביום

כדי שלאדם יהיה חשק להיות בבית צריך שידע שמחכים לו

כשהוא נכנס - עוצרים לרגע ואומרים לו שלום בשמחה

מבקשים ממנו עזרה בצורה מכבדת ולא מאשימה

מבינים שאולי דברים שלי קל לעשות בשבילו הם ממש אתגר

ואם זה גבר, אומרים מפורשות מה הציפיות ממנו ולא מצפים שיבין לבד

אם אדם מזדרז לצאת מהבית ומאחר לחזור - צריך לבדוק למה זה

אולי טוב לו יותר בחוץ

כמובן,

זה לא מסיר ממנו את השותפות והאחריות

זה לא מקטין את גדולתך, שאת מתקתקת את הבית ומגדילה ראש

זה לא אומר שהוא לא צריך להשתפר ולהשתנות

רק אומר שאולי שיפור האווירה וההערכה בבית, יכולים ליצור מצב של win-win

ולנסות לעזור לה.

יש עוד כמה פתרונות חוץ משלא ילמד תורה, אבל לא נשמע שיש נסיון כזה מצידו.

לאחר שחזרתם מהעבודה את מוציאה משחק או שניים לכל אחד מהילדים ומשאירה אותם לשחק בסלון. את הולכת לנוח, הבעל ממשיך לשבת על הספה אך מקבל תפקיד נוסף של בייבי סיטר. את  הולכת לנוח בחדרך למשך כשעתיים (בקיץ) , אם הילדים באים עם שאלות שולחים אותם לאבא, אם זה ממשיך לאורך זמן אז לאחר כמה ימים את גם נועלת את דלת חדר השינה.

לאחר שהתעוררת קצת יותר מאוששת, מתארגנים ליציאה (לא מסדרים את הצעצועים), רצוי שכל המשפחה תצא ביחד, האבא לבית הכנסת ואתם לגן שעשועים או כל מקום אחר. אם המרחק לבית הכנסת גדול, אז יוצאים כמה דקות קודם כדי שבעלך לא יאחר ומצד שני לא תצטרכו לרוץ.

כשחוזרים הביתה, את מייד מקלחת את הילדים ומלבישה להם בגדי שינה, אבל לא הלכים לישון. מתכנסים בסלון ואוספים ביחד את הצעצועים, לאחר איסוף הצעצועים עוברים לשעת סיפור (רצוי בסלון), לפעמים את המספרת לפעמים הבעל בימים שנמצא ולפעמים הילדים בעצמם (לפתח את הדמיון ולבדוק את הקשב והזכרון שלהם). לרוב הילדים ירדמו במהלך איסוף הצעצועים או הסיפור ואז רק צריך להעביר אותם למיטתם. אם לא, אז נותנים לכל אחד ספר או משחק (לתינוק) במיטתם ומשאירים להם אור בחדר. את בזמן הזה מבצעת את מטלות הבית ולא באה אליהם, ילד שקם, את מבררת מה הוא רוצה ואם זה לא בעיית חרום את מטילה עליו משימות בית לעזור לך, כמו קיפול כביסה, טאטוא וכדומה. לרוב הם יירדמו מהר מאוד.

אוכל - מוותרים על ארוחה מסודרת בבית ונותנים לילדים מאכלים בריאים בזמן המשחק אחרי המעון או ביציאה לאחר מכן , זה יכול להיות חצאי סנדביצים עם חביתה , טונה, אבוקדו וכדומה או פירות וירקות אהובים עליהם (חתוכים מראש לפרוסות/חתיכות שנוח להחזיק ביד ולאכול כמו חטיף). שתייה - מים או מטרנה. לא חטיפים  מוכנים ולא שתייה מתוקה.

בנוסף, את צריכה למצוא לך זמן לעצמך בימים או בשעות שהבעל בבית, כגון ריצה או הליכה עם חברה, שיעורי תורה לנשים, או סתם יציאה לבית קפה עם חברות.

ופעם בשבוע עד שבועיים תמצאו זמן וסידור לילדים לצורך בילוי זוגי

שהילדים לא מעוניינים לשחק בבית אלא בחוץ והבעל עוד בעבודה כשאנחנו הולכים.

בזמן של מנחה בישוב שלנו, זה רק מניין אחד, והילדים כבר אמורים להיות במיטה בשעה הזו

בעצם כבר שעה לפחות קודם מתחילים בארוחת ערב ומקלחות לכולם... ככה שזה לא מתחבר אחד לשני.

לקלח לבד את שלושתם לא אפשרי- מדובר בתינוקות ממש, סכנה....

חובה 2 אנשים בשלב הזה.....

הם ממש לא ירדמו בסלון אלא יתפרעו....

והרעיון שיאכלו בחוץ או תוך כדי לצערי לא הולך אצלנו הם פשוט לא אוכלים ואז קמים מהמיטה שהם רעבים....

כך בזמן ההשכבה אם לא אחד מאיתנו או שנינו יחדיו יושבים ומודאים שהם לא מעירים זה את זה, מהר מאד

נהיה בלאגן.

אחד מפריע לשני לישון, הם בוכים ורבים, ואז עלולים כבר להיות "אחרי השעה" ועד 12 בלילה גם נשכיב אותם...

וכמובן את שוכחת שיש תינוק שישן וצריך לינוק כעשרים דקות חצי שעה לפני שישן, בשקט

דבר שלא ניתן לעשות עם 2 אחיו הגדולים יותר ברקע- הם מעירים ומפריעים לו.......

והתינוק עייף לפני שני הבנים הגדולים ככה שאי אפשר לחכות עד שירדמו ואז להשכיב אותו....

בקיצור אלה רעיונות באמת יפים, אך בעיקר בכתב ולא אצלנו בבית.....

ובעיקר- התשובות שנתת הם פתרון טכני (הלוואי והערב היה אצלנו כזה "פסטורלי") לבעיה של השכבת הילדים

אך לא להתנהלות של הבעל, שאם כבר הוזכר, יושב כל הערב עם הסמארטפון עד השעות הקטנות של הלילה

לא מחליף מילה עם אישתו, ולפעמים אף הולך לישון בשעות הקטנות של הלילה ואף בבקר...

(ככה שהסיבה למה הוא עייף לא בטוח שקשורה דווקא לעבודה....)

הוא בבית כימעט תמיד מלפני, מגיע מהעבודה, אני רק חוזרת עם הילדים כשהוא בבית רגל על רגל

ככה שמי שמקבל את השני- זה הוא אותי...

ולא, הוא לא מתייחס (לשאלתך עובד) לא שואל איך היה, לא לבבי, לא מציע שתיה גם כשמכין לעצמו

שקוע בעצמו ובסמארטפון מתייחס רק לילדים

אז כן, כתבתי שהוא שותף בעול הבית בדרך כלל וזוהי התנהגות נקודתית כאשר הולך ללמוד (שזה לא מעט פעמיים בשבוע!)

