מה הקטע של לצום!?איקס

אנלא מבינה מה הקטע שב9 באב צמים במקום לחשוב על בית המקדש  חושבים רק על מה נאכל בסוף הצום ומתי נגמר הצום הרעב משגע ומשכיח את המטרה האמיתית של הצום זה באמת חשוב לי ללכת לשיחות ולשמוע שיעורים אבל פשוט אי אפשר!!!

בוא נדבר תכלס רגעטיפה של אור
בלי צום , בואי נגיד שיש יום שלם שאת צריכה לחשוב על ביהמק , כל בחינה, אי אפשר כלומר, אנשים יכולים לנסות לחשוב כמה שבא להם אבל אז יבוא הילד שלהם או תפילה או משהו בעבודה וזה יברח מנראש,גם אאם במידה וחשבת והפנמת את זה כל היום , המטרה של לצום זה לחוות כאב מסוים כדי באמת להבין את הכאב שמאחורי הצום , להתחבר יותר לדברים שקשה יהיה לנו להתחבר אליהם .
אני מבינה אבל-איקס

אוקי סבבה נעשה יום אחד כמו שבת נגיד או כמו יום השואה או משו כזה שיש בו תפילות ושיעורים וזה אני לא אומרת עכשיו להתפנק על ארוחה שאווה נגיד שמותר לאכול רק לחם וממים כדאי שלא נהיה עסוקים באוכל

תפתחי רמב"ם הלכות תעניות. יענה לך. אם עדיין לא- חברים מקשיבינפש חיה.


האם יום השואה יחזיק 2000 שנה?שלומישלומי

ברור שלא.

הסיבה היחידה שעדיין זוכרים את החורבן זה בזכות החובה לצום.

יום השואה יהיה, לצערנו, בעוד 200 שנה זיכרון רחוק.

 

לא מסכימה עם זה.אין קדוש כה

קשה לי להאמין שישכחו את יום השואה גם בעוד יותר מ200 שנה.

זה משהו שנחקק בעם ואפילו אם לא יהיה יום השואה הוא לא יישכח והוא ימשיך להיות חלק מההיסטוריה.

 

ד"א גם תשעה באב לא יהיה עוד 200 שנה, יבנה המקדש ולא נצטרך את כל הצומות המציקים האלה.

 

וגם יום הושאה זו הוכחה שאפשר ליזכור משהו גם בלי לצום.

לא חייבים ללכת לשיחו ושיעוריםאחת מהעם הנבחר

אם קשה לך ללכת לכל מיני שיעורים בצום אז יש את זה בבמחשב אנחנו שנה שעברה כל המשפחה למדנו על בית המקדש בצום בלי לצאת מהבית....

דוגרי..א"י לעמ'י

באמת חושבת שיום שלם תשבי ותחשבי על ביהמ'ק?

וואי שלא!

זה שאנחנו צמים אמור להיות יותר קשה!! יעני להתאבל באמת!!!

לצום לא גורם לי לחשוב עלאין קדוש כה

החורבן, יש דברים אחרים שגורמים לזה.

 

וכמה דברים:

א. בערך שום דבר לא יגרום לך לחשוב יום שלם על אותו דבר.

ב. צום לא גורם אבל הוא גורם רצון לבלוע את עצמך.

ג. אפשר גם בלי צום לחשוב על החורבן בערך יום שלם.

תראי, את טוענת דברים אבל צריך להתבונן בעומק מה זה אומר.נפש חיה.


אז מה אומר העומק?אין קדוש כה


ברמה הפשוטה- כיגידו למישהו לקרוא קוקוריקו. הוא יסכים ?נפש חיה.


תלוי מי זה הבנאדם, מה זה קשור?אין קדוש כה


דברי הצומות וזעקתם- על מהות הצום. תשובה.נפש חיה.

נכון. באמת תלוי מי בנאדם. אדם עם שכל- יבדוק ויחקור לפני 
שמכריע מה לעשות ואיך...
ככה עמ"י קיבל- נעשה ולנשמע. 
קודם עושים ואחר כך שומעים. 
לעומת הגויים שאמרו "נשמע- ואחר כך נעשה"

למה? מה ההבדל?


