והיו לילות שבהם ציפיתי
באמת, באמת קיוויתי.
אני זוכר את ההתרגשות
שהייתה. עכשיו, שוב נשאבתי לעולם החומרי.
שוב, לא הדבר הראשון שמעסיק אותי זהו המקדש.
וזה לבד צריך להביא.
ועוד 1,000 שנה, כשבני בנינו, על האדמה הזו, שלווים, עם המקדש והדברים הצפויים,
יקראו שלפני 1,000 שנה, אילו צרות היו בגאולה.
אילו מחלוקות,
פירוד נוראי,
ונצרכנו לרציחות לאחדנו,
כמה צער ערב המקדש.
עכשיו, תחשבו ברצינות. זה עומד להיות מאחורינו.
זה לא יקרה בשבוע, ולא שבועיים.
זה יהיה הלילה! עכשיו תלכו לישון, ותתעוררו בבוקר לעולם חדש באמת. ה' יעשה זאת, אם ירצה.