אבל גם באופן כללי אינו מתייחס אלי כל כך, גם כשמבקשת לדבר על דברים חשובים לי

בא נגיד שבתקופה האחרונה הוא סוג של שותף לבית מהסוג הגרוע.......

ובא נגיד שאין מה להשוות בין סך מה שאני עושה בבית (עבודה, נקיונות, כביסות, טיפול בילדים, הנקה ועוד)

לבין מה שהוא עושה (עבודה ועוד כמה "עזרות" כשזה מסתדר עם שאר התיכנונים שלו ולא סותר "מיצוות ומעשים טובים")

וידריך אותך...

אם יכולה להגיד לי באישי באיזה איזור את גרה ויכול להיות שיהיה אפשר לשלוח לך מתנדבת, זה תורם לבגרות כי זה מעורבות בקהילה ככה שיש הרבה בנות שרוצות, זה יכול לעזור לבעיה הזו, אבל עדיין צריך להתייעץ,

בהצלחה רבה ושתמצאי אושר ויחס הוגן. 

אני יודעת שכתבת שלא צריך כרגע ייעוץ..

אבל זה נראה שיש כאן ממש בעיה

נשמע שאת מכילה המון המון מעבר למה שהיית רוצה ובכל זאת לא מקבלת עזרה והערכה

ושזה לא כבר לא תלוי בך, אלא לגמרי בהתנהגות של בעלך

הייתי שוקלת טיפול כלשהו וכמובן להתייעץ עם מישהו מבחוץ ולא לשאת הכל לבד

לבין בעית התפקוד היוםיומי עם הילדים.

את בעית הקשר הזוגי צריך לפתור או בשיחות ביניכם או בטיפול זוגי, כשחלק מהשיחות או הטיפול יתייחסו גם לחלוקת מטלות הבית ביניכם.

אם לא תפתרו את הבעיות ביניכם אז יתכן ותגיעו לגירושים ואז תמצאי את עצמך לבד עם הילדים כחמישה ימים בשבוע כשאת גם צריכה לעשות את הקניות לבית ביומיים שהגרוש שלך מבלה עם הילדים (ובסוף מחזיר אותם מאוחר ולא מקולחים).

באשר לסדר היום, תשובתך קצת סותרת את עצמה, בתחילת התשובה את מציינת שבעלך עוד בעבודה כאשר את יוצאת עם הילדים ובהמשך את כותבת שהוא בבית לפנייך. אז אני מניח שאת ישר לוקחת את הילדים לשחק בחזרה מהמעון ואז את מגיעה הביתה מותשת אחרי שעתיים פלוס בחוץ . אבל, לפחות בחלק מהזמן הזה בעלך בבית ויכול לשמור על הקטנטנים כשאת הולכת לנוח וצוברת כוחות להמשך הערב.

לא יתכן שתינוקות יכתיבו לך את סדר היום ויחייבו אותך לשחק בחוץ כשלך זה לא נוח.

רוב האמהות וחלק קטן מהאבות יודעים להתארגן כך שהם מצליחים לקלח לבד 3 קטנטנים ויותר. המקלחת לא חייבת להיות ארוכה, אפשר לוותר אפילו על שלב הסיבון ולגמור מקלחת עם ניגוב לכל ילד בשתיים עד שלוש דקות.

אם את לא יכולה לעשות זאת לבד, אז תעשי את זה בעשר דקות לפני שבעלך הולך לתפילת מנחה או אחרי שהוא חוזר מערבית כשאת מקלחת את הילדים אחד אחד במהירות ובעלך שומר על האחרים.

צריך למצוא דרכים אחרות להרדים את הילדים מאשר להשכיב אותם בכח ולהיות לידם. כדאי מאוד להרגיל אותם לשחק בבית, ואז במקום להשכיב אותם בכח, את יכולה לתת להם לשחק (ולא נורא אם יריבו קצת) כשאת עושה את עבודות הבית, לרוב הם ירדמו בעצמם מעייפות. גם קריאת סיפורים (שעשויה לקחת חצי שעה עד שירדמו) היא פתרון סביר יותר מאשר להלחם בהם עד 12 בלילה.

וכמו שהציעו לך, אפשר לבקש מנערה או שכנה ללא ילדים לבוא אלייך (בתשלום אם צריך) למשך שעה פעמיים בשבוע כדי לעזור לך לקלח את הילדים כשבעלך לומד תורה, ובשאר הימים לחכות עם המקלחת לחזרתו מתפילת ערבית.

את צריכה למצוא את הדרך להקל על עצמך את ההתנהלות היומיומית ולא לתת לילדים או להרגלים קדומים להכתיב לך סדר יום מסוים שמכביד עלייך, ולנצל באופן מיטבי את הנכונות החלקית של בעלך לסיייע לך במטלות אלו.

חמודה אני קצת יותר מבוגרת ממך. יש כאן מצב בסיסי לוקה. אין ביניכם דיבור כמו שאת אומרת. ולא, טקסטים בטלפון זה לא דיבורים. אתם צריכים מיידית ללכת למישהו/ מישהי שישב איתכם וילמד אתכם תקשורת נכונה ובונה, חלוקת תפקידים וזמני חינוך עם הילדים. אתם בעצם לא מגדלים את הילדים ביחד אם המצב הוא כמו שאת מתארת ביומיום. את נמצאת איתם ועושה איתם דברים קיומיים אבל אין כאן חינוך וגידול של שני הורים. כשאבא נופל על הספה אחרי יום עבודה זה מלמד את הילדים שזה התפקיד שלו והתפקיד של אמא זה לעבוד פי עשר יותר קשה וגם להיות מתוסכלת. וזה מה שהם יעשו כשהם יתחתנו.  אני לא יודעת איפה את גרה אבל תתחילי לחפש מישהו מיידית שיעזור לכם. 

בהצלחה!

זה שהבעל לומד בכולל ויש לו מבחנים זה לא אומר שהאישה צריכה לקרוס.

אני יכולה לומר לך שבעלי שיהיה בריא למד בכולל להוראה ועכשיו לומד ב"ה בכולל- דיינות שזה לימודים עוד יותר קשים והוא גם עושה את המבחנים ברבנות ועוד ועןד. בלעה"ר.

ויש לנו 4 קטנטנים בבית.

והוא חוזר ב-6 בערב ויוצא ב-7:30 שוב כדי ללמוד בכולל ערב אבל מספיק לעזור לי המון! שיהיה בריא!
וגם כשהוא חוזר ב-11,12 בלילה- הוא עדיין עושה. אם זה כביסה לא מקופלת שהוא מקפל ושם במקום, אם זה כלים לא שטופים שאני כבר קרסתי ונרדמתי יחד עם הילדים לפני ששטפתי- אז הוא שוטף ומנקה את המטבח...