עמ"י יודע שהטבע שלו  ו-שכיוון שהוא מחובר לרבש"ע בקשר בל יינתק- סגולי- הוא שומע לדבר ה'. כי זה מה שנכון לו.
זה מה שמתאים לו. מה שטבעי לו. זה מה שטוב לו. בעומק העומקים.
כמו שלילד מאוד טבעי להצטרף לאבא וללכת איתו. יד ביד.
וכמו שלאבא יש כללים "ילד- תלך צמוד אליי, לא לעזוב את היד, להסתכל לאן הולכים...להתנהג לפי מה שאומר לך"- כי הוא רוצה את ביטחונו ושלומו של בנו, ככה יחסינו להשם ית'. אנחנו בנו בכורו "בני בכורי ישראל"- ויש לנו "כללים" מיוחדים על מנת לבטא את הקשר הזה בצורה הכי טובה כדי שנהיה סממל ודוגמא טובה לגויים  שבאים אחרינו....

אחד הכללים הוא - תורה שניתנה- ומצוות שנגזרות ממנה כמו גם דברי חז"ל.
ולמה אני כותבת לך את כל זה?^^
-כי הצומות הם תקנת חז"ל שנועדו לעורר אותנו ולשוב בתשובה על נקודת החוסר, להשתדל למלא אותו. להתרכז באבלות- להיות מכונסים בעצמינו- ולמצוא את הדרך להתחבר מחדש. כעם. הילד שמחפש את קרבת אביו. ילד ששגה, שטעה, עושה חשבון .
"נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה ' "

היות שבעומק העומקים אנחנו מחוברים לרבש"ע בקשר של קיימא, חי, פורח... ואנחנו מבינים ורואים את הטובה שצמחה וצומחת מזה גם בצורה כללית [גוי קדוש, אורי לגויים, קידוש ש"ש מטורף לעיני כולם]

אנחנו צריכים להיות רואים את החסר- את החור שהריחוק ממנו גרם לנו. את החשיכה שנפלה על העולם כולו בעקבות זה שאין לנו את הקשר הטוב, שמשהו חסר היום בו.

ואיך נדע מה חסר לנו ומה זה הטוב והמתיקות שהיינו זוכים לה מדורי דורות?
איך נצליח לחוש את הגעגוע לטוב שהיה - ועכשיו לא ממש 'מדגדג' לנו בכלל?

בשביל זה יש בחבד דבר יפה- לימוד הלכות בית המקדש.
1. גם לעורר אותנו ליופי, ההוד לההדר שהיה.
2. גם לעודד ולעורר לציפייה מוחשית שייבנה הבית במהרה.
3. תיקון חצות- מועיל וטוב גם לנו להבעת הצער, וגם עושה פירות טובים למעלה^^ להחשת הגאולה מהרה.


אחרי שהבננו את זה.
 נראה מה הושפע [את יכולה לבדוק במדרשים על ההוד וההדר של תקופת בניין הביית וקיומו- הן בין עמ"י לה', הן בשפע הגשמי שהיה, הן ביחסינו לאומות ולהיפך] להיפך- החורבן על התוצאות המרות של ההפסד שלנו.
אחרי שנבין את זה בעיני השכל [אפשר ללמוד היסטוריה, לראות תמונות, להתרשם....יש את מכון המקדש לדוג'] וגם בעיני אמונה [מהי קרבת ה'? מה היה פעם? איזה שפע רוחני ענק ואור עליון היינו לעולם כולו? ומה האיר בנו כל כך היחס לה' יתברך?]


נבין על מה הצום.
על מה דווה ליבנו ועל מה אנחנו מקוננים בשק ליד הכותל או בבתי הכנסת [הלוואי והשנה לא נצטרך לכך, אמן כן יהי רצון!]


ונבין גם שהגעגוע לא מרפה, ומבוטא בצורה הכי פיזית של אי אכילה- שתקנו חזל בזמני אבל מאוד מסויימים לעמ"י, לא כדי לעשות דייאטה לכל העם! אלא כדי שנתעלה, נתעלה מעבר לצורך הפיזי הגשמי של סנדוויץ- ביגוד נוח- שמחה ונחת- נניח את כל זה בצד- ושנתרכז בתשובה, בתפילה, בענייני היום. בחשבון הנפש. 
כי רק ככה נוכל להבין ולחוש בעומק את הצער -ולהתחיל בצעדי תיקון.