וכו' וכו'...

ובימים שהוא כן בבית הוא לוקח על עצמו את המקלחות ועוזר בהשכבה וכו' וכו'...

כמו שכתב "אלמוני 1"- הבעל צריך לדעת איך לשלב בין השניים...

וגם גדו"י ידעו להושיט יד בכל מצב ולהעריך ולהוקיר ולכבד את נשותיהן...

הוא צדיק גדול

לא ברור שבמצב כזה הוא יעזור בבית-

לא משנה אם זה הבעל או האשה-

ולא משנה אם זה כולל/ עבודה/ אוני'/ וכו'

ב. לכן- יש לנתב גבולות גזרה של זמן וחלוקת עבודות

ג. עי' בגמ' מה היו עושים לכ' שבת-..

ודאי- שחייב לעזור כנל במה שניתן. ולכבד!

אז אולי אני חוזרת על דברים שנכתבו.

נראה שהוא מחפש לברוח מהמציאות בבית. תבדקי מה קורה איתו?אולי משהו מציק לו בהתנהלות של הבית או בעבודה.

מה שבטוח זה שאת צריכה להרפות.אולי להביא מנקה הביתה,או בייביסיטר שתהיה עם הילדים בזמן שאת תכנסי לנוח. גם לא חייבים לצאת עם הילדים כל יום מהבית וק''ו שלא למקומות רחוקים הם חווים מספיק בגנים ובמעונות. אולי כדאי שבימים שהוא יוצא בערב אל תצאי עם הילדים אלא תשחקו בבית ותקלחי אותם מוקדם יותר לפני שיגמרו לך הכוחות.

בנוסף,במקומך לא הייתי פונה אליו וקובעת לו שלא ילך אלא מתיעצת איתו ונותנת לו להבין את הצורך בעזרה שלו.ברגע שאת קובעת את מייצרת אנטגוניזם.

בכלל,לא נראה לי לומר לגבר שלא יצא להתפלל במנין כי צריך את עזרתו בבית. הייתי מנסה יחד איתו למצוא פתרונות (תפילה מוקדמת,או לקחת את אחד הילדים איתו) אבל לא מונעת ממנו.

שווה בשווה בטיפול בילדים- עוזר ונותן יד - אך לא ממש מתחלק. זה מאד נפוץ וחבל לריב על זה. בהחלט ממליצה לקחת נערה מס פעמים בשבוע שתצא עם הילדים כשאת תנוחי, תצברי כוחות, וכך תהיי פחות מתוסכלת. זה יפחית את המאבק על שיעורי התורה שלו ויוסיף ברכה בבית.

שבי איתו ברגע רגוע ותגידי שאת מוכרחה גם משהו לנפש ושביום ג' יש חוג ......

נשקי את הילדים, השאירי בקבוק חלב, או האכילי לפני שתצאי

אני מאד מקווה שתצליחי לשכנע אותו להסכים.

אני מבינה שתצטרכי לשכנע גם את עצמך לצאת כי את מרגישה שהכל סביב הילדים

אבל גם לך וגם לילדים לא בריא שתהיי במצב רוח רע כל הזמן.

הבהירי לו שלזוגיות שלכם חשוב שכשם שהוא מוכרח את האוויר שלו כשהוא הולך ללמוד

כך גם את חייבת את האוויר שלך. נראה שכרגע לא תוכלי לשנות אותו אבל אם יהיה לך

יום שישמש כמו שסתום ללחץ שאת נמצאת בו אולי תגלי שהרבה יותר קל לך לתפקד

כשהוא לא בבית בשעות הקריטיות. אין לי כל ספק שכעס שמצטבר מקשה על פעילות שלך

וכלל לא חשוב אם את צודקת (נראה שמאוד) או לא. 

האם יש לך אפשרות להגיע הביתה מהעבודה פעמים בששבוע שעה לפני שהילדים חוזרים מהמעון 

וללכת לנוח לפני שהם מגיעים?

ברור לי שגם אם תהיה לך ביביסיטר וגם אם תנוחי עדיין תאכל אותך ההתיחסות לאשה כפי שלמד מאביו.

יש דברים שאולי לא ישתנו לעולם לפחות בהרגשה שלו ויש דברים שלפחות בתפקוד יכולים להשתנות.

האם יש אפשרות שהוא יצא מהבית לשחק עם הגדולים לפני השיעור ואת בינתיים תשכיבי את הקטן?

אפילו שיקח איתו כל יום ילד אחר מהגדולים למנחה, כך את תוכלי לנשום והוא והילדים ילמדו לקבל זמן איכות משלהם.

מי שלומד תורה אפילו קצת יש לו לפחות קצת שכל ישר, וקצת ענווה. והוא מבין מה זה "הנושא בעול עם חברו" שזה אחד הדברים שמאפשרים קניין תורה ( מסכת אבות ו,ו). הוא למרבה הצער לא לומד תורה בכלל, ולא צריך להיות גאון כדי להבין את זה לפי מה שאת מתארת. הפתרון הוא כמובן ללמוד תורה !. צריך בדרכי נעם והרבה סבלנות לדבר אתו על זה. למשל לשאול אותו מה למדת היום ? אני רוצה גם ללמוד ולשמוע, אני רוצה להבין למה זה חשוב כל כך? אל תתני לו להתחמק בתשובות סתמיות. הוא חייב להיות ספציפי. בסוף הוא יבין שאת רצינית ויהיה חייב ללמוד קצת כדי שיוכל לענות לך. ואז הדברים יתחילו להתברר גם אצלו, ויעשה תשובה על הליכותיו הנפסדות. אמנם לא ביום אחד רק לאט לאט. ברכה והצלחה, בריאות שמחה ושלום.

החיים לא שחור לבן ולא כל מי שלומד תורה מתברך בכל הברכות והמידות שכתובות בפרקי אבות.

כנראה התורה היא לא סגולה אלא אמצעי וקרש קפיצה למידות האלה. ואם אין מאמץ עצמי, לא יעזור הלימוד.

הגישה שלך לא מתאימה, מסכסכת, פותחת דמיונות ופרנויות.

כתבתי כי כך חשבתי כשקראתי את מה שכתבה הגברת בדם ליבה. היא מתארת התנהגות עקבית של בן הזוג שבסיסה הוא חוסר התחשבות וחוסר אכפתיות המתורצים באופן מקומם דווקא בתורה ותפילה. בכל אופן אני כנראה כתבתי קיצוני מדי אני באמת נחרץ בלי שיש לפני תמונה שלמה. אין לי שום זכות להחליט אם הוא לומד תורה או לא. לכן אני מתנצל ומבקש סליחה על ההגזמה. אני מציע לא להתייחס למה שכתבתי או למחוק אותו. ברכה והצלחה.