ועוד דבר
חכמי ישראל- הם עיני העדה.
הם הנחו לנו את הדרך בה נוכל לעבוד את ה'.
אם נזלזל בהם- נמצא חלילה מזלזלים בקשר החי דרך החוט הדק הזה- אל רבש"ע.

לא כדאי לזלזל בו. 

אם את מרגישה שאת צריכה מענה ספציפי יותר- אולי כדאי לשאול עוד.
אבל לדעת שהכל- הכל הוא דברי החכמים- שמלובשים בהם טעמים חשובים מאד.

לא מזלזלתאין קדוש כה

פשוט מנסה להבין למה צום ניראה להם הדבר הכי הגיוני וטוב לעשות.

אין קדוש.נפש חיה.
אכתוב לך בלי נדר. טוב? בעזרתו כשאוכל.בינתיים תראי פה-נפש חיה.אחרונה
עבר עריכה על ידי נפש חיה. בתאריך ה' באב תשע"ו 02:14
עבר עריכה על ידי נפש חיה. בתאריך ה' באב תשע"ו 02:13
http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/mahanaim/hatsom1-2.htm
זה ארוך ומקיף .
מקווה שיועיל .
@איקס
אם עדיין תרצי אני מקווה שאוכל לעזור.
בהצלחה!
אני אישית לא מפריע לי צוםזקוק לגאולה

ואני לומד בתשעה באב את האגדות בגמרא על החורבן, מגילת איכה וכו'.

 

היום אנשים יותר מפונקים (לא בקטע הרע) ואוכלים הרבה יותר מפעם, לכן הצום קשה יותר. פעם צום לא היה כ"כ מפריע.

זה בדיוק הבעיה שליאיקס

 אני לא אוכלת כלום מדלגת בכיף על ארוחות אני יכולה לאכול תפוח ביום אבל התפוח הזה זה מה שמחזק אותי אז בצום אני פשוט לא קמה מהמיטה  וזה פשוט באסה

אני אשתדל לענות לך באישי כשאוכל. עייני בינתיים בספר התודעה.נפש חיה.


אם זה לא היה מפריע, אז בשביל מה קבעו צומות?!עולה בשביל
כנראה שגם פעם זה לא היה קל כל כך...
ברור שזה לא קלזקוק לגאולה

אבל היום, אני לא יודע אם באמת אני מרגיש אחרת מאנשים שסביבי, אבל הצום והחולשה לא מונעת ממני לעשות את מה שאני רוצה/צריך לעשות.

בי"ז התמוז נסעתי 5 שעות (רכבת+אוטובוס), הלכתי בשמש כשעה (עם תיק טיולים כבד), למדתי וכו' ואנשים סביבי עושים את עצמם כאילו הם מתים (יכול להיות שהם באמת מרגישים ככה)

נא לא לזלזל, יש אנשים שבאמת נחלשים מאוד בצומות.נערת טבע

אישית, גם אני הייתי בעבר מאלו שחושבים ש"מה הבעיה, מה אנשים עושים עסק"..?

 

ועברו כמה שנים, ואחרי השנת שירות והשנת מדרשה, (שכנראה מאז הגוף שלי בחוסרים של ברזל, ויטמינים וכו,) אני רואה סביבי שהצום יכול מאוד מאוד להתיש, אצל חלק מהאנשים אפילו עד רמה של סחרחורות, בחילות, רעד וחולשה קיצונית.

(בעיקר בצומות החורבן שבאמת יוצאים בימי הקיץ החמים. )

אני לא מזלזל ח"וזקוק לגאולה

גם לי היו צומות קשים בעבר (היה פעם תשעה באב שכבר ב2 בצהריים עמדתי לשבור את הצום! אבל הצלחתי להחזיק מעמד למרות כאב הראש, הסחרחורות והחולשה)

עליי באופןיאירוש

אישי הצום מאד משפיע ומועיל, אני מעריך שככה היה פעם אצל רוב האנשים, ולכן קבעו את הצומות.

היום המצב קצת השתנה והרבה אנשים מפספסים את הפואנטה בגלל שקשה להם (מדי), אבל בעבר המצב היה אחר.