לכי למישהי סמכותית כי התגובות של האנשים יכולים לסבך עוד יותר המצב במיוחד כדי לא לפגוע באגו הגברי

בס"ד

בתור מי שהיה (בערך) בצד השני, אני רוצה לומר לך:

את חייבת לנער אותו איכשהו. הוא צריך להבין שבסוף זה יפגע גם בו, כי כל הזוגיות תיהרס.

על דברים כאלה משלמים בריבית.

איך לנער?

תלוי במצב. אם יש דרך לדבר איתו ולהסביר לו כמה זה קשה לך (וגרוע לזוגיות) - מוטב.

אם לא, תכריחי אותו ללכת לייעוץ זוגי.

(להערכתי רוב הגברים מגיעים לייעוץ רק אחרי שהאשה מכריחה אותם, אז מוטב כמה שיותר מוקדם...)

ואם זה מעודד אותך - את לא לבד. הרבה מהגברים הם כאלה, אבל בד"כ אפשר לחנך אותם, לפחות חלקית.

בהצלחה!!!

אמנם אני חושב שאני קצת יותר עזרתי

אבל דיברנו בלי כעס (כמעט)

והבנו שאשתי היקרה והצדיקה מרגישה ממש מותשת מההתנהלות עם הילדים במהלך היום. וכשאני מגיע הביתה- ברור לה שסוף סוף המושיע הגיע, שיוכל לפחות להתחלק במלאכה

אלא שאני חוזר הביתה אחרי יום שהתחיל ב- 5:30 בבוקר, דרך לחוצה ולא נגמרת באוטובוסים הלוך וחזור, ועבודה מתישה. וכשאני חוזר הביתה מפורק אחרי 12 שעות, אני צריך קצת זמן לנוח לפני שאני ממשיך. די הגיוני. אבל אשתי שונה ממני-

קשה לה לנוח כשיש עוד בלגן. היא חייבת לתקתק הכול הכול, לסגור את היום ורק אז לנוח. אני אוהב להתנהל בנחת גם אם נתעכב בגלל זה. כמובן שהכל שאלה של מינונים כך שהגענו להסכמה והבנות.

לשם כך קנינו אוטו קטן וחסכוני בדלק. אני נוסע איתו לעבודה, וגם חוזר איתו- לא לפני שאני קופץ למנחה מעט מוקדמת, מיד אחרי העבודה. אני מגיע הביתה לקחת חלק במאמץ (זה גם חיזק את הקשר עם הילדים). אחרי שכולם הולכים לישון אני הולך לערבית וללמוד ושלום על ישראל

אולי גם לכם שווה לבדוק דרכים שיקלו על היום יום, לראות אם כל האתגרים שכל אחד לקח על עצמו שווים את הלחץ (כמו חוגים לילדים, שעות עבודה, וגם תדירות שיעורי התורה), לעשות תיאום ציפיות מסודר- מה כל אחד רוצה שהשני יעשה, לתחום את זמן המנוחה של בעלך כשהוא חוזר, לחשוב בצורה יצירתית ובעזרת ה' תתקדמו.

ואולי גם האינטראקציה עם הילדים אחה"צ יכולה להשתפר, והלחץ בבית נובע מקושי כללי בהתנהלות איתם. זה היה חלק מהבעיה אצלנו. יש לי הרגשה שאולי טיפול בשלושה ילדים שהופך להיות משימה כל כך קשה, שנמשכת עד 23:00 בלילה- הוא סימן לכך שכדאי לחשוב בכיוון. אנחנו נעזרנו בקורס של שפר וזה שיפר את המצב

כמובן שמן הסתם כל זוג צריך עוד עבודה במובן הרחב יותר- של תקשורת בינינו, איך לנהל קונפליקטים וכו'

מקווה שתקבלי בהבנה את ההתייחסות שלי לטיפול שלך בילדים...

בהצלחה

חברה יקרה,

אני מנסיון שלי הרב ב"ה, הבנתי דברים נופלים למקומם בלי לדחוף בכח בסופו של דבר.יש כמה נקודות חשובות עני לעצמך בצורה אמתית הייתי ממליצה לכתוב אותם על גבי מחברת אישית ,כדי לבחון את עצמך אחרי שתקראי את הנכתב .

1) האם את יכולה לשנות את הצפיות שלך ממנו?

2) האם את דיברת עם אדם רב או יועץ, כמה הכוחות יש לך להמשיך ללדת או את צריכה פסק זמן?

3)האם יש באפשרותך לקחת עזרה בערב?  אולי תלמידה בשעות חסד? או בתשלום ,וכך יקל עליך?

4) האם לימוד התורה של בעלך חשוב לך או מיותר בעניך?

5) האם את מכבדת את המצאותו בבית או יש לחץ וחוסר כבוד אליו( גם מצידו אליך)?

6) האם הילדים מרגישים את המריבות?

7)האם יש לך חברה טובה שעוזרת לך ?

8)האם את יוצאת לפעמים לבד לערבי נשים כדי להתאורר? (אפילו אם צריך להביא בביבסטר)

9) האם המריבות האילו פגמו באהבה שלכם? 

10) האם יש לכם רב טוב, שבעלך מכבד?

אם ענית על השאלות האלו בכנות אני בעז"ה אנסה לעזור לך.סבלנות בכמיות ענקיות.

כול טוב

אולי עובר עליו משו...מצוברח ממשו...

ניסית לדבר איתו על זה?

התעלמות זו אלימות לכל דבר.

טיפול זוגי אולי יעזור. 

זו התנהגות חריגה ואכזרית כלפייך. לפעמים אין כוחות ואז קצת יורד החשק לדבר, אבל אם זה דפוס אי אפשר לתרץ כנפילה. את אשתו, הוא חייב להתאמץ עלייך. הוא מרגיל אותך בהענשה על התנהגויות שלא כפי רוחו, והעונש הוא נטישה.

אם זה באמת כמו שתיארת זה מאוד מאוד לא תקין. טיפול זוגי דחוף, אין משפיל מההתנהגות הזו.

ממליץ לא לתקוף חזרה אלא לפעול חכם. מן הסתם הוא גם בחור טוב ולכן אתם ביחד. אבל זו התנהגות אולטרה בעייתית, תיזהרי מאוד לא להיות מכילה כלפי דבר כזה

הייתי שולח אותו לתחקור של כמה דברים לנסות להבין איך הנפש שלו פועלת ולמה הוא מתגונן ככה. אבל הוא לא.

איך את מרגישה? מה עובר לך בגוף כשהוא עושה לך את זה ?

חלק מהחברה' כאן לקחו את זה קיצוני קצת, לטעמי. זו לא בהכרח אלימות, זה לא דורש טיפול דחוף, זה גם ממש אבל ממש לא מה שנקרא "טיפול שתיקה".

בסך הכל, מדובר לכאורה באדם טוב שעובר עליו משהו והוא מגיב לזה בצורה מסוימת. חבל באמת שהוא ככה מתנהג, וגם חבל שעובר עליו משהו, אבל זה קורה במשפחות הכי טובות. בשביל להבין כמה זה לא מבהיל, תדמיינו שהשטלה הזו הייתה נשאלת על ידי גבר, ביחס לאשתו. ברור שהתשובות היו שונות לגמרי, וזה משום שלנשים יש יותר לגיטימציה להביע רגשות, להעיר, לעמוד על דעתן וגם להתנהג בצורה כזו. אצלן זה נורמלי שיש תנודות במצב הרוח. מותר להבין שיש גם גברים כאלה. אף אחד לא מת מזה, וכנראה גם אף אחת לא תמות מזה.

לדעתי, תחכי קצת שזה יפשיר ותדברו, ותנסי בכנות להבין מה שורש העניין. דווקא ככל שתאפשרי לו לדבר בפתיחות, יש יותר סיכוי שהוא ילמד לדבר ולהעיר אם גרמת לו עוגמת נפש (אכתוב כאן משהו שיפחיד חלק מהחברות/ים, אבל יש מציאות כזו! יש שיח אלים מאוד כיום כלפי גברים, שגורם להרבה גברים עדינים לחוש שאסור להם להעיר ולדבר על מה שמפריע להם, ואז זה יוצא בצורות כאלה. אז אם באמת רוצים לפתור את הבעיה, צריך לגרום לו כן להעיר ולדבר ואולי זה יעזור).

כמובן שיש עוד הרבה אפשרויות. יכול להיות שזה מזג האוויר (פתאום נזכרתי בשיר היפה "מת אב ומת אלול" של ר' שמואל הנגיד, שמתאר את החוויה הזו בצורה מליצית ויפה), יכול להיות שזו איזו חוויה נפשית או אישית וגם יכול להיות שמישהי מדליקה אותו בחוץ ואז כשהוא חוזר אלייך הוא נכבה (לא תמיד זה סוף העולם, אבל אדרבה, ככל שתנהגו בחכמה ותפתרו את העניין בקלות, הוא יישאר אצלך ויבין כמה זה טוב).

בזכות אחד מחברי הפורום שהאיר את תשומת ליבי, אני רואה שלא מדובר באירוע חד פעמי שקרה לאחרונה, אלא באירוע שקורה מפעם לפעם.

אם זה אכן כך, זה שונה מהיחס המאוד סלחני שהצגתי. אם זה קורה רק בתקופה האחרונה, תנסי באמת להבין, אולי עכשיו ממש יש לו תקופה קשה (נניח, ואתן דוגמה מאירוע שהיה אצל קרובי משפחה שלי: זוג שגם ככה קצת דבוקים להורי האישה וכולם שם "לא מתים" על בעלה, מחליטים לעבור לגור אצלהם לתקופה ממשוכת, והגבר גם ככה מרגיש לא בנוח ועוד זוכה מדי פעם להערות קטנטנות מכיוונים שונים - את יכולה חהבין שזה מצב לא טוב מבחינתו, ובנוסף הוא מקבל עוד משקולת של 2 ק"ג כל יום-יומיים).

אבל כן, חד משמעית שזה לא מצב בריא וזה לא אמור לחזור על עצמו כל פעם שכועסים.

ממש ממש לא תקין

להישאר ככה זה לא יכול להיות

נשמע שכדאי לשוחח על המצב הזה בזמן נינוח ביניכם.

לשתף כמה זה פוגע בך, וכמה זה מכאיב לך, ולבקש שגם אם הוא פגוע ונסער יתנהל אחרת.

מוסיפה שיש אנשים ש"מענישים" בהתנהגות כזאת, ויש אנשים שהתגובה שלהם כשהם נסערים או כאובים היא התנתקות והסתגרות עד שהם נרגעים וחוזרים.

אם זה נעשה באופן מעניש, כדאי לפנות לעזרה חיצונית. אם זה חלק מדפוס התנהלות מסתגר בזמן קושי, אפשר להתחיל גם בשיח ביניכם.

כך או אחרת חשוב לשוחח על התחושות שלך מול זה. אפשר ורצוי, בכללית לדבר על התגובות והאוטומטים שלכם בזמני פגיעות. הרבה פעמים אצל זוגות אלה תגובות שמפעילות זו את זו.

לדוגמא צד שפגוע וצועק, ומלחיץ את הצד השני שרגיש להרמת קול, שמסתגר ומתרחק בגלל זה ואז הצד הראשון מרגיש נטוש, ויותר נפגע וכועס, וחוזר חלילה.

הרבה פעמים אופן התגובות הללו לפגיעות מוסיפות פגיעה נוספת, גם אם הצד השני צועק כי הוא פגוע, והצד המתרחק מתרחק כי הוא נסער, ושניהם לא מתכוונים לפגוע אחד בשני, אבל תכלס זה מה שקורה.

מודעות לאוטומטים האלה יכולה לסייע לשניכם (ולכל זוג) להתנהל יותר נכון בעיתות משבר.

איש שילמד שהוא כרגע פגוע וזקוק להסתגר שיגיד לפני כן, קשה לי לדבר עכשיו ואני צריך זמן לעצמי לעבד מה שהיה. הצד שהדחף שלו הוא להוציא את מה שמכעיס אותו, שילמד להגיד אני ממש ממש נפגעתי ממך ואני רוצה שנדבר על זה, מתי תהיי פנויה לשמוע אותי? וכן הלאה.

מטבע הפורמט, בני זוג עשויים לדרוך זה על הפצעים אחד של השני. זה לא באג אלא פיצ'ר, שבעבודה נכונה מאפשר לכל אחד להכיר לעומק את הפצעים והדפוסים שלו ושל בן הזוג, ולהתרפא בהתנהלות נכונה.

במדינות הגדולות

וגם קרוב מבחינת משך הטיסה.

יש גם את דובאי - לא הייתי שם עדיין ולא יודעת להמליץ 🙃

גם שם יש שפע של מסעדות כשרות

(חפשי בגוגל "מטיילים בכיפה"  אתר מעולה לתכנון נופש לדתיים) 

אני חושבת שלמרות שאמרת את זה בנחת, התפיסה שלך את הגברים עצובה.

אני לא חושבת שהם פוזלים לדשא של השכן. אני חושבת שהם יותר מתרשמים בקלות ממראה עיניים, אבל לפזול לדשא של השכן זה עניין של הלב ולא של מבט.