לא יודעת מה איתכם, אבל לימתה על חופש

הצום הכי קשה זה יום כיפור, אני מתאבלת בו משו רציני...

בעקרון הצאן מראה אבל לאומיyagel

והתנתקות מחומריות... אי אפשר לעשות את שניהם בלי צום

דווקא יום כיפור זה סוג של יום טוב..סתמישוו
הגמרא אומרת ש"לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב וכיום הכיפורים"

אם כבר אז בתשעה באב צריך להתאבל .. על החורבן (אבל, אל דאגה.. בעז"ה כבר לא נצטרך לצום בתשעה באב.. זה גם יהיה יום טוב)
על מה את מתאבלת?זקוק לגאולה

אני אישית מרגיש שיום כיפור הוא צום יותר קל, כי כל היום עסוקים בתפילה, וזה מסיח את הדעת.

החולשה גם היא שם, אבל פחות במרכז

הרבה פעמים אנשים שוכחים.עולה בשביל
אנחנו קטנים. יש דבר שנקרא ירידת הדורות. חכמים שבדורות לפנינו קבעו מהי ההלכה ואיך יהודי צריך לנהוג, לאחר שאנו מקיימים את ההלכה ובעצם לא עוברים על הלאו של "לא תסור" אנו משתדלים לפתח את ההלכה בצורה שהמצוות תהיינה כמה שיותר משמעותיות לעבודת ה' הפרטית שלנו. אם חכמים קבעו כך וכך כנראה שהם הבינו שלך זה יהיה הכי משמעותי גם אם לא מרגישים ככה. ולענייננו, אנו צמים בתשעה באב כיוון שזוהי ההלכה שחכמים קבעו. לא אומרים "למה לצום, זה מפריע בעבודת היום" אנחנו צמים נקודה. אם קשה אז קשה. עכשיו לאחר שצמים משתדלים כמה שיותר במהלך היום לחשוב על ביהמ"ק וכו'... דרך אגב הגיוני שסיבת הצום היא שחכמים הבינו שהמאמץ לחשוב על ביהמ"ק למרות הצום יכול להיות הרבה יותר משמעותי לאדם מיום שלם של שיחות ללא מאמץ שלאחר יומיים שוכחים הכל בכל זאת...
להוריד קלוריות....נער גבעות מצוי

לא באמת. 

כששבעים יותר נינוחים, ויותר עליזים, עם יותר מצב רוח, וגם מרגישים סיפוק, ולא מחפשים משהו ל"השביע" את נפשנו.

לעומת זאת, כשרעבים, קשה יותר להיות נינוח ועליז. וגם מחפשים תעסוקה, וחז"ל, בחכמתם, הבינו, שעדיף שנצום ונרגיש רע, במקום שנלמד על החורבן על בטן מלאה. 

עדיף ללמוד על החורבן על בטן מלאה מלא ללמוד בכלל...איקס

שזה מה שקורה הרבה פשוט ישנים או מעסיקים את עצמינו במשו עד סוף הצום...

יש משמעות לצום גם אם לא תלמדי מילה אחתג'נדס
ואם תחשבי על אוכל כ-ל היום.

הצום הוא בשביל האבלות. כשאדם אבל, אוכל רחוק ממנו. כמובן שיש מדרגות גבוהות של אנשים גבוהים (שצריך לשאוף לשם) של צום שחושבים רוב היום כל סיבת האבל. אבל המדרגה הבסיסית היא לצום גם אם לא לומדים על החורבן כלום. עצם הצום זה חלק מהאבלות.

שנזכה לגאולה שלמה במהרה!
לא בטוח. וגם אם כן, המצב רוח שונה.נער גבעות מצוי

וחוץ מזה, שחז"ל לא חייבו ללמוד על הצום! וההיפך, לימוד תורה אסור בצום, חוץ מעל החורבן. 

וקשה להיות עצוב ולחשוב טוב על המקדש על בטן מלאה.