לא רואה לאן שיחה כזאת מקדמת. מילא אם היה תיאורטי, אבל הבאת דוגמא שבפועל משפילה את בעלך, וזה גם קצת מכה מתחת לחגורה, בשיחה אגבית להגיד לו שהוא התרגש מהמלצרית...זה משפיל.

את מתארת הרבה נחת וזרימה בתחילת השיחה, אבל לפי התגובה שלך בסוף את יכולה להבין שזה לא באמת קליל בעינייך - ובצדק.

את אומרת שלא נפגעת אבל זה רק כי בראש שלך נתת הסבר, אבל הנה ההסבר לא היה נכון וכן נפגעת.

וברור לגמרי למה. זה מעליב.

מיותר לגמרי מצד בעלך להגיד את זה

מיותר לגמרי מצידך לדחוק אותו לשם

וזה בדיוק הסיבה שהשיחה הזאת פשוט היה מיותרת מראש...

איך הייתי מגיבה?

כנראה בצורה תינוקית נעלבת מאד מאד וכועסת ועוזבת את השיחה - או רק שותקת או הולכת ממש.

כלומר, כן, ברור שגם אנשים נשואים יכולים להתרשם מאנשים אחרים בני המין השני.

וגם אני לא חושבת שזו בעיה להעלות את זה כטענה כללית מול האיש.

אני חושבת שזו בעיה להביא את זה לחיים המציאותיים האישיים שלכם.

מילא היית אומרת על אנג'לינה ג'ולי שברור שהיא יפה, או שאפילו היית אומרת על בראד פיט.

אבל זה לא במציאות.

להביא למציאות, בטח כשאת נותנת את הדוגמה השלילית *עליו* (ולא עלייך), זה לבשל לעצמך את הדייסה.

קודם כל העיקרון של להגיד על הצד השני. דמייני שהשיחה הייתה בנושא אחר - קנאה, כעס משהו כזה. את מבינה שזה מאוד שונה אם תתני דוגמה על *עצמך* שהרגשת בה קנאה/כעס, מאשר שתתני עליו?

ולנושא שלכם ספציפית… איך זה יכול לעשות טוב לזוגיות שלכם? או של כל אחד? אם מדברים על זה פרקטית. על ההיא מהמסעדה. ההוא שהסתכל והמלצרית שכך וכך.

זה קצת כמו שתדברו לפרטי פרטים איך הרגשתם כלפי איזה אקס/ית מהעבר. נכון, כנראה היו שם תחושות של אהבה ומשיכה כלשהן, אבל למה לפרט??? איך זה מועיל?

היה, נגמר, מתרכזים בזוגיות שלכם, במחויבות ובייחוד שלכם אחד לשניה. זהו. 

כמה חוכמה תבונה ורגישות יש בך! ❤

ורק לגבי הסיפא -

זו ממש לא צורה תינוקית אלא הכי אנושית שיש,

ואישה ששומעת כך מבעלה ומרגישה פגיעה הכי מוצדקת בבלעדיות, במחמאות, במבט, בכיוונון הלב, שרוצה וצריכה להרגיש היחידה עבורו מגיבה מתוך מנגנון הגנה הכי אנושי שיש בדיוק כמו שהיטבת לתאר - או כעס (FIGHT) או עזיבת השיחה (FLIGHT) או שותקת (FREEZ).

שאלו מנגנוני ההגנה שלנו עד ה120 ולא רק בינקות, וטוב מאוד שהם שם כדי להגן עלינו ולאותת לנו שמשהו כאן באמת פגע בנו והיווה איום עלינו, ע"י איום על מימוש הצרכים שלנו במקרה הזה.

ותיווך נכון ונתינת מקום נכונה לעצמינו לכל המתחולל בנו גם ודווקא אז, ואח"כ תיקשור נכון של זה לבן/בת הזוג יכולים גם להביא לצמיחה גדולה, לריפוי, לבניית קומה נוספת.

לא נפגעתי כי חשבתי שזה מראה עיניים, אבל שהוא דיבר על השפתיים הרגשתי שזה כבר עניין של הלב, ולא האמנתי שהוא ממשיך לחזור על זה...

גם כשהוא התרגש מהמלצרית במסעדה זה פגע בכבודי כי היא הרגישה את זה, אבל הבלגתי עד אותו רגע שהעלתי את זה בשיחה בשבת

ופותח שרשורים הזויים.

ולא תקין בעליל כמובן.

אין סיכוי שהוא דיבר ככה על שפתיים מבלי שהוא חשב לנשק אותן.

ולהגיד שוב ושוב זאת אפילו לא מחשבה חולפת, ממש לקח את זה איתו.

חוסר טאקט מתמשך, אולי הוא חטף שבץ או משהו.

לא מדברת ספציפית על השרשור הזה,

אבל בהחלט באופן כללי:

את צודקת לגמרי שעלולים להיות פעמים (ואף פעמים רבות לצערינו) שיפתחו שירשורים לא אמיתיים.

כלומר שכל הנכתב בהם לא אמיתי, או חלק אמיתי וחלק לא.

או שהפותחת מזדהה כאישה, אך "היא" בעצם גבר.

או שהפותח מזדהה כגבר, אך "הוא" בעצם אישה.

או שמשנים את הפרטים בצורה שקשה לקלוע לסיטואציה האמיתית ולהתאים את המענה,

או שיש באמת מקרים אפילו של מטרידים או אנשים/נשים עם כוונות לא טובות כלל שמנצלים את הבמה ואז פונים באישי להמשך ולעשות עוד רע חלילה,

או "סתם" משועממים,

או נערים/ות,

או טרולים,

או מעוניינים להביא נושאים פרובוקטיבים או עם פן "גופני" / "מיני" / "מוצנע" וכן הלאה

וחשוב ממש להיזהר.

גם לבחור למי להגיב אפילו בבמה פתוחה

ובטח שבאישי

ותמיד אם לא מתאים או מרגיש מוזר אפשר לדווח, ובעיקר לשמור על עצמינו, כל אחד על עצמו או עצמה.

אז כאן ספציפית יכול להיות שהכל אמת לאמיתה? ודאי.

יכול להיות שלא? יכול.

איך נדע? לא יודעת אם אפשר לדעת בוודאות כמעט אף פעם, אבל כל אחד ומה שהוא/היא מרגישים.

וחשוב גם לעקוב ו"להיות עם היד על הדופק" אם משהו נראה חשוד.

וגם כשכתבתי את זה אישית אני באמביוולנטיות,

כי מאוד יכול להיות שהכל אותנטי ואז זה עלול לפגוע בפותחת, ומתנצלת מראש אם כך, לא זו הכוונה.

אך העיקרון באופן כללי חשוב מאוד בפני עצמו ולכן היה חשוב לי בכל זאת לכתוב ולחזק את הנקודה הזו עבור כולנו.

אינך אחראית על ולא תתורו שלו, לא באופן רוחני שתילחצי שיגיע לגיהנום , ולא ב'לחץ' להיות 'מלכת היופי' עבורו

הוא פתוח איתך וזה יפה .

הקטע שהוא המחיש לך ככה - אולי יש לו פער כלשהו נוירולוגי וכו

אינך חייבת לקחת ללב

תחשבי שבעלך יתלונן, שבגלל שקנה לך שמלה חדשה, ולמרות זאת התעכבת על כל חלון ראווה אחרי זה, סימן שאינך אוהבת אותו

ממש קשורה לנושא.

נראה שלא הבנת את כוונתי

שוב - התפעל ממשהו מסויים בחוסר טאקט

אבל משמע ששם נעצר

לגבי שיתוף עם חברותייך זה לכאורה בעייתי

כלומר, פגעו בי - למרות זאת אני יכול לפגוע בחזרה רק לפי התו'ל- הדין . ולא להשתולל יותר מדי. עם כל הכאב והכבוד .

ושוב ממליץ לבדוק אם קיים אצלו פער כלשהו נוירולוגי תקשורתי וכו

וגם אם כן, לא באתי לתת כאן דין וחשבון, נכנסתי כדי לקבל תמונה ותגובות שיפוטיות לא מעליבות אותי אבל פחות משרתות את המטרה שלשמה שיתפתי באנונימיות סיטואציה רגישה.

וזו לא סתם התפעלות בחוסר טאקט, יש פה חוסר כבוד ורגישות ופגיעה באינטימיות. זה לא נעצר שם, זה מלווה אותנו הרבה זמן...

אז כאן יש נקודה שניתן לפתוח

חוסר כבוד וכו שציינת

מתי התחיל , מדוע, האם ואיך ניתן לטפל

עוד משהו -

אנשים כאן כותבים על מנת לנסות לסייע

אז גם אם תגובה אינה מה שהפותח ציפה לקבל - לא צריך לקחת קשה

ולפעמים משהו לא בעניין עלול במבט שני לשפוך אור

נראה לי ש נגמרו לי השמות לא הגיבה כאן

מסתמא יהיה לה מה לאמר

ברור שזה אסור לו הלכתית להסתכל עליה ובטח שלא להתמוגג מיופיה.

והוא נכשל

אבל אפשר בקטע הזוגי להסביר, שהוא מעביר את ההתפעלות אלייך.

וגם לשיתוף איתך.

זה לא כל כך נורא מבחינה זוגית. לדעתי.

אולי סוג של רמז שהוא היה רוצה שתעשי עיצוב שפתיים כלשהו.

באמת אמירה מיותרת יחסית.

מבחינה הלכתית ומוסרית, ברור שההסתכלות והמשך ההתפעלות אסורה.

ולא רוצה עיצוב שפתיים, יש לי שפתיים עבות ויפות וכל מי ששמע שזה מה שאמר, אמר שמוזר שהוא אמר את זה דווקא לי...

אבל הגלגל ממשיך להתגלגל...

למה עוד אנשים בסביתך יודעים עליו שאמר כך? 

שהבעיה היא לא השפתיים שלי אלא האמירה שלו

וכאילו לרמוז לאישה לעשות עיצוב שפתיים זה חכם והגיוני, יש פה תגובות מפתיעות...

כי באמת לא סביר לשתף באמירה כזו של בעלך את הסובבים אותך

לגופו של עניין האמירה לא רלוונטית

לחשוב שגברים פוזלים לדשא של השכן זה לא חשיבה בריאה ונכונה לקשר זוגי ואם בעלך פועל ככה שיעשה עבודה עם עצמו..

גם גבר שהוא לא דוס ולא עם זקן וכיפה גדולה יכול להיות נאמן..המראה זה חארטה אז שיפסיק להתמקד במראה ויתחיל לעשות עבודה פנימית

וזה מקובל עלי שחושבים שאני טרול משועמם, זה לא לוחץ עלי לחשוף פרטים שאני מעוניינת לשמור לעצמי...

אבל אם יש פה נשים וגברים שאמירה כזאת עוברת על ידם בשתיקה, וחושבים שאישה ממשיכה להרגיש נאהבת ונחשקת אחרי דיבור כזה אז כדאי שיזכרו שהחיים והמוות ביד הלשון.

ואם למישהו נראה מוזר ששיתפתי והתייעצתי עם סובבים שלי לגבי אמירה כזאת, כנראה לא מבין כמה זו אמירה שפוגעת בליבה של האינטימיות.

אבל זו הנקןדה זה שיח אינטימי של בני זוג

לא מתאים לשתף אותו עם אף אחד

פרט לבעלי מקצוע במידת הצורך...

אבל אם מציע לך לצאת איתו בהמשך תתחמקי. אל תגידי למה.

אם כבר דיברתם על הנושא שהוא פלרטטן ומסתכל על נשים אחרות והוא יודע שזה כואב לך.

כואב לך זה אומר שזה אמור גם לכאוב לו

אם אשתו עצובה בגלל שהוא מסתכל על נשים אחרות אז הוא פוגע בעצמו

מה הענין שלך לצאת למסעדה איתו ולחזור כאובה

עד שהוא לא יבין שאין פלרטוטים ואין מבטים בצורה כזאת שמכאיבים לך אין סיבה לצאת איתו

אגב אני מסכימה עם הפסקה הראשונה שכתבת, גברים צריכים להעריך ולזכור מה יש להם בבית!

או שעבר פס מגנטי בפועל

האם יש בפירוט מס' טלפון של החברה

האם חיוב מוכר שעבר בעלות

האם מישהו שנתת לו לשלם משהו דרכך

האם הוצג? כן

זה אומר הכרטיס כאילו עבר בפועל? איך זה הגיוני?

בעלי אמר שאולי זה בית עסק ששינה שם וכתובת אבל איך אני יודעת מה הוא?

תכחישי עסקה דרך חברת האשראי. הם מאוד מקפידים על הדברים האלה.

קודם לבדוק טוב מי זה העסק הזה, רק אחר כך להכחיש אם הבירור לא עזר.

לא מקבלים קנס מחברת אשראי כל כך מהר. בתור מי שמתפעל כמה עסקים שסולקים ומקבלים הכחשות.

איך אני מבררת מי זה?

כי השם ממש לא מוכר לי, ולא הכתובת

קרה לי פעם גם שהיה לי חיוב מוזר וכשהשוותי תאריכים וסכומים הבנתי שזה סתם שייק שקניתי בריבר ומשום מה בחיוב הופיע "דעבול גלצבי" או איזה משהו הזוי דומה

תנסי להיזכר מה עשית באותו יום או אולי נתת את הכרטיס למישהו אחר?