מצטרפת למה שכתב בוזגלואמא ל6 מקסימים
ומוסיפה:
יש דברים שחכמים קבעו שבהם מתבטא האבל: לא מכבסים, לא מתרחצים, וכו' .
זאת ההלכה, גם אם לא ברור. וכך צריך לנהוג. לא קבעו ללכת לשיעורים. אפשר, אבל קודם כל מה שצריך. ורק אח"כ תוספות כאלה ואחרות
כשצמים אז מרגישים יותר את הכאב והחורבןנוצת זהב

ובזמן הגאולה שיבוא המשיח אז היום הזה יהפוך ליום חג שנאכל כ"כ הרבה שלא תזכרי את הצום...(זה לפחות משהו שקצת מעודד בצום..תחושה של אור בקצה המנהרה)

אם את מחוברת למהות היום הרי שהצום עוזר לךלשם שבו ואחלמה
לבטא את הרגשות שלך ואת לא באמת מסוגלת לאכול
אם את לא מחוברת למהות היום הרי שלכל הפחות תעשי משהו סימלי שמבטא את הצער ביום הזה

את העבודה הפנימית שתגרום לך להזדהות עם מהות היום את צריכה לעשות עד שמגיע היום, במשך התקופה שלפני.
להתחיל לשמוע שיעורים באותו יום זה מעולה, אבל לא העיקר.
כי בנאדם שאבד אמת משהו יקר לותותי77
לא אוכל. לא שותה. לא ישן גם האמת. אבל את זה אי אפשר לדרוש.
כשאבדתי את אבא שלי הבנתי הרבה על אובדן ואבל.
את צריכה להבין שאם יהודי באמת לוקח את החורבן כמשהו אישי כך הוא צריך להתאבל. כי באמת אבדנו אבא. הוא רחוק מאיתנו ונשמה שלנו צועקת כל יום על זה. יש פעמים יחידות שהגוף החומרי צריך להתעלות מעל החומריות כדי לתת לנשמה שלו פתח אמיתי לכאב שהיא חשה כל יום.
את יודעת שיש הלכה שהולכים לבית האבל מצווה להאכיל אותו? ובמיוחד לאחר שחוזר מבית העלמין. זה ככ חכם ונכון. אבל אמיתי מותיר אותנו בעצב כזה ששוכחים לאכול. אין רצון. זה המהות של האבל בצומות. (חוץ מיום כיפור כי זה בכלל יום טוב)
אם תאכלי תחשבי על החורבן?shindov

גם תאכלי וגם לא תחשבי על החורבן. לפחות את לא אוכלת ואת יודעת בדיוק למה. ואז את חושבת על החורבן.

הצום מאפשר לאדם להתחבר אל עצמומחפשת דרך

השובע מביא אותנו למקום מרוחק מעצמינו מהפנימיות רק אדם שרעב יכול להתחבר . כי הוא נמצא במקום של חיפוש פנימי.

אפילו שהחיפוש הפנימי כרגע זה אוכל... זה פעולת חיפוש.

 

ביום כיפור ובט' באב הצטווינו  לצום בשביל זה בדיוק.

כי אלוקים מצפה מאיתנו להתחבר למהות היום.

 

יום כיפור הוא לא אבל הוא יום התבוננות לעצמינו ולהתקרב חזרה לה'.

 

יש צדק בטענה שצום לא עושה מחשבה על החורבן.

 צום עושה לך אפשרות לחשוב וכאן הבחירה שלנו מה- 

 

ברגעים הראשונים שהנפש והגוף מחפשים נחליט שאנו רוצים להתבונן על החורבן ועל החסר של ימינו .

 את הקשר  עם השכינה והעולם הקסום שהיה בזמן בית המקדש.

וזה מה שיחבר אותנו לאבלות.

 

צום לא שווה אוטומט תשובה או אבלות.

מיעוט חלבי ודמימושיקו

בבית המקדש הקריבו  קורבנות ככפרה.

 

היום שאין בית מקדש ע"י שצמים מתמעט החלב והדם שבגוף וזה נחשב כקורבן לכפרה

אם את מעוניינתהראל כהן
את מוזמנת לפתוח נתיבות שלום ספר במדבר עמ׳ ר"א ור"ב יש שם פסקה יחסית קצרה אבל ממש מדהימה שמסבירה את העניין של הצום שעצם החסרון בגוף הוא לקחת חלק ממשהו גדול וחלק מהסבל וההתאבלות על המקדש
אנחנו אבלים על החורבן וזה שאנחנו צמים עושה לנו עוד יותר תחושגפן


חיפוש קוראים לסיפור קצר שעומד לצאת לאוראורנשטיין

מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות. 

 

הסיפור באורך 38 עמודים. 

 

פרטים על הספר:

השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל. 

 

תקציר:

 

ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.

אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.

עד להימור הגדול מכולם. 


מעניין אתכם?
כתבו לי ואשלח לכם את המסמך:
יהודית אורנשטיין -
0553075722
yehuditorens@gmail.com


 

את יכולה להפסיק להספיםנקדימון

אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.

אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.


 

אולי די כבר?!

נשמע סיפור מענייןקעלעברימבאראחרונה
חיפוש קוראים לסיפור קצר שעומד לצאת לאוראורנשטיין

מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר מהווי נערותו של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות. 

 

הסיפור באורך 38 עמודים. 

 

פרטים על הסיפור:

השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל. 

 

תקציר:

 

ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.

אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.

עד להימור הגדול מכולם. 


מעניין אתכם?
כתבו לי ואשלח לכם את המסמך:
יהודית אורנשטיין -
0553075722
yehuditorens@gmail.com


 

הנוער הדתי לאומי לאן הוא הולך בצבא ?אביגיל מלאך

האם אתם חושבים שכל הנערים של הציבור הדתי לאומי מכוון ליחדות עילית או גם למקומות רגילים אחרים ?

הציבור הדתי לאומי - מגיע לכל היחידות והתפקידיםזמירות

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

..יהודי חסידיאחרונה

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

הפצות!!יהודי חסידי

ב"ה אנחנו זוכים להקים ארגון שיעודד את כולנו ביחד לצאת להפצות, להתחבר לצמא הגדול שיש בעם ישראל להתחבר לאבינו שבשמיים.

 הארגון הוקם אחרי שבסוכות האחרון היה אירוע גדול בתל אביב - 'טולולולב - נוטלים לולב בתל אביב' שהשתתפו בו למעלה ממאתים בחורי ישיבות מישיבות שונות, ולמעלה מ-10,000!! יהודים זכו ליטול לולב.

 

בעז"ה ביום חמישי הקרוב יהיה אירוע השקה בהתוועדות 'צמאה' של הישיבות גבוהות __מגיעים ומתחברים דפוס .pdf

 

יצא עלון יפה, עלון (6).pdf מוזמנים לראות.

 

 

כמו כן יש אתר נחמד מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

 

אשמח לתגובות....

וואודומיה תהילה
מדהים!
קצת תמונות מהפעילותיהודי חסידי

וקצת תמונות מהאירוע בבניני האומהיהודי חסידי
סיפוריהודי חסידיאחרונה

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

 

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

מחפשים בני נוער לכתבהדבדב

לכתבה על שמירת נגיעה לנוער דתי לעולם קטן (השבועון)

מחפשים: שני בנים ובת (דתיים) - לראיון קצר בטלפון

על איך הם רואים את הדברים, מה המצב בשטח בנושא ועוד מספר שאלות.

אפשר גם אנונימי אם לא נוח בשם המלא.

אם מתאים לכם - אנא פנו לנדב בווטאסאפ בלבד 0545645411

תודה  

כתבה לנוער על שמירת נגיעהדבדב

לכתבה על שמירת נגיעה לנוער דתי לעולם קטן (השבועון)

מחפשים: שני בנים ובת (דתיים) - לראיון קצר בטלפון 

על איך הם רואים את הדברים, מה המצב בשטח בנושא ועוד מספר שאלות.

 

אפשר גם אנונימי אם לא נוח בשם המלא.

 

אם מתאים לכם - אנא פנו לנדב בווטאסאפ בלבד 0545645411

 

תודה  

חיפוש קוראים לסיפור על נער מתבגר מאחורי מסך הברזלאורנשטיין

מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר מהווי נערותו של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות. 

 

הסיפור באורך 38 עמודים. 

 

פרטים על הסיפור:

השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל. 

 

תקציר:

 

ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.

אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.

עד להימור הגדול מכולם. 

אני חדשההרהמורניק

סתם אני לא אבל משעמם פה רצח!!!!!!!!

משתתף בצערךסוורוס סנייפ
תודה רבה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!ההרהמורניקאחרונה

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אולי יעניין אותך