אפשר גם לבדוק באתר של החברת אשראי עצמה פעמים יש שם יותר פירוט

את גדולה! צודקת חחחח

תודה גם ל @רק נשמה זה באמת שם מוזר מאוד למשהו אחר חחח

כיוונים מעניינים

ממליץ למצוא חצי שעה פנויה ולטפל

לפחות באפליקציה של מקס.

נניח אם אני מעבירה בביט משהו תפעולי, וזה יורד מהאשראי, כתוב באשראי ביט. אז אני מוסיפה הערה קטנה מה זה כדי שיהיה לי אח"כ.

או לפעמים גם על רכישות משמעותיות שלא ברור מה הן (נניח איזה מוצר חשמל. לכי תזכרי מה קנית במחסני חשמל ביוני).

ברוב הדברים כמובן לא צריך. רמי לוי זה רמי לוי, אין יותר מדי מה להתבלבל… 

סליחה על השליליות, אבל האם יש לדעתך הרבה זוגות שמצליחים לחיות בצורה האידיאלית עליה את מדברת?

נראה שכל כך הרבה זוגות מסתבכים, וגם אצל אלו שלא, נראה שיש יותר מדי מקרים שכלפי חוץ נראים מקסימום כבינוניות, ולא כמשהו מספק מספיק.

הם בד"כ לא יפרסמו זאת בראש חוצות או אפילו בפלטפורמה מצומצמת.

ויש עוד הרבה המון אחרים שיכולים בהחלט להגיע לשם. ואם לא מצליחים לבד אז עם העזרה הנכונה והמותאמת אליהם ביותר.

ויותר מהמילה "אידיאלית" שכתבת הייתי מגדירה זאת כ"השקעה", "לימוד", "כיוונון המשאבים למקום הנכון", "עבודה הכי מתגמלת" וכן הלאה...

כי זה לא "פוף" קורה או שלא

זה לא ש"אנחנו זוג "דפוק" והם לא"

זה לא ש"אין לנו את זה" ו"להם יש"

זה לא "לחיות בחלום ורוד על ענן כל החיים בלי להשקיע"

אלא זה באמת באמת לימוד

ואף אחד מאיתנו לא נולד יודע זוגיות

כולנו

ותורה היא ולימוד היא צריכה

וכלל שיותר נלמד ויותר ניישם נגדל לתוך זה ונצמח עוד ועוד, גם בתור האדם האינדיבידואל שאנחנו וגם בתור הזוג שאנחנו ב"ה.

הכל בראש, באמת.

מיליארדי אנשים חיים באסיה, אירופה ובאמריקה עם טמפרטורות נמוכות בעשרות מעלות צלזיוס לעומת ירושלים, והחיים שם נמשכים כרגיל, ילדים הולכים לגני השעשועים אחר הצהריים, אנשים עושים הליכות וריצות בשביל הכושר, ילדים במעונות יוצאים לחצר אם לא גשום או מושלג...

אין להם dna שונה שמגן עליהם מהקור, הם פשוט רגילים אליו ויודעים שהוא חלק מהחיים. הכל בראש. אם מחליטים שטמפרטורה נמוכה היא חלק מהחיים ופשוט ממשיכים כרגיל, אז זה קורה. 

בקיצור, אל תוותרו בגלל הקור על אף אטרקציה או משהו שאתם רוצים לעשות. תתלבשו חם וצאו ליהנות!

ואסביר:

ארון הבגדים של כל אחד מאיתנו מותאם לצרכים האישיים, מושפע ממזג האויר שרגילים אליו.  

בארץ - ארון הבגדים ומגוון הפריטים של תושבי הערבה ואילת בהכרח שונה מהמקביל לו של תושבי ירושלים, גוש עציון, הגליל העליון והגולן.  

בחו"ל, אופנת החורף מותאמת למזג האויר המקומי.  בגדים הרבה יותר חמים מהמקובל בישראל.  

שכנים שלנו (אנשים מבוגרים) שעלו לישראל לפני לא מעט שנים, היו עכשיו בטיול של שבועיים בארה"ב.  בביקור משפחתי לרגל יום הולדת לסבא שם.  בניו ג'רזי.  סיפרו שקפאו מקור !! נאלצו לקנות שם מעילים כי המעיל שהביאו מהארץ לא הספיק 🥶 - וזה מזג אויר שהם היו רגילים אליו בילדות ובשנות הנעורים עד שעלו לארץ. פשוט הביגוד  שיש להם היום כבר לא מותאם לסביבה הקודמת.

גם שאנחנו מטיילים בחו"ל ונכנסים לעשות שופינג - הרבה מאוד מהאופנה לא מתאימה למזג האויר בארץ. 

אבל הקור הירושלמי הוא לא הקור האירופאי, ולא דורש ביגוד מיוחד... 

פליז ג'וזף קאופמן שיש לכל תלמיד ישיבה תיכונית ומלווה אותו עד שאשתו זורקת לו בגיל 50, בהחלט עושה את העבודה.

אם אתם בקטע של יינות גם את יקב גוש עציון וגם את יקב פסגות שיש סיורי טעימות.

מוזיאון אסירי המחתרות מהמם אם אתם אוהבים היסטוריה.

אני אנסה לחשוב על עוד רעיונות...

כלומר, אני צריך לצאת לשלוש תפילות ביום.

חוץ מזה בפעם האחרונה בשלושה ימים עשינו טיול קצר בחוץ ושאר הזמן נתנו לעצמינו, לדבר, להקשיב ולהתפנק ביחד בלי 'כוננות ילדים' נון סטופ. בהנחה שיש חימום במקום שמתארחים בו - זה לא בעיה.

למען האמת, אולי ישתנה השבוע, נכון לכרגע עוד לא באמת התחיל החורף. שבוע שעבר בירושלים בשעות היום היה אפשר להיות קייצי לגמרי, בערב היה צריך סוודר.

לבדוק באתר של עיריית ירושלים.

או להתקשר ל106 לברר.

יש בירושלים מבחר מקומות בילוי .מוזאונים,אתרי מורשת.

שוק מחנה יהודה .שכונות כמו ימין משה או נחלת שבעה.

מוזיאון המדע בלי ילדים זו חוויה אחרת וממש מומלצת!

הגן הבוטני.

יש סדנת יצירה בקרמיקה השכונת מקור ברוך- 5 דקות הליכה מהשוק. אני רואה שם מלא זוגות.

מוזיאון המוזיקה- ממש קרוב למדרחוב.

מכון המקדש.

יש הרבה הופעות, חפשו לכם משהו שאתם אוהבים ושיתאים לכם (נדמה לי שאבו טבלה בירושלים בזמן הקרוב